009b – מאימתי – פרק ראשון – ברכות, ט ע”ב

Download Here

Tzuras Hadaf - צורת הדף

דף ט,ב

אותו צדיק, (בראשית טו, יג) 'ועבדום וענו אותם', קיים בהם.

אותו צדיק - אברהם:

'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול', (בראשית טו, יד) לא קיים בהם".

אמרו לו, "ולואי שנצא בעצמנו!"

משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים, והיו אומרים לו, "בני אדם מוציאין אותך למחר מבית האסורין, ונותנין לך ממון הרבה".

ואומר להם, "בבקשה מכם, הוציאוני היום, ואיני מבקש כלום":

(שמות יב, לו) "וישאלום".

א"ר אמי, מלמד, שהשאילום בעל כרחם.

איכא דאמרי, בעל כרחם דמצרים.

ואיכא דאמרי, בעל כרחם דישראל.

מ"ד בעל כרחם דמצרים, דכתיב (תהילים סח, יג) "ונות בית תחלק שלל".

מ"ד בעל כרחם דישראל, משום משוי:

(שמות יב, לו) "וינצלו את מצרים".

א"ר אמי, מלמד, שעשאוה כמצודה שאין בה דגן.

כמצודה שאין בה דגן - דרך ציידי עופות, לזרוק דגן תחת מצודות, כדי שיבאו עופות, ונלכדין.

וכשאין בה דגן, אין עוף פונה אליה.

כך ריקנו המצרים מכל ממונם.

"וינצלו", כתרגומו "ורוקינו":

ור"ל אמר, עשאוה כמצולה שאין בה דגים:

כמצולה שאין בה דגים - כמו מצולות ים.

כלומר בתוך התהום אין מצויין דגים, אלא על שפת הים, היכא דאיכא מזון:


(שמות ג, יד) "אהיה אשר אהיה".

א"ל הקב"ה למשה, "לך אמור להם לישראל 'אני הייתי עמכם בשעבוד זה, ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות'".

אמר לפניו, "רבש"ע, דיה לצרה בשעתה!"

דיה לצרה בשעתה - דיה לצרה, שיתאוננו בה בשעה שתבא עליהם, למה תדאיבם עכשיו בבשורה קשה:

א"ל הקב"ה, "לך אמור להם (שמות ג, יד) 'אהיה שלחני אליכם'":


(מלכים א יח, לז) "ענני ה' ענני".

א"ר אבהו, למה אמר אליהו ענני ב' פעמים?

מלמד, שאמר אליהו לפני הקב"ה.

"רבש"ע, ענני שתרד אש מן השמים, ותאכל כל אשר על המזבח".

וענני, "שתסיח דעתם".

שתסיח דעתם - מלבא בלבם מזמה של רשע, להכחישני ולומר, "על ידי כשפים, הבאתי האש הזאת":

כדי שלא יאמרו מעשה כשפים הם.

שנאמר, (מלכים א יח, לז) "ואתה הסבות את לבם אחורנית":


משנה

מאימתי קורין את שמע בשחרית?

משיכיר בין תכלת ללבן.

תכלת - ירוק הוא, וקרוב לצבע כרתי, שקורין פוריי"ש:

ר' אליעזר אומר, בין תכלת לכרתי.


[וגומרה], עד, הנץ החמה.

ר' יהושע אומר, עד שלש שעות.

שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות.


הקורא מכאן ואילך, לא הפסיד.

כאדם הקורא בתורה:


גמרא

מאי, "בין תכלת ללבן"?

אילימא בין גבבא דעמרא חיורא, לגבבא דעמרא דתכלתא?

הא בליליא נמי מידע ידעי?

אלא בין תכלת שבה, ללבן שבה.

בין תכלת שבה ללבן שבה - גיזת צמר שצבעה תכלת, ויש בה מקומות שלא עלה שם הצבע יפה:

תניא, "רבי מאיר אומר, משיכיר בין זאב לכלב.

ר"ע אומר, בין חמור לערוד.

ערוד - חמור הבר:

ואחרים אומרים, משיראה את חברו רחוק ד' אמות, ויכירנו".

אמר רב הונא, הלכה כאחרים.

אמר אביי, לתפילין, כאחרים.

לתפילין - להניח תפילין.

שמצות הנחתן קודם קריאת שמע.

בפרק שני (דף י"ד ע"ב):

לק"ש, כותיקין.

