בעטרה שעטרה לו אמו[1]
כי מצות התורה, הן תרי"ג[2] מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן, שהם תר"ך עמודי אור[3], בחי' כתר ועטרה. והוא מה שלמעלה מהשתלשלות.
והנה עד"מ[4] העטרה היא עשויה מאבנים טובות מאירים ומבהיקים מאד. והרי גוף האבנים הם רק בחי' דומם אלא שמזככים אותם. ולפי שהוא דבר פלא שהדומם כאבן יאיר כ"כ, ע"כ הם יקרים מאד, ולכך ניתן לתכשיט על הראש. אעפ"י שהראש מעלתו נכבדת, להיות שבו שוכן אור החכמה כו'.
וכך המצות נעשים בענינים גשמיים מבחי' ק"נ[5], אלא ע"י הבירור נעשה זה דבר הפלא, שהיש גשמי יהיה בטל, לכן נעשה מזה עטרה ובחי' המשכת הכתר. והוא לעילא מן שמשא[6] כו':
"ביום חתונתו - זו מ"ת[7]"' כבר מבואר למעלה הטעם שנק' ביום חתונתו, שהיא המשכת ח"ע מוחא[8] כו', ובזה מתלבש כח התענוג, שהוא פנימי' הרצון כנ"ל.
"ושמחת לבו - זה בנין בהמ"ק[9]". פי', פתיחת הלב נק': "שמחת לבו", משא"כ בגלות נק': "חולת אהבה"[10]. שאין הסיבוב והילוך רוח החיים מהלב אל האברים כדבעי.
וע"כ אומרת: "סמכוני כו'"[11], ע"י התורה שנק' רפואה כנ"ל.
והנה התענוג והשמחה לכאורה ענין א' הם. אבל באמת ב' ענינים המה.
כי עד"מ, עשיר שיש לו מטמון כסף וזהב באוצרו, הוא שמח וטוב לב, אעפ"י שאינו רואה אותו. וגם אעפ"י שהממון רחוק ממנו כמה מאות פרסאות. אך להיותו יודע שישנם בשלימות בודאי, אעפ"י שמכוסה ונעלם הוא מעיניו עתה - ישמח לבו מאד.
וזהו ענין ומהות השמחה, שיכול להיות על הטוב אף כשהוא נעלם ומכוסה מעיניו.
אבל ענין התענוג והשעשועים אינו אלא דוקא כשרואה הדבר שמתענג ממנו בעיניו ממש.
כמו שעשוע האב - עם בנו הוא דוקא כשרואהו בעיניו. משא"כ מרחוק אינו שייך תענוג רק שמחה.
ולכן מברכין ברכת הראיה כשרואה אדם החביב לו כו'[12].
והנמשל יובן בענין שמחה של מצוה. דהנה טעמי תורה לא נתגלו עתה. שאין עתה הגילוי רק שכך רצונו ית'. ולע"ל[13] יתגלו טעמי תורה, בחי' ענג עליון שיש בכל מצוה.
אמנם, גם עתה ידוע לנו שמלובש ונמשך בהמצוה מבחי' תענוג העליון, רק שאין מהותו מושג.
ולכן יכול להיות מזה בחי' שמחה גדולה. וכמ"ש: "בשמחה ובטוב לבב מרוב כל"[14]. כמו שהעשיר שמח מהמטמון אף שאינו רואהו בעיניו כו'.
אך לע"ל יתגלה מהות התענוג העליון. וזהו: "ישקני מנשיקות פיהו"[15].
ולכן בהמ"ק נק': "שמחת לבו", שהיה האור ג"כ מוסתר בארון וכפורת כו'.
וכן תפלה באהוי"ר[16], הוא ג"כ רק השגת המציאות ולא המהות.
אך: "ביום חתונתו - זו מתן תורה", נמשך בחי' תענוג.
אלא שמ"מ, עכשיו אין התענוג בגלוי. שמלובש ג"כ בהתלבשות בענינים גשמיים. כ"א לע"ל יתגלה מתוך הלבושים.
וע"ז[17] נאמר: "וראנה", בבחי' ראי' ממש. כמ"ש: "ולא יכנף עוד כו' והיו עיניך רואות כו'"[18]:
ועפ"ז[19] יובן המדרש[20] ע"פ: ויתעצב אל לבו[21]. "אמר רבי ברכיה משל למלך שבנה פלטין ע"י אדריכל. ראה אותה ולא ערבה לו. על מי יש לו להתכעס? לא על אדריכל?! כך ויתעצב אל לבו" עכ"ל[22].
כי ממש"ל[23] בענין: "וביום שמחת לבו - זה בנין בהמ"ק", שמדת מלכותו ית' נקראת לב. שממנו נמשך החיות לכל האברים ואח"כ חוזרים הדמים מכל האברים אל הלב.
