Enjoying this page?

MEGILAH - 018a – הקורא למפרע – פרק שני – מגילה, יח ע”א

צורת הדף באתר היברובוקס

(הושע ג' ה) "אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם"[1].

אחר ישובו בני ישראל - אחר ישובו לבית המקדש: ובקשו הקב"ה ואת דוד מלכם:

וכיון שבא דוד באתה תפלה.

שנאמר: (ישעיהו נו) והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי[2].

וכיון שבאת תפלה באת עבודה.

שנאמר: עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי[3].

וכיון שבאת עבודה באתה תודה.

שנאמר: (תהילים נ) זובח תודה יכבדנני.[4]

זובח תודה - אחר זביחה תן הודאה: 

Video  Audio

ומה ראו לומר ברכת כהנים אחר הודאה?

דכתיב: (ויקרא ט) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם[5] וירד[6] מעשות החטאת והעולה והשלמים[7].

וירד מעשות החטאת והעולה וגו':

אימא קודם עבודה?[8]

לא ס"ד. דכתיב: וירד מעשות החטאת וגו'. מי כתיב: "לעשות", "מעשות" כתיב.

ולימרה[9] אחר העבודה?[10]

לא ס"ד. דכתיב: זובח תודה[11].

מאי חזית דסמכת אהאי[12], סמוך אהאי?[13]

מסתברא, עבודה והודאה חדא מילתא היא.

חדא מילתא היא - אף הודאה עבודה של מקום הוא:

ומה ראו לומר: שים שלום אחר ברכת כהנים?

דכתיב: (במדבר ו[14]) "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" - ברכה דהקב"ה שלום.

שנאמר: (תהילים כט) "ה' יברך את עמו בשלום"[15].

 

וכי מאחר דמאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תקנו תפלה על הסדר, שמעון הפקולי מאי הסדיר?[16]

שכחום וחזר וסדרום.

 

מכאן ואילך - אסור לספר בשבחו של הקב"ה.

אסור לספר - בקביעות ברכה:

דא"ר אלעזר, מאי דכתיב: (תהילים קו) מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו[17] - למי נאה למלל גבורות ה' - למי שיכול להשמיע כל תהלתו.

למי שיכול - ואין מי שיכול לספר את כולו, לפיכך אין נראה לספר מדעתו אלא את מה שתקנו חכמים:

אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: המספר בשבחו של הקב"ה יותר מדאי - נעקר מן העולם. שנאמר: (איוב לז) היסופר לו כי אדבר, אם אמר איש כי יבלע[18].

היסופר לו כי אדבר - הכי דריש ליה: היסופר - שבחו כולו כי ארבה לו דברי שבח, "אם אמר" לעשות כך "כי יבולע". 

 

דרש ר' יהודה איש כפר גבוריא. ואמרי לה איש כפר גבור חיל: מאי דכתיב: (תהילים סה[19]) "לך דומיה תהלה"? סמא דכולה - משתוקא.

סמא דכולה משתוקא. מבחר כל הסממנין היא השתיקה, שלא להרבות  דברים. והיינו: לך דומיה תהלה:

כי אתא רב דימי אמר: אמרי במערבא: מלה בסלע משתוקא בתרין:

מלה בסלע משתוקא בתרין - אם תרצה לקנות הדבור בסלע תקנה השתיקה בשתים:

 

קראה על פה לא יצא וכו':[20]

מנלן?

אמר רבא: אתיא: זכירה זכירה.

כתיב הכא: "והימים האלה נזכרים[21]", וכתיב התם: (שמות יז, יד) "כתב זאת זכרון בספר"[22] מה להלן בספר אף כאן בספר.

וממאי דהאי זכירה[23] קריאה היא, דלמא עיון בעלמא?

לא סלקא דעתך. [דתניא:] (דברים כה[24]) "זכור" - יכול בלב? כשהוא אומר: "לא תשכח"[25], הרי שכחת הלב אמור, הא מה אני מקיים: "זכור" - בפה:

Video  Audio

קראה תרגום[26] לא יצא וכו':

קראה תרגום בכל לשון - זו ואין צ"ל זו - קתני:[27]

היכי דמי?

אילימא דכתיבה מקרא[28] וקרי לה תרגום - היינו על פה[29]?

לא צריכא. דכתיבה תרגום וקרי לה תרגום:

 

אבל קורין אותה ללועזות בלעז וכו'[30]:

והא אמרת: קראה בכל לשון - לא יצא?[31]

רב ושמואל דאמרי תרוייהו: בלעז יווני[32].

