ב"ה, י"ב מ"ח[1] תשי"ח
ברוקלין.
הרה"ג אי"א נו"נ וכו' מו"ה[2] אלתר שי'[3]
שלום וברכה!
במענה למכתבו מב'[4] מ"ח בהערותיו על הנדפס בקובץ ליובאוויטש שנה ה' חוברת א מחלקת תשובות וביאורים, במ"ש בתניא פרק כ"ד מענין פקוח נפש[5].
ואינו מבואר כל הצורך במכתבו - במה שרוצה לפרש פקוח נפש דהיינו ענין יסורים[6], באם כוונתו ליסורים שסופם מיתה או לאו דוקא. ובכל אופן, הנה נוסף על שעצם הביטוי פקוח נפש במשמעותו רק ענין קיום נפש והעדרה, הנה מוכח זה בפירוש בכמה סוגיות בש"ס, ובנין אב לכולם (יומא פ"ה ע"א) ובשני הקצוות, דבספק מיתה דוחה את השבת, אף אם אין שם יסורים. ובמקום יסורים בלא מיתה, אין נדון כלל באותה הסוגיא, וכדמסיים - חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה[7]. ועד"ז בשאר מקומות בש"ס.
ב) באותו הקובץ במדור מהני מילי מעלייתא, במה שציינתי ברמב"ם הלכות דיעות ריש פ"ד[8], דלכאורה צ"ל[9] דרכי עבודת השם ולא דרכי השם. וכנראה רוצה לפרש כוונתי, דמפרש אני ברמב"ם, שזהו הציווי דו[נ]שמרתם מאד לנפשותיכם[10].
אבל פשוט שלא לזה נתכוונתי, כי אם לומר, שדברי הרמב"ם אלו באו בהמשך לסיום פרק ג', וכדמשמע ג"כ[11] מהתחלתו של הפרק, הואיל וכו' - כי מדבר ע"ד המבואר בסיום פרק ג': ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה, נמצאת שינה שלו עבודה למקום ב"ה וכו',[12] ז.א.[13] שהיפך החולי, היינו בריות הגוף, הוא הדרך שיוכל לעבוד ה', אין לשון הרמב"ם דומה למרז"ל[14] הדבק בדרכיו מה הוא רחום וכו'[15] כי זהו שייך לומר בהנוגע לחנון ורחום, אבל אין שייך לומר בענין בריאות גוף כמובן.
בברכה,
מ. שניאורסאהן
בתמיהתו בשו"ע אדה"ז סרע"א סכ"ג[16] בתיבת "הראשונה" - כבר ציין בקונטרס השלחן להרב נאה[17] - לתקן "האחרונה". וכן מוכח גם מזה שלשון אדה"ז בזה הוא לשון הרמ"א[18] על אתר.
הערות המו"ל
מו"ה אלתר שי': הילביץ, יוהניסבורג.
- 1 מ"ח – מרחשון.
- 2 הרה"ג אי"א נו"נ וכו' מו"ה – הרב הגאון, איש ירא אלקים, נכבד ונעלה וכו', מורנו הרב.
- 3 הילביץ, יוהניסבורג
- 4 מב' – מיום ב'.
- 5 [תניא פרק כד]: "אבל באמת לאמיתו, אפילו עבירה קלה, הרי העוברה עובר על רצון העליון ברוך הוא, והוא בתכלית הפירוד מיחודו ואחדותו יתברך יותר מסטרא אחרא וקליפה הנקראת, "אלהים אחרים", ו"עבודה זרה" ממש ... ואם כן, החוטא ועובר רצונו יתברך, אפי' בעבירה קלה, בשעת מעשה הוא בתכלית הריחוק מקדושה העליונה שהיא יחודו ואחדותו יתברך, יותר מכל בעלי חיים הטמאים, ושקצים ורמשים המושפעים מסטרא אחרא וקליפת עבודה זרה. ומה שפיקוח נפש דוחה שאר עבירות, וגם "יעבור ואל יהרג"? היינו כפי' חז"ל: "אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה". ולא משום קלות העבירות וחומרן".
