Enjoying this page?

6 - Shishi - Shemos/Exodus - Bo 12:29-51

ספר שמות - פרשת בא - יב:כט-נא - ששי

כט וַיְהִ֣י ׀ בַּֽחֲצִ֣י הַלַּ֗יְלָה[1] וַֽיהוָה֮ הִכָּ֣ה כָל־בְּכוֹר֮ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ מִבְּכֹ֤ר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשְּׁבִ֔י[2] אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַבּ֑וֹר וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה׃

(כט) וַה' – כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "וַה'", הוּא וּבֵית דִּינוֹ (ירושלמי סנהדרין פ"א ה"א), שֶׁהַוָּי"ו לְשׁוֹן תּוֹסֶפֶת הוּא, כְּמוֹ "פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי".
הִכָּה כָּל בְּכוֹר – אַף שֶׁל אֻמָּה אַחֶרֶת וְהוּא בְּמִצְרַיִם (מכילתא כאן).
מִבְּכוֹר פַּרְעֹה – אַף פַּרְעֹה בְּכוֹר הָיָה, וְנִשְׁתַּיֵּר מִן הַבְּכוֹרִים; וְעָלָיו הוּא אוֹמֵר: "בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ" (שמות ט, טז) (מכילתא כאן).
עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי – שֶׁהָיוּ שְׂמֵחִין לְאֵידָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל; וְעוֹד, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: יִרְאָתֵנוּ הֵבִיאָה הַפֻּרְעָנוּת (מכילתא כאן). וּבְכוֹר הַשִּׁפְחָה בַּכְּלָל הָיָה (שם), שֶׁהֲרֵי מָנָה מִן הֶחָשׁוּב שֶׁבְּכֻלָּן עַד הַפָּחוּת, וּבְכוֹר הַשִּׁפְחָה חָשׁוּב מִבְּכוֹר הַשְּׁבִי.

ל וַיָּ֨קָם פַּרְעֹ֜ה לַ֗יְלָה ה֤וּא וְכָל־עֲבָדָיו֙ וְכָל־מִצְרַ֔יִם וַתְּהִ֛י צְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם כִּֽי־אֵ֣ין בַּ֔יִת אֲשֶׁ֥ר אֵֽין־שָׁ֖ם מֵֽת׃ 

(ל) וַיָּקָם פַּרְעֹה – מִמִּטָּתוֹ.
לַיְלָה – וְלֹא כְּדֶרֶךְ הַמְּלָכִים בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם (מכילתא כאן).
הוּא – תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ עֲבָדָיו; מְלַמֵּד שֶׁהָיָה הוּא מְחַזֵּר עַל בָּתֵּי עֲבָדָיו וּמַעֲמִידָן (שם).
כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת – יֵשׁ שָׁם בְּכוֹר, מֵת; אֵין שָׁם בְּכוֹר, גָּדוֹל שֶׁבַּבַּיִת קָרוּי בְּכוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ" (תהלים פט, כח) (ילק"ש תהלים רמז תת"כ, ממכילתא דרשב"י). דָּבָר אַחֵר: מִצְרִיּוֹת מְזַנּוֹת תַּחַת בַּעֲלֵיהֶן וְיוֹלְדוֹת מֵרַוָּקִים פְּנוּיִים, וְהָיוּ לָהֶם בְּכוֹרוֹת הַרְבֵּה, פְּעָמִים הֵם חֲמִשָּׁה לְאִשָּׁה אַחַת, כָּל אֶחָד בְּכוֹר לְאָבִיו (ראו מכילתא על פס' לג).

לא וַיִּקְרָא֩ לְמֹשֶׁ֨ה וּֽלְאַהֲרֹ֜ן לַ֗יְלָה[3] וַיֹּ֨אמֶר֙ ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּ֣וֹךְ עַמִּ֔י[4] גַּם־אַתֶּ֖ם גַּם־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּלְכ֛וּ עִבְד֥וּ אֶת־יְהוָ֖ה כְּדַבֶּרְכֶֽם׃ 

(לא) וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה – מַגִּיד שֶׁהָיָה מְחַזֵּר עַל פִּתְחֵי הָעִיר וְצוֹעֵק: הֵיכָן מֹשֶׁה שָׁרוּי? הֵיכָן אַהֲרֹן שָׁרוּי? (מכילתא כאן).
גַּם אַתֶּם – הַגְּבָרִים.
גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – הַטַּף.
וּלְכוּ עִבְדוּ וְגוֹמֵר כְּדִבֶּרְכֶם – הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁאֲמַרְתֶּם, וְלֹא כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי אֲנִי. בָּטֵל "לֹא אֲשַׁלֵּחַ" (שמות ה, ב), בָּטֵל "מִי וָמִי הַהוֹלְכִים" (שמות י, ח), בָּטֵל "רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג" (שמות י, כד).

