צאינה וראינה וגו'[1].
"ביום חתונתו" - זה מתן תורה. "וביום שמחת לבו" - זה בנין בהמ"ק[2].
להבין למה נמשל מ"ת[3] ליום חתונתו, ובנין בהמ"ק לשמחת לבו?
והענין, דתפלה הוא במקום קרבנות[4]. והנה תפלה נק': עבודה שבלב. כמ"ש בגמ' ע"פ: "ולעבדו בכל לבבכם" - איזהו עבודה שבלב - זו תפלה[5].
ולכן בהמ"ק שהוא מקום הקרבת הקרבנות, נק' שמחת לבו. שהרי הקרבנות הם כענין התפלה, שנקרא עבודה שבלב.
ולכן גם עכשיו, התפלה בכוונה, ובפרט בצבור בבהכ"נ[6] הנקרא מקדש מעט[7], היא בחי' שמחת לבו כביכול.
והענין. דהנה כתיב: "לבבתני אחותי כלה"[8], שכנס"י[9] נק' לב.
דהנה עד"מ[10] הלב באדם, ששופע החיות לכל האברים. דכל הדמים הולכים מן הלב ויוצאים לכל האברים דרך הגידים והעורקים עד סיום כל הגוף. כמו גם בציפורני הרגל מגיע חיות הדם שהוא הנפש[11] כידוע.
והנה, כל הדמים שיצאו מהלב לכל האברים הם חוזרים ושבים ללכת אל הלב. והיינו, שיש בלב ב' חללים. שבחלל אחד בו מתקבצים הדמים העולים מהאברים אל הלב, ויוצאים דרך חלל הב'.
וגם הדם שנתהווה מהמאכלים והמשקים עולה אל הלב. ואח"כ יוצא מהלב לכל האברים.
וה"ז[12] כדמיון: "כל הנחלים הולכים אל הים"[13], ואח"כ חוזר חלילה ויוצאים המים מהים אל הנהרות ע"י גידי הארץ כו'. ולכן: "הים איננו מלא כו'".
והנה כמו"כ[14] בעבודה שבלב זו תפלה. שאז זמן העלאה והתקשרות האהבה של הניצוץ האלקי בהקב"ה. ואתערותא זאת - בלב הוא דוקא. כמ"ש: "ואהבת כו' בכל לבבך"[15]. וה"ז כמו קבוץ הדמים מהאברים אל הלב.
וזהו: "שמע ישראל", שמע ל' אסיפה וקבוץ לבחי' ע' רבתי[16], הוא כללות השבע מדות.
ואהבה זו נמשכת ונולדה ע"י התבוננות בפסוד"ז[17] ובשמע ישראל.
ופי': "שמע ישראל ה' אלקינו", הוא בחי' יחוד חו"ב[18]. שנקרא בזוהר פ' חיי שרה: מחשבה ויובלא[19].
והענין. ע"ד מ"ש בזהר: דבמחשבה א' ברא כל העולמות. והוא כענין: "צופה ומביט עד סוף כל הדורות"[20] בסקירה אחת.
כי מה שנמשך ונתהווה בחי' זמן, עבר הוה ועתיד, זהו מקורו ושרשו ממדות עליונות. וכמ"ש: "אלף שנים בעיניך כיום אתמול"[21]. וששת ימ"ב[22] שרשן מששה מדות הנ"ל. ועל ידי שנמשכו המדות בדבור ומתחלקים לחלקים, נעשה מכל מדה אלף שנים ומתחלקים עוד לר"ח[23] וימים ושעות וכו'.
אבל בבחי' המחשבה עלאה שלמעלה מהדבור ואפי' מהמדות, דהיינו קודם שנולדו ונמשכו בחי' מדות - שם נכלל הכל בסקירה א'.
וזהו פי': "הוי"ה אלקינו" שהוא בחי' מחשבה כנ"ל. וישראל עלה במחשבה[24] לכן נאמר: "הוי"ה אלקינו".
וכמו שהוא בבחי' זמן, כך הוא בבחי' עולם ונפש. כי עולם שנה - נפש הם[25].
וכיון שהוא למעלה מבחי' שנה, כך בחי' מחשבה הנ"ל הוא למעלה מבחי' עולם, והוא בחי' סוכ"ע[26].
ואי לזאת יומשך: "ואהבת" שיהי' "הוי"ה אלקיך", שיהי' גלוי בחי' סוכ"ע.
וענין פסוד"ז שלפני ק"ש[27]. היינו, בהיות שעד ק"ש הוא בחי' העלאה, לבא לבחי' בכל לבבך, עד"מ העלאה וקבוץ הדמים מהאברים ללב. ע"כ תקנו לומר מזמורים מיוחדים. שמזמור זה הוא העלאה מבחי' אברים אלו, ומזמור שני העלאה מאברים אחרים.
וכמ"ש בכהאריז"ל[28]: שמזמורים דהללוי' הן ע"ס[29] דיצירה. שבמזמור זה הוא מלכות דיצירה. ובמזמור שני נגד יסוד דיצירה כו' ע"ש. וכ"ז[30] הוא בחי' רצוא והעלאה.
ואח"כ שמו"ע: "בא"י"[31], הוא בחי' שוב והמשכה. וכן עסק התורה ומצות מעשיות.
והוא כמו שהדמים נמשכים מן הלב לכל הרמ"ח אברים ושס"ה[32] גידים, כך המצות נק' רמ"ח אברים דמלכא[33]. ומצוה בלא כוונה כגוף בלא נשמה[34]. והכוונה הוא התפלה (כמ"ש במ"א[35] ע"פ לא הביט און ביעקב)[36] לכן זהו כמשל התפשטות והמשכת הדם מהלב לכל הרמ"ח אברים.
