פרק קכד
א שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥ד לוּלֵ֣י יְ֭הוָה שֶׁהָ֣יָה לָ֑נוּ יֹֽאמַר־נָ֗֝א יִשְׂרָאֵֽל׃
ב לוּלֵ֣י יְ֭הוָה שֶׁהָ֣יָה לָ֑נוּ בְּק֖וּם עָלֵ֣ינוּ אָדָֽם׃
ג אֲ֭זַי חַיִּ֣ים בְּלָע֑וּנוּ בַּֽחֲר֖וֹת אַפָּ֣ם בָּֽנוּ׃
ד אֲ֭זַי הַמַּ֣יִם שְׁטָפ֑וּנוּ נַ֗֝חְלָה עָבַ֥ר עַל־נַפְשֵֽׁנוּ׃
ה אֲ֭זַי עָבַ֣ר עַל־נַפְשֵׁ֑נוּ הַ֝מַּ֗יִם הַזֵּֽידוֹנִֽים׃
ו בָּר֥וּךְ יְהוָ֑ה שֶׁלֹּ֥א נְתָנָ֥נוּ טֶ֗֝רֶף לְשִׁנֵּיהֶֽם׃
ז נַפְשֵׁ֗נוּ כְּצִפּ֥וֹר נִמְלְטָה֮ מִפַּ֪ח יֽ֫וֹקְשִׁ֥ים הַפַּ֥ח נִשְׁבָּ֗ר וַֽאֲנַ֥חְנוּ נִמְלָֽטְנוּ׃
ח עֶ֭זְרֵנוּ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֑ה עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