היכי דמי?

אילימא דכתיבה אשורית וקרי לה יוונית - היינו על פה[33]?

א"ר אחא א"ר אלעזר: שכתובה בלעז יוונית[34].

 

וא"ר אחא א"ר אלעזר[35]: מנין שקראו הקב"ה ליעקב: "אל[36]"?

שנאמר: (בראשית לג[37]) "ויקרא לו אל אלהי ישראל"[38].

דאי סלקא דעתך למזבח קרא ליה יעקב: אל[39]: "ויקרא לו יעקב" מיבעי ליה?

אלא: ויקרא לו - ליעקב אל. ומי קראו אל - אלהי ישראל.

 

מיתיבי:

מיתיבי - לרב ושמואל[40] דקתני הכא[41]: יוונית לא יצא:

קראה גיפטית, עברית, עילמית, מדית, יוונית - לא יצא?

 

הא לא דמיא אלא להא[42]:

הא לא דמיא - תירוצא הוא:

גיפטית לגיפטים, עברית לעברים, עילמית לעילמים, יוונית ליוונים - יצא[43].

גיפטית לגיפטים יצא - והכי נמי תנן במתני': ללועזות בלעז:

עברית - לשון עבר הנהר:

עילמית - לשון עילם:

אי הכי, רב ושמואל אמאי מוקמי לה למתני' בלעז יוונית, לוקמה בכל לעז?[44]

[אלא מתניתין[45] כברייתא]

מתני' כברייתא - זו מיתוקמא: "קראה בכל לשון" - דקתני מתני': "לא יצא" - כגון גיפטית למדיים, ומדית לגיפטים. "אבל קורין אותו ללועזות בלעז" - איש כלשונו:

וכי איתמר דרב ושמואל[46], בעלמא איתמר.

רב ושמואל דאמרי תרוייהו: לעז יווני[47] - לכל כשר[48].

והא קתני[49]: "יוונית ליוונים" אין, לכולי עלמא לא[50]?

אינהו דאמור כרשב"ג.

דתנן רשב"ג אומר: אף ספרים[51] לא התירו שיכתבו אלא יוונית[52].

ולימרו: הלכה כרשב"ג?

אי אמרי: הלכה כרשב"ג - הוה אמינא הני מילי שאר ספרים[53], אבל מגילה דכתיב בה: "ככתבם", אימא לא - קמ"ל:

Video Audio

והלועז ששמע אשורית יצא וכו':

והא לא ידע מאי קאמרי?

מידי דהוה אנשים[54] ועמי הארץ.

מתקיף לה רבינא:[55] אטו אנן: האחשתרנים בני הרמכים[56] - מי ידעינן?

אלא מצות קריאה ופרסומי ניסא, 

הכא נמי, מצות קריאה ופרסומי ניסא:

ופרסומי ניסא - אע"פ שאין יודעין[57] מה ששומעין - שואלין את השומעין[58] ואומרין: מה היא הקרייה הזו, ואיך היה הנס, ומודיעין להן:

 

קראה סירוגין[59] יצא וכו':

לא הוו ידעי רבנן מאי סירוגין.

לא הוו ידעי רבנן - תלמידי רבינו הקדוש:

שמעוה לאמתא דבי רבי דקאמרה להו לרבנן דהוי עיילי פסקי פסקי לבי רבי: "עד מתי אתם נכנסין סירוגין סירוגין".

לא הוו ידעי רבנן[60] מאי "חלוגלוגות[61]"?

חלוגלוגות - מין ירק הוא, ושנוי בכמה מקומות במשנה ובברייתא:

שמעוה לאמתא דבי רבי דאמרה ליה לההוא גברא דהוה קא מבדר פרפחיני:

פרפחיני - פיקקל"י בלעז:

"עד מתי אתה מפזר חלוגלוגך".

לא הוו ידעי רבנן מאי: (משלי ד[62]) "סלסלה ותרוממך"?

שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה לההוא גברא דהוה מהפך במזייה[63], אמרה ליה: "עד מתי אתה מסלסל בשערך".

מסלסל בשערך - למדנו שהסלסול לשון חיפוש והיפוך:

לא הוו ידעי רבנן מאי: (תהילים נה[64]) "השלך על ה' יהבך"?

אמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה אזילנא בהדי ההוא טייעא[65], וקא דרינא טונא[66]. ואמר לי: שקול יהביך[67] ושדי אגמלאי[68].

לא הוו ידעי רבנן מאי: (ישעיהו יד[69]) "וטאטאתיה במטאטא[70] השמד[71]".

שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה לחברתה: "שקולי טאטיתא וטאטי ביתא"[72].

טאטיתא - אישקופ"א בלעז:

ת"ר: קראה סירוגין - יצא 

  1. 1 אַחַ֗ר יָשֻׁ֙בוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּבִקְשׁוּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֔ם וְאֵ֖ת דָּוִ֣יד מַלְכָּ֑ם וּפָחֲד֧וּ אֶל־יְהוָ֛ה וְאֶל־טוּב֖וֹ בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים: פ (הושע פרק ג פסוק ה)
  2. 2 וַהֲבִיאוֹתִ֞ים אֶל־הַ֣ר קָדְשִׁ֗י וְשִׂמַּחְתִּים֙ בְּבֵ֣ית תְּפִלָּתִ֔י עוֹלֹתֵיהֶ֧ם וְזִבְחֵיהֶ֛ם לְרָצ֖וֹן עַֽל־מִזְבְּחִ֑י כִּ֣י בֵיתִ֔י בֵּית־תְּפִלָּ֥ה יִקָּרֵ֖א לְכָל־הָעַמִּֽים: (ישעיהו פרק נו פסוק ז)
  3. 3 וַהֲבִיאוֹתִ֞ים אֶל־הַ֣ר קָדְשִׁ֗י וְשִׂמַּחְתִּים֙ בְּבֵ֣ית תְּפִלָּתִ֔י עוֹלֹתֵיהֶ֧ם וְזִבְחֵיהֶ֛ם לְרָצ֖וֹן עַֽל־מִזְבְּחִ֑י כִּ֣י בֵיתִ֔י בֵּית־תְּפִלָּ֥ה יִקָּרֵ֖א לְכָל־הָעַמִּֽים: (ישעיהו פרק נו פסוק ז)
  4. 4 זֹבֵ֥חַ תּוֹדָ֗ה יְֽכַ֫בְּדָ֥נְנִי וְשָׂ֥ם דֶּ֑רֶךְ אַ֝רְאֶ֗נּוּ בְּיֵ֣שַׁע אֱלֹהִֽים: פ (תהלים פרק נ פסוק כג)
  5. 5 ברכת כהנים רש"י שם
  6. 6 מעל המזבח - רש"י שם
  7. 7 וַיִּשָּׂ֨א אַהֲרֹ֧ן אֶת־יָדָ֛ו יָדָ֛יו אֶל־הָעָ֖ם וַֽיְבָרֲכֵ֑ם וַיֵּ֗רֶד מֵעֲשֹׂ֧ת הַחַטָּ֛את וְהָעֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִֽים: (ויקרא פרק ט פסוק כב)
  8. 8 היינו שקודם ברכם, ואח"כ עשה את העבודה ואח"כ ירד מעשות החטאת?
  9. 9 לברכת כהנים
  10. 10 ולא אחר ברכת הודאה
  11. 11 היינו שלאחר זביחה, עבודה בא הודאה,
  12. 12 על הפסוק זובח תודה, שהודאה בא אחר עבודה
  13. 13 על ויברכם וירד מעשות גו', שברכת כהנים בא לאחר עבודה?
  14. 14 וְשָׂמ֥וּ אֶת־שְׁמִ֖י עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַאֲנִ֖י אֲבָרֲכֵֽם: ס (במדבר פרק ו פסוק כז)
  15. 15 יְֽהוָ֗ה עֹ֭ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן יְהוָ֓ה׀ יְבָרֵ֖ךְ אֶת־עַמּ֣וֹ בַשָּׁלֽוֹם: פ (תהלים פרק כט פסוק יא)
  16. 16 לעיל ע"א: דתניא: שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה
  17. 17 מִ֗י יְ֭מַלֵּל גְּבוּר֣וֹת יְהוָ֑ה יַ֝שְׁמִ֗יעַ כָּל־תְּהִלָּתֽוֹ: (תהלים פרק קו פסוק ב)
  18. 18 הַֽיְסֻפַּר־ל֭וֹ כִּ֣י אֲדַבֵּ֑ר אִֽם־אָ֥מַר אִ֝ישׁ כִּ֣י יְבֻלָּֽע: (איוב פרק לז פסוק כ)
  19. 19 לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֮הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן וּ֝לְךָ֗ יְשֻׁלַּם־נֶֽדֶר: (תהלים פרק סה פסוק ב)
