יט וַיַּ֥רְא יְהוָ֖ה וַיִּנְאָ֑ץ {ר}מִכַּ֥עַס בָּנָ֖יו וּבְנֹתָֽיו׃ {ס}

כ וַיֹּ֗אמֶר אַסְתִּ֤ירָה פָנַי֙ מֵהֶ֔ם {ר}אֶרְאֶ֖ה מָ֣ה אַֽחֲרִיתָ֑ם {ס} כִּ֣י ד֤וֹר תַּהְפֻּכֹת֙ הֵ֔מָּה {ר}בָּנִ֖ים לֹֽא־אֵמֻ֥ן בָּֽם׃ {ס}

(כ) מה אחריתם - מה תעלה בהם בסופם:

כי דור תהפוכות המה - מהפכין רצוני לכעס

לא אמון בם - אין גדולי נכרים בהם. כי הוריתים דרך טובה וסרו ממנה:

אמן - לשון (אסתר ב, ז) "ויהי אומן". נורריטור"ה בלע"ז [חינוך]. דבר אחר: "אמון", לשון אמונה. כתרגומו. אמרו בסיני (שמות כד, ז) "נעשה ונשמע", ובשעה קלה בטלו הבטחתם ועשו העגל:

כא הֵ֚ם קִנְא֣וּנִי בְלֹא־אֵ֔ל {ר}כִּֽעֲס֖וּנִי בְּהַבְלֵיהֶ֑ם {ס} וַֽאֲנִי֙ אַקְנִיאֵ֣ם בְּלֹא־עָ֔ם {ר}בְּג֥וֹי נָבָ֖ל אַכְעִיסֵֽם׃ {ס}

(כא) קנאוני - הבעירו חמתי:

בלא אל - בדבר שאינו אלוה:

בלא עם - באומה שאין לה שם. שנאמר, (ישעיה כג, יג) "הן ארץ כשדים זה העם לא היה". ובעשו הוא אומר, (עובדיה א, ב) "בזוי אתה מאד":

בגוי נבל אכעיסם - אלו המינים. וכן הוא אומר, (תהילים יד, א) "אמר נבל בלבו אין אלהים":

כב כִּי־אֵשׁ֙ קָֽדְחָ֣ה בְאַפִּ֔י {ר}וַתִּיקַ֖ד עַד־שְׁא֣וֹל תַּחְתִּ֑ית {ס} וַתֹּ֤אכַל אֶ֨רֶץ֙ וִֽיבֻלָ֔הּ {ר}וַתְּלַהֵ֖ט מֽוֹסְדֵ֥י הָרִֽים׃ {ס}

(כב) קדחה - בערה:

ותיקד - בכם עד היסוד:

ותאכל ארץ ויבלה - ארצכם ויבולה:

ותלהט - ירושלים המיוסדת על ההרים. שנאמר, (שם קכה, ב) "ירושלים הרים סביב לה":

[רש"י דברים כח, כב] [רש"י ויקרא כו, טז]

כג אַסְפֶּ֥ה עָלֵ֖ימוֹ רָע֑וֹת {ר}חִצַּ֖י אֲכַלֶּה־בָּֽם׃ {ס}

(כג) אספה עלימו רעות - אחביר רעה על רעה. לשון (ישעיה כט, א) "ספו שנה על שנה". (לעיל כט, יח) "ספות הרוה". (ירמיה ז, כא) "עולותיכם ספו על זבחיכם". דבר אחר: אספה - אכלה. כמו (בראשית יט, טו) "פן תספה":

חצי אכלה בם - כל חצי אשלים בהם. וקללה זו לפי הפורענות, לברכה היא. חצי כלים, והם אינם כלים:

כד מְזֵ֥י רָעָ֛ב וּלְחֻ֥מֵי רֶ֖שֶׁף {ר}וְקֶ֣טֶב מְרִירִ֑י {ס} וְשֶׁן־בְּהֵמֹת֙ אֲשַׁלַּח־בָּ֔ם {ר}עִם־חֲמַ֖ת זֹֽחֲלֵ֥י עָפָֽר׃ {ס}

(כד) מזי רעב - אנקלוס תרגם: "נפיחי כפן". ואין לי עד מוכיח עליו. ומשמו של רבי משה הדרשן מטולושא שמעתי, "שעירי רעב". אדם כחוש, מגדל שער על בשרו:

מזי - לשון ארמי, שער, מזיא. דהוה מהפך במזיא:  