כך בחי' מלכותך, הוא מלכות כל עולמים[24], שממנה נמשך השפעת החיות לבי"ע[25] והוא בחי' ממכ"ע[26].
ואח"כ עולה האתעדל"ת[27] מבי"ע לבחי' מלכות. ואתעדל"ת זו הוא מ"ש: "ואהבת את הוי"ה אלקיך בכל לבבך כו'"[28].
ולכן בנין בהמ"ק שבו מקריבים הקרבנות, שהוא ענין העלאת מ"ן מבירור ק"נ ונפש הבהמית, נק': "שמחת לבו". שהשמחה היא פתיחת הלב. שעי"ז[29] המ"ן - נמשך מ"ד[30] מבחי' סוכ"ע בממכ"ע.
ולכן ההפוך מזה היה בדור המבול שהיו מכעיסין ובאין[31]. ה"ז[32] עד"מ כמו שיש ח"ו[33] קלקול בהאברים, המונע סיבוב והילוך הדם מהלב אל האברים ומהאברים אל הלב כו'. ועי"ז לא נמשך ג"כ מהמוח בהלב ונפסק הקשר כו'.
וכך הוא ענין: "ויתעצב אל לבו", שלא נמשך האור בגילוי מבחי' סוכ"ע אל בחי' ממכ"ע הוא בחי' מלכות כו'.
ולכן בפ' נח אחר שהקריב קרבן, וכתיב: "וירח ה' את ריח הניחוח"[34] - כתי': "ויאמר ה' אל לבו כו'". והוא ע"ד מעין שנקרא בנין בהמ"ק מקום הקרבנות שמחת לבו כנ"ל:
- 1 לשון הכתוב [שיר השירים ג, יא]: "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו".
- 2 תרי"ג – שש מאות ושלש עשרה.
- 3 תר"ך – שש מאות ועשרים. כלומר: תרי"ג ועוד ז' הן תר"ך, כמנין "כתר".
- 4 עד"מ – על דרך משל.
- 5 כלומר: קליפת נוגה.
- 6 ע"פ לשון הזהר. וראה ד"ה [צאינה וראינה] שלפני זה.
- 7 מ"ת – מתן תורה.
- 8 כלומר: חכמה עלאה, ה"מוחא".
- 9 בהמ"ק – בית המקדש.
- 10 לשון הכתוב [שיר השירים ב, ה]: "סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני".
- 11 (שם).
- 12 ראה [ברכות נח, ב]: "הרואה את חבירו לאחר שלשים יום, אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
- 13 ולע"ל – ולעתיד לבוא.
- 14 לשון הכתוב [דברים כח, מז]: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל".
- 15 לשון הכתוב [שיר השירים א, ב].
- 16 באהוי"ר – באהבה ויראה.
- 17 וע"ז – ועל זה.
- 18 לשון הכתוב [ישעיה ל, כ]: "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך ראות את מוריך".
- 19 ועפ"ז – ועל פי זה.
- 20 בראשית רבה פכ"ז, ד.
- 21 [בראשית ו, ו]: "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו".
- 22 עכ"ל – עד כאן לשונו.
- 23 ממש"ל – ממה שכתוב לעיל.
- 24 ע"פ לשון הכתוב [תהלים קמה, יג]: "מלכותך מלכות כל עלמים".
- 25 לבי"ע – לבריאה, יצירה, עשיה.
- 26 כלומר: ממלא כל עלמין. ולהלן סוכ"ע – סובב כל עלמין.
- 27 האתעדל"ת – האתערותא דלתתא.
- 28 [דברים ו, ה].
- 29 שעי"ז – שעל ידי זה.
- 30 כלומר: מ"ן – מיין נוקבין, ההעלאה מלמטה; מ"ד – מיין דוכרין, ההשפעה מלמעלה.
- 31 ע"פ לשון המשנה (אבות פ"ה מ"ב).
- 32 ה"ז – הרי זה.
- 33 ח"ו – חס ושלום.
- 34 לשון הכתוב [בראשית ח, כא]: "וירח ה' את ריח הניחח ויאמר ה' אל לבו".
בעטרה שעטרה לו אמו
"With the crown with which his mother crowned him."1
כי מצות התורה, הן תרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן, שהם תר"ך עמודי אור, בחי' כתר ועטרה. והוא מה שלמעלה מהשתלשלות.
For the mitzvos of the Torah — the 613 Torah commandments and the seven Rabbinic commandments — are 620 pillars of light, the level of Keser, a crown (620 is the numerical value of keser). This is what is above the chain of worlds.
