001 - SHEMOS/EXODUS - PARSHAS VAYAKHEL 35:1-20 - ספר שמות - פרשת ויקהל - לה:א-כ - ראשון

שמות פרק לה

א וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כׇּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם׃ 

(א) ויקהל משה - למחרת יום הכפורים, כשירד מן ההר. 

[כיון שמסופר לעיל בפרק לד, כט-לא "ויהי ברדת משה מהר סיני.. וירא אהרן וכל בני ישראל.. ויקרא אליהם משה", הרי "כשירד מן ההר" היו מקוהלים ועומדים, ואין שייך לומר דבר חדש וחשוב "ויקהל משה", לכן מפרש רש"י שזה הי' למחרת יום הכפורים, וגם מוסיף "כשירד מן ההר" להדגיש הכרח פירושו, שבירדתו מן ההר כבר היו מקוהלים. ע"פ לקו"ש ח"ו שיחה א']

והוא ["ויקהל"] לשון הפעיל [גורם לאנשים להתקהל] שאינו אוסף אנשים בידים. אלא הן נאספים על פי דבורו. ותרגומו: "ואכנש":

[עיין לקו"ש ח"ו שיחה א' לפרשת ויקהל, ביאור דברי רש"י אלו]

ב שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֮ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לַיהֹוָ֑ה כׇּל־הָעֹשֶׂ֥ה ב֛וֹ מְלָאכָ֖ה יוּמָֽת׃ 

(ב) ששת ימים - הקדים להם אזהרת שבת לצווי מלאכת המשכן, לומר, שאינה דוחה את השבת:

 ג לֹא־תְבַעֲר֣וּ אֵ֔שׁ בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם בְּי֖וֹם הַשַּׁבָּֽת׃

(ג) לא תבערו אש - יש מרבותינו אומרים, הבערה, ללאו יצאת.

ויש אומרים, לחלק יצאת:

[ספר המצוות מל"ת שכ"ב]

ד וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אֶל־כׇּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה לֵאמֹֽר׃

(ד) זה הדבר אשר ציוה ה' - לי לאמר לכם:

[עיין לקו"ש ח"ו שיחה ב' לפרשת ויקהל, ביאור דברי רש"י אלו]

ה הקְח֨וּ מֵֽאִתְּכֶ֤ם תְּרוּמָה֙ לַֽיהֹוָ֔ה כֹּ֚ל נְדִ֣יב לִבּ֔וֹ יְבִיאֶ֕הָ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֑ה זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת׃

(ה) נדיב לבו - על שם שלבו נדבו, קרוי "נדיב לב". כבר פירשתי נדבת המשכן ומלאכתו במקום צואתן:

ו ו וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ וְעִזִּֽים׃ 

ז וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאׇדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַעֲצֵ֥י שִׁטִּֽים׃ח ח וְשֶׁ֖מֶן לַמָּא֑וֹר וּבְשָׂמִים֙ לְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים׃

ט טוְאַ֨בְנֵי־שֹׁ֔הַם וְאַבְנֵ֖י מִלֻּאִ֑ים לָאֵפ֖וֹד וְלַחֹֽשֶׁן׃

י י וְכׇל־חֲכַם־לֵ֖ב בָּכֶ֑ם יָבֹ֣אוּ וְיַעֲשׂ֔וּ אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה יְהֹוָֽה׃ 

יא יא אֶ֨ת־הַמִּשְׁכָּ֔ן אֶֽת־אׇהֳל֖וֹ וְאֶת־מִכְסֵ֑הוּ אֶת־קְרָסָיו֙ וְאֶת־קְרָשָׁ֔יו אֶת־בְּרִיחָ֕ו אֶת־עַמֻּדָ֖יו וְאֶת־אֲדָנָֽיו׃

(יא) את המשכן - יריעות התחתונות הנראות בתוכו קרויים "משכן":

את אהלו - הוא אהל יריעות עזים העשוי לגג:

ואת מכסהו - מכסה עורות האילים והתחשים:

