לח וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂ֖ה עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה שְׁנַ֥יִם לַיּ֖וֹם תָּמִֽיד׃
לט אֶת־הַכֶּ֥בֶשׂ הָאֶחָ֖ד תַּעֲשֶׂ֣ה בַבֹּ֑קֶר וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֥ין הָעַרְבָּֽיִם׃
מ וְעִשָּׂרֹ֨ן סֹ֜לֶת בָּל֨וּל בְּשֶׁ֤מֶן כָּתִית֙ רֶ֣בַע הַהִ֔ין וְנֵ֕סֶךְ רְבִיעִ֥ת הַהִ֖ין יָ֑יִן לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָֽד׃
(מ) ועשרון סולת - עשירית האיפה. ארבעים ושלש ביצים וחומש ביצה:
בשמן כתית - לא לחובה נאמר "כתית", אלא להכשיר. לפי שנאמר (לעיל כז, ב) "כתית למאור", ומשמע למאור ולא למנחות. יכול לפסלו למנחות? תלמוד לומר כאן, "כתית". ולא נאמר (שמות כז, כ) "כתית למאור" אלא למעט מנחות, שאין צריך כתית. שאף הטחון בריחים, כשר בהן:
רבע ההין - שלושה לוגין:
ונסך - לספלים. כמו ששנינו במסכת סוכה (נח, א), שני ספלים של כסף היו בראש המזבח, ומנוקבים כמין שני חוטמין דקים. נותן היין לתוכו, הוא מקלח ויוצא דרך החוטם, ונופל על גג המזבח. ומשם יורד לשיתין, במזבח בית עולמים, ובמזבח הנחשת, יורד מן המזבח לארץ:
מא וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֣ין הָעַרְבָּ֑יִם כְּמִנְחַ֨ת הַבֹּ֤קֶר וּכְנִסְכָּהּ֙ תַּֽעֲשֶׂה־לָּ֔הּ לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֖ה לַיהֹוָֽה׃
(מא) לריח ניחח - על המנחה נאמר. שמנחת נסכים כולה כליל. וסדר הקרבתן, האיברים בתחלה, ואחר כך המנחה. שנאמר (ויקרא כג, לז) "עולה ומנחה":
מב עֹלַ֤ת תָּמִיד֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה אֲשֶׁ֨ר אִוָּעֵ֤ד לָכֶם֙ שָׁ֔מָּה לְדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ שָֽׁם׃
(מב) תמיד - מיום אל יום, ולא יפסיק יום בינתים:
אשר אועד לכם - כשאקבע מועד לדבר אליך, שם אקבענו לבא. ויש מרבותינו למדים מכאן, שמעל מזבח הנחשת היה הקב"ה מדבר עם משה, שהוקם המשכן. ויש אומרים, מעל הכפרת. כמו שנאמר (שמות כה, כב) "ודברתי אתך מעל הכפורת". ו"אשר אועד לכם" האמור כאן? אינו אמור על המזבח. אלא על אהל מועד, הנזכר במקרא:
מג וְנֹעַדְתִּ֥י שָׁ֖מָּה לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְנִקְדַּ֖שׁ בִּכְבֹדִֽי׃
(מג) ונועדתי שמה - אתועד עמם בדבור. כמלך הקובע מקום מועד לדבר עם עבדיו שם:
ונקדש - המשכן:
בכבודי - שתשרה שכינתי בו. ומדרש אגדה, אל תקרי בכבודי, אלא [בכבודי], במכובדים שלי. כאן רמז לו מיתת בני אהרן ביום הקמתו. וזהו שאמר משה (ויקרא י, ג) "הוא אשר דבר ה' לאמר, בקרובי אקדש". והיכן דבר? "ונקדש בכבודי":
מד וְקִדַּשְׁתִּ֛י אֶת־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־אַהֲרֹ֧ן וְאֶת־בָּנָ֛יו אֲקַדֵּ֖שׁ לְכַהֵ֥ן לִֽי׃
מה וְשָׁ֣כַנְתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃
מו וְיָדְע֗וּ כִּ֣י אֲנִ֤י יְהֹוָה֙ אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֧אתִי אֹתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לְשׇׁכְנִ֣י בְתוֹכָ֑ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃
(מו) לשכני בתוכם - על מנת לשכון אני בתוכם.