וכך יובן ג"כ למעלה. כי גם בחי' המל', הנה בלילה יורדת לבי"ע[37]. וה"ז כמו ירידת הדם מהלב עד צפורני הרגלים. וירידתה זו לברר רפ"ח ניצוצים[38].
ואח"כ מחצות לילה מתחלת לעלות. והוא כמו שהדמים עולים אל הלב. ועי"ז[39] נמשך מהמוח ללב והוא ענין יחוד או"א וזו"נ[40] בק"ש ותפלה כו'.
וזהו שכנס"י נק': "לבי", "לבבתני אחותי כלה".
(ועמ"ש ע"פ ולבי ער כו' דופק כו' וה' פקד כו')[41]
ועיין באגה"ק בסופו סי' ל"א[42] ד"ה נודע בשערים מ"ש בתקונים:
והנה אנו רואים באדם שאם סיבוב והילוך רוח החיים מהלב אל האברים ומהאברים אל הלב הוא כהלכתו אזי האדם בריא בתכלי'. אך אם יש איזה קלקול באיזהו מקומן, כמו איזה אוטם ומכה באיזה אבר המונע ומעכב או ממעט סיבוב והילוך הדם, אזי נפסק או מתמעט הקשר הלז המקשר כל האברים אל הלב. ואזי נופל האדם למשכב וחולי ה"י, וצריך רפואה.
וכך הנמשל בעבודה, כי עסק האדם כל היום, הוא כמשל המשכת החיות מהלב אל האברים. דהיינו מהתפלה אל רמ"ח מ"ע[43] רמ"ח אברים וגם לכל מעשה האדם. ע"ד וכל מעשיך יהיו לש"ש[44].
ולכן אם העסק בהיתר עד"ז[45] יוכל למחר לחזור ולעלות מהאיברים אל הלב להיות: "ואהבת בכל לבבך".
אבל אם נכשל באיזה עון ה"ז כמו מכה באיזה אבר, המונע ומעכב ההעלאה ונפסק הקשר. וזהו חולי הנפש.
וע"ז[46] אמר: "מכף רגל ועד ראש אין בו מתום, פצע וחבורה כו'"[47].
ואין תקנה, כ"א ע"י תשובה שנקראת רפואה. כמארז"ל: "גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם"[48]. והיא בחי': "בכל מאדך", שמבחי' זו נמשך רפואה אם ח"ו[49] יש קלקול בבחי' אהבה דבכל לבבך.
כי תשובה קדמה לעולם[50]. פי', שממשיך אור מבחי' שלמעלה מכל החיות דהשתלשלות העולמות. והיינו ע"י מאדך בחילא יתיר[51].
ולכן ביכולת המשכה זו לתקן הפגם והקלקול שבסיבוב והילוך רוח החיות מהלב אל האברים, שהוא בחי' האור וחיות המחי' עולם שנה נפש בחי' מל' מכ"ע[52], שנק' לבי כנ"ל.
וכיון שע"י תשובה נמשך בחי' ממעמקי', מגלה עמוקות[53]. מה שהוא נמשך אור חדש ומחודש, ע"כ חוזר ומחדש החיות כו'.
(ותקון המכה, הוא ע"י הוידוי דברים: "אשמנו בגדנו כו'"[54]):
והנה התורה נק' ג"כ רפואה לנפש. כמ"ש: "ולכל בשרו מרפא"[55].
והיינו ג"כ, משום דהתורה קדמה לעולם[56], שבה ועל ידה נמשך ג"כ אור חדש מלמעלה מהשתלשלות.
וזהו: "ביום חתונתו - זו מ"ת". פי', כי התפלה נק' עבודה שבלב. והוא ענין: "שמחת לבו", ובלב הוא יסוד האש שהוא העלאה מלמטה למעלה.
אך יסוד המים הוא במוח, ובו שורה כח התענוג שבנפש. כי מים מגדלים כל מיני תענוג. והתענוג הוא למעלה מהשמחה.
והנה, עד"מ הטפה נמשכת מיסוד המים שבמוח, ובה מתלבש מעצם השכל והתענוג שבנפש. ולכן עי"ז נעשה הולדה חדשה להוליד בדומה לו.
והיינו דוקא ע"י התלבשותה בטיפה גשמית. משא"כ בדבור כו'.
כמו"כ ע"י התלבשות התורה בעשיי' גשמיות: "היום לעשותם"[57], יומשך עי"ז אור חדש ממש מאור א"ס ב"ה מלמעלה מההשתלשלות.
וז"ש[58]: "אין כל חדש תחת השמש"[59], משא"כ עמלא דאורייתא דהוא לעילא מן שמשא[60], ממשיך אור חדש.
כי ס"ר[61] אותיות התורה הן אותיות המחשבה. והרי במחשבה א': "צופה ומביט כו'". והתורה היא מבחי': "מאד עמקו מחשבותיך"[62], עמקו דוקא. בחי' עומק המחשבה. וכמו גבי תשובה כתיב: "ממעמקים"[63]. והיינו דוקא ע"י התלבשות התורה בגשמיות, וכמשל הנ"ל.
ופי' וענין אור חדש הוא. כי הנה ידוע דשרש כל ההשתלשלות דאבי"ע[64] הוא נמשך מבחי' הקו"ח[65]. והוא נמשך ע"י צמצום ומקום פנוי מתחלה, ונמשך אח"כ רק קו.
ולכן כל מה שנמשך מבחי' הארת הקו, לא נק' אור חדש ממש כו'.
אך אור הנמשך מעצמות אא"ס[66] שלמעלה מהחלל והקו - נק' אור חדש.
