שמות פרק כז

א ששי וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַמִּזְבֵּ֖חַ עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חָמֵשׁ֩ אַמּ֨וֹת אֹ֜רֶךְ וְחָמֵ֧שׁ אַמּ֣וֹת רֹ֗חַב רָב֤וּעַ יִהְיֶה֙ הַמִּזְבֵּ֔חַ וְשָׁלֹ֥שׁ אַמּ֖וֹת קֹמָתֽוֹ׃
(א) ועשית את המזבח וגו' ושלש אמות קומתו - דברים ככתבן, דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר, נאמר כאן "רבוע", ונאמר בפנימי "רבוע". מה להלן, גבהו פי שנים כארכו, אף כאן, גבהו פי שנים כארכו. ומה אני מקיים ושלש אמות קומתו? משפת סובב ולמעלה:

ב וְעָשִׂ֣יתָ קַרְנֹתָ֗יו עַ֚ל אַרְבַּ֣ע פִּנֹּתָ֔יו מִמֶּ֖נּוּ תִּהְיֶ֣יןָ קַרְנֹתָ֑יו וְצִפִּיתָ֥ אֹת֖וֹ נְחֹֽשֶׁת׃

(ב) ממנו תהיין קרנתיו - שלא יעשם לבדם ויחברם בו:

וצפית אותו נחושת - לכפר על עזות מצח. שנאמר, (ישעיה מח, ד) "ומצחך נחושה":

ג וְעָשִׂ֤יתָ סִּֽירֹתָיו֙ לְדַשְּׁנ֔וֹ וְיָעָיו֙ וּמִזְרְקֹתָ֔יו וּמִזְלְגֹתָ֖יו וּמַחְתֹּתָ֑יו לְכׇל־כֵּלָ֖יו תַּעֲשֶׂ֥ה נְחֹֽשֶׁת^[1]׃

(ג) סירותיו - כמין יורות:

לדשנו - להסיר דשנו לתוכם. והוא שתרגם אונקלוס:, "למספי קטמיה". לספות הדשן לתוכם. כי יש מלות בלשון עברית, מלה אחת מתחלפת בפתרון, לשמש בנין וסתירה. כמו, (תהילים פ, י) "ותשרש שרשיה". (איוב ה, ג) "אויל משריש". וחלופו (שם לא, יב) "ובכל תבואתי תשרש". וכמוהו (ישעיה יז, ו) "בסעיפיה פוריה". וחלופו (שם י, לג) "מסעף פארה", מפשח סעיפיה. וכמוהו (ירמיה נ, יז) "וזה האחרון עצמו", שבר עצמיו. וכמוהו (מלכים א' כא, יג) "ויסקלוהו באבנים". וחלופו (ישעיה סב, י) "סקלו מאבן", הסירו אבניה.וכן (שם ה, ב) "ויעזקהו", ויסקלהו. אף כאן, "לדשנו" להסיר דשנו. ובלעז אישצינדרי"ר, [לפנות האפר]:

ויעיו - כתרגומו, מגרפות, שנוטל בהם הדשן. והן כמין כסוי הקדרה של מתכת דק, ולו בית יד. ובלעז וידי"ל [יעה]:

ומזרקתיו - לקבל בהם דם הזבחים:

ומזלגתיו - כמין אונקליות כפופים, ומכה בהם בבשר, ונתחבים בו, ומהפך בהן על גחל המערכה, שיהא ממהר שריפתן. ובלעז קרוצינ"ש [אנקולים], ובלשון חכמים צינוריות:

ומחתתיו - בית קבול יש להם ליטול בהן גחלים מן המזבח לשאתם על מזבח הפנימי לקטרת. ועל שם חתייתן קרויים "מחתות". כמו (ישעיה ל, יד) "לחתות אש מיקוד", לשון שאיבת אש ממקומה. וכן (משלי ו, כז) "היחתה איש אש בחיקו":

לכל כליו - כמו כל כליו:

ד וְעָשִׂ֤יתָ לּוֹ֙ מִכְבָּ֔ר מַעֲשֵׂ֖ה רֶ֣שֶׁת נְחֹ֑שֶׁת וְעָשִׂ֣יתָ עַל־הָרֶ֗שֶׁת אַרְבַּע֙ טַבְּעֹ֣ת נְחֹ֔שֶׁת עַ֖ל אַרְבַּ֥ע קְצוֹתָֽיו׃