ולחמי רשף - השדים נלחמו בהם. שנאמר, (איוב ה, ז) "ובני רשף יגביהו עוף", והם שדים:

וקטב מרירי - וכריתות שד ששמו מרירי. קטב כריתה. כמו, (הושע יג, יד) "אהי קטבך שאול":

ושן בהמות - מעשה היה והיו הרחלים נושכין וממיתין:

חמת זוחלי עפר - ארס נחשים המהלכים על גחונם על העפר. כמים הזוחלים על הארץ. זחילה לשון מרוצת המים על העפר. וכן כל מרוצת דבר המשפשף על העפר והולך: 

[ברכות ה, א] [רש"י ויקרא כו, כב]

כה מִחוּץ֙ תְּשַׁכֶּל־חֶ֔רֶב וּמֵֽחֲדָרִ֖ים אֵימָ֑ה גַּם־בָּחוּר֙ {ר}גַּם־בְּתוּלָ֔ה יוֹנֵ֖ק עִם־אִ֥ישׁ שֵׂיבָֽה׃ {ס}

(כה) מחוץ תשכל חרב - מחוץ לעיר תשכלם חרב גייסות:

ומחדרים אימה - כשבורח ונמלט מן החרב, חדרי לבבו נקופים עליו מחמת אימה, והוא מת והולך בה. דבר אחר: ומחדרים אימה - שבבית תהיה אימת דבר. כמו שנאמר, (ירמיה ט, כ) "כי עלה מות בחלונינו". וכן תרגם אונקלוס. דבר אחר: מחוץ תשכל חרב - על מה שעשו בחוצות. שנאמר, (ירמיה יא, יג) "ומספר חוצות ירושלים שמתם מזבחות לבושת":

ומחדרים אימה - על מה שעשו בחדרי חדרים. שנאמר, (יחזקאל ח, יב) "אשר זקני בית ישראל עושים בחטף איש בחדרי משכיתו":

כו אָמַ֖רְתִּי אַפְאֵיהֶ֑ם {ר}אַשְׁבִּ֥יתָה מֵֽאֱנ֖וֹשׁ זִכְרָֽם׃ {ס}

(כו) אמרתי אפאיהם - אמרתי בלבי אפאה אותם. ויש לפרש: "אפאיהם", אשיתם פאה, להשליכם מעלי הפקר. ודוגמתו מצינו בעזרא, (נחמיה ט כב) "ותתן להם ממלכות ועממים ותחלקם לפאה", להפקר. וכן חברו מנחם. ויש פותרים אותו כתרגומו: "יחול רוגזי עליהן". ולא יתכן. שאם כן היה לו לכתוב, "אאפאיהם", אחת לשמוש, ואחת ליסוד. כמו: (ישעיה מה, ה) "אאזרך". (איוב טז, ה) "אאמיצכם במו פי". והא' התיכונה אינה ראויה בו כלל. ואונקלוס תרגם, אחר לשון הברייתא השנויה בספרי, החולקת תיבה זו לשלש תיבות: אמרתי אף אי הם. אמרתי באפי אתנם כאילו אינם. שיאמרו רואיהם עליהם איה הם:

כז לוּלֵ֗י כַּ֤עַס אוֹיֵב֙ אָג֔וּר {ר}פֶּֽן־יְנַכְּר֖וּ צָרֵ֑ימוֹ {ס} פֶּן־יֹֽאמְרוּ֙ יָדֵ֣נוּ רָ֔מָה {ר}וְלֹ֥א יְהוָ֖ה פָּעַ֥ל כָּל־זֹֽאת׃ {ס}

(כז) לולי כעס אויב אגור - אם לא שכעס האויב כנוס עליהם, להשחית. ואם יוכל להם וישחיתם, יתלה הגדולה בו ובאלוהיו, ולא יתלה הגדולה בי. וזהו שנאמר, "פן ינכרו צרימו". ינכרו הדבר, לתלות גבורתי בנכרי. שאין הגדולה שלו:

פן יאמרו ידנו רמה וגו' - כי אותו גוי אובד עצות המה:

כח כִּי־ג֛וֹי אֹבַ֥ד עֵצ֖וֹת הֵ֑מָּה {ר}וְאֵ֥ין בָּהֶ֖ם תְּבוּנָֽה׃ {ס}

(כח) ואין בהם תבונה - שאילו היו חכמים, ישכילו זאת, "איכה ירדוף" וגו':