והנה עד"מ העטרה היא עשויה מאבנים טובות מאירים ומבהיקים מאד. והרי גוף האבנים הם רק בחי' דומם אלא שמזככים אותם. ולפי שהוא דבר פלא שהדומם כאבן יאיר כ"כ, ע"כ הם יקרים מאד, ולכך ניתן לתכשיט על הראש. אעפ"י שהראש מעלתו נכבדת, להיות שבו שוכן אור החכמה כו'.
By analogy, a crown is made of precious stones that shine and sparkle brilliantly. The stones themselves are only inanimate matter, but they are refined. Because it is a wonder that something inanimate like a stone should shine so, they are very precious, and so they are made into an ornament for the head — even though the head is so honored, being the seat of the light of wisdom.
וכך המצות נעשים בענינים גשמיים מבחי' ק"נ, אלא ע"י הבירור נעשה זה דבר הפלא, שהיש גשמי יהיה בטל, לכן נעשה מזה עטרה ובחי' המשכת הכתר. והוא לעילא מן שמשא כו':
So too the mitzvos are performed with physical things that come from kelipas nogah (the "translucent husk"). But through their refinement a wonder occurs: the physical "something" becomes nullified. So from this a crown is made — the drawing down of Keser, which is "above the sun."2
"ביום חתונתו - זו מ"ת"' כבר מבואר למעלה הטעם שנק' ביום חתונתו, שהיא המשכת ח"ע מוחא כו', ובזה מתלבש כח התענוג, שהוא פנימי' הרצון כנ"ל.
"On the day of his wedding — this is the Giving of the Torah." It was explained above why it is called "the day of his wedding": it is the drawing down of supernal Chochmah, the "brain," in which the power of delight — the inwardness of the will — is clothed, as explained.
"ושמחת לבו - זה בנין בהמ"ק". פי', פתיחת הלב נק': "שמחת לבו", משא"כ בגלות נק': "חולת אהבה". שאין הסיבוב והילוך רוח החיים מהלב אל האברים כדבעי.
"And the joy of his heart — this is the building of the Beis HaMikdash." The opening of the heart is called "the joy of his heart"; in exile, however, she is called "sick with love,"3 for the life-spirit does not circulate as it should from the heart to the limbs.
וע"כ אומרת: "סמכוני כו'", ע"י התורה שנק' רפואה כנ"ל.
Therefore she says, "Sustain me…" — through the Torah, which is called healing, as explained.
והנה התענוג והשמחה לכאורה ענין א' הם. אבל באמת ב' ענינים המה.
Now, delight and joy seem to be one thing, but in truth they are two.
כי עד"מ, עשיר שיש לו מטמון כסף וזהב באוצרו, הוא שמח וטוב לב, אעפ"י שאינו רואה אותו. וגם אעפ"י שהממון רחוק ממנו כמה מאות פרסאות. אך להיותו יודע שישנם בשלימות בודאי, אעפ"י שמכוסה ונעלם הוא מעיניו עתה - ישמח לבו מאד.
For example, a rich man with a treasure of silver and gold in his storehouse is joyful and glad of heart even though he does not see it — even if the money is hundreds of miles away. Because he knows for certain that it is all there, intact, his heart rejoices greatly, though it is covered and hidden from his eyes now.
וזהו ענין ומהות השמחה, שיכול להיות על הטוב אף כשהוא נעלם ומכוסה מעיניו.
This is the nature of joy: it can be felt over something good even when it is hidden and covered from one's eyes.
אבל ענין התענוג והשעשועים אינו אלא דוקא כשרואה הדבר שמתענג ממנו בעיניו ממש.
But delight and pleasure come only when one actually sees, with his own eyes, the thing he delights in.
כמו שעשוע האב - עם בנו הוא דוקא כשרואהו בעיניו. משא"כ מרחוק אינו שייך תענוג רק שמחה.
Like a father's delight in his son: it is only when he sees him with his own eyes. From afar there is no delight, only joy.
ולכן מברכין ברכת הראיה כשרואה אדם החביב לו כו'.
That is why a blessing is said on seeing a person dear to him.4
והנמשל יובן בענין שמחה של מצוה. דהנה טעמי תורה לא נתגלו עתה. שאין עתה הגילוי רק שכך רצונו ית'. ולע"ל יתגלו טעמי תורה, בחי' ענג עליון שיש בכל מצוה.
The parallel is understood with the joy of a mitzvah. The reasons of the Torah are not revealed now; all that is revealed now is that this is His will. In the time to come, the reasons of the Torah will be revealed — the supernal delight that is in every mitzvah.
אמנם, גם עתה ידוע לנו שמלובש ונמשך בהמצוה מבחי' תענוג העליון, רק שאין מהותו מושג.
Even now, though, we know that supernal delight is clothed and drawn into the mitzvah; only its essence is not grasped.
