(במדבר טז, טו) "לא חמד אחד מהם נשאתי".
לא חמד אחד מהם נשאתי - שלא יאמר: חמור לא לקח אבל חפץ אחר לקח:
(דברים ד, יט)[1] "אשר חלק ה' אלהיך אתם להאיר לכל העמים".
להאיר לכל העמים - שאם לא כן יאמר: בן נח מותר בע"ז. ומדרשו (ע"ז נה.) להחליקן בדברים כדי לטורדן מן העולם:
(דברים יז, ג) "וילך ויעבוד אלהים אחרים אשר לא צויתי לעובדם"[2].
אשר לא צויתי לעובדם - שאם לא כתבו לעובדם משמע אשר לא צויתי שיהיו ויאמר: א"כ אלהות הן שעל כורחו נבראו:
וכתבו לו: "את צעירת הרגלים", ולא כתבו לו (ויקרא יא, ו) "את הארנבת"[3].
וכתבו - במקום ואת הארנבת "ואת צעירת הרגלים" - לפי שידיה קצרות וקטנות מרגליה:
מפני שאשתו של תלמי: "ארנבת" שמה - שלא יאמר שחקו בי היהודים, והטילו שם אשתי בתורה:
רשב"ג אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית[4]: א"ר אבהו א"ר יוחנן: הלכה כרשב"ג[5].
אמר קרא: (בראשית ט, כז) "יפת[6] אלהים ליפת, וישכן באהלי שם"[7], דבריו של יפת[8] יהיו באהלי שם.
ואימא: גומר ומגוג?[9]
א"ר חייא בר אבא: היינו טעמא - דכתיב: "יפת אלהים ליפת" - יפיותו של יפת יהא באהלי שם:
יפיותו של יפת - הוא לשון יון - לשונו יפה משל כל בני יפת:
משנה
אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים
מרובה בגדים - כהנים ששימשו בבית שני. ואף בבית ראשון מימות יאשיהו ואילך שנגנז צלוחית של שמן המשחה:
אלא פר הבא על כל המצות[10].
פר הבא על כל המצות - כהן משיח שהורה היתר בדבר שזדונו כרת ועשה כהוראתו - מביא פר. שנאמר: אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם וגו' (ויקרא ד):
אין בין כהן משמש לכהן שעבר[11]
כהן המשמש - כגון שאירע בו פסול[12] ומינו אחר תחתיו, ועבר פסולו וחזר לעבודתו והעבירו הבא תחתיו - הראשון - קרוי משמש והשני - עבר:
אלא פר יום הכפורים[13] ועשירית האיפה:
אלא פר יוה"כ - שאי אפשר להביא שנים. וכן עשירית האיפה - חביתי כהן [גדול] שבכל יום[14] שאי אפשר להביא שנים[15]:
גמרא
הא לענין פר יום כפורים ועשירית האיפה[16], זה וזה שוין[17].
דאי ר"מ [הא תניא]: "מרובה בגדים[20] מביא פר הבא על כל המצות, דברי ר"מ.
וחכ"א, אינו מביא".
מ"ט דר"מ?[21]
דתניא: (ויקרא ד, ג )[22] ""משיח", אין לי אלא משוח בשמן המשחה, מרובה בגדים מנין?
ת"ל: "המשיח"".
במאי אוקימנא - דלא כר"מ.
אימא סיפא: "אין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה", הא לכל דבריהן זה וזה שוין.
הא לכל דבריהן זה וזה שוין - ואם בא להקטיר או לעבוד שום עבודה, משמש בשמונה בגדים - כהן שעבר ככהן המשמש:
אתאן לר"מ?
דתניא: "אירע בו פסול ומינו כהן אחר תחתיו - ראשון חוזר לעבודתו, שני - כל מצות כהונה גדולה עליו, דברי ר"מ.
כל מצות כהונה גדולה עליו - משמש בח' בגדים, לא פורע ולא פורם, ומצווה על הבתולה, ומוזהר על האלמנה, ומקריב אונן:
רבי יוסי אומר: ראשון - חוזר לעבודתו, שני - אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט".
ואינו ראוי - לשמש לא בשמונה בגדים ככהן גדול ולא בארבעה ככהן הדיוט:
וא"ר יוסי: מעשה ברבי יוסף בן אולם מציפורי שאירע בו פסול בכהן גדול, ומינוהו תחתיו, ובא מעשה לפני חכמים ואמרו: ראשון - חוזר לעבודתו, שני - אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט: כהן גדול - משום איבה, כהן הדיוט - משום מעלין בקודש ולא מורידין.
רישא רבנן וסיפא ר"מ?!
אמר רב חסדא: אין. רישא רבנן, וסיפא ר"מ.
רב יוסף אמר: רבי היא,
רבי היא - וסתמה אליבא דנפשיה:
ונסיב לה אליבא דתנאי:
ונסיב ליה אליבא דתנאי - במרובה בגדים סבר לה כרבנן[23], ובכהן שעבר סבר לה כר' מאיר[24]:
משנה
אין בין במה גדולה
אין בין במה - אין הפרש - בשעת היתר הבמות - בין במה גדולה, זה מזבח של משה בעודו בנוב וגבעון:
לבמה קטנה
לבמה קטנה - מזבח של יחיד, שכל יחיד ויחיד עושה במה לעצמו:
אלא פסחים[25].
זה הכלל: כל שהוא נידר ונידב - קרב בבמה.
קרב בבמה - קטנה:
וכל שאינו לא נידר ולא נידב - אינו קרב בבמה:
כל שאינו נידר ונידב כו' - בזבחים יליף לה בפרק בתרא:
גמרא
פסחים, ותו לא[26]?
פסחים ותו לא - והא קתני סיפא: כל שאינו נידר ונידב אינו קרב בבמה קטנה, ואילו בגדולה היו מקריבין קרבנות צבור תמידין ומוספין. [27]וקא ס"ד דאף חובות צבור שאין קבוע להן זמן היו קריבין בה[28] כגון פר העלם דבר של צבור, ושעירי ע"ז:
אימא: "כעין פסחים".
כעין פסחים - וכל חובות הקבוע להם זמן כפסחים:
מני
מני - מתניתין דקתני דבמה קטנה אין קרב בה שום חובה ואמר דבמה גדולה לא עדיפא מינה אלא בחובות הקבוע להן זמן[29]:
ר"ש היא.
ר' שמעון היא - דאמר בפרק בתרא דזבחים: אף צבור לא הקריבו בבמה גדולה שום חובה אלא פסחים וחובות הקבוע להן זמן, אבל חובות שאין קבוע להן זמן - כגון פר העלם דבר ושעירי ע"ז הכא והכא לא קרב. אבל כדרבנן דהתם לא מתוקמא מתניתין, דהא אמרי: כל שהצבור מקריבין באהל מועד שבמדבר מקריבין באהל מועד שבגלגל דהיא במה גדולה, ואפילו פר העלם דבר, ומתניתין קתני פסח וכיוצא בהן:
דתניא: "ר"ש אומר: אף צבור לא הקריבו אלא פסחים וחובות שקבוע להם זמן, אבל חובות שאין קבוע להם זמן, הכא והכא לא קרב:
משנה
אין בין שילה לירושלים, אלא שבשילה אוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה
בכל הרואה - בכל מקום שיוכל לראות משם את שילה. ובפרק בתרא דזבחים יליף טעמא:
ובירושלים לפנים מן החומה.
וכאן וכאן, קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים.
קדושת שילה