לב גַּם־צֹֽאנְכֶ֨ם גַּם־בְּקַרְכֶ֥ם קְח֛וּ כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבַּרְתֶּ֖ם וָלֵ֑כוּ וּבֵֽרַכְתֶּ֖ם גַּם־אֹתִֽי׃ 

(לב) גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ – וּמַהוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם? "גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעוֹלוֹת" (שמות י, כה), קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם.
וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי – הִתְפַּלְּלוּ עָלַי שֶׁלֹּא אָמוּת, שֶׁאֲנִי בְּכוֹר (מכילתא כאן ובפס' כט).

לג וַתֶּֽחֱזַ֤ק מִצְרַ֨יִם֙ עַל־הָעָ֔ם[5] לְמַהֵ֖ר לְשַׁלְּחָ֣ם מִן־הָאָ֑רֶץ כִּ֥י אָֽמְר֖וּ כֻּלָּ֥נוּ מֵתִֽים׃

(לג) כֻּלָּנוּ מֵתִים – אָמְרוּ: לֹא כִּגְזֵרַת מֹשֶׁה הוּא; שֶׁהֲרֵי אָמַר: "וּמֵת כָּל בְּכוֹר" (שמות יא, ה), וְכָאן אַף הַפְּשׁוּטִים מֵתִים, חֲמִשָּׁה אוֹ עֲשָׂרָה בְּבַיִת אֶחָד (מכילתא כאן).

לד וַיִּשָּׂ֥א הָעָ֛ם אֶת־בְּצֵק֖וֹ טֶ֣רֶם יֶחְמָ֑ץ מִשְׁאֲרֹתָ֛ם צְרֻרֹ֥ת בְּשִׂמְלֹתָ֖ם עַל־שִׁכְמָֽם׃

(לד) טֶרֶם יֶחְמָץ – הַמִּצְרִיִּים לֹא הִנִּיחוּם לִשְׁהוֹת כְּדֵי חִמּוּץ.
מִשְׁאֲרֹתָם – שִׁיּוּרֵי מַצָּה וּמָרוֹר (מכילתא כאן).
עַל שִׁכְמָם – אַף עַל פִּי שֶׁבְּהֵמוֹת הַרְבֵּה הוֹלִיכוּ עִמָּהֶם, מְחַבְּבִים הָיוּ אֶת הַמִּצְוָה (שם).

לה וּבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֥ל עָשׂ֖וּ כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַֽיִּשְׁאֲלוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם כְּלֵי־כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹֽת׃ 

(לה) כִּדְבַר מֹשֶׁה – שֶׁאָמַר לָהֶם בְּמִצְרַיִם: "וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ" (שמות יא, ב).
וּשְׂמָלוֹת – אַף הֵן הָיוּ חֲשׁוּבוֹת לָהֶם מִן הַכֶּסֶף וּמִן הַזָּהָב (מכילתא כאן); וְהַמְּאֻחָר בַּפָּסוּק חָשׁוּב.

לו וַֽיהוָ֞ה נָתַ֨ן אֶת־חֵ֥ן הָעָ֛ם בְּעֵינֵ֥י מִצְרַ֖יִם וַיַּשְׁאִל֑וּם[6] וַֽיְנַצְּל֖וּ אֶת־מִצְרָֽיִם[7]׃ {פ}

(לו) וַיַּשְׁאִלוּם – אַף מַה שֶׁלֹּא הָיוּ שׁוֹאֲלִים מֵהֶם הָיוּ נוֹתְנִים לָהֶם; אַתָּה אוֹמֵר אֶחָד? טֹל שְׁנַיִם וְלֵךְ! (מכילתא כאן).
וַיְנַצְּלוּ – וְרוֹקִינוּ (אונקלוס).  