  20. 20 לעיל במשנה: קראה על פה, קראה תרגום, בכל לשון - לא יצא
  21. 21 וְהַיָּמִ֣ים הָ֠אֵלֶּה נִזְכָּרִ֨ים וְנַעֲשִׂ֜ים בְּכָל־דּ֣וֹר וָד֗וֹר מִשְׁפָּחָה֙ וּמִשְׁפָּחָ֔ה מְדִינָ֥ה וּמְדִינָ֖ה וְעִ֣יר וָעִ֑יר וִימֵ֞י הַפּוּרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה לֹ֤א יַֽעַבְרוּ֙ מִתּ֣וֹךְ הַיְּהוּדִ֔ים וְזִכְרָ֖ם לֹא־יָס֥וּף מִזַּרְעָֽם: ס (אסתר פרק ט פסוק כח)
  22. 22 וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּתֹ֨ב זֹ֤את זִכָּרוֹן֙ בַּסֵּ֔פֶר וְשִׂ֖ים בְּאָזְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּֽי־מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם: (שמות פרק יז פסוק יד)
  23. 23 לכאורה פשוט שה' צוה בשמות: כתב זאת זכרון בספר, שצריך להיות נכתב בספר הסיפור של עמלק, אמנם אנו לומדים מזה שכתוב בדברים: זכור, שהזכירה הוא מן הספר, כיון שהי' כתוב כתב זאת זכרון בספר, וכן ימי הפורים שנזכרים צריך להיות מן הספר ולא בעל פה,  אבל הגמרא מקשה אולי הזכירה בעמלק הוא לא מן הספר?
  24. 24 זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם: (דברים פרק כה פסוק יז)
  25. 25 וְהָיָ֡ה בְּהָנִ֣יחַ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֣יךָ ׀ לְ֠ךָ מִכָּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר יְהוָֽה־אֱ֠לֹהֶיךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַֽחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח: פ (דברים פרק כה פסוק יט)
  26. 26 תרגום - ארמית, כבפרש"י ח' ע"ב
  27. 27 לעיל במשנה: י"ז, א: קראה תרגום, בכל לשון - לא יצא. ולכתחלה אומר שאפילו בתרגום לא יצא, ואח"כ מוסיף ואין צ"ל שבכל שאר הלשונות אינו יוצא.
  28. 28 בלשון הקודש
  29. 29 ובמתניתין מפורש שבע"פ לא יצא
  30. 30 לעיל יז, א, במתניתין: קראה על פה, קראה תרגום, בכל לשון - לא יצא. אבל קורין אותה ללועזות בלעז.
  31. 31 במסקנה מסבירה הגמרא , בלשון רש"י : "קראה בכל לשון" - דקתני מתני': "לא יצא" - כגון גיפטית למדיים, ומדית לגיפטים. "אבל קורין אותו ללועזות בלעז" - איש כלשונו
  32. 32 היינו שיוונית הוא יוצא מן הכלל ויוצאים בה. ובגמרא לקמן מקשה על רב ושמואל מברייתא שמפורש שם שאין הפרש בין יוונית לשאר הלשונות, ובכל לשונות קורים גיפטת לגיפטים, ויוונית מותר ג"כ רק ליוונים ולא לגיפטיס. והגמרא אכן מתרץ שרב ושמואל אינם קאים על משנתינו אלא שס"ל כרשב"ג, שליוונית יש דין מיוחד ויוצאים בה אפי' שאר לשונות, וחולק על הרבנן שלא חילקו בין יוונית לשאר לשונות.
  33. 33 ולא יצא, ככתוב במתניתין
  34. 34 היינו שגם כתובה וגם קראה יוונית
  35. 35 הגמרא מביא עוד שמועה מר' אחא א"ר אלעזר בהמשך להשמועה דלעיל.
  36. 36 [רש"י בראשית לג, כ]
  37. 37 וַיַּצֶּב־שָׁ֖ם מִזְבֵּ֑חַ וַיִּ֨קְרָא־ל֔וֹ אֵ֖ל אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: ס (בראשית פרק לג פסוק כ)
  38. 38 היינו שאלוקי ישראל קרא לו ליעקב קל.
  39. 39 היינו שהלו קאי על המזבח, וזה שקרא הוא יעקב שקרא למזבח קל
  40. 40 דאמרי תרוייהו: בלעז יווני קורין אותה.
  41. 41 בהברייתא
  42. 42 הברייתא שלפנינו
  43. 43 היינו כשקורין בלשונם שלהם יצא, ובברייתא דלעיל כשקרא לאחרים בלשון שלא שלהם.
  44. 44 שהרי בכל לשון שמבינים יצאו, כמפורש בברייתא גיפטיס לגיפטים וכו', ולאו דוקא ביוונית ליוונים?
  45. 45 שכתוב בה: קראה בכל לשון לא יצא, ובכל זאת כתבה ג"כ: וללועזות בלעז, דלא כתירוץ אביי שהובא לעיל שללועזות בלעז הוא דוקא בלשון יוונית, אלא שבכל לשון אינו יוצא הוא כשקורין בלשון אחר של השומעים וכשקורין בלשון של השומעים יוצאים בכל הלשונות.
  46. 46 שקורין בלשון יוונית, היינו שבין ליוונים ובין לשאר האומות קורין את המגילה.
  47. 47 לכתוב המגילה ולקרותה בלשון יוונית
  48. 48 אף לאלו שלא מבינים יוונית.
  49. 49 בברייתא דלעיל
  50. 50 א"כ קשה עליה מהברייתא
  51. 51 היינו ספרי תנ"ך, ולדעת הת"ק רק תפילין ומזוזות לא התירו לכתוב בשאר לשונות, אבל ספרים מותר וע"ז אומר רשב"ג שאף בספרים התירו רק כשכתוב יוונית
  52. 52 לעיל ח' ע"ב במשנה. ושם ט' ע"ב מבואר למה שונה יוונית משאר לשונות.
  53. 53 שהרי שם מדובר מכל הספרים
  54. 54 היינו נשים
  55. 55 מה היתה הקושיא מעיקרא: "והא לא ידע מאי קאמרי"?
  56. 56 וַיִּכְתֹּ֗ב בְּשֵׁם֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹ֔שׁ וַיַּחְתֹּ֖ם בְּטַבַּ֣עַת הַמֶּ֑לֶךְ וַיִּשְׁלַ֣ח סְפָרִ֡ים בְּיַד֩ הָרָצִ֨ים בַּסּוּסִ֜ים רֹכְבֵ֤י הָרֶ֙כֶשׁ֙ הָֽאֲחַשְׁתְּרָנִ֔ים בְּנֵ֖י הָרַמָּכִֽים: (אסתר פרק ח פסוק י)
  57. 57 הלועזין
  58. 58 ומבינים לשון הקודש
  59. 59 קורא מעט ופוסק (ושוהה), וחוזר ופוסק
  60. 60 בהמשך להנ"ל מביא הגמרא כמה דברים שלא הוו ידעי רבנן מאי
  61. 61 portulaca oleracea
  62. 62 סַלְסְלֶ֥הָ וּֽתְרוֹמְמֶ֑ךָּ תְּ֝כַבֵּ֗דְךָ כִּ֣י תְחַבְּקֶֽנָּה: (משלי פרק ד פסוק ח)
  63. 63 הי' מהפך בשערותיו
  64. 64 הַשְׁלֵ֤ךְ עַל־יְהוָ֨ה׀ יְהָבְךָ֮ וְה֪וּא יְכַ֫לְכְּלֶ֥ךָ לֹא־יִתֵּ֖ן לְעוֹלָ֥ם מ֗וֹט לַצַּדִּֽיק: (תהלים פרק נה פסוק כג)
  65. 65 סוחר ישמעאלי
  66. 66 והיה נושא משא
  67. 67 המשא שלך
  68. 68 ושים על הגמלים שלי
  69. 69 וְשַׂמְתִּ֛יהָ לְמוֹרַ֥שׁ קִפֹּ֖ד וְאַגְמֵי־מָ֑יִם וְטֵאטֵאתִ֙יהָ֙ בְּמַטְאֲטֵ֣א הַשְׁמֵ֔ד נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת: ס (ישעיהו פרק יד פסוק כג)
  70. 70 I will sweep her (Baval) up with a broom
  71. 71 היינו שיטאטא הכל השמדה
  72. 72 take a broom and sweep up the house