Video part 1   Video part 2    Video part 3

להבין ביאור הדברים ע"פ כי תשא כו' מחצית השקל כו'^[1]

הנה שורש ענין תשא את ראש בנ"י: היינו כמ"ש: ורעה אמונה - דכ' הרמ"ז פ' בהר: ורעה מלשון: רעייתי^[2] - פרנסתי - פי' המשך המזון באמונה. וכ"ה בזהר פ' פנחס. ולכן נקרא משה: רעיא מהימנא - שהוא מפרנס האמונה. כי משה הוא יסוד אבא דממשיך חסדים לנוק' הנקרא אמונה, כי המל' מקבלת מאבא בסוד: אבא יסד ברתא. וכ"כ בע"ח: שעילוי הגבורות בקו האמצעי שבמל' עד הכתר שבה הוא ע"י יסוד אבא.

וענין מחצית השקל הוא ע"ד מ"ש בפע"ח גבי שבועות: איך הכתר של ז"א וכתר של נוק' נעשים ברגע אחד. והוא כי החסד שבת"ת ז"א^[3], היינו חסד ג'^[4] נחלק לב', חציו עולה למעלה בכתר^[5] וחציו יורד יוצא אל האחוריים לצורך המל'^[6]. וכאשר עולה החסד למעלה אז יורד הכתר של ז"א מלמעלה ויורד עד ראש ז"א כו' - נמצא כי בחי' החסד העולה הוא גורם ירידת הכתר כו'. נמצא כי הכתר כל עיקרו אינו אלא מבחי' החסדים כו' ולכן באותו החסד הנחלק וגורם לז"א לירד הוא משפיע אל הנוקבא עכ"ל. וכ"כ במ"ח^[7] גבי שבועות.

וזהו ענין מחצית השקל - כי שקל כסף הוא בחי' חסד שבת"ת, שכסף הוא בחי' חסד לת"ת, הוא קנה המאזנים, שהחסד שבו נחלק לב' חציו. וזהו ענין ב' מחצית השקל: מחצית הא' נשאר בז"א שממנו נעשה הכתר דז"א, והוא בחי' כתר תורה כנודע: דתרי"ג ארחין שבכתר דז"א הם תרי"ג מצות כו', והוא עד"מ כף הא' הנמשך מקנה המאזנים ויורד מלמעלה למטה ע"י אבן המשקלות שנותנין בו, והיינו מה שממשיכים תוספות אורות עליונים ע"י קיום התורה ומצות שנמשך גילוי אור א"ס ב"ה מלמעלה למטה, וזהו ענין המשכת וירידת הכתר לז"א כו', ומאיר בכל הג' קווין שלו חג"ת שהן תורה ועבודה וגמ"ח.

ומחצית השקל הב' אשר נאמר בו מחצית השקל תרומה להוי"ה, הוא חציו החסד הנ"ל הנמשך להיות הכתר דנוק', והיינו שבחי' חסד זה הוא המשכה מלמעלה כדי לעשות לה התעוררות העלאת מ"ן.

כי ענין כתר דנוק' - זהו הרצון הפשוט ליכלל בא"ס ב"ה למעלה מהחכמה והשכל. וזהו בחי': בכל מאדך.^[8] ושיומשך רצון וכתר זה בכנס"י - זהו ע"י המשכה מלמעלה לעורר ההעלאה.

וזהו ענין: מחצית השקל תרומה לה' - תרומה לשון ארמותא בחי' העלאה. כי אף שחציו חסד הנ"ל נמשך מלמעלה למטה - אך עיקר המשכת כדי לעשות ההעלאה, שהוא בחי' כתר דנוק' כו', ע"כ נק' מחצית זה: תרומה להוי"ה ארמותא כו'.