לז  וַיִּסְע֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מֵֽרַעְמְסֵ֖ס סֻכֹּ֑תָה[8] כְּשֵׁשׁ־מֵא֨וֹת אֶ֧לֶף רַגְלִ֛י הַגְּבָרִ֖ים לְבַ֥ד מִטָּֽף׃

(לז) מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה – מֵאָה וְעֶשְׂרִים מִיל הָיוּ, וּבָאוּ שָׁם לְפִי שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים" (שמות יט, ד) (מכילתא כאן).
הַגְּבָרִים – מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה.

לח וְגַם־עֵ֥רֶב רַ֖ב עָלָ֣ה אִתָּ֑ם וְצֹ֣אן וּבָקָ֔ר מִקְנֶ֖ה כָּבֵ֥ד מְאֹֽד׃ 

(לח) עֵרֶב רַב – תַּעֲרֹבֶת אֻמּוֹת שֶׁל גֵּרִים.

לט וַיֹּאפ֨וּ אֶת־הַבָּצֵ֜ק אֲשֶׁ֨ר הוֹצִ֧יאוּ מִמִּצְרַ֛יִם עֻגֹ֥ת מַצּ֖וֹת כִּ֣י לֹ֣א חָמֵ֑ץ כִּֽי־גֹרְשׁ֣וּ מִמִּצְרַ֗יִם וְלֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לְהִתְמַהְמֵ֔הַּ וְגַם־צֵדָ֖ה לֹֽא־עָשׂ֥וּ לָהֶֽם׃

(לט) עֻגוֹת מַצּוֹת – חֲרָרָה שֶׁל מַצָּה (מכילתא כאן). בָּצֵק שֶׁלֹּא הֶחֱמִיץ קָרוּי מַצָּה.
וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם – לַדֶּרֶךְ. מַגִּיד שִׁבְחָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא אָמְרוּ: הֵיאַךְ נֵצֵא לַמִּדְבָּר בְּלֹא צֵדָה? אֶלָּא הֶאֱמִינוּ וְהָלְכוּ. הוּא שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּקַבָּלָה: "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (ירמיהו ב, ב); וּמַה שָׂכָר מְפֹרָשׁ אַחֲרָיו? "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה'" וְגוֹמֵר (שם, ג) (מכילתא כאן).

מ וּמוֹשַׁב֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יָֽשְׁב֖וּ בְּמִצְרָ֑יִם שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה[9]׃

(מ) אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרַיִם – אַחַר שְׁאַר הַיְּשִׁיבוֹת שֶׁיָּשְׁבוּ גֵּרִים בָּאָרֶץ לֹא לָהֶם.
שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה – בֵּין הַכֹּל, מִשֶּׁנּוֹלַד יִצְחָק עַד עַכְשָׁו הָיוּ אַרְבַּע מֵאוֹת. מִשֶּׁהָיָה לוֹ זֶרַע לְאַבְרָהָם, נִתְקַיֵּם "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ" (בראשית טו, יג ורש"י שם), וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה הָיוּ מִשֶּׁנִּגְזְרָה גְּזֵרַת בֵּין הַבְּתָרִים עַד שֶׁנּוֹלַד יִצְחָק‏. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לְבַדָּהּ, שֶׁהֲרֵי קְהָת מִן הַבָּאִים עִם יַעֲקֹב הָיָה (בראשית מו, ח-יא); צֵא וַחֲשֹׁב כָּל שְׁנוֹתָיו, וְכָל שְׁנוֹת עַמְרָם בְּנוֹ, וּשְׁמוֹנִים שֶׁל מֹשֶׁה, לֹא תִּמְצָאֵם כָּל כָּךְ. וְעַל כָּרְחֲךָ הַרְבֵּה שָׁנִים הָיוּ לִקְהָת עַד שֶׁלֹּא יָרַד לְמִצְרַיִם, וְהַרְבֵּה מִשְּׁנוֹת עַמְרָם נִבְלָעִים בִּשְׁנוֹת קְהָת, וְהַרְבֵּה מִשָּׁנִים שֶׁל מֹשֶׁה נִבְלָעִים בִּשְׁנוֹת עַמְרָם; הֲרֵי שֶׁלֹּא תִּמְצָא אַרְבַּע מֵאוֹת לְבִיאַת מִצְרַיִם, וְהֻזְקַקְתָּ לוֹמַר עַל כָּרְחֲךָ שֶׁאַף שְׁאָר הַיְּשִׁיבוֹת נִקְרְאוּ גֵּרוּת. וַאֲפִלּוּ חֶבְרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק" (בראשית לה, כז), וְאוֹמֵר: "אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ" (שמות ו, ד). לְפִיכָךְ אַתָּה צָרִיךְ לוֹמַר: "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ", מִשֶּׁהָיָה לוֹ זֶרַע. וּכְשֶׁתִּמְנֶה אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה מִשֶּׁנּוֹלַד יִצְחָק, תִּמְצָא מִבִּיאָתָן לְמִצְרַיִם עַד יְצִיאָתָן מָאתַיִם וְעֶשֶׂר. וְזֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁשִּׁנּוּ לְתַלְמַי הַמֶּלֶךְ (מגילה ט, א ורש"י שם ד"ה ובשאר).