יב אֶת־הָאָרֹ֥ן וְאֶת־בַּדָּ֖יו אֶת־הַכַּפֹּ֑רֶת וְאֵ֖ת פָּרֹ֥כֶת הַמָּסָֽךְ׃

(יב) ואת פרכת המסך - פרוכת המחיצה. כל דבר המגין, בין מלמעלה בין מכנגד, קרוי "מסך", ו"סכך". וכן (איוב א, י) "שכת בעדו". (הושע ב, ח) "הנני שך את דרכך":

יג יג אֶת־הַשֻּׁלְחָ֥ן וְאֶת־בַּדָּ֖יו וְאֶת־כׇּל־כֵּלָ֑יו וְאֵ֖ת לֶ֥חֶם הַפָּנִֽים׃

(יג) לחם הפנים - כבר פירשתי (שמות כה, כח) על שם שהיו לו פנים לכאן ולכאן, שהוא עשוי כמין תיבה פרוצה:

יד וְאֶת־מְנֹרַ֧ת הַמָּא֛וֹר וְאֶת־כֵּלֶ֖יהָ וְאֶת־נֵרֹתֶ֑יהָ וְאֵ֖ת שֶׁ֥מֶן הַמָּאֽוֹר׃

(יד) ואת כליה - מלקחים ומחתות:

נרתיה - לוציי"ש בלעז. [מנורות]. בזיכים, שהשמן והפתילות נתונין בהן:

ואת שמן המאור - אף הוא צריך חכמי לב שהוא משונה משאר שמנים. כמו שמפורש במנחות (דף פו, א), "מגרגרו בראש הזית", והוא כתית וזך: 

טו טו וְאֶת־מִזְבַּ֤ח הַקְּטֹ֙רֶת֙ וְאֶת־בַּדָּ֔יו וְאֵת֙ שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְאֵ֖ת קְטֹ֣רֶת הַסַּמִּ֑ים וְאֶת־מָסַ֥ךְ הַפֶּ֖תַח לְפֶ֥תַח הַמִּשְׁכָּֽן׃ 

(טו) מסך הפתח - וילון שלפני המזרח. שלא היו שם לא קרשים ולא יריעות:

טז טז אֵ֣ת ׀ מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֗ה וְאֶת־מִכְבַּ֤ר הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ אֶת־בַּדָּ֖יו וְאֶת־כׇּל־כֵּלָ֑יו אֶת־הַכִּיֹּ֖ר וְאֶת־כַּנּֽוֹ׃

יז יזאֵ֚ת קַלְעֵ֣י הֶחָצֵ֔ר אֶת־עַמֻּדָ֖יו וְאֶת־אֲדָנֶ֑יהָ וְאֵ֕ת מָסַ֖ךְ שַׁ֥עַר הֶחָצֵֽר׃

(יז) את עמודיו ואת אדניה - הרי חצר קרוי כאן לשון זכר ולשון נקבה. וכן דברים הרבה:

ואת מסך שער החצר - וילון פרוש לצד המזרח.  עשרים אמה אמצעיות של רוחב החצר, שהיה חמישים רחב, וסתומין הימנו לצד צפון חמש עשרה אמה וכן לדרום. שנאמר (שמות כז, יד) "וחמש עשרה אמה קלעים לכתף":

יח יח אֶת־יִתְדֹ֧ת הַמִּשְׁכָּ֛ן וְאֶת־יִתְדֹ֥ת הֶחָצֵ֖ר וְאֶת־מֵיתְרֵיהֶֽם׃

(יח) יתדת - לתקוע ולקשור בהם סופי היריעות בארץ, שלא ינועו ברוח:

מיתריהם - חבלים לקשור:

יט יט אֶת־בִּגְדֵ֥י הַשְּׂרָ֖ד לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֑דֶשׁ אֶת־בִּגְדֵ֤י הַקֹּ֙דֶשׁ֙ לְאַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן וְאֶת־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו לְכַהֵֽן׃

(יט) בגדי השרד - לכסות הארון, והשלחן, והמנורה, והמזבחות, בשעת סילוק מסעות:

כ כוַיֵּ֥צְא֛וּ כׇּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִלִּפְנֵ֥י מֹשֶֽׁה׃