וכמארז"ל על ד"ת: "בכ"י יהיו בעיניך כחדשים כו'"[67].
ולכן נק' חתן: "חות דרגא"[68], "מדלג על ההרים"[69], בחי' דילוג מלמעלה מהשתלשלות כו'.
ולכן בקרבנות הנשיאים הוכפל בתורה בכ"א[70], ולא אמר: "וכן הקריב נשיא פלוני"?
אלא משום דאעפ"י שצירופי האותיות שבכל קרבן של כל הנשיאים שוין הן ממש - מ"מ האור המלובש בהן הוא בכ"א בחי' אור חדש ממש.
וכמו: "שלשים ומאה משקלה"[71] שהם ה' שמות הוי"ה. הנה בכל קרבן של נשיא נמשך בחי' ה' שמות דהוי"ה חדשים מעצמות המאציל מה שלא נמשך כן בשל נשיא שלפניו כו'. ע"ד: "ממעמקים קראתיך הוי"ה":
וזהו: צאנה וראנה.
פי', צאנה ממקום שרשם למעלה בג"ע להתלבש בעוה"ז[72] הגשמי. כי דוקא: "היום לעשותם", בעוה"ז. אז יומשך ע"י התורה אור חדש ומחודש כו', משא"כ למעלה ברוחניות כנ"ל:
"במלך שלמה" במלך שהשלום שלו[73].
פי' ע"י שנמשך אור חדש מלמעלה מהשתלשלות, נעשה בחי' שלום והתחברות ב' הפכים משפיע ומקבל אש ומים.
ולכן ארז"ל: "העוסק בתורה משים שלום בפמשמ"ע ובפמשמ"ט"[74].
כי הנה מלכות דאצי' נעשה עתיק לבריאה ומחבר אצי' עם בריאה. אף שאצי' ובריאה הם ב' הפכים.
והכח הזה בבחינת מל' דאצי' הוא, להיות כי נעוץ סופן בתחלתן[75], ושרשה מבחי' כתר, שהוא בחי' תחתונה שבמאציל, ע"כ ביכולתה לחבר אצי' עם בי"ע.
וכידוע בענין המשל, ופחד עמו ע"כ עושה שלום במרומיו כו'[76].
וזהו: "מלך שהשלום שלו", היינו בחי' מלכות דא"ס שכל השלומות נמשכים משם:
- 1 לשון הכתוב [שיר השירים ג, יא]: "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו".
- 2 בהמ"ק – בית המקדש. משנה תענית סוף פ"ד [תענית כו, ב]: "ביום חתונתו – זה מתן תורה, וביום שמחת לבו – זה בנין בית המקדש".
- 3 מ"ת – מתן תורה.
- 4 ראה [ברכות כו, ב]: "רבי יהושע בן לוי אמר, תפלות, כנגד תמידין תקנום".
- 5 [תענית ב, א]: "לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם – איזו היא עבודה שהיא בלב? הוי אומר: זו תפלה".
- 6 בבהכ"נ – בבית הכנסת.
- 7 ע"פ לשון הכתוב (יחזקאל יא, טז): "ואהי להם למקדש מעט". וראה [מגילה כט, א].
- 8 לשון הכתוב [שיר השירים ד, ט]: "לבבתני אחתי כלה".
- 9 שכנס"י – שכנסת ישראל.
- 10 עד"מ – על דרך משל.
- 11 ע"פ לשון הכתוב (דברים יב, כג): "כי הדם הוא הנפש".
- 12 וה"ז – והרי זה.
- 13 לשון הכתוב (קהלת א, ז): "כל הנחלים הלכים אל הים והים איננו מלא".
- 14 כמו"כ – כמו כן.
- 15 [דברים ו, ה]: "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך".
- 16 כלומר: העי"ן הגדולה שבתיבת "שמע", שהיא בגימטריא שבעים, כנגד שבע המדות.
- 17 כלומר: פסוקי דזמרה.
- 18 חו"ב – חכמה ובינה.
- 19 זהר ח"א, פרשת חיי שרה.
- 20 לשון תפלת מוסף דראש השנה (זכרונות).
- 21 לשון הכתוב [תהלים צ, ד]: "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר".
- 22 כלומר: ששת ימי בראשית.
- 23 לר"ח – לראשי חדשים.
- 24 ראה בראשית רבה פ"א, ד.
- 25 ע"פ ספר יצירה פ"ג.
- 26 כלומר: סובב כל עלמין.
- 27 ק"ש – קריאת שמע.
- 28 בכהאריז"ל – בכתבי האריז"ל. ראה פרי עץ חיים, שער פסוקי דזמרה.
- 29 ע"ס – עשר ספירות.
- 30 וכ"ז – וכל זה.
- 31 שמו"ע – שמונה עשרה; בא"י – ברוך אתה ה'.
- 32 רמ"ח – מאתים ארבעים ושמונה; שס"ה – שלש מאות ששים וחמשה.
- 33 לשון תקוני זהר (תקון ל).
- 34 ראה [תניא פל"ח].
- 35 במ"א – במקום אחר.
- 36 ראה לקוטי תורה, ד"ה [לא הביט און ביעקב].
- 37 בי"ע – בריאה, יצירה, עשיה.
- 38 כלומר: מאתיים ושמונים ושמונה ניצוצות.
- 39 ועי"ז – ועל ידי זה.
- 40 כלומר: אבא ואמא, זעיר אנפין ונוקבא.
- 41 ועמ"ש – ועיין מה שכתוב. ראה לקוטי תורה, ד"ה [אני ישנה ולבי ער].