מא וַיְהִ֗י מִקֵּץ֙ שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיְהִ֗י בְּעֶ֨צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה יָ֥צְא֛וּ כָּל־צִבְא֥וֹת יְהוָ֖ה מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ 

(מא) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְגוֹמֵר וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה – מַגִּיד שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ הַקֵּץ, לֹא עִכְּבָן הַמָּקוֹם כְּהֶרֶף עַיִן. בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן בָּאוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אֵצֶל אַבְרָהָם לְבַשְּׂרוֹ, וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן נוֹלַד יִצְחָק[10], וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן נִגְזְרָה גְּזֵרַת בֵּין הַבְּתָרִים (מכילתא כאן)[11].[12]  

מב לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים[13] הוּא֙ לַֽיהוָ֔ה לְהֽוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הֽוּא־הַלַּ֤יְלָה הַזֶּה֙ לַֽיהוָ֔ה שִׁמֻּרִ֛ים לְכָל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְדֹֽרֹתָֽם׃ {פ}

(מב) לֵיל שִׁמֻּרִים – שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵר וּמְצַפֶּה לוֹ, לְקַיֵּם הַבְטָחָתוֹ לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם.
הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַה' – הוּא הַלַּיְלָה שֶׁאָמַר לְאַבְרָהָם, בַּלַּיְלָה הַזֶּה אֲנִי גּוֹאֵל אֶת בָּנֶיךָ (מכילתא כאן).
שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם – מְשֻׁמָּר וּבָא מִן הַמַּזִּיקִין, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית" וְגוֹמֵר (שמות יב, כג) (פסחים ק"ט ע"ב; ר"ה י"א ע"ב).

מג וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאַֽהֲרֹ֔ן זֹ֖את חֻקַּ֣ת הַפָּ֑סַח כָּל־בֶּן־נֵכָ֖ר לֹא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ[14]׃

(מג) זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח – בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן נֶאֶמְרָה לָהֶם פָּרָשָׁה זוֹ.
כָּל בֶּן נֵכָר – "שֶׁנִּתְנַכְּרוּ מַעֲשָׂיו לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם" (זבחים כ"ב ע"ב). וְאֶחָד נָכְרִי וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל מְשֻׁמָּד בְּמַשְׁמָע (מכילתא כאן).

מד וְכָל־עֶ֥בֶד אִ֖ישׁ מִקְנַת־כָּ֑סֶף וּמַלְתָּ֣ה אֹת֔וֹ אָ֖ז יֹ֥אכַל בּֽוֹ׃ 

(מד) וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ – רַבּוֹ; מַגִּיד שֶׁמִּילַת עֲבָדָיו מְעַכַּבְתּוֹ מִלֶּאֱכֹל בַּפֶּסַח, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵין מִילַת עֲבָדָיו מְעַכַּבְתּוֹ מִלֶּאֱכֹל בַּפֶּסַח; אִם כֵּן, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: אָז יֹאכַל בּוֹ? הָעֶבֶד.

מה תּוֹשָׁ֥ב וְשָׂכִ֖יר לֹא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ׃

(מה) תּוֹשָׁב – זֶה גֵּר תּוֹשָׁב (מכילתא כאן).
וְשָׂכִיר – זֶה גּוֹי (שם). וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר? וַהֲלֹא עֲרֵלִים הֵם, וְנֶאֱמַר: "וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ" (שמות יב, מח)! אֶלָּא כְּגוֹן "עַרְבִי מָהוּל וְגִבְעוֹנִי מָהוּל", וְהוּא תּוֹשָׁב אוֹ שָׂכִיר (יבמות דף ע"א עמ' א).

