ב"ה, י"ב מ"ח תשי"ח
ברוקלין.
הרה"ג אי"א נו"נ וכו' מו"ה אלתר שי'[1]
שלום וברכה!
במענה למכתבו מב' מ"ח בהערותיו על הנדפס בקובץ ליובאוויטש שנה ה' חוברת א מחלקת תשובות וביאורים[2], במ"ש בתניא פרק כ"ד מענין פקוח נפש[2].
ואינו מבואר כל הצורך במכתבו - במה שרוצה לפרש פקוח נפש דהיינו ענין יסורים, באם כוונתו ליסורים שסופם מיתה או לאו דוקא. ובכל אופן, הנה נוסף על שעצם הביטוי פקוח נפש במשמעותו רק ענין קיום נפש והעדרה, הנה מוכח זה בפירוש בכמה סוגיות בש"ס, ובנין אב לכולם (יומא פ"ה ע"א) ובשני הקצוות, דבספק מיתה דוחה את השבת, אף אם אין שם יסורים. ובמקום יסורים בלא מיתה, אין נדון כלל באותה הסוגיא, וכדמסיים - חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. ועד"ז בשאר מקומות בש"ס.
ב) באותו הקובץ במדור מהני מילי מעלייתא, במה שציינתי ברמב"ם הלכות דיעות ריש פ"ד[3], דלכאורה צ"ל דרכי עבודת השם ולא דרכי השם. וכנראה רוצה לפרש כוונתי, דמפרש אני ברמב"ם, שזהו הציווי דו[נ]שמרתם מאד לנפשותיכם[4].
אבל פשוט שלא לזה נתכוונתי, כי אם לומר, שדברי הרמב"ם אלו באו בהמשך לסיום פרק ג', וכדמשמע ג"כ מהתחלתו של הפרק, הואיל וכו' - כי מדבר ע"ד המבואר בסיום פרק ג': ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה, נמצאת שינה שלו עבודה למקום ב"ה וכו',[5] ז.א. שהיפך החולי, היינו בריות הגוף, הוא הדרך שיוכל לעבוד ה', אין לשון הרמב"ם דומה למרז"ל הדבק בדרכיו מה הוא רחום וכו'[6] כי זהו שייך לומר בהנוגע לחנון ורחום, אבל אין שייך לומר בענין בריאות גוף כמובן.
בברכה,
מ. שניאורסאהן
בתמיהתו בשו"ע אדה"ז סרע"א סכ"ג[7] בתיבת "הראשונה" - כבר ציין בקונטרס השלחן להרב נאה - לתקן "האחרונה". וכן מוכח גם מזה שלשון אדה"ז בזה הוא לשון הרמ"א על אתר.