- 42 באגה"ק – באגרת הקודש; ל"א – שלשים ואחד. [אגרת הקודש סי' לא].
- 43 מ"ע – מצוות עשה.
- 44 לש"ש – לשם שמים. ע"פ לשון המשנה (אבות פ"ב מי"ב).
- 45 עד"ז – על דרך זה.
- 46 וע"ז – ועל זה.
- 47 לשון הכתוב [ישעיה א, ו]: "מכף רגל ועד ראש אין בו מתם פצע וחבורה ומכה טריה".
- 48 ע"פ [יומא פו, א]: "גדולה תשובה שמביאה רפאות לעולם".
- 49 ח"ו – חס ושלום.
- 50 ראה [פסחים נד, א]: "שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם", ומהם התורה והתשובה.
- 51 כלומר: "בכל מאדך" – בכח יתר, למעלה ממדידה והגבלה.
- 52 מכ"ע – ממלא כל עלמין.
- 53 ע"פ לשון הכתוב (איוב יב, כב): "מגלה עמקות מני חשך".
- 54 נוסח הוידוי.
- 55 לשון הכתוב [משלי ד, כב]: "כי חיים הם למצאיהם ולכל בשרו מרפא".
- 56 ראה [פסחים נד, א], כנ"ל הערה 50.
- 57 ע"פ לשון הכתוב (דברים ז, יא). וראה [עירובין כב, א]: "היום לעשותם ולא למחר לעשותם".
- 58 וז"ש – וזהו שכתוב.
- 59 לשון הכתוב (קהלת א, ט).
- 60 ע"פ לשון הזהר.
- 61 כלומר: ששים ריבוא.
- 62 לשון הכתוב [תהלים צב, ו]: "מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבתיך".
- 63 לשון הכתוב [תהלים קל, א]: "שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה'".
- 64 דאבי"ע – דאצילות, בריאה, יצירה, עשיה.
- 65 כלומר: הקו והחלל.
- 66 אא"ס – אור אין סוף.
- 67 ד"ת – דברי תורה; בכ"י – בכל יום. ראה רש"י דברים ו, ו.
- 68 כלומר: חתן – "נחות דרגא", יורד ממדרגה.
- 69 לשון הכתוב [שיר השירים ב, ח]: "קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות".
- 70 בכ"א – בכל אחד.
- 71 לשון הכתוב [במדבר ז, יג] ועוד: "וקרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה משקלה". [ק"ל בגימטריא ה' פעמים הוי"ה.]
- 72 בג"ע – בגן עדן; בעוה"ז – בעולם הזה.
- 73 ע"פ [שבועות לה, ב]: "כל שלמה האמורין בשה"ש קדש, שיר למי שהשלום שלו".
- 74 בפמשמ"ע – בפמליא של מעלה; ובפמשמ"ט – ובפמליא של מטה. ראה [סנהדרין צט, ב]: "כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה".
- 75 ע"פ לשון ספר יצירה (פ"א מ"ז).
- 76 לשון הכתוב (איוב כה, ב): "המשל ופחד עמו עשה שלום במרומיו".
צאינה וראינה וגו'.
"Go out and see, daughters of Zion, King Shlomo, in the crown with which his mother crowned him on the day of his wedding and on the day of the joy of his heart."1
"ביום חתונתו" - זה מתן תורה. "וביום שמחת לבו" - זה בנין בהמ"ק.
"On the day of his wedding" — this is the Giving of the Torah. "And on the day of the joy of his heart" — this is the building of the Beis HaMikdash.2
להבין למה נמשל מ"ת ליום חתונתו, ובנין בהמ"ק לשמחת לבו?
We must understand: why is the Giving of the Torah likened to the day of his wedding, and the building of the Beis HaMikdash to the joy of his heart?
והענין, דתפלה הוא במקום קרבנות. והנה תפלה נק': עבודה שבלב. כמ"ש בגמ' ע"פ: "ולעבדו בכל לבבכם" - איזהו עבודה שבלב - זו תפלה.
The explanation: prayer takes the place of the offerings.3 And prayer is called "the service of the heart," as the Gemara says on "to serve Him with all your heart": "What is the service of the heart? This is prayer."4
ולכן בהמ"ק שהוא מקום הקרבת הקרבנות, נק' שמחת לבו. שהרי הקרבנות הם כענין התפלה, שנקרא עבודה שבלב.
Therefore the Beis HaMikdash, the place of the offerings, is called "the joy of His heart" — for the offerings are like prayer, which is called "the service of the heart."
ולכן גם עכשיו, התפלה בכוונה, ובפרט בצבור בבהכ"נ הנקרא מקדש מעט, היא בחי' שמחת לבו כביכול.
So even now, prayer with kavanah (intention) — especially with a congregation in the shul, which is called a "minor sanctuary"5 — is, as it were, "the joy of His heart."
והענין. דהנה כתיב: "לבבתני אחותי כלה", שכנס"י נק' לב.
The explanation: it is written, "You have captured My heart, My sister, My bride":6 the Community of Israel is called "heart."
דהנה עד"מ הלב באדם, ששופע החיות לכל האברים. דכל הדמים הולכים מן הלב ויוצאים לכל האברים דרך הגידים והעורקים עד סיום כל הגוף. כמו גם בציפורני הרגל מגיע חיות הדם שהוא הנפש כידוע.
By analogy, the heart of a person sends life-force to all the limbs. All the blood goes from the heart and out to every limb through the veins and arteries, to the very end of the body; even the toenails receive the vitality of the blood, which is "the soul,"7 as is known.