וכמ"ש במ"א ע"פ: ונתתי לך מהלכים^[9] ענין ב' מיני הילוך מלמעלה למטה, ע"י תומ"צ, ומלמטה למעלה. והיינו ג"כ ע"י המשכה מאוא"ס ב"ה באמירת: קדוש - ת"י^[10] נימין דא"א, שעי"ז דוקא נמשך כח הביטול וההילוך כו' ע"ש. וזהו כענין ב' מחצית השקל דכאן.

וביאור הדברי' האלו יובן ע"פ הידוע בענין אתעדל"ע שהוא נמשך ע"י אתעדל"ת תחלה, ומבואר בע"ח שער מ"ן ומ"ד.

אך כדי שיהיה כח להמקבל להעלות מ"ן הוא ג"כ ע"י המשכה מלמעלה תחלה. וכמ"ש בסידור ע"פ הקל קול יעקב^[11]. וההפרש בין ב' המשכות אלו - שבחי' המשכה לעורר מ"ן אינו מאיר אלא בבחי' מקיף על המקבל ולא נמשך הגילוי עדיין בבחי' פנימי', וכענין: וימינו תחבקני^[12]. אבל ההמשכת מ"ד שאחר אתעדל"ת נמשך בבחי' פנימיות. וכמו המשכ' הטפה שנמשך ונקלט ביסוד דנוק' ולא בבחי' חיבוק לבד כו'.

וזהו ענין ב' בחי' דמחצית השקל, שהם ב' בחי' המשכות אלו דמ"ד - כי שקל הקדש הוא המשכת החכמה מבחי' יסוד אבא שנק': קדש שלמעלה מבחי': קדוש בוי"ו לקדש, זה נמשך בבחי' משקל מכף מאזנים.

וזהו פי': שקל הקדש - דהיינו שנמשך חסדים דאו"א בב' בחי': אור ישר. ואור חוזר - היינו החצי מן החסדים נמשך לנוק' כדי שתוכל להעלות מ"ן בבחי' או"ח, הוא ענין המשכת מ"ד לעורר אתעדל"ת וימינו תחבקני כו'. וזהו פי' מחצית השקל תרומה לה' - שעושה בחי' ארמותא, שהוא העלאה.

והיינו שקנו במחצית השקל את הבהמה דקרבנות, שהוא עליית שם ב"ן בחי' מל' שנק':^[13] בהמה. שכדי להיות עלייה זו נמשך תחלה בחי' כסף וחסדים מחצית השקל הנמשך לנוק' כו'.

והחצי מן החסדים נמשך בבחי' או"י לז"א שמזה נמשך הכתר דז"א. וז"א יש בו ג"כ ג' קווין כו' כנגד כללות התורה שהן תורה ועבודה וגמ"ח. ומבחי' זו נמשך המ"ד שאחר המ"ן, שמ"ד זה נמשך מבחי' ז"א לנוק', והוא נמשך ומאיר בבחי' פנימיות.

וזהו ענין: אריה דאכיל קרבנין^[14] - שהוא אתעדל"ע שלאחר אתעדל"ת כו'. והיינו שע"י מעשי המצות ממשיכים תוספת אור בז"א, וגם נמשך בחי' יחוד דזו"נ כו' והוא בחי' אור ישר כו':

וזהו ענין ושמתי כד כד שמשותייך^[15] ב"פ כ"ד, בחי' כד א' שליש דשם ע"ב^[16] נמשך לז"א, ובחי' כד א' לנוק', והם בחי' או"י ואו"ח, כנודע מענין: שהם וישפה כו', וצ"ל ב' הבחי' כדין וכדין כו'^[17].

ובאמת הא בהא תליא, שלפי ערך עסק התורה ומצות שהוא בחי' מחצית השקל הנמשך בבחי' אור ישר, כך לפי ערך זה יהיה המשכת הכח לתפלה ועבודה שבלב ע"י מחצית השקל הב'. כי החסד מתחלק לב' בחי' בהשוואה א' כו' דהא בהא תליא כו'. וזהו כמשל ב' כפות מאזניים שלפי ערך ירידת הכף הא' כך הוא ערך עליית הכף השני, וכמ"ש במ"א ע"פ: וגבעות במאזנים כו'^[18].

וזהו: זה יתנו כל העובר על הפקודים - רמ"ח פקודין דמלכא: מחצית השקל כו', הוא בחי' ע"ס דאו"י הנמשך מלמעלה ע"י קיום רמ"ח מ"ע כו'. ועי"ז ג"כ מחצית השקל לנוק' להגדיל הכתר דנוק' בחי': בכל מאדך כו'.

ואעפ"י שלפי פשוטו קאי רק על נתינת מחצית א' לקרבנות - מ"מ הדרשה תדרוש על ב' בחי' מחצית בחי' כד כד כו'.

(נ"ל. והנה לפמש"כ הם ב' בחי' מ"ד כנ"ל. ובמ"א ע"פ הרע"מ פ' תשא נת' בע"א: שמחצית השקל האחד הוא המ"ד הנמשך לעורר המ"ן וגם לבררו בחכמה אתברירו, ואח"כ מחצית השקל תרומה זהו המ"ן עצמו, כי גם הוא נק' מחצית השקל, בחי' ו"ד דמילוי יו"ד כמש"ש באריכות. ולפ"ז המשל כפשוטו, דכף א' היורד מלמעלה למטה זהו המ"ד וכף א' העולה זהו העלאת המ"ן, וא"כ ודאי מוכרח דלפי ערך ירידת הכף הא' כך עליית כף הב' מאחר שירידת הכף הא' זהו ענין המ"ד המעורר ומברר המ"ן שזהו כף הב' א"כ ודאי לפ"ע המברר כו'. אך לפמש"כ הרי בחי' עליית הכף הב' זהו המשכה בפ"ע על ידי מחצית החסדים היורדים לנוק' וירידת הכף הא' זהו על ידי מחצית החסדים היורדים לז"א כו' והוא ענין בחי' עסק התפלה ועסק התומ"צ. ואולם אף על פי כן אמת שלפי ערך ירידת הכף הא' כך הוא עליות כף הב' אע"פ שהם ב' המשכות בפ"ע, אלא משום דהא בהא תליא כנ"ל. וזהו ענין שהחסד נחלק לזו"נ בב"א^[19] כו')

וענין אין לך טפה יורדת מלמעלה^[20] כי המ"ד המעורר מ"ן הוא בחי' טפה א' לבד, דהיינו התעוררות כללי לעורר את המקבל, והמקבל נתעורר עי"ז בכמה אופנים, ודרך כלל היינו בב' דברים: אהבה ויראה. וזהו שאין טפחיים עולה כנגדה מלמטה כו'.

וזהו: כי תשא את ראש בנ"י - שממשיך כתר דנוק' בחי' בכל מאדך כו'. והיינו ע"י: מחצית השקל - חצי החסד הנמשך לנוק' כו' כנ"ל:

לפקודיהם - כמו: ויפקד מקום דוד^[21] שהוא לשון חסרון. והענין שע"י: אריה דאכיל קרבנין - שנעשה הבירור בתכלי', ועי"ז יתפרד הרע וילך לו, ונמצא (הוא) הרע נחסר מנפשות שהיה נדבק שם תחלה. וכמו: הגו סיגים מכסף^[22] ועד"ז אומרים בשמ"ע: סלח לנו כו'.

וכן דרך כלל הוא כן בע"ש שהוא עליית המ' מק"נ ואז גם הנוגה רוצה לעלות, ונמשך שלהבת מלמעלה לבטש בה ונפרד הרע דנוגה, והטוב שבנוגה עולה למעלה והרע נדחה למטה. וזהו מצות רחיצת פניו ידיו ורגליו בחמין בע"ש, וכמ"ש בזהר ויקהל ובפע"ח האריך בזה.

ועד"ז ג"כ בענין מחצית השקל, שהוא ג"כ המשכה מלמעלה להיות עליות הנ"ל, ואזי נפרדו ג"כ החיצונים. וזהו ענין: לפקודיהם.

ונתנו איש כפר נפשו - פי' כפר הוא הפדיון שפודה נפשו משחת. וכל פודה - הענין הוא שנותן חליפין במקום נפשו שהוא הממון ונפשו ישאר לו כו'. וכענין: פדעהו מרדת שחת מצאתי כפר.^[23]

וכמ"כ הנה בקרבנות שהם בירור הטוב מן הרע - מכל מקום לפייס הסט"א ניתן להם מקום ליניקת החיצונים מהקרבן ג"כ, היינו מעשן המערכה כו', להחיותם וליתן להם טרף ומזון כו'. ומתפייסים בזה שניתן להם ברצון כו', ועי"ז לא יקטרגו על התגברות סטרא דקדושה, והקרבן עולה לריח ניחוח כו' עד רום המעלות. עי"ז הבירור הטוב מן הרע, רק שניתן להם ג"כ מעט יניקה כו'. אבל הבירור הטוב מן הרע הוא כפלי כפלים לאין קץ וערך על מעט היניקה שניתן להם.

וזהו כעין פדות, שהרי פודה את הטוב ומעלהו משבה"כ. אלא שעכ"ז צריך ליתן דבר אחר שיכנס במקומו לפייס. וה"ע יניקתם מעט מעשן המערכה. רק שזהו מעט מזעיר וכלא חשיב לגבי הטוב שנתברר ונפדה מהרע כו'.

ועד"ז הוא ענין: שעיר המשתלח דכתיב: ונשא השעיר כו'^[24] וגם חטא האדם מתכפר עי"ז. וזהו כשאומר: זה חליפתי עי"ז זה כפרתי כו' ונשאר נפשו נקי לעלות אל ה' ואין זר אתו כו'.

וכן עד"ז בהעלאת מ"ן דנוק', יניקתם מן הפסולת השליא ודם נדות כו' ואז המובחר עולה ונעשה ממנו ולד כו'. ועד"ז ממחצית השקל תרומה לה' עליות המ"ן למעלה כו'.

והנה בכ"ז יובן ג"כ משלים דר' מאיר ע"פ: צדיק מצרה נחלץ^[25] כמ"ש בגמ' דסנהדרין דל"ט ע"א^[26] ובפרש"י שם שרימה השועל את הזאב לכנס לחצר היהודים בע"ש כו' ויאכל עמהם בשבת כו' חברו עליו במקלות כו' אבל בא עמי כו' נכנס השועל בדלי העליון והכביד וירד למטה ודלי התחתון עלה כו' והראה לו דמות הלבנה במים כו' נכנס הזאב בדלי העליון והכביד וירד ודלי שהשועל עליו עלה כו' עד לא כך כתיב מאזני צדק וגו'.

והענין, כי ששת ימי המעשה הם הכל המשכות מבחי' ו"ק העליונים שיורדים למטה להחיות העולמות, ואח"כ בע"ש מתחילין לעלות למעלה, ובשבת הוא תכלית עליותם, ואז לוקחים שם השפע והחיות למעלה, ומהשפע זו שלקחו שם משפיעים אח"כ בכל ששת ימי המעשה יום ביומו, וכמ"ש בפע"ח.

אך עליותם זו בשבת הוא ע"י הבירור שביררו כו' בששת ימי המעשה ושבה"כ שנפלו שם רפ"ח ניצוצין. והוא מ"ש: ששת ימים תעבוד כו'^[27] זה פונה לזיתו וזה פונה לכרמו כו'^[28] והמכוון ע"ד עבודה להעלות הניצוצות על ידי שמתפלל בכח האכילה ונותן צדקה כו', וכל מה שנברר בחול עולה אח"כ בשבת. כי בשבת בורר אסור כו' - שבשבת אין בחי' ירידות כמו בחול שיורדים הו"ק לברר בירורים, רק שבת הוא עליות העולמות למעלה שמה שנברר בחול עולה למעלה מעלה כו'.

ולכן איתא: דבקושי התירו דבר ד"ת בשבת,^[29] כי היא בחי' שתיקה שלמעלה מבחי' דיבור - שהשתיקה הוא בחי' בטול במציאות.

וכמ"ש: ויכלו השמים^[30] לשון כלות הנפש. ולכן המצוה לשורר בשבת, כמ"ש האריז"ל: שהוא בחי' כלות הנפש. וגם בבהמ"ק היה בשבת השיר כפול. (נ' דר"ל^[31] שהי' שיר במוסף ג"כ)

וזהו שארז"ל: יוצאין בשיר ונמשכין בשיר^[32] - פי' יוצאין בכלות נפשם עד מדרגה שיכולין לילך בעצמם, ונמשכים בשיר - הוא למעלה ממדרגתם שלא היו יכולין לילך בעצמם היה יורד המשכה מלמעלה לימשך אותם למעלה.

וזהו למעלה מבחי' תורה, כי התורה הוא ח"ע בחי' צירופי אותיות ששרשם מהחכמה כו', והניגון הוא בחי' הביטול בלי צרופי אותיות, כ"א רק המשכה שנמשך להדבר בבחי' ביטול ותשוקה כו'.

אך אעפ"כ התירו לדבר ד"ת, מפני שגם השיר והביטול א"א להתקיים בלי כל. וזהו ענין: נקודה בהיכלי' - ההיכל הוא התורה, שנק': היכלא עילאה דקוב"ה, ובה דוקא מתקיים הנקודה שהיא בחי' הביטול כו'. ועמ"ש בענין נקודה בהיכלי' ע"פ ראה אנכי נותן לפניכם כו'.

והנה הזאב הוא משל לקליפות ורשעים, וזהו שרימה השועל את הזאב ליכנס לחצר היהודים בע"ש כו' - שהקליפה עולה ג"כ בע"ש כדי לשאול פרנסתה כמו שהקדושה עולה כו', שאחר שגמרו ו"ק דקדוש' לעלו' שהם שרש ס"ר נשמות: ששה משמותם כו'^[33] הנה היא באה אחריהם לקחת גם היא חלקה כהם, ולזה הטעם היא עולה בכל ע"ש כו'. ואז נמשך מלמעל': שלהובא דאשא, ומוריד את הרע למטה מטה כו'. וזהו מ"ש במשל דר' מאיר חברו עליו במקלות.

אח"כ אמר לו השועל בא ואראך מקום אחר לאכול ולשתות כו' - כי הנה כתי': לעשות את השבת,^[34] ומי שטרח בע"ש כו'.^[35] והיינו שמתחלה צריך לירד לברר בירורים כל ו' ימי המעשה. וזהו ענין המשל מהבאר ועל שפתו מוטל עץ והחבל מושכב עליו ובשני ראשי החבל שני דליים קשורים נכנס השועל בדלי העליון והכביד וירד למטה ודלי התחתון עלה כו':

דמות הלבנה במים כו' - פי' דמות הלבנה שבמים, היינו בחי' שם ב"ן שנפל למטה בשבה"כ בבחי' מים תחתונים. וצריך לברר הבירורים ולהעלותם בבחי' מ"ן באר מים חיים כו'. והעלאה זו הוא ע"י ירידת שם מ"ה לברר ב"ן כו'.

וזהו המשל משני דליים, שע"י שירד השועל בדלי העליון והכביד וירד למטה, הוא משל לירידת שם מ"ה למטה לברר - עי"ז עולה הדלי התחתון למעלה היינו העלאת הניצוצים דב"ן שנתבררו ועולים למעלה.

וכמ"ש בענין מחצית השקל כו' שע"י ירידת הכף האחד כו'. ויובן זה ע"ד שנתבאר בביאור הרע"מ דמחצית השקל כו':