צורת הדף
מר בר רב אשי אמר: כיון דזיגי
דזיגי - צלולין קליר"ש לבנים קצת:
אע"ג דלא חוורי.
אמר אמימר משמיה דרב זביד: תלתא חוטי הוו
תלתא חוטי הוו - צומת הגידין:
חד אלימא, ותרי קטיני.
איפסיק אלימא אזדא רוב בנין
אזדא רוב בנין - שהוא עב משניהם וכיון דאזל רובא טרפה:
איפסיק קטיני אזדא רוב מנין.
מר בר רב אשי מתני לקולא:
איפסיק אלימא - האיכא רוב מנין. איפסיק קטיני - האיכא רוב בנין.
בעופות שיתסר חוטי הוו, אי פסיק חד מינייהו - טרפה.
אמר מר בר רב אשי: הוה קאימנא קמיה דאבא ואייתו לקמיה עופא ובדק, ואשכח ביה חמיסר?
הוה חד דהוה שני מחבריה
שני מחבריה - עב מחברו:
נפציה
נפציה - נפצו קרפי"ר בלע"ז:
ואשכח תרי.
אמר רב יהודה אמר רב: צומת הגידין שאמרו ברובו.
מאי רובו?
רוב אחד מהן.
ברוב אחד מהם - אם נפסק רובו של אחד מהם - טרפה:
כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי: מכדי תלתא הוו כי מיפסיק חד מינייהו לגמרי הא איכא תרי?
הא איכא תרי - רובו קיים:
טעמא דאיכא תרי הא ליכא תרי - לא.
ופליגא דרבנאי. דאמר רבנאי אמר שמואל: צומת הגידים אפי' לא נשתייר בה אלא כחוט הסרבל -
הסרבל - של צמר ומעמידין בית הצואר בחוט כמו שאנו עושין ברצועות: וכמר בר רב אשי קי"ל בכל דוכתי בר מתרתי: מכתב אודיתא (סנהדרין דף כט:) ומיפך שבועה (שבועות דף מא.). ובשיעור צומת גידין אחר שנחלקו ולא איתפרש הלכתא כמאן, בשל תורה הלך אחר המחמיר, וטרפות דאורייתא. הלכך מעילוי ערקומא עד מקום שמתפשטין כל מקום שחותך שם הוי צומת הגידין. ואפי' רכובה קיימת ועצם קיים טרפה:
כשרה.
ואיכא דאמרי מאי רובו רוב כל אחד ואחד.
כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי: מכדי תלתא הוו האיכא תלתא דכל חד וחד.
מסייע ליה לרבנאי דאמר רבנאי אמר שמואל צומת הגידין שאמרו אפי' לא נשתייר בה אלא כחוט הסרבל כשרה:
נשבר העצם כו':
אמר רב למעלה מן הארכובה
למעלה מן הארכובה - אם נשבר העצם שם ורוב בשר שעל השבירה קיים עור ובשר חופין רוב העצם:
אם רוב הבשר קיים - זה וזה מותר.
זה וזה - אבר ובהמה מותר:
ואם לאו - זה וזה אסור
ואם לאו זה וזה אסור - ומתני' דקתני אם לאו אין שחיטתו מטהרתו דמשמע אבר אסור ובהמה מותרת - אלמטה מן הארכובה קאמר:
למטה מן הארכובה: אם רוב הבשר קיים - זה וזה מותר.
אם לאו אבר אסור
אבר אסור - משום מדולדל. ולשמואל מתני' בין למעלה ובין למטה קאמר ושני לה למתני' בין נחתכו לגמרי לנשבר העצם משום דהכא גידין קיימי:
ובהמה מותרת.
ושמואל אמר: בין למעלה בין למטה אם רוב הבשר קיים - זה וזה מותר.
אם לאו אבר אסור ובהמה מותרת.
מתקיף לה רב נחמן לשמואל: יאמרו אבר ממנה מוטל באשפה ומותרת?[1]
א"ל רב אחא בר רב הונא לרב נחמן: לרב נמי
ולרב נמי - בלמטה מן הארכובה יאמרו כו':
יאמרו אבר ממנה מוטל באשפה ומותרת?
א"ל: הכי קאמינא: אבר שחיה ממנה
שחיה ממנה - שהנשמה תלויה בה:
מוטל באשפה ומותרת?
מוטל באשפה - דקאמר אבר אסור ואתה חותכו ומשליכו לאשפה:
שלחו מתם: הלכתא כוותיה דרב.
כוותיה דרב - דלמעלה מן הארכובה זה וזה אסור:
הדור שלחו כוותיה דשמואל.
הדור שלחו כוותיה דרב.
ואבר עצמו מטמא במשא
ואבר עצמו מטמא במשא - דשחיטה עושה ניפול:
מתיב רב חסדא
מיתיבי כו' - אלמא אין שחיטה עושה ניפול:
לא אם טיהרה שחיטת טרפה אותה ואת האבר המדולדל בה, דבר שגופה תטהר את העובר דבר שאינו גופה?!.
א"ל רבה: הדורי אפירכי למה לך,
הדורי אפירכי - לאותובי מברייתא שאינה ידועה לכל:
אותיב ממתני'?
אותיב ממתני' - ששגורה בבית המדרש בפי כולם. דתנן בהעור והרוטב (לקמן קכז.) האבר והבשר המדולדלים נשחטה הבהמה הוכשרו לקבל טומאת אוכלין אלמא אין בה טומאת נבלות:
נשחטה בהמה - הוכשרו בדמיה. דברי ר"מ
ר"ש אומר: לא הוכשרו
לא הוכשרו - התם מפרש טעמא:
א"ל: מתני' איכא לדחויי כדדחינן.
כדדחינן - לעיל בפרקין (דף עג:) מאי הוכשרו אבשר קאמר, דאי נמי שחיטה עושה ניפול - אין טומאת נבלה בבשר הפורש מן החי, דגידין ועצמות בעינן כדיליף התם:
כי סליק ר' זירא, אשכחיה לרב ירמיה דיתיב וקאמר לה להא שמעתא.
להא שמעתא - דרב דאמר לעיל אם לאו זה וזה אסור דרב ירמיה בר אבא תלמיד דרב הוה ואמר לה לשמעתיה דרב:
א"ל יישר.
וכן תרגמה אריוך בבבל.
אריוך - קרי שמואל על שם אריוך מלך אלסר (בראשית יד) דהלכתא כוותיה בדיני:
אריוך מנו - שמואל, והא מיפלג פליג?
הדר ביה שמואל לגביה דרב.
ת"ר: נשבר העצם ויצא לחוץ.
אם עור ובשר חופין את רובו - מותר.
אם לאו - אסור.
וכמה רובו?
כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן: רוב עוביו.
רוב עוביו - שלא יצא רוב עובי השבירה לחוץ אלא מיעוט חלל העצם נגלה ורובו נכסה:
ואמרי לה רוב הקיפו.
רוב הקיפו - עוביו של עצם לא מעלה ולא מוריד אם רוב היקף הבשר שסביב העצם על השבר קיים אפי' נהפך חלל העצם ויצא דרך נקב קטן כשר ואם רוב היקף העצם סביב השבירה מגולה אפי' כיונה בליטת ראש השבירה לצד בשר הקיים והרי כל חלל העצם נכסה, אפי' הכי טרפה:
אמר רב פפא: הלכך בעינן רוב עוביו ובעינן רוב הקיפו.
בעינן רוב עוביו - נכסה שלא יצא רוב החלל דרך נקב הבשר ושיהא רוב היקף הבשר שעל השבר קיים:
אמר עולא אמר רבי יוחנן: עור הרי הוא כבשר.
עור הרי הוא כבשר - אם ניטל הבשר מתחת העור והעור חופה את עוביו והיקפו כשר:
א"ל רב נחמן לעולא: ולימא מר: עור מצטרף לבשר
ולימא מר עור מצטרף לבשר - לחומרא דליבעי חציו עור וחציו בשר:
דהא עור ובשר קתני?
א"ל: אנן עור או בשר תנינן.
אנן עור או בשר תנינא - בהך ברייתא דלעיל:
איכא דאמרי [אמר עולא] א"ר יוחנן: עור מצטרף לבשר.
א"ל רב נחמן לעולא: ולימא מר: עור משלים לבשר לחומרא?
ולימא מר עור משלים לבשר - דליבעי רוב הכיסוי בבשר ומיעוטו עור להצטרף בין שניהם לכסוי רוב העצם:
א"ל: אנא עובדא ידענא, דההוא בר גוזלא
בר גוזלא - שנשברה רגלו:
דהוה בי רבי יצחק, דעור מצטרף לבשר הוה.
ואתא לקמיה דר' יוחנן ואכשריה.
א"ל: בר גוזלא קאמרת בר גוזלא דרכיך שאני.
דרכיך - עורו לפיכך חשוב כבשר:
הנהו גידין רכין דאתו לקמיה דרבה.
הנהו גידין הרכין - דהוו מצטרפי לבשר וחופין רוב עצם הנשבר:
אמר רבה: למאי ליחוש להו.
חדא: דאמר ר' יוחנן גידין שסופן להקשות
תוספות
מר בר רב אשי אמר כו'. פי' בקונטרס דכמר בר רב אשי קיי"ל בכל דוכתי בר ממכתב אודיתא ומיפך שבועה וכן יש בסדר תנאים ואמוראים ור"ח פי' דקיי"ל כוותיה בכל דוכתין בר ממיפך שבועה וחיורי וסימן כולו הפך לבן וחיורי היינו הך דשמעתין וכן פי' רבינו תם:
איפסיק חד מינייהו טרפה. לא שייך למתני גבי יתר עליהן עוף (לעיל נו.) משום דכשנפסק אחד מהן סוף כולן ליפסק:
ואם לאו זה וזה אסור. והא דקתני רישא נחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה ה"ה נמי נשבר העצם ואין רוב בשר קיים ואגב סיפא נקט נחתכו דלמטה אפי' נחתכו לגמרי כשרה:
רוב עוביו ואמרי לה רוב הקיפו. זימנין דמשכחת לה זה בלא זה שאין העצם עגול לגמרי אלא מרחיב מצד אחד ומיצר מצד אחד ובקונטרס פירש בענין אחר:
למאי ליחוש לה חדא דא"ר יוחנן כו'. תימה דהתם גבי פסח פליגי משום דמר אזיל בתר השתא ומר אזיל בתר סוף כדמפרש בכיצד צולין (פסחים פד.) ומה שייכא ההיא פלוגתא הכא לענין הגנה וי"ל משום דברייתא קתני אם עור ובשר חופין את רובו משמע דאי חשיב בשר מגין:
גידין שסופן להקשות. בפרק כיצד צולין (שם דף פד.) פי' בקונטרס גידי צואר ואין נראה דהכא מייתי לה אגידי רגל ועוד דגידי צואר לעולם קשין הן ואין רגילות לאכלן כלל כמו עצמות כדאמרינן בכיצד צולין (שם פג:) הגידין והנותר והעצמות ישרפו לששה עשר ופריך הני גידין היכי דמי אי גידי בשר ליכלינהו ואי דאייתור היינו נותר אלא פשיטא גידי צואר משמע שהם רגילים להיות נותר בכל שעה:
- 1 עיין רש"י בהמשך פירושו