והנה, כל הדמים שיצאו מהלב לכל האברים הם חוזרים ושבים ללכת אל הלב. והיינו, שיש בלב ב' חללים. שבחלל אחד בו מתקבצים הדמים העולים מהאברים אל הלב, ויוצאים דרך חלל הב'.
All the blood that went out from the heart to the limbs returns to the heart. The heart has two chambers: in one, the blood rising from the limbs to the heart gathers, and it goes out through the second.
וגם הדם שנתהווה מהמאכלים והמשקים עולה אל הלב. ואח"כ יוצא מהלב לכל האברים.
The blood formed from food and drink also rises to the heart, and afterward goes out from the heart to all the limbs.
וה"ז כדמיון: "כל הנחלים הולכים אל הים", ואח"כ חוזר חלילה ויוצאים המים מהים אל הנהרות ע"י גידי הארץ כו'. ולכן: "הים איננו מלא כו'".
It is like "all the rivers flow to the sea,"8 and then the cycle repeats: the water goes out from the sea to the rivers through the veins of the earth. Therefore "the sea is not full."
והנה כמו"כ בעבודה שבלב זו תפלה. שאז זמן העלאה והתקשרות האהבה של הניצוץ האלקי בהקב"ה. ואתערותא זאת - בלב הוא דוקא. כמ"ש: "ואהבת כו' בכל לבבך". וה"ז כמו קבוץ הדמים מהאברים אל הלב.
So too with the service of the heart, prayer. It is the time of ascent, when the love of the G‑dly spark binds itself to the Holy One, blessed be He; and this arousal is specifically in the heart, as it is written, "You shall love… with all your heart."9 This is like the blood gathering from the limbs into the heart.
וזהו: "שמע ישראל", שמע ל' אסיפה וקבוץ לבחי' ע' רבתי, הוא כללות השבע מדות.
This is "Shema Yisrael": shema means gathering, assembling into the large ayin (seventy) — the totality of the seven emotional attributes.
ואהבה זו נמשכת ונולדה ע"י התבוננות בפסוד"ז ובשמע ישראל.
This love is drawn forth and born through contemplation in Pesukei Dezimrah and in Shema Yisrael.
ופי': "שמע ישראל ה' אלקינו", הוא בחי' יחוד חו"ב. שנקרא בזוהר פ' חיי שרה: מחשבה ויובלא.
"Hear, Israel, Havayah is our G‑d" is the union of Chochmah and Binah, which the Zohar in Parshas Chayei Sarah calls "Thought and Jubilee."10
והענין. ע"ד מ"ש בזהר: דבמחשבה א' ברא כל העולמות. והוא כענין: "צופה ומביט עד סוף כל הדורות" בסקירה אחת.
The explanation, as the Zohar says: with a single thought He created all the worlds. It is like "He looks and sees to the end of all generations"11 in a single glance.
כי מה שנמשך ונתהווה בחי' זמן, עבר הוה ועתיד, זהו מקורו ושרשו ממדות עליונות. וכמ"ש: "אלף שנים בעיניך כיום אתמול". וששת ימ"ב שרשן מששה מדות הנ"ל. ועל ידי שנמשכו המדות בדבור ומתחלקים לחלקים, נעשה מכל מדה אלף שנים ומתחלקים עוד לר"ח וימים ושעות וכו'.
For time — past, present and future — derives its source and root from the supernal attributes, as it is written, "A thousand years in Your eyes are like yesterday."12 The six days of creation are rooted in those six attributes. Through the attributes being drawn into speech and divided into parts, each attribute becomes a thousand years, further divided into months, days and hours.
אבל בבחי' המחשבה עלאה שלמעלה מהדבור ואפי' מהמדות, דהיינו קודם שנולדו ונמשכו בחי' מדות - שם נכלל הכל בסקירה א'.
But in supernal Thought, which is above speech and even above the attributes — before the attributes were born and drawn forth — everything is included in a single glance.
וזהו פי': "הוי"ה אלקינו" שהוא בחי' מחשבה כנ"ל. וישראל עלה במחשבה לכן נאמר: "הוי"ה אלקינו".
This is the meaning of "Havayah is our G‑d" — the level of Thought, as explained. Israel arose in [G‑d's] Thought,13 so it says "Havayah is our G‑d."
וכמו שהוא בבחי' זמן, כך הוא בבחי' עולם ונפש. כי עולם שנה - נפש הם.
As it is with time, so it is with space and soul, for "world, year, soul" go together.14
וכיון שהוא למעלה מבחי' שנה, כך בחי' מחשבה הנ"ל הוא למעלה מבחי' עולם, והוא בחי' סוכ"ע.
Since this Thought is above "year," it is likewise above "world": it is sovev kol almin, the light that encompasses all worlds.
ואי לזאת יומשך: "ואהבת" שיהי' "הוי"ה אלקיך", שיהי' גלוי בחי' סוכ"ע.
From this comes "You shall love Havayah your G‑d" — that sovev kol almin be revealed.
וענין פסוד"ז שלפני ק"ש. היינו, בהיות שעד ק"ש הוא בחי' העלאה, לבא לבחי' בכל לבבך, עד"מ העלאה וקבוץ הדמים מהאברים ללב. ע"כ תקנו לומר מזמורים מיוחדים. שמזמור זה הוא העלאה מבחי' אברים אלו, ומזמור שני העלאה מאברים אחרים.
As for Pesukei Dezimrah before the Shema: up to the Shema is the stage of ascent, to come to "with all your heart" — like the blood rising and gathering from the limbs to the heart. Therefore particular psalms were instituted: this psalm elevates from these limbs, and another psalm from other limbs.