(ד) מכבר - לשון כברה, שקורין קריבל"א, [כברה]. כמין לבוש עשוי לו למזבח, עשוי חורין חורין, כמין רשת. ומקרא זה מסורס, וכה פתרונו, ועשית לו מכבר נחושת, מעשה רשת:

ה  וְנָתַתָּ֣ה אֹתָ֗הּ תַּ֛חַת כַּרְכֹּ֥ב הַמִּזְבֵּ֖חַ מִלְּמָ֑טָּה וְהָיְתָ֣ה הָרֶ֔שֶׁת עַ֖ד חֲצִ֥י הַמִּזְבֵּֽחַ׃

(ה) כרכב המזבח - סובב. כל דבר המקיף סביב בעגול, קרוי "כרכוב". כמו ששנינו בהכל שוחטין (חולין כה, א) "אלו הן גולמי כלי עץ, כל שעתיד לשוף ולכרכב". והוא כמו שעושין חריצין עגולין בקרשי דפני התיבות וספסלי העץ. אף למזבח עשה חריץ סביבו, והיה רחבו אמה בדפנו לנוי. והוא לסוף שש אמות של גבהו, כדברי האומר גבהו פי שנים כארכו. הא מה אני מקיים, "ושלש אמות קומתו"? משפת סובב ולמעלה. אבל סובב להלוך הכהנים לא היה למזבח הנחשת, אלא על ראשו לפנים מקרנותיו.? וכן שנינו בזבחים (סב ב), "איזהו כרכוב? בין קרן לקרן, ולפנים מהן, אמה של הלוך רגלי הכהנים". ושתי אמות הללו, קרויים כרכוב. ודקדקנו שם, והכתיב "תחת כרכוב המזבח מלמטה", למדנו שהכרכוב בדפנו הוא, ולבוש המכבר תחתיו? ותירץ המתרץ תרי הוו, חד לנוי, וחד לכהנים דלא ישתרגו. זה שבדופן לנוי היה. ומתחתיו הלבישו המכבר, והגיע רחבו עד חצי המזבח. נמצא שהמכבר רחב אמה. והוא היה סימן לחצי גבהו. להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים. וכנגדו עשו למזבח בית עולמים, חגורת חוט הסקרא באמצעו. וכבש שהיו עולין בו, אף על פי שלא פירשו בענין זה. כבר שמענו בפרשת (לעיל כ, כ) "מזבח אדמה תעשה לי", (לעיל כ, כב) "ולא תעלה במעלות", לא תעשה לי מעלות בכבש שלו, אלא כבש חלק. למדנו שהיה לו כבש. כך שנינו במכילתא. ומזבח אדמה, הוא מזבח הנחשת. שהיו ממלאין חללו אדמה במקום חנייתן. והכבש היה בדרום המזבח, מובדל מן המזבח, מלא חוט השערה. ורגליו מגיעין עד אמה סמוך לקלעי החצר שבדרום, כדברי האומר עשר אמות קומתו. ולדברי האומר דברים ככתבן, "שלש אמות קומתו". לא היה אורך הכבש, אלא עשר אמות. כך מצאתי במשנת מ"ט מדות. וזה שהיה מובדל מן המזבח מלא החוט. במסכת זבחים (סב, ב) למדוה מן המקרא:

ו  וְעָשִׂ֤יתָ בַדִּים֙ לַמִּזְבֵּ֔חַ בַּדֵּ֖י עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וְצִפִּיתָ֥ אֹתָ֖ם נְחֹֽשֶׁת׃ 

ז וְהוּבָ֥א אֶת־בַּדָּ֖יו בַּטַּבָּעֹ֑ת וְהָי֣וּ הַבַּדִּ֗ים עַל־שְׁתֵּ֛י צַלְעֹ֥ת הַמִּזְבֵּ֖חַ בִּשְׂאֵ֥ת אֹתֽוֹ׃ 

(ז) בטבעות - בארבע טבעות שנעשו למכבר:

ח  נְב֥וּב לֻחֹ֖ת תַּעֲשֶׂ֣ה אֹת֑וֹ כַּאֲשֶׁ֨ר הֶרְאָ֥ה אֹתְךָ֛ בָּהָ֖ר כֵּ֥ן יַעֲשֽׂוּ׃

(ח) נבוב לחת - כתרגומו, "חליל לוחין". לוחות עצי שטים מכל צד, והחלל באמצע. ולא יהא כולו עץ אחד, שיהא עביו חמש אמות על חמש אמות, כמין סדן: