יבל הוא היה אבי יושב אהל ומקנה.
ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תופש כנור ועוגב.
הנה ארז"ל: "כל בעלי השיר יוצאין בשיר כו'".
פי', שכל בחי' העלאה ממהות למהות, כמו מג"ע התחתון לג"ע העליון וכדומה, הוא ע"י השיר, שהוא בחי' בטול היש.
וכנודע' שלא יוכל להתהוות מיש ליש אא"כ נעשה היש תחילה בחי' אין, אז יוכל להתהוות ממנו יש אחר בתוס' ברכה.
כמשל הגרעין הנזרע בארץ, שצריך להיות נרקב בארץ ואח"כ יכול לצמוח מזה הרבה גרעינים.
וכמו"כ למעלה בנשמות ומלאכים, כדי שיהיה לו עלייה בתוספת השגה - צריך מקודם להיות בבחי' בטול היש והשגה ראשונה שהיה לו, ואח"כ יוכל לעלות השגה יותר גדולה.
וזהו בחי' עמוד שבין ג"ע התחתון לג"ע העליון, הוא בחי' בטול כנ"ל.
וזהו: "כל בעלי השיר יוצאין" בהשגתם ונמשכים לעלות למעלה, ע"י השיר.
ולכן בשעת הקרבת הקרבן היה צריך להיות ג"כ שיר. כי ענין הקרבנות הוא העלאה ממטה למעלה. "אשה ריח ניחוח". וצריך לזה ג"כ בחי' שיר, בחי' בטול כנ"ל, שיוכל להתעלות:
והנה יש שיר פשוט ושיר כפול. וכנודע שבהעמוד יש ג' גוונים: חיור וסומק שהוא בחי' חו"ג, וירוק בחי' התכללות כו'.
כי הנה בבחי' בטול יש הרבה מדרגות. יש בחי' בטול פשוט, נקודה אחת, בחי' יו"ד. ויש בחי' בטול שנכלל בזה גם מדות, בחי' אהבה או יראה וכו'.
וכן בחיצוניות המדות, שהן חו"ג, יש התכללות ג"כ חסד שבגבורה. כמו המכה את בנו שהוא בחי' גבורה ונכלל בזה בחי' חסד ואהבה. שמחמת אהבה רצונו להדריכו בדרך הישר. ולכן מכה דייקא בנו ולא אחר: "כי את אשר יאהב יוכיח".
וכשהבטול הוא בטול פשוט - נקרא שיר פשוט. וכשיש בזה עוד מדה אחת: אהבה או יראה (עמ"ש בפי' הזהר פ' קרח ע"פ קרואי מועד) - נקרא שיר כפול. וכשיש התכללות המדות (אהוי"ר גם שניהם בהבטול) - נק' שיר משולש. ועד"ז יש ג"כ שיר מרובע.
(עמ"ש בענין תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר, שהן התכללות ד' בחי' יחד. אהוי"ר ורחמנות ובחי' שש הוא האהבה מוסתרת כו')
"כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם" [זבריה ב, י] שהוא התכללות מצפון לדרום ע"י הרוח המנשב מצפון לדרום. וכן ממזרח למערב כו'.
(ולפעמים יש התכללות כל הד' בחי': מזרח מערב צפון ודרום, ע"י הרוח המנשב כך כו')
וזהו ג"כ ענין הליכת השמש ממזרח למערב, הוא ג"כ ענין בטול. והוא בחי' נפש שבשמש, שהוא בחי' השגתה. ומחמת זה גוף השמש הולך תמיד בגשמיות בבחי' בטול.
(כמבואר בענין שמש בגבעון דום כו' בדרוש דחרבות צורים).
ויש בזה ב' דעות בהליכתה: אם הוא מצד אהבה ותשוקה או מצד בטול הפשוט.
ובאמת יש לפעמים בטול פשוט ולפעמים יש בזה ג"כ בחי' אהבה כנ"ל.
(וז"ש: "וזרח השמש כו'" [קהלת א, ה] הולך אל דרום וסובב אל צפון כו' וכדפי' ע"ז בזהר ר"פ ויצא שהוא להיות בחי' התכללות ד' בחי' מזרח ומערב צפון ודרום כו'. "וזרח.. ובא" [קהלת א, ה] - בהן מזרח ומערב):
וזהו ענין: "יובל אבי כל תופש כנור כו'".
פי', "יובל" לשון הולכה. שמוביל וממשיך למעלה, ע"י כנור ועוגב, בחי' שיר כנ"ל. שע"י השיר הוא העלייה יוצאין בשיר כו'.
"ויבל הוא היה אבי יושב אהל ומקנה". כי כתיב: "לשמש שם אהל בהם". פי', כדי שיהיה להשמש בחי' זו שיהיה לה בחי' בטול ותשוקה, הוא ע"י אהל בהם.
אהל הוא בבחי' מקיף. מלמעלה נמשך הארה זו, שתהיה תמיד בבחי' בטול.
וזהו בחי' יבל, לשון: "ויבל לחמורים", [שופטים יט, כא] שהוא ענין בלבול ותערובות. פי', שהיא הארה מבחי' מקיף, ששם הוא בלי התחלקות ויוכל להתערב הכל, שיומשך הארה גם למטה, שיוכל להיות אח"כ בחי': "יובל אבי כל תופש כנור" שהוא בחי' בטול כנ"ל.
וזהו: "אבי יושב אהל ומקנה", שבחי' אהל הוא בחי' מקיף כנ"ל, ולכן יוכל להיות גם למקנה להמשיך למטה.
(כי המקיף אין בו מעלה ומטה. כמ"ש: "ומתחת זרועות עולם")
כמו יעקב שהיה רועה צאן: "מקל לבנה לח כו'" (התכללות חג"ת. ע' זהר ויצא) שאדם אחר רועה צאן - הוא רועה בגשמיות. משא"כ יעקב שהיה יושב אהלים, המשיך מבחי' מקיפים להיות רועה צאן.
וזהו: "יושב אהל ומקנה כנ"ל.
(ועמ"ש מענין יובל בפ' שלח ע"פ מקושש. ועיין עוד מענין מקנה בפ' ויצא ע"פ ושש שנים בצאנך כו'. וע"פ ואלה המשפטים כו'):