וכמ"ש בכהאריז"ל: שמזמורים דהללוי' הן ע"ס דיצירה. שבמזמור זה הוא מלכות דיצירה. ובמזמור שני נגד יסוד דיצירה כו' ע"ש. וכ"ז הוא בחי' רצוא והעלאה.
As written in the writings of the Arizal:15 the Halleluyah psalms correspond to the ten sefiros of Yetzirah — this psalm to Malchus of Yetzirah, another to Yesod of Yetzirah, and so on; see there. All this is ratzo (running upward), ascent.
ואח"כ שמו"ע: "בא"י", הוא בחי' שוב והמשכה. וכן עסק התורה ומצות מעשיות.
Afterward the Shemoneh Esreh, "Blessed are You, G‑d" — this is shov (returning), drawing down. So too Torah study and the practical mitzvos.
והוא כמו שהדמים נמשכים מן הלב לכל הרמ"ח אברים ושס"ה גידים, כך המצות נק' רמ"ח אברים דמלכא. ומצוה בלא כוונה כגוף בלא נשמה. והכוונה הוא התפלה (כמ"ש במ"א ע"פ לא הביט און ביעקב) לכן זהו כמשל התפשטות והמשכת הדם מהלב לכל הרמ"ח אברים.
Just as the blood flows from the heart to all 248 limbs and 365 sinews, so the mitzvos are called "the 248 limbs of the King."16 A mitzvah without kavanah is like a body without a soul,17 and the kavanah is prayer (as explained elsewhere, on "He has not beheld iniquity in Yaakov"18). So this is like the blood spreading and flowing from the heart to all 248 limbs.
וכך יובן ג"כ למעלה. כי גם בחי' המל', הנה בלילה יורדת לבי"ע. וה"ז כמו ירידת הדם מהלב עד צפורני הרגלים. וירידתה זו לברר רפ"ח ניצוצים.
So it is above as well. Malchus descends at night into Beriah, Yetzirah and Asiyah — like the blood descending from the heart to the toenails — and it descends to refine the 288 sparks.
ואח"כ מחצות לילה מתחלת לעלות. והוא כמו שהדמים עולים אל הלב. ועי"ז נמשך מהמוח ללב והוא ענין יחוד או"א וזו"נ בק"ש ותפלה כו'.
From midnight on it begins to ascend, like the blood rising to the heart. Through this there is a flow from the mind to the heart — the union of Abba and Imma and of Z'eir Anpin and Nukva in the Shema and prayer.
וזהו שכנס"י נק': "לבי", "לבבתני אחותי כלה".
That is why the Community of Israel is called "My heart": "You have captured My heart, My sister, My bride."
(ועמ"ש ע"פ ולבי ער כו' דופק כו' וה' פקד כו')
(See what is written on "but my heart is awake… knocking…" and "And G‑d remembered…"19)
ועיין באגה"ק בסופו סי' ל"א ד"ה נודע בשערים מ"ש בתקונים:
See Igeres HaKodesh, at its end, section 31,20 beginning "It is known in the gates," what it cites from the Tikkunim.
והנה אנו רואים באדם שאם סיבוב והילוך רוח החיים מהלב אל האברים ומהאברים אל הלב הוא כהלכתו אזי האדם בריא בתכלי'. אך אם יש איזה קלקול באיזהו מקומן, כמו איזה אוטם ומכה באיזה אבר המונע ומעכב או ממעט סיבוב והילוך הדם, אזי נפסק או מתמעט הקשר הלז המקשר כל האברים אל הלב. ואזי נופל האדם למשכב וחולי ה"י, וצריך רפואה.
Now, we see in a person that when the circulation of the life-spirit from the heart to the limbs and from the limbs to the heart is as it should be, he is entirely healthy. But if there is damage somewhere — a blockage or a wound in some limb that prevents, holds back or reduces the circulation of the blood — then the bond connecting all the limbs to the heart is cut off or weakened. Then the person falls ill, G‑d save us, and needs healing.
וכך הנמשל בעבודה, כי עסק האדם כל היום, הוא כמשל המשכת החיות מהלב אל האברים. דהיינו מהתפלה אל רמ"ח מ"ע רמ"ח אברים וגם לכל מעשה האדם. ע"ד וכל מעשיך יהיו לש"ש.
So too in the service of G‑d: a person's activity all day is like the flow of life from the heart to the limbs — from prayer to the 248 positive commandments, the 248 limbs, and also to all his deeds, in the spirit of "let all your deeds be for the sake of Heaven."21
ולכן אם העסק בהיתר עד"ז יוכל למחר לחזור ולעלות מהאיברים אל הלב להיות: "ואהבת בכל לבבך".
Therefore, if his involvement with permitted things is in this way, the next day he can rise again from the limbs to the heart: "You shall love… with all your heart."
אבל אם נכשל באיזה עון ה"ז כמו מכה באיזה אבר, המונע ומעכב ההעלאה ונפסק הקשר. וזהו חולי הנפש.
But if he stumbled in some sin, it is like a wound in a limb, which prevents and holds back the ascent, and the bond is cut. This is illness of the soul.
וע"ז אמר: "מכף רגל ועד ראש אין בו מתום, פצע וחבורה כו'".
Of this it says, "From the sole of the foot to the head there is no soundness in it — wound and bruise…"22
ואין תקנה, כ"א ע"י תשובה שנקראת רפואה. כמארז"ל: "גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם". והיא בחי': "בכל מאדך", שמבחי' זו נמשך רפואה אם ח"ו יש קלקול בבחי' אהבה דבכל לבבך.
There is no remedy except through teshuvah, which is called healing, as our Sages said, "Great is teshuvah, for it brings healing to the world."23 It is the level of "with all your me'od (might)": from this level healing is drawn down if, G‑d forbid, there is damage in the love of "with all your heart."
כי תשובה קדמה לעולם. פי', שממשיך אור מבחי' שלמעלה מכל החיות דהשתלשלות העולמות. והיינו ע"י מאדך בחילא יתיר.
For teshuvah preceded the world:24 it draws light from a level above all the life-force of the chain of worlds — through "your me'od," with extra strength.
ולכן ביכולת המשכה זו לתקן הפגם והקלקול שבסיבוב והילוך רוח החיות מהלב אל האברים, שהוא בחי' האור וחיות המחי' עולם שנה נפש בחי' מל' מכ"ע, שנק' לבי כנ"ל.
Therefore this flow can repair the blemish and damage in the circulation of the life-spirit from the heart to the limbs — the light and vitality that gives life to "world, year, soul," the level of Malchus, memaleh kol almin (the light that fills all worlds), which is called "My heart," as explained.
וכיון שע"י תשובה נמשך בחי' ממעמקי', מגלה עמוקות. מה שהוא נמשך אור חדש ומחודש, ע"כ חוזר ומחדש החיות כו'.
Since through teshuvah there is drawn down "from the depths," "revealing deep things"25 — a new, renewed light — it renews the vitality.
(ותקון המכה, הוא ע"י הוידוי דברים: "אשמנו בגדנו כו'"):
(The repair of the wound is through verbal confession: "We have trespassed, we have betrayed…")
והנה התורה נק' ג"כ רפואה לנפש. כמ"ש: "ולכל בשרו מרפא".
Now, the Torah too is called healing for the soul, as it is written, "and healing to all his flesh."26
והיינו ג"כ, משום דהתורה קדמה לעולם, שבה ועל ידה נמשך ג"כ אור חדש מלמעלה מהשתלשלות.
This too is because the Torah preceded the world, so in it and through it a new light is drawn down from above the chain of worlds.
וזהו: "ביום חתונתו - זו מ"ת". פי', כי התפלה נק' עבודה שבלב. והוא ענין: "שמחת לבו", ובלב הוא יסוד האש שהוא העלאה מלמטה למעלה.
This is "the day of his wedding — this is the Giving of the Torah." Prayer is called the service of the heart; it is "the joy of His heart." In the heart is the element of fire, which rises from below to above.
אך יסוד המים הוא במוח, ובו שורה כח התענוג שבנפש. כי מים מגדלים כל מיני תענוג. והתענוג הוא למעלה מהשמחה.
But the element of water is in the brain, and the soul's power of delight rests there — for water makes every kind of delight grow — and delight is higher than joy.
והנה, עד"מ הטפה נמשכת מיסוד המים שבמוח, ובה מתלבש מעצם השכל והתענוג שבנפש. ולכן עי"ז נעשה הולדה חדשה להוליד בדומה לו.
By analogy, the seminal drop is drawn from the element of water in the brain, and the very essence of the soul's intellect and delight is clothed in it. Therefore through it a new birth comes about, producing one like himself.
והיינו דוקא ע"י התלבשותה בטיפה גשמית. משא"כ בדבור כו'.
This is only through its being clothed in a physical drop — not so with speech.
כמו"כ ע"י התלבשות התורה בעשיי' גשמיות: "היום לעשותם", יומשך עי"ז אור חדש ממש מאור א"ס ב"ה מלמעלה מההשתלשלות.
So too, through the Torah being clothed in physical deeds — "today, to do them"27 — a truly new light is drawn from the light of the Ein Sof, blessed be He, from above the chain of worlds.
וז"ש: "אין כל חדש תחת השמש", משא"כ עמלא דאורייתא דהוא לעילא מן שמשא, ממשיך אור חדש.
This is why it says, "there is nothing new under the sun";28 but toil in Torah, which is "above the sun," draws down new light.
כי ס"ר אותיות התורה הן אותיות המחשבה. והרי במחשבה א': "צופה ומביט כו'". והתורה היא מבחי': "מאד עמקו מחשבותיך", עמקו דוקא. בחי' עומק המחשבה. וכמו גבי תשובה כתיב: "ממעמקים". והיינו דוקא ע"י התלבשות התורה בגשמיות, וכמשל הנ"ל.
For the six hundred thousand letters of the Torah are letters of Thought, and in a single Thought "He looks and sees…" The Torah is from "Your thoughts are very deep"29 — "deep" specifically, the depth of Thought — just as of teshuvah it says "from the depths."30 And this is only through the Torah being clothed in physical things, as in the analogy above.
ופי' וענין אור חדש הוא. כי הנה ידוע דשרש כל ההשתלשלות דאבי"ע הוא נמשך מבחי' הקו"ח. והוא נמשך ע"י צמצום ומקום פנוי מתחלה, ונמשך אח"כ רק קו.
The meaning of "new light": it is known that the root of the whole chain of Atzilus, Beriah, Yetzirah and Asiyah comes from the kav and the chalal (the "line" and the "void"). It came about through a tzimtzum (contraction) and an empty space first, after which only a "line" was drawn in.
ולכן כל מה שנמשך מבחי' הארת הקו, לא נק' אור חדש ממש כו'.
Therefore whatever is drawn from the radiance of the kav is not called truly new light.
אך אור הנמשך מעצמות אא"ס שלמעלה מהחלל והקו - נק' אור חדש.
But light drawn from the very essence of the light of the Ein Sof, which is above the void and the line, is called new light.
וכמארז"ל על ד"ת: "בכ"י יהיו בעיניך כחדשים כו'".
As our Sages said of the words of Torah: "Every day they should be in your eyes as new."31
ולכן נק' חתן: "חות דרגא", "מדלג על ההרים", בחי' דילוג מלמעלה מהשתלשלות כו'.