- 6 דהיינו שהוא רצה לפרש שמ"ש אדה"ז שפיקוח נפש דוחה שאר עבירות היינו אבל אינו דוחה ע"ז וכיו"ב, ואח"כ מוסיף אדה"ז וגם יעבור ואל יהרג, היינו שאפילו למות אינו חייב בשאר עבירות משא"כ ע"ז וכו', וע"ז אומר לו אדמו"ר שפיקוח נפש אינו סובל הפירוש יסורים.
- 7 [יומא פה, ב]: "ר' שמעון בן מנסיא אומר: ושמרו בני ישראל את השבת, אמרה תורה: חלל עליו שבת אחת, כדי שישמור שבתות הרבה".
- 8 [רמב"ם הלכות דעות פ"ד ה"א]: "הוֹאִיל וַהֲוִיַּת הַגּוּף בָּרִיא וְשָׁלֵם, מִדַּרְכֵי ה' הוּא, שֶׁהֲרֵי אֵי אִפְשָׁר שֶׁיָּבִין אוֹ יֵדַע, וְהוּא חוֹלֶה--צָרִיךְ אָדָם לְהַרְחִיק עַצְמוֹ מִדְּבָרִים הַמְּאַבְּדִין אֶת הַגּוּף, וּלְהַנְהִיג עַצְמוֹ בִּדְבָרִים הַמַּבְרִים הַמַּחֲלִימִים; וְאֵלּוּ הֶן: לְעוֹלָם לֹא יֹאכַל אָדָם, אֵלָא כִּשְׁהוּא רָעֵב; וְלֹא יִשְׁתֶּה, אֵלָא כִּשְׁהוּא צָמֵא. וְאַל יַשְׁהֶה נְקָבָיו, וְאַפִלּוּ רֶגַע אֶחָד, אֵלָא כָּל זְמָן שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׁתִּין אוֹ לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו, יַעֲמֹד מִיָּד".
- 9 צ"ל – צריך לומר.
- 10 [דברים ד, טו]: "ונשמרתם מאד לנפשתיכם". וכיון שזהו ציווי מתאים הלשון עבודת השם, כך עלה בדעתו כוונת אדמו"ר.
- 11 ג"כ – גם כן.
- 12 [רמב"ם הלכות דעות פ"ג ה"ג]: "וְאַפִלּוּ בְּשָׁעָה שְׁהוּא יָשֵׁן, אִם יָשֵׁן לַדַּעַת כְּדֵי שֶׁתָּנוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו, וְיָנוּחַ גּוּפוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יֶחֱלֶה, וְלֹא יוּכַל לַעֲבֹד אֶת ה' וְהוּא חוֹלֶה--נִמְצֵאת שִׁינָה שֶׁלּוֹ, עֲבוֹדָה לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא".
- 13 ז.א. – זאת אומרת.
- 14 מרז"ל – מאמר רז"ל.
- 15 [רמב"ם הלכות דעות פ"א ה"ה-ו]: "וּמְצֻוִּין אָנוּ לָלֶכֶת בִּדְרָכִים אֵלּוּ הַבֵּינוֹנִיִּים... שֶׁנֶּאֱמָר וְהָלַכְתָּ, בִּדְרָכָיו (דברים כח, ט). כָּךְ לִמְּדוּ בְּפֵרוּשׁ מִצְוָה זוֹ: מַה הוּא נִקְרָא חַנּוּן, אַף אַתָּה הֱיֵה חַנּוּן; מַה הוּא נִקְרָא רַחוּם, אַף אַתָּה הֱיֵה רַחוּם"; ומקורו ב[שבת קלג, ב]: "אבא שאול אומר ואנוהו הוי דומה לו מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום". כנראה שהוא הקשה הרי גם שם כתוב הדבק בדרכיו ולא בעבודת דרכיו, א"כ למה כאן אינו מתאים הלשון דרכי השם, וע"ז מסביר לו אדמו"ר.
- 16 שו"ע אדה"ז סרע"א סכ"ג – שולחן ערוך אדמו"ר הזקן, סימן רע"א סעיף כ"ג [או"ח סי' רעא סכ"ג]: "אחר שקידש על הכוס יטול ידיו לסעודה, ויברך על נטילת ידים. ואם שכח ונטל ידיו קודם קידוש - לא יקדש על היין אלא על הפת לפי שבנטילה זו גילה דעתו שהפת חביבה לו מיין, וצריך לקדש על החביב. ויש חולקין על זה ואומרים שאפילו לכתחלה יכול ליטול ידיו קודם הקידוש ואין הקידוש מפסיק בין נטילת ידים לסעודה כיון שהוא לצורך הסעודה. והעיקר כסברא (הראשונה) [האחרונה] וכן המנהג פשוט במדינות אלו, לבד מליל פסח כמו שיתבאר בסי' תע"ג".
- 17 הרב אברהם חיים נאה, בספרו קונטרס השלחן על שולחן ערוך אדמו"ר הזקן.
- 18 הרמ"א – רבנו משה איסרלש.
B"H, 12 Marcheshvan, 5718
Brooklyn.
The Rabbi and Gaon, a G‑d-fearing man, honored and elevated, etc., our teacher Rabbi Alter, may he live
Shalom u'Vrachah!
In reply to your letter of the 2nd of Marcheshvan, with your remarks on what was printed in Kovetz Lubavitch, year 5, issue 1, in the section of Responsa and Explanations, on what is said in Tanya, chapter 24, concerning pikuach nefesh, saving a life.
What you mean is not sufficiently clear in your letter, in that you wish to interpret pikuach nefesh as referring to suffering: whether you intend suffering that ends in death, or not necessarily. In any case, besides the fact that the expression pikuach nefesh itself means only the preservation of life and its loss, this is proven explicitly in several sugyos of the Talmud, and the prototype for them all (Yoma 85a) shows it at both extremes: a doubt of death overrides Shabbos even where there is no suffering; and the case of suffering without death is not discussed at all in that sugya, as it concludes: חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה "desecrate one Shabbos for him, so that he may keep many Shabbosos" (Yoma 85b). And likewise in other places in the Talmud.
b) In the same Kovetz, in the column Mahani Milei Me'alyasa, regarding what I noted on the Rambam, Laws of Character Traits, beginning of chapter 4, that seemingly it should have said "ways of the service of G‑d," and not "ways of G‑d": apparently you wish to interpret my intention as explaining the Rambam to mean that this is the command of ונשמרתם מאד לנפשותיכם "you shall greatly guard your souls" (Devarim 4:15).
But it is obvious that this is not what I intended. Rather, I meant that these words of the Rambam come as a continuation of the end of chapter 3, as is also implied by the opening of the chapter, הואיל וכו' "since, etc.": for he is speaking of what is explained at the end of chapter 3, ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה, נמצאת שינה שלו עבודה למקום ב"ה "and he would not be able to serve G‑d while ill; his sleep thus becomes service of the Omnipresent, blessed be He," etc. That is to say, the opposite of illness, namely bodily health, is the way by which one will be able to serve G‑d. The Rambam's wording is not like the saying of our Sages, of blessed memory, הדבק בדרכיו מה הוא רחום וכו' "cling to His ways: just as He is merciful, etc." (see Rambam, Laws of Character Traits 1:6; Shabbos 133b), for that can be said with regard to being gracious and merciful, but, as is understood, it cannot be said with regard to bodily health.
With blessing,
M. Schneerson
As to your question on the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe, 271:23, on the word "the first" (opinion): Kuntres HaShulchan of Rabbi Naeh has already noted that it should be corrected to "the last." This is also proven from the fact that the Alter Rebbe's wording here is the wording of the Rema on that passage.
Publisher's notes
Rabbi Alter (מו"ה אלתר שי'): Hilewitz, Johannesburg.
Summary
This letter clarifies two notes in Kovetz Lubavitch: pikuach nefesh means a threat to life itself, not suffering, as the sugya in Yoma shows; and the Rambam calls bodily health one of "the ways of G‑d" because it continues his point that keeping healthy is itself service of G‑d, unlike "cling to His ways," which concerns Divine attributes such as mercy.