הא רבי, הא רבי יוסי ברבי יהודה.
הא רבי הא ר' יוסי ברבי יהודה - לעולם מוללין מלילות לדברי הכל. ודקשיא לן אם כן מצינו תרומה שזכאי בהרמתה, אין ודאי מצינו אליבא דרבי דאמר יש תרומה במלילות. ומתניתין דקתני לא מצינו, ר' יוסי ברבי יהודה היא דאמר אין תרומה במלילות:
דתניא: הכניס שבלין לעשות מהן עיסה - אוכל מהן עראי ופטור.
אוכל מהן עראי - כל זמן שלא דשן ומרחן בכרי לא נגמרה מלאכתן לתרומה:
למוללן במלילות
למוללן במלילות - הכניסן לאכלן מעט מעט ע"י מלילות:
רבי מחייב,
רבי מחייב - בתרומה, שלא יאכל מהן עראי עד שיפריש. לפי שהכנסתן בשבלין היא גמר מלאכתן שאין סופן לבא לידי גורן אחר וזהו גרנן:
ורבי יוסי ברבי יהודה פוטר.
ורבי יוסי בר' יהודה פוטר - דגנך כתיב, והיינו מרוח דאין דגון אלא קבוץ בכרי: ופרכינן לרבא דאמר מוללן לר' יוסי ברבי יהודה נמי אי שרית למוללן ביו"ט משכחת לה על כרחיך שזכאי בהרמתה, במלילות שהכניסן לעשות עיסה בדישה ומרוח ונמלך עליהן למוללן להצניען כולן למלילות, דעל כרחיך מודה בהו רבי יוסי דטבלן ביום שנמלך עליהן, דכיון דהכניסן לשם גורן גמור ירדה להן תורת תרומות ומעשרות. וכשנמלך למוללן נעשית הכנסתו גורן והמוללן ביו"ט על כרחו קדים תרומתן:
ולרבי יוסי ברבי יהודה נמי משכחת לה.
כגון שהכניס שבלין לעשות מהן עיסה ונמלך עליהן למוללן ביום טוב, דטבלא ביומיה?
אלא מאי תרומה - רוב תרומה.
אלא מאי תרומה רוב תרומה גרסינן - ולא גרס אלא מאי אית לך למימר. אלא לא תימא הא רבי הא רבי יוסי, דבין לרבי בין לרבי יוסי מתוקמא, ומאי תרומה דתנן מתניתין אינו זכאי בהרמתה - ברוב תרומות קאמר שישנן על ידי דישה ומרוח והן מערב יום טוב:
אמר אביי: מחלוקת בשבלין[1].
מחלוקת בשבלין - בהנהו הוא דפטר ר' יוסי, דרובן לדישה ואין גרנן אלא במרוח:
אבל בקטניות, דברי הכל אסורייתא טבלא[2].
אבל קטניות - יש בני אדם הרבה שאין חובטין אותן יחד אלא כדי קדרתן, לפיכך הכנסתן בחבילין זהו גרנן:[3]
לימא מסייע ליה.[4]
מי שהיו לו חבילי תלתן של טבל,
תלתן - מין קטנית הוא ומעט נותנין בקדרה ליתן טעם:
הרי זה כותש
כותש - זהו דרך דישתן:
ומחשב
ומחשב - מאומד:
כמה זרע יש בהם, ומפריש על הזרע ואינו מפריש על העץ.
ואין מפריש על העץ - אין צריך להפריש מן הקשים, ואף על פי שטעם עצו ופריו שוה לא חייבוהו חכמים במעשרות. מדקתני חבילין של טבל, אלמא אסורייתא טבלא:
מאי לאו רבי יוסי בר' יהודה היא דאמר: התם לא טבלא הכא טבלא[5].
לא. רבי היא[6].
אי רבי היא, מאי איריא תלתן, אפי' שבלין נמי?[7]
אלא מאי רבי יוסי בר' יהודה, לשמעינן שאר מיני קטניות וכ"ש תלתן?[8]
לשמעינן שאר מיני קטניות - דטבלו בחבילי, ואף על פי שהרבה עושין מהן כרי ומרוח וכ"ש תלתן שהוא נותנו מעט מעט בקדרה למתק ונותנו בעצו:
אלא תלתן אצטריכא ליה
אלא תלתן אצטריכא ליה גרסינן - ולעולם רבי היא וה"ה לשבלין ולא תסייעי' מהכא:
סד"א, הואיל וטעם עצו ופריו שוה, לפרוש נמי אעצו.
קמ"ל[9].
איכא דאמרי אמר אביי: מחלוקת בשבלין
איכא דאמרי אמר אביי מחלוקת בשבלין - בהנהו מחייב רבי, לפי שהרבה כונסין אותן למלילות וקליות שהן גרנן, אבל בקטניות, סתם הכנסתם למרוח, ואסורייתא לא טבלא:
אבל בקטניות - דברי הכל אסורייתא לא טבלא[10].
מיתיבי: מי שהיו לו חבילי תלתן של טבל, הרי זה כותש ומחשב כמה זרע יש בהן ומפריש על הזרע ואינו מפריש על העץ.
מאי לאו טבל טבול של תרומה.[11]
מאי לאו בטבל טבול לתרומה - כלומר מאי לאו גבי ישראל קרי ליה טבל, ועדיין לא נקרא עליו שם בפה, ומסתמא קרוי טבל וחייב לתרומה שהיא תחלה לכל המעשרות דכתיב בה ראשית:
לא, טבל טבול של תרומת מעשר[12].
לא בטבל טבול לתרומת מעשר - לעולם אין חבילין גמר מלאכה, ואילו גבי ישראל הוא לא הוה מקרי טבל. אלא בבן לוי קאי שקדם והלך אצל ישראל ונטל מעשר ראשון ממנו בחבילין, והואיל וחל על חבילין הללו שם מעשר, נעשו טבל אצלו להפריש מהם תרומת מעשר מן המעשר, שעל הלוי להפריש, והיא במיתה וכל תורת תרומה עליה, דתרומה קרייה רחמנא:
וכדר' אבהו א"ר שמעון בן לקיש.
דאמר רבי אבהו אמר רבי שמעון בן לקיש: מעשר ראשון שהקדימו בשבלין
שהקדימו בשבלין - שהקדימו לתרומה גדולה:
שמו טובלו לתרומת מעשר[13].
כותש למה לי,
כותש למה לי - אי בבן לוי מוקמינן ליה למה מוטל עליו לעשותו דגן. אי אמרת בשלמא בישראל קאי ואסורייתא טבלא שפיר תנא כותש דכתיב דגנך, ודרבנן דומיא דאורייתא תקון:
לימא ליה כי היכי דיהבו לי הכי יהיבנא לך?[14]
אמר רבא: קנסא.[15]
קנסא - על שהקדים וגרם להערים לעבור על דברי תורה, שהמשנה סדר המעשרות עובר בלאו מלאתך ודמעך לא תאחר, (שמות כג) דהכי קאמר לא תאחר תרומה להקדים לה מעשר:
תניא נמי הכי.[16] בן לוי שנתנו לו שבלין במעשרותיו, עושה אותן גורן[17]
יעשה אותו גורן גרסינן:
ענבים עושה אותן יין[18]
זיתים עושה אותן שמן[19]
ומפריש עליהם תרומת מעשר ונותנן לכהן[20]
שכשם שתרומה גדולה אינה ניטלת[21]
- 1 רק בהן פטר רבי יוסי ברבי יהודה ממעשר כשמוללן, היות ורובן עומדות לדישה, והגורן שלהן הוא רק במירוח בכרי.
- 2 הכנסתם לבית כשהם קשורים ["אסורים"] בחבילות הנקראות "אסורייתא" - חשובה כגורן שלהם, ולכן טבלא! הן נאסרות מדין טבל אפילו באכילת ארעי
- 3 דעת אביי [בלישנא זו] שפירוק גרעיני הקטניות נחשב לדרך אכילה, יותר מפירוק זרע התבואה במלילה, ולכן מודה רבי יוסי לרבי שצבירת חבילי הקטניות נחשבת גורן לחייב במעשר
- 4 לאביי מדברי המשנה במסכת תרומות [י ו]:
- 5 מאי לאו, משנה זו לפי רבי יוסי ברבי יהודה היא, דאמר שדוקא התם, בשבלים שלא נדושו ולא הועמדו בכרי יחד, לא טבלא. אבל הכא, בחבילי תלתן שדרך אנשים לכותשם מעט מעט - טבלא מיד בהכנסתם לבית בחבילה. ומוכח כאביי, שמודה רבי יוסי ברבי יהודה בקטניות שדי בהכנסת החבילות הביתה כדי לאסור אותן באיסור טבל.
- 6 לא תסייע מכאן לאביי, כי משנה זו - דברי רבי היא, המחייב גם בשבלים שהכניס למלילות.
- 7 אי משנה זו כדעת רבי היא - מאי אריא מפני מה נקט התנא בדבריו חבילי תלתן? והרי לדברי רבי אפילו שבלין נמי נאסרים משום טבל בהכנסתם בחבילות, ואפילו אם לא התמרחו בכרי!?
- 8 אלא מאי, לדבריך, משנה זו רבי יוסי ברבי יהודה היא!? אם כן, תיקשי: לשמעינן שאר מיני קטניות, שאף על גב שאנשים רבים דשים אותם ועושים מהם כרי ומירוח, בכל זאת אם הכניס חבילות קשורות הביתה הן נאסרות בכך משום טבל, ללא כרי ומירוח. ומכאן נדע ב"כל שכן", שחבילות תלתן נאסרות משום טבל, שהרי כך דרכו של תלתן, לכתוש אותו מעט מעט, וליתן אפילו את התרמילים בקדירה, ללא הוצאת הזרעונים מתוכם!
- 9 אלא, לעולם משנה זו לדברי רבי היא. ואין לך להוכיח ממה שלא נקט התנא שבלין, כי משנה זו היא לא כדבריו, היות ואת דין תלתן אצטריכא ליה לתנא להשמיענו באופן מיוחד. כי סלקא דעתך אמינא שהואיל ובתלתן טעם עצו ופריו שוה - לפרוש נמי תרומה אעצו. לכן קא משמע לן התנא במשנה שעצו אינו נחשב פרי, והוא פטור מלהפריש עליו. אך באמת גם שבלין אסורים כשהוכנסו בחבילות.
- 10 אמר אביי: מחלוקת רבי ורבי יוסי ברבי יהודה היא דוקא בשבלין, שבהן מחייב רבי בתרומה לפי שיש הרבה אנשים שכונסים אותן במטרה לאכלן כמלילות וכקליות, בלי לעשות מהם כרי, ונמצא שהכנסתן של השבלים לבית זהו גרנן האוסר אותן משום טבל. אבל בקטניות, שסתם הכנסתן היא כדי למרח אותן אחר כך בכרי, לא נגמרה מלאכתן, ואינם אסורים משום טבל, ולכן דברי הכל הכנסתם באסורייתא - לא טבלא! 7
- 11 מאי לאו, משנה זו עוסקת בחבילי תלתן שנמצאים ביד ישראל, והטבל המוזכר בה הוא טבול של תרומה גדולה, שהיא תחילה לכל הפרשת תרומות ומעשרות, ועדיין לא הופרשה התרומה. ומוכח שחבילי תלתן נחשבים לטבל גם אם לא התמרחו בכרי!
- 12 ודחינן: לא בכך מדברת המשנה, אלא בחבילות תלתן המצויות כבר ביד הלוי. ומדובר כאן בחבילות תלתן שלקחן הלוי מיד ישראל, בענין שהקדים והפריש הישראל את המעשר מהתלתן עוד לפני שמירח אותו, ולפני שהפריש ממנו תרומה גדולה. ותלתן שכזה חייב מעתה בהפרשת תרומת מעשר על ידי הלוי, עוד לפני שהתמרח, מחמת היותו טבל טבול של תרומת מעשר.
- 13 דאמר רבי אבהו אמר רבי שמעון בן לקיש: מעשר ראשון שהקדימו והפרישו הישראל בשבלין, לפני מירוח - חל עליו שם מעשר, למרות שעדיין לא התחייב במעשר. ומעתה, שמו כ"מעשר ראשון" טובלו לתרומת מעשר עוד לפני מירוח, וחייב הלוי ליתן מהמעשר תרומת מעשר עוד לפני המירוח, ואסור לו לאוכלו לפני שיפריש ממנו את תרומת המעשר כדין טבל
- 14 והוינן בה: אם כן, שהעמדנו את המשנה של חבילי תלתן בלוי שקיבל מעשר מישראל לפני המירוח, זה ששנינו כותש, והעמדנו זאת בלוי, הנותן אותם לאחר הכתישה לכהן - למה לי ללוי לכתוש לפני הנתינה לכהן כדי להעמיד לו זרעונים מוכנים של תלתן? לימא ליה הלוי לכהן: כי היכי דיהבו לי, כמו שנתנו לי הישראל את המעשר ראשון של תלתן כשהוא בתרמיליו - הכי יהיבנא לך, כן אתן לך ממנו מעשר מן המעשר, ולמה אהיה חייב לתקנו ולכותשו. כי אילו היתה הברייתא מדברת בישראל ולא בלוי, שפיר צריך הישראל לכתוש את התלתן לפני נתינתו לכהן. כי כמו שבתבואה הוא חייב מן התורה לתקן את התבואה וליתן לכהן דבר מתוקן, כך גם תיקנו חכמים בתלתן, שחיובו הוא רק מדרבנן, שינהגו בו כמו בדבר החייב מן התורה, ולכן חייבו חכמים את הישראל לכותשו ולתקנו לפני שנותנו לכהן. אבל אם המדובר בלוי ובתרומת מעשר, לא מצינו שיש חיוב על הלוי לתקן את תרומת המעשר שהוא נותן לכהן. ואם כן, לא צריך הלוי לתקן את תרומת המעשר על ידי כתישה, אלא דיו שיתן מעשר מן המעשר לכהן מהתלתן כמו שקיבל את המעשר מהישראל 9 .
- 15 אמר רבא: חובת כתישה זו היא מדין קנסא, שקנסו חכמים את הלוי על שסייע בידי הישראל לעבור על דברי תורה, בקבלו ממנו את המעשר שהקדימו להפריש אותו לפני מירוח 10 .
- 16 תניא נמי הכי שקנסו את הלוי לתקן את תרומת המעשר ממעשר שלקח מידי ישראל לפני מירוח
- 17 בן לוי שנתנו לו ישראל שבלין, שאינן ממורחות, במעשרותיו, כמעשר ראשון - עושה אותן גורן, חייב הוא לדוש אותן ולתקנן לפני שיתן לכהן תרומת מעשר.
- 18 ואם נתנו לו מעשר ראשון ענבים, לפני מירוח, שכל עוד לא נעשה מהענבים יין, הרי הם כ"לפני מירוח" - עושה אותן יין.
- 19 ואם נתנו לו זיתים - עושה אותן שמן.
- 20 ורק לאחר שתיקנן - מפריש עליהם הלוי תרומת מעשר, ונותנן לכהן.
- 21 כי שכשם שתרומה גדולה הניתנת לכהן על ידי ישראל אינה ניטלת אלא מן הגורן ומן היקב, לאחר שתוקנו לגמרי - כך תרומת מעשר, שנותן הלוי לישראל, גם כשהקדים הלוי לקחת את המעשר לפני תיקונו, אינה ניטלת אלא מן הגורן ומן היקב.