ותיקין - אנשים ענוים, ומחבבין מצוה:

דאמר ר' יוחנן, "ותיקין היו גומרין אותה, עם הנץ החמה".

תניא נמי הכי, "ותיקין היו גומרין אותה, עם הנץ החמה.

כדי שיסמוך, גאולה לתפלה, ונמצא מתפלל ביום".

מתפלל ביום - דהנץ החמה לדברי הכל יום הוא:


א"ר זירא, מאי קראה?

מאי קראה - דמצוה להתפלל עם הנץ החמה:

(תהילים עב, ה) "ייראוך

דכתיב ייראוך עם שמש וגו' - מתי מתיראין ממך?

כשמוראך מקבלים עליהם, דהיינו מלכות שמים, שמקבלין עליהם בקריאת שמע:

עם שמש,

עם שמש - כלומר כשהשמש יוצא, היינו עם הנץ החמה:

ולפני ירח, דור דורים".

ולפני ירח - אף תפלת המנחה, מצותה עם דמדומי חמה:


העיד ר"י בן אליקים, משום קהלא קדישא דבירושלים, "כל הסומך גאולה לתפלה, אינו נזוק כל היום כולו".

א"ר זירא, איני!

והא אנא סמכי, ואיתזקי?

א"ל, "במאי איתזקת?!"

דאמטיית אסא לבי מלכא!

התם נמי, מבעי לך למיהב אגרא, למחזי אפי מלכא!

דא"ר יוחנן, "לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל.

ולא לקראת מלכי ישראל בלבד, אלא אפילו לקראת מלכי עכו"ם.

שאם יזכה,

שאם יזכה - לעולם הבא לראות גדולתן של ישראל:

יבחין בין מלכי ישראל למלכי עכו"ם.

יבחין - כמה הרבה גדולתן יותר על האומות עכשיו:


אמר ליה רבי אלעא לעולא, כי עיילת להתם, שאיל בשלמא דרב ברונא אחי, במעמד כל החבורה, דאדם גדול הוא, ושמח במצות.

זימנא חדא, סמך גאולה לתפלה, ולא פסיק חוכא מפומיה, כוליה יומא.

היכי מצי סמיך?

והא א"ר יוחנן, "בתחלה הוא אומר (תהילים נא, יז) 'ה' שפתי תפתח'.

ולבסוף הוא אומר, (תהילים יט, טו) 'יהיו לרצון אמרי פי' וגו'"?

אמר ר' אלעזר, תהא בתפלה של ערבית.

תהא - הא דרבי יוחנן, בתפלת ערבית.

דלא חיישינן לסמוך גאולה לתפלה.

דגאולה, ביממא הואי:

והא אמר ר' יוחנן, "איזהו בן העוה"ב?

זהו הסומך גאולה של ערבית, לתפלה של ערבית"?

אלא א"ר אלעזר, תהא בתפלת המנחה.

רב אשי אמר, אפי' תימא אכולהו, וכיון דקבעוה רבנן בתפלה, כתפלה אריכתא דמיא.

דאי לא תימא הכי.

ערבית היכי מצי סמיך?

והא בעי למימר "השכיבנו"?

אלא, כיון דתקינו רבנן "השכיבנו" כגאולה אריכתא דמיא.

ה"נ, כיון דקבעוה רבנן בתפלה, כתפלה אריכתא דמיא.

מכדי?

האי, "יהיו לרצון אמרי פי" משמע לבסוף, ומשמע מעיקרא, דבעינא למימר.

מ"ט, תקנוהו רבנן לאחר י"ח ברכות, לימרו מעיקרא?

א"ר יהודה בריה דר' שמעון בן פזי, הואיל ולא אמרו דוד, אלא לאחר י"ח פרשיות, לפיכך תקינו רבנן לאחר י"ח ברכות.

דאמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון - גרסינן:

הני י"ח!

י"ט הויין?

"אשרי האיש", ו"למה רגשו גוים", חדא פרשה היא.

דאמר ר' יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי, "ק"ג פרשיות אמר דוד, ולא אמר "הללויה" עד שראה במפלתן של רשעים.

שנאמר, (תהילים קד, לה) 'יתמו חטאים מן הארץ, ורשעים עוד אינם, ברכי נפשי את ה' הללויה'".

הני ק"ג!

ק"ד הויין?

אלא שמע מינה, "אשרי האיש", ו"למה רגשו גוים", חדא פרשה היא.

דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן,