בראשית פרק יט
א וַ֠יָּבֹאוּ שְׁנֵ֨י הַמַּלְאָכִ֤ים סְדֹ֨מָה֙ בָּעֶ֔רֶב וְל֖וֹט יֹשֵׁ֣ב בְּשַֽׁעַר־סְדֹ֑ם וַיַּרְא־לוֹט֙ וַיָּ֣קָם לִקְרָאתָ֔ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ אַפַּ֖יִם אָֽרְצָה׃
המלאכים - ולהלן קראם אנשים - כשהיתה שכינה עמהם קראם אנשים. ד"א: אצל אברהם שכחו גדול והיו המלאכים תדירין אצלו כאנשים - קראם אנשים ואצל לוט קראם מלאכים.
בערב - וכי כל כך שהו המלאכים מחברון לסדום אלא מלאכי רחמים היו וממתינים שמא יוכל אברהם ללמד עליהם סניגוריא.
ולוט ישב בשער סדום - ישב כתיב אותו היום מינוהו שופט עליהם (ב"ר)
וירא לוט וגו' - מבית אברהם למד לחזור על האורחים
ב וַיֹּ֜אמֶר הִנֶּ֣ה נָּֽא־אֲדֹנַ֗י ס֣וּרוּ נָ֠א[1] אֶל־בֵּ֨ית עַבְדְּכֶ֤ם וְלִ֨ינוּ֙ וְרַֽחֲצ֣וּ רַגְלֵיכֶ֔ם[2] וְהִשְׁכַּמְתֶּ֖ם וַֽהֲלַכְתֶּ֣ם לְדַרְכְּכֶ֑ם וַיֹּֽאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּ֥י בָֽרְח֖וֹב נָלִֽין׃
(ב) הנה נא אדני - "הנה נא" אתם אדונים לי, אחר שעברתם עלי. דבר אחר: "הנה נא", צריכים אתם לתת לב על הרשעים הללו, שלא יכירו בכם. זו היא עצה נכונה:
סורו נא - עקמו את הדרך לביתי. דרך עקלתון. שלא יכירו שאתם נכנסין שם. לכך נאמר "סורו". בבראשית רבה (נ, ז):
ולינו ורחצו רגליכם - וכי דרכן של בני אדם ללון תחלה ואחר כך לרחוץ? ועוד שהרי אברהם אמר להם תחלה (בראשית יח, ד) ורחצו רגליכם? אלא כך אמר לוט, אם כשיבאו אנשי סדום ויראו שכבר רחצו רגליהם, יעלילו עלי ויאמרו, "כבר עברו שני ימים או שלושה שבאו לביתך, ולא הודעתנו"! לפיכך אמר, "מוטב שיתעכבו כאן באבק רגליהם, שיהיו נראין כמו שבאו עכשיו". לפיכך אמר, "לינו", תחילה, ואחר כך "רחצו":
ויאמרו לא - לאברהם אמרו (יח, ה) "כן תעשה"? מכאן, שמסרבין לקטן, ואין מסרבין לגדול:
כי ברחוב נלין - הרי "כי", משמש בלשון אלא. שאמרו, לא נסור אל ביתך, אלא ברחובה של עיר נלין:
ג וַיִּפְצַר־בָּ֣ם מְאֹ֔ד וַיָּסֻ֣רוּ אֵלָ֔יו וַיָּבֹ֖אוּ אֶל־בֵּית֑וֹ וַיַּ֤עַשׂ לָהֶם֙ מִשְׁתֶּ֔ה וּמַצּ֥וֹת אָפָ֖ה וַיֹּאכֵֽלוּ׃
(ג) ויסרו אליו - עקמו את הדרך לצד ביתו:
ומצות אפה - פסח היה:[3]
ד טֶרֶם֮ יִשְׁכָּבוּ֒[4] וְאַנְשֵׁ֨י הָעִ֜יר אַנְשֵׁ֤י סְדֹם֙ נָסַ֣בּוּ עַל־הַבַּ֔יִת מִנַּ֖עַר וְעַד־זָקֵ֑ן כָּל־הָעָ֖ם מִקָּצֶֽה׃
(ד) טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדום - כך נדרש בבראשית רבה (נ, ה): "טרם ישכבו, ואנשי העיר", היו בפיהם של מלאכים, שהיו שואלים ללוט "מה טיבם ומעשיהם"? והוא אומר להם: "רובם רשעים". עודם מדברים בהם ו"אנשי סדום" וגו'. ופשוטו של מקרא, "ואנשי העיר", אנשי רשע, "נסבו על הבית". על שהיו רשעים, נקראים "אנשי סדום". כמו שאמר הכתוב, (יג, יג) "ואנשי סדום רעים וחטאים":
כל העם מקצה - מקצה העיר עד הקצה. שאין אחד מהם מוחה בידם. שאפילו צדיק אחד אין בהם:
ה וַיִּקְרְא֤וּ אֶל־לוֹט֙ וַיֹּ֣אמְרוּ ל֔וֹ אַיֵּ֧ה הָֽאֲנָשִׁ֛ים אֲשֶׁר־בָּ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ הַלָּ֑יְלָה הֽוֹצִיאֵ֣ם אֵלֵ֔ינוּ וְנֵֽדְעָ֖ה אֹתָֽם׃
(ה) ונדעה אתם - במשכב זכר. כמו, (פסוק ח) "אשר לא ידעו איש":
ו וַיֵּצֵ֧א אֲלֵהֶ֛ם ל֖וֹט הַפֶּ֑תְחָה וְהַדֶּ֖לֶת סָגַ֥ר אַֽחֲרָֽיו׃
ז וַיֹּאמַ֑ר אַל־נָ֥א אַחַ֖י תָּרֵֽעוּ׃
ח הִנֵּה־נָ֨א לִ֜י שְׁתֵּ֣י בָנ֗וֹת אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יָדְעוּ֙ אִ֔ישׁ אוֹצִֽיאָה־נָּ֤א אֶתְהֶן֙ אֲלֵיכֶ֔ם וַֽעֲשׂ֣וּ לָהֶ֔ן כַּטּ֖וֹב בְּעֵֽינֵיכֶ֑ם רַ֠ק לָֽאֲנָשִׁ֤ים הָאֵל֙ אַל־תַּֽעֲשׂ֣וּ דָבָ֔ר כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן בָּ֖אוּ בְּצֵ֥ל קֹֽרָתִֽי[5]׃
(ח) האל - כמו האלה:
כי על כן באו - כי הטובה הזאת תעשו לכבודי, על אשר "באו בצל קורתי". תרגום, "בטלל שרותי". תרגום של "קורה", שרותא:
ט וַיֹּֽאמְר֣וּ ׀ גֶּשׁ־הָ֗לְאָה וַיֹּֽאמְרוּ֙ הָֽאֶחָ֤ד בָּֽא־לָגוּר֙ וַיִּשְׁפֹּ֣ט שָׁפ֔וֹט עַתָּ֕ה נָרַ֥ע לְךָ֖ מֵהֶ֑ם וַיִּפְצְר֨וּ בָאִ֤ישׁ בְּלוֹט֙ מְאֹ֔ד וַֽיִּגְּשׁ֖וּ לִשְׁבֹּ֥ר הַדָּֽלֶת׃
(ט) ויאמרו גש הלאה - קרב להלאה. כלומר התקרב לצדדין, והתרחק ממנו. וכן כל "הלאה" שבמקרא, לשון רחק. כמו: (במדבר יז, ב) "זרה הלאה". (ש"א כ, כב) "הנה החצי ממך והלאה". "גש הלאה", המשך להלן. בלשון לע"ז טרי"י טי"י ד"י נו"ש. [משוך את עצמך ממנו]. ודבר נזיפה הוא. לומר, אין אנו חוששין לך. ודומה לו: (ישעיה סה, ה) "קרב אליך אל תיגש בי". וכן (ישעיה מט, כ) "גשה לי ואשבה". המשך לצדדין בעבורי, ואשב אצלך. אתה מליץ על האורחין, איך מלאך לבך?! על שאמר להם על הבנות, אמרו לו, "גש הלאה", לשון נחת. על שהיה מליץ על האורחים, אמרו, "האחד בא לגור" אדם נכרי יחידי אתה בינינו, שבאת לגור, "וישפוט שפוט?!" ונעשית מוכיח אותנו:
הדלת - דלת הסובבת, לנעול ולפתוח:
י וַיִּשְׁלְח֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ אֶת־יָדָ֔ם וַיָּבִ֧יאוּ אֶת־ל֛וֹט אֲלֵיהֶ֖ם הַבָּ֑יְתָה וְאֶת־הַדֶּ֖לֶת סָגָֽרוּ׃
יא וְֽאֶת־הָאֲנָשִׁ֞ים אֲשֶׁר־פֶּ֣תַח הַבַּ֗יִת הִכּוּ֙ בַּסַּנְוֵרִ֔ים מִקָּטֹ֖ן וְעַד־גָּד֑וֹל וַיִּלְא֖וּ לִמְצֹ֥א הַפָּֽתַח׃
(יא) פתח - הוא החלל שבו נכנסין ויוצאין:
בסנורים - מכת עיוורון:
מקטן ועד גדול - הקטנים התחילו בעבירה תחלה. שנאמר, (פסוק ד) "מנער ועד זקן", לפיכך התחילה הפורענות מהם:
יב וַיֹּֽאמְר֨וּ הָֽאֲנָשִׁ֜ים אֶל־ל֗וֹט עֹ֚ד מִֽי־לְךָ֣ פֹ֔ה חָתָן֙ וּבָנֶ֣יךָ וּבְנֹתֶ֔יךָ וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ בָּעִ֑יר הוֹצֵ֖א מִן־הַמָּקֽוֹם׃
(יב) עוד מי לך פה - פשוטו של מקרא, "מי לך" עוד בעיר הזאת? חוץ מאשתך ובנותיך שבבית:
חתן ובניך ובנותיך - אם יש לך חתן, או בנים, ובנות, "הוצא מן המקום":
ובניך - בני בנותיך הנשואות.[6] ומדרש אגדה: "עוד", מאחר שעושין נבלה כזאת מי לך פתחון פה ללמד סניגורייה עליהם. שכל הלילה היה מליץ עליהם טובות. קרי ביה "מי לך פֶּה":
יג כִּֽי־מַשְׁחִתִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ[7] אֶת־הַמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה כִּֽי־גָדְלָ֤ה צַֽעֲקָתָם֙ אֶת־פְּנֵ֣י יְהוָ֔ה וַיְשַׁלְּחֵ֥נוּ יְהוָ֖ה לְשַֽׁחֲתָֽהּ׃
יד וַיֵּצֵ֨א ל֜וֹט וַיְדַבֵּ֣ר ׀ אֶל־חֲתָנָ֣יו ׀ לֹֽקְחֵ֣י בְנֹתָ֗יו וַיֹּ֨אמֶר֙ ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּֽי־מַשְׁחִ֥ית יְהוָ֖ה אֶת־הָעִ֑יר וַיְהִ֥י כִמְצַחֵ֖ק בְּעֵינֵ֥י חֲתָנָֽיו׃
(יד) חתניו - שתי בנות נשואות היו לו בעיר:
לוקחי בנותיו - שאותן שבבית היו ארוסות להם:
טו וּכְמוֹ֙ הַשַּׁ֣חַר עָלָ֔ה וַיָּאִ֥יצוּ הַמַּלְאָכִ֖ים בְּל֣וֹט לֵאמֹ֑ר קוּם֩ קַ֨ח אֶֽת־אִשְׁתְּךָ֜ וְאֶת־שְׁתֵּ֤י בְנֹתֶ֨יךָ֙ הַנִּמְצָאֹ֔ת פֶּן־תִּסָּפֶ֖ה[8] בַּֽעֲוֹן הָעִֽיר׃
(טו) ויאיצו - כתרגומו: ,ודחיקו,, מהרוהו:
הנמצאות - המזומנות לך בבית להצילם. מדרש אגדה יש. וזה ישובו של מקרא:
תספה - תהיה כלה. (דברים ב, יד) "עד תום כל הדור", מתורגם, "עד דסף כל דרא":
טז וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ ׀ וַיַּֽחֲזִ֨יקוּ הָֽאֲנָשִׁ֜ים בְּיָד֣וֹ וּבְיַד־אִשְׁתּ֗וֹ וּבְיַד֙ שְׁתֵּ֣י בְנֹתָ֔יו בְּחֶמְלַ֥ת יְהוָ֖ה עָלָ֑יו וַיֹּֽצִאֻ֥הוּ וַיַּנִּחֻ֖הוּ מִח֥וּץ לָעִֽיר׃
(טז) ויתמהמה - כדי להציל את ממונו[9]:
ויחזיקו - אחד מהם היה שליח להצילו. וחברו, להפוך את סדום. לכך נאמר, (פסוק יז) "ויאמר המלט", ולא נאמר, "ויאמרו"[10]:
יז וַיְהִי֩ כְהֽוֹצִיאָ֨ם אֹתָ֜ם הַח֗וּצָה וַיֹּ֨אמֶר֙ הִמָּלֵ֣ט עַל־נַפְשֶׁ֔ךָ[11] אַל־תַּבִּ֣יט אַֽחֲרֶ֔יךָ וְאַֽל־תַּעֲמֹ֖ד בְּכָל־הַכִּכָּ֑ר הָהָ֥רָה הִמָּלֵ֖ט פֶּן־תִּסָּפֶֽה׃
(יז) המלט על נפשך - דייך להציל נפשות, אל תחוס על הממון:
אל תביט אחריך - אתה הרשעת עמהם, ובזכות אברהם, אתה ניצול, אינך כדאי לראות בפורענותם ואתה ניצול:
בכל הככר - ככר הירדן:
ההרה המלט - אצל אברהם ברח. שהוא יושב בהר. שנאמר לעיל, (יב, ח) "ויעתק משם ההרה". ואף עכשיו היה יושב שם. שנאמר, (יג, ג) "אל המקום אשר היה שם אהלו בתחילה". ואף על פי שכתוב, (שם יח) "ויאהל אברם" וגו'? אהלים הרבה היו לו, ונמשכו עד חברון:
המלט - לשון השמטה. וכן כל המלטה שבמקרא. אישמוציי"ר [להינצל] בלע"ז. וכן, (ישעיה סו, ז) "והמליטה זכר". שנשמט העובר מן הרחם. (תהילים קכד, ז) "כציפור נמלטה". (ישעיה מו, ב) "ולא יכלו מלט משא", להשמיט משא הרעי שבנקביהם[12]:[13]
יח וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹט אֲלֵהֶ֑ם אַל־נָ֖א אֲדֹנָֽי׃
(יח) אל נא אדני - רבותינו אמרו, שם זה, קדש. שנאמר בו, "להחיות את נפשי". (פסוק יט) מי שיש בידו להמית ולהחיות. ותרגומו: "בבעו כען ה'":
אל נא - אל נא תאמר אלי להימלט ההרה:
נא - לשון בקשה:
יט הִנֵּה־נָ֠א מָצָ֨א עַבְדְּךָ֣ חֵן֮ בְּעֵינֶיךָ֒ וַתַּגְדֵּ֣ל חַסְדְּךָ֗ אֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֨יתָ֙ עִמָּדִ֔י לְהַֽחֲי֖וֹת אֶת־נַפְשִׁ֑י וְאָֽנֹכִ֗י לֹ֤א אוּכַל֙ לְהִמָּלֵ֣ט הָהָ֔רָה פֶּן־תִּדְבָּקַ֥נִי הָֽרָעָ֖ה וָמַֽתִּי׃
(יט) פן תדבקני הרעה - כשהייתי אצל אנשי סדום, היה הקב"ה רואה מעשי ומעשי בני העיר, והייתי נראה צדיק, וכדאי להינצל. וכשאבא אצל צדיק, אני כרשע. וכן אמרה הצרפית לאליהו, (מ"א יז, יח) "כי באת אלי להזכיר את עוני". עד שלא באת אצלי, היה הקב"ה רואה מעשי ומעשי עמי, ואני צדקת ביניהם. ומשבאת אצלי, לפי מעשיך אני רשעה:
כ הִנֵּה־נָ֠א הָעִ֨יר הַזֹּ֧את קְרֹבָ֛ה לָנ֥וּס שָׁ֖מָּה וְהִ֣וא מִצְעָ֑ר אִמָּֽלְטָ֨ה נָּ֜א שָׁ֗מָּה הֲלֹ֥א מִצְעָ֛ר הִ֖וא וּתְחִ֥י נַפְשִֽׁי׃
(כ) העיר הזאת קרובה - "קרובה" ישיבתה. נתיישבה מקרוב.[14] לפיכך לא נתמלאה סאתה עדיין. ומה היא קריבתה? מדור הפלגה.[15] שנתפלגו האנשים, והתחילו להתיישב איש איש במקומו.[16] והיא[17] הייתה בשנת מות פלג.[18] ומשם[19] ועד כאן,[20] חמישים ושתים שנה.[21] שפלג מת בשנת ארבעים ושמונה לאברהם.כיצד? פלג חי (לעיל יא, יט) "אחרי הולידו את רעו", מאתים ותשע שנה.[22] צא מהם שלשים ושתים, כשנולד שרוג. ומשרוג עד שנולד נחור, שלשים. הרי שישים ושתים. ומנחור עד שנולד תרח, עשרים ותשע. הרי, תשעים ואחת. ומשם עד שנולד אברהם שבעים. הרי מאה שישים ואחת. תן להם ארבעים ושמונה. הרי מאתים ותשע. ואותה שנה הייתה שנת הפלגה. וכשנחרבה סדום, היה אברהם בן תשעים ותשע שנה. הרי מדור הפלגה עד כאן, חמישים ושתים שנה. וצוער, איחרה ישיבתה, אחרי ישיבת סדום וחברותיה, שנה אחת. הוא שנאמר, "אמלטה נא", "נא", בגימטרייה חמישים ואחת:
הלא מצער היא - והלא עונותיה מועטין, ויכול אתה להניחה:
ותחי נפשי - בה. זה מדרשו.
ופשוטו של מקרא, הלא עיר קטנה היא, ואנשים בה מעט, אין לך להקפיד אם תניחנה, ותחי נפשי בה:
[למה אין רש"י מפרש "ובניך" בנים של לוט עצמו?
ועוד למה אין רש"י מפרש, ש"בניך" הם בני בניך?
ועוד מהו הפירוש "ובנותיך" האם זה בנות בנותיך?
הנה הפסוק וברש"י בהמשך מפרש ש"שתי בנות נשואות היו לו בעיר" ומוכרח מסיפור הכתוב "וידבר אל חתניו". ולכן מזכיר כאן חתן ראשון, והי' ידוע שאין לו בנים נשואים בעיר, ולכן הקדים "חתן", וא"כ מפרש רש"י שהפירוש של "בניך", הוא "בני בנותיך הנשואות".
ולכאורה צ"ל שבחתן נכלל גם הבנות הנשואות עצמן, וכפשטות לשון המשך הכתובים שהדבור הי' עם החתנים אבל פשוט שכולל את נשיהם, בנות לוט. וכיון שבניך הוא בני בנותיך, אינו מסתבר שלא יציל את בנות בנותיך, ורק בני בנותיך?! ולכן צריך לומר ש"בנותיך" היינו בנות בנותיך, ובנותיו הנשואות של לוט נכללים ב"חתן"]
כי שאר העיירות נתייסדו בדור הפלגה, וצוער נתייסד יותר קרוב לזמן של עכשיו, לאחרי שאר העיירות. כי מדור הפלגה עד עכשיו יש נב שנים, ונמצא ששאר העיירות נתייסדו לפני נב שנים, אבל צוער נתייסד לפני נא שנה, ונמצא שהתייסדות צוער קרובה לזמן של עכשיו יותר משאר העיירות בשנה אחת, וזהו פירוש "העיר הזאת קרובה"]