מו בְּבַ֤יִת אֶחָד֙ יֵֽאָכֵ֔ל[15] לֹֽא־תוֹצִ֧יא מִן־הַבַּ֛יִת מִן־הַבָּשָׂ֖ר ח֑וּצָה וְעֶ֖צֶם לֹ֥א תִשְׁבְּרוּ־בֽוֹ[16]׃

(מו) בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל – בַּחֲבוּרָה אַחַת (אונקלוס), שֶׁלֹּא יֵעָשׂוּ הַנִּמְנִין עָלָיו שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת וְיַחְלְקוּהוּ. אַתָּה אוֹמֵר בַּחֲבוּרָה אַחַת, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּבַיִת אֶחָד כְּמַשְׁמָעוֹ, וּלְלַמֵּד שֶׁאִם הִתְחִילוּ וְהָיוּ אוֹכְלִים בֶּחָצֵר וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים, שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לַבַּיִת? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם" (שמות יב, ז); מִכָּאן שֶׁהָאוֹכֵל אוֹכֵל בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת (מכילתא כאן).
לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת – מִן הַחֲבוּרָה (שם).
וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ – הָרָאוּי לַאֲכִילָה, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כַּזַּיִת בָּשָׂר, יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת עֶצֶם; אֵין עָלָיו כַּזַּיִת בָּשָׂר אוֹ מוֹחַ, אֵין בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת עֶצֶם (שם; פסחים פ"ד ע"ב).

מז כָּל־עֲדַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל יַֽעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ׃

(מז) כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ אֹתוֹ – לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר בְּפֶסַח מִצְרַיִם: "שֶׂה לְבֵית אָבוֹת" (שמות יב, ג), שֶׁנִּמְנוּ עָלָיו לְמִשְׁפָּחוֹת, יָכוֹל אַף פֶּסַח דּוֹרוֹת כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ אֹתוֹ (מכילתא כאן).

מח וְכִֽי־יָג֨וּר אִתְּךָ֜ גֵּ֗ר וְעָ֣שָׂה פֶסַח֮ לַֽיהוָה֒ הִמּ֧וֹל ל֣וֹ כָל־זָכָ֗ר וְאָז֙ יִקְרַ֣ב לַֽעֲשֹׂת֔וֹ וְהָיָ֖ה כְּאֶזְרַ֣ח הָאָ֑רֶץ וְכָל־עָרֵ֖ל לֹֽא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ[17]׃

(מח) וְעָשָׂה פֶּסַח – יָכוֹל כָּל הַמִּתְגַּיֵּר יַעֲשֶׂה פֶּסַח מִיָּד? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ"; מָה אֶזְרָח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, אַף גֵּר בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר (מכילתא כאן).
וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ – לְהָבִיא אֶת שֶׁמֵּתוּ אֶחָיו מֵחֲמַת מִילָה, שֶׁאֵינוֹ מְשֻׁמָּד לַעֲרֵלוּת, וְאֵינוֹ לָמֵד מִ"בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ" (שמות יב, מג)‏.

מט תּוֹרָ֣ה אַחַ֔ת יִֽהְיֶ֖ה לָֽאֶזְרָ֑ח וְלַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתֽוֹכְכֶֽם׃

(מט) תּוֹרָה אַחַת וְגוֹמֵר – לְהַשְׁווֹת גֵּר לָאֶזְרָח אַף לִשְׁאָר מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה (מכילתא כאן).

נ וַֽיַּעֲשׂ֖וּ כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּֽאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֶת־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽת־אַהֲרֹ֖ן כֵּ֥ן עָשֽׂוּ׃ {ס}

נא וַיְהִ֕י בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה הוֹצִ֨יא יְהוָ֜ה[18] אֶת־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם עַל־צִבְאֹתָֽם׃ {פ}

  1. 1 [רש"י שמות יא, ד]
  2. 2 [רש"י שמות יא, ה]
  3. 3 [רש"י דברים טז, א]
  4. 4 [רש"י שמות יא, ח] [רש"י שמות יד, ה]
  5. 5 [רש"י שמות ו, א[רש"י דברים טז, ג]
  6. 6 [ברכות ט, ב]
  7. 7 [רש"י שמות ג, כב] [רש"י סוטה יא, א[רש"י בראשית טו, יד]
  8. 8 [רש"י שמות יג, כ]
  9. 9 [מגילה ט, א] [רש"י שמות יב, מח]
  10. 10 [רש"י בראשית פרק יח פסוק י]
  11. 11 [עיונים לכאורה כוונת רש"י לומר, כיון שהגיע ט"ו ניסן בשנת יציאת מצרים, שהוא ממש בדיוק 400 מאות שנה מיום ליום שבו התחילה הגזרה, כיון שבאותו יום נולד יצחק, ובהולדת יצחק התחילה הגזירה להתקיים בפועל, (עי' ברש"י לפני"ז על פסוק מ), לא עיכבן הקב"ה אפילו כהרף עין, והוציאם באותו יום, ובעצם אותו יום, לחרות, באותו רגע שנגמרו ה400 שנה. וכמו שהגזירה היתה שיהיו בגלות בפועל מלידת יצחק 400 שנה, כמו"כ מזמן שנגזרה הגזירה, שהוא 30 שנה לפני שהתחיל הגלות בפועל על ידי יצחק, עלה ברצונו שלאחר 430 שנה משעת הגזירה יצאו לחירות, ומאותו שעת גזירה לא עכבן אפילו כהרף עין. ומיד שהגיע שנה ה430 משעת הגזירה לא עכבן אפילו כהרף עין. ובכדי להוכיח לנו, שיום הולדתו של יצחק הי' בטו בניסן שאז הוי בדיוק 400 שנה. (ומנין לנו זה שנולד בטו בניסן? לכן) מקדים רש"י ש,"בחמישה עשר בניסן באו מלאכי השרת אצל אברהם לבשרו". וכוונת רש"י למה שפירש לעיל בראשית פרק יח פסוק י' בדברי המלאכים לאברהם "כעת חיה - כעת הזאת לשנה הבאה. ופסח היה. ולפסח הבא נולד יצחק". שיצחק נולד באות ה"עת" שבאו המלאכים, שהי' בפסח. (כמבואר להלן בפסוק פרק יט פסוק ג " ג וַיִּפְצַר־בָּ֣ם מְאֹ֔ד וַיָּסֻ֣רוּ אֵלָ֔יו וַיָּבֹ֖אוּ אֶל־בֵּית֑וֹ וַיַּ֤עַשׂ לָהֶם֙ מִשְׁתֶּ֔ה וּמַצּ֥וֹת אָפָ֖ה וַיֹּאכֵֽלוּ׃ ומצות אפה - פסח היה:) היינו שהולדתו של יצחק הי' בפסח א"כ נגמרו ה400 שנה בדיוק ביום ט"ו ניסן בשנת יציאתם ממצרים. ורש"י גם מוסיף כי אף שאין לנו ידיעה או הוכחה באיזה יום הי' גזירת ברית בין הבתרים, בזה עצמו שכתוב משמיענו שהי' 430 שנה, מזה רואים שהי' גם באותו יום ממש ומשמיענו הפסוק שלא עכבן המקום כהרף עין ממשך הזמן שנגזרה הגזירה שהי' לפני 430 שנה בדיוק ביום טו ניסן שנגמרו ביום טו שיצאו ממצרים. ועי' מ"ש באריכות בעיונים לפרשת לך לך כי לפירש"י מוכרחים אנו לומר שגזירת ברית בין הבתרים הי' כמה וכמה שנים לפני ברית בין הבתרים עצמה. וגזירת בין הבתרים הי' 30 שנה לפני לידת יצחק משא"כ ברית בין הבתרים הי' בתוך ה25 מעת שבא לארץ כנען בן 75, עד להולדת יצחק שהי' אברהם אז בן 100. כמבואר בארוכה בעיונים לפרשת לך לך. ]
  12. 12 [עיונים בפרשת לך לך]
  13. 13 [פסחים ק"ט ע"ב] [ר"ה י"א ע"ב]
  14. 14 [תלמוד פסחים ג, ב]
  15. 15 [פסחים פ"ד ע"ב]
  16. 16 [פסחים פ"ד ע"ב]
  17. 17 [רש"י שמות יב, מד] [תלמוד פסחים ג, ב]
  18. 18 [רש"י דברים לב, מח]