That is why it is called chasan (bridegroom) — "nachis darga," descending a level — "leaping over the mountains":32 a leap from above the chain of worlds.
ולכן בקרבנות הנשיאים הוכפל בתורה בכ"א, ולא אמר: "וכן הקריב נשיא פלוני"?
That is why, with the offerings of the princes, the Torah repeats each one, rather than saying "and so did such-and-such prince offer."
אלא משום דאעפ"י שצירופי האותיות שבכל קרבן של כל הנשיאים שוין הן ממש - מ"מ האור המלובש בהן הוא בכ"א בחי' אור חדש ממש.
For although the combinations of letters in each prince's offering are exactly the same, the light clothed in them is, in each one, truly new light.
וכמו: "שלשים ומאה משקלה" שהם ה' שמות הוי"ה. הנה בכל קרבן של נשיא נמשך בחי' ה' שמות דהוי"ה חדשים מעצמות המאציל מה שלא נמשך כן בשל נשיא שלפניו כו'. ע"ד: "ממעמקים קראתיך הוי"ה":
For example, "its weight was a hundred and thirty"33 — five times the Name Havayah (5 × 26 = 130). In each prince's offering, five new Names of Havayah were drawn from the very essence of the Emanator, which had not been drawn so in the offering of the prince before him — in the spirit of "From the depths I called You, Havayah."
וזהו: צאנה וראנה.
This is the meaning of "Go out and see."
פי', צאנה ממקום שרשם למעלה בג"ע להתלבש בעוה"ז הגשמי. כי דוקא: "היום לעשותם", בעוה"ז. אז יומשך ע"י התורה אור חדש ומחודש כו', משא"כ למעלה ברוחניות כנ"ל:
That is: "go out" from the place of your root above, in Gan Eden, to be clothed in this physical world. For specifically "today, to do them" — in this world — new and renewed light is drawn down through the Torah; not so above, in spirituality, as explained.
"במלך שלמה" במלך שהשלום שלו.
"King Shlomo" — the King to whom peace belongs.34
פי' ע"י שנמשך אור חדש מלמעלה מהשתלשלות, נעשה בחי' שלום והתחברות ב' הפכים משפיע ומקבל אש ומים.
That is: through new light being drawn from above the chain of worlds, there comes about peace — the joining of two opposites, giver and receiver, fire and water.
ולכן ארז"ל: "העוסק בתורה משים שלום בפמשמ"ע ובפמשמ"ט".
That is why our Sages said, "One who engages in Torah makes peace in the heavenly household and in the earthly household."35
כי הנה מלכות דאצי' נעשה עתיק לבריאה ומחבר אצי' עם בריאה. אף שאצי' ובריאה הם ב' הפכים.
For Malchus of Atzilus becomes Atik of Beriah and joins Atzilus with Beriah, though Atzilus and Beriah are two opposites.
והכח הזה בבחינת מל' דאצי' הוא, להיות כי נעוץ סופן בתחלתן, ושרשה מבחי' כתר, שהוא בחי' תחתונה שבמאציל, ע"כ ביכולתה לחבר אצי' עם בי"ע.
Malchus of Atzilus has this power because "their end is wedged in their beginning":36 its root is from Keser, the lowest level of the Emanator. Therefore it can join Atzilus with Beriah, Yetzirah and Asiyah.
וכידוע בענין המשל, ופחד עמו ע"כ עושה שלום במרומיו כו'.
As is known about "Dominion and fear are with Him; He makes peace in His heights."37
וזהו: "מלך שהשלום שלו", היינו בחי' מלכות דא"ס שכל השלומות נמשכים משם:
This is "the King to whom peace belongs": the Kingship of the Ein Sof, from which all forms of peace are drawn.
Notes
2. Mishnah, end of Taanis (Taanis 26b).
3. See Berachos 26b: "The prayers were instituted in place of the daily offerings."
5. After Yechezkel 11:16: "I will be for them a minor sanctuary"; see Megillah 29a.
7. After Devarim 12:23: "For the blood is the soul."
8. Koheles 1:7: "All the rivers flow to the sea, yet the sea is not full."
9. Devarim 6:5: "You shall love G‑d your G‑d with all your heart, with all your soul and with all your might."
10. Zohar I, Parshas Chayei Sarah.
11. From the Rosh Hashanah Musaf prayer (Zichronos).
13. See Bereishis Rabbah 1:4.
14. After Sefer Yetzirah, chapter 3.
15. See Pri Etz Chaim, Shaar Pesukei Dezimrah.
16. Tikkunei Zohar, Tikkun 30.
17. See Tanya, chapter 38.
18. Likkutei Torah, the maamar "Lo Hibit Aven BeYaakov".
19. Likkutei Torah, the maamar "Ani Yeshenah Velibi Er".
20. Igeres HaKodesh, section 31.
21. Avos 2:12.
24. See Pesachim 54a: "Seven things were created before the world," among them Torah and teshuvah.
25. After Iyov 12:22: "He reveals deep things out of darkness."
26. Mishlei 4:22: "For they are life to those who find them, and healing to all his flesh."
27. After Devarim 7:11; see Eruvin 22a: "Today to do them, and not tomorrow to do them."
28. Koheles 1:9.
30. Tehillim 130:1: "From the depths I called You, G‑d."
31. See Rashi on Devarim 6:6.
33. Bamidbar 7:13, and for each prince.
34. After Shevuos 35b: "Every 'Shlomo' in Shir HaShirim is holy — [a song] to the One to whom peace belongs."
35. See Sanhedrin 99b.
36. Sefer Yetzirah 1:7.
37. Iyov 25:2.