ולכן יכול להיות מזה בחי' שמחה גדולה. וכמ"ש: "בשמחה ובטוב לבב מרוב כל". כמו שהעשיר שמח מהמטמון אף שאינו רואהו בעיניו כו'.
Therefore great joy can come from it, as it is written, "with joy and gladness of heart, more than all things"5 — like the rich man who rejoices over his treasure though he does not see it.
אך לע"ל יתגלה מהות התענוג העליון. וזהו: "ישקני מנשיקות פיהו".
But in the time to come, the essence of the supernal delight will be revealed. This is "Let him kiss me with the kisses of his mouth."6
ולכן בהמ"ק נק': "שמחת לבו", שהיה האור ג"כ מוסתר בארון וכפורת כו'.
That is why the Beis HaMikdash is called "the joy of His heart": there too the light was hidden, in the Ark and the cover.
וכן תפלה באהוי"ר, הוא ג"כ רק השגת המציאות ולא המהות.
So too prayer with love and fear is likewise only a grasp of G‑d's existence, not His essence.
אך: "ביום חתונתו - זו מתן תורה", נמשך בחי' תענוג.
But "the day of his wedding — this is the Giving of the Torah": there delight is drawn down.
אלא שמ"מ, עכשיו אין התענוג בגלוי. שמלובש ג"כ בהתלבשות בענינים גשמיים. כ"א לע"ל יתגלה מתוך הלבושים.
Even so, the delight is not revealed now, for it too is clothed in physical things. Only in the time to come will it be revealed from within the garments.
וע"ז נאמר: "וראנה", בבחי' ראי' ממש. כמ"ש: "ולא יכנף עוד כו' והיו עיניך רואות כו'":
Of this it says "and see" — actual sight, as it is written, "Your Teacher will no longer be hidden…, and your eyes will see…"7
ועפ"ז יובן המדרש ע"פ: ויתעצב אל לבו. "אמר רבי ברכיה משל למלך שבנה פלטין ע"י אדריכל. ראה אותה ולא ערבה לו. על מי יש לו להתכעס? לא על אדריכל?! כך ויתעצב אל לבו" עכ"ל.
With this we can understand the Midrash8 on "and He was grieved at His heart":9 "Rabbi Berachyah said: A parable of a king who built a palace through an architect. He saw it and it did not please him. With whom should he be angry? Surely with the architect! So too, 'He was grieved at His heart.'" End of quotation.
כי ממש"ל בענין: "וביום שמחת לבו - זה בנין בהמ"ק", שמדת מלכותו ית' נקראת לב. שממנו נמשך החיות לכל האברים ואח"כ חוזרים הדמים מכל האברים אל הלב.
For from what was explained above on "and on the day of the joy of his heart — this is the building of the Beis HaMikdash," His attribute of Kingship is called "heart": from it life flows to all the limbs, and afterward the blood returns from all the limbs to the heart.
כך בחי' מלכותך, הוא מלכות כל עולמים, שממנה נמשך השפעת החיות לבי"ע והוא בחי' ממכ"ע.
So too "Your Kingship, a Kingship over all worlds":10 from it the flow of life goes to Beriah, Yetzirah and Asiyah — memaleh kol almin, the light that fills all worlds.
ואח"כ עולה האתעדל"ת מבי"ע לבחי' מלכות. ואתעדל"ת זו הוא מ"ש: "ואהבת את הוי"ה אלקיך בכל לבבך כו'".
Afterward the arousal from below rises from Beriah, Yetzirah and Asiyah to Malchus. This arousal from below is "You shall love Havayah your G‑d with all your heart…"11
ולכן בנין בהמ"ק שבו מקריבים הקרבנות, שהוא ענין העלאת מ"ן מבירור ק"נ ונפש הבהמית, נק': "שמחת לבו". שהשמחה היא פתיחת הלב. שעי"ז המ"ן - נמשך מ"ד מבחי' סוכ"ע בממכ"ע.
Therefore the Beis HaMikdash, where the offerings were brought — raising mayin nukvin ("feminine waters," the elevation from below) through refining kelipas nogah and the animal soul — is called "the joy of His heart." For joy is the opening of the heart: through the mayin nukvin, mayin duchrin ("masculine waters," the flow from above) are drawn from sovev kol almin into memaleh kol almin.
ולכן ההפוך מזה היה בדור המבול שהיו מכעיסין ובאין. ה"ז עד"מ כמו שיש ח"ו קלקול בהאברים, המונע סיבוב והילוך הדם מהלב אל האברים ומהאברים אל הלב כו'. ועי"ז לא נמשך ג"כ מהמוח בהלב ונפסק הקשר כו'.
The opposite happened in the generation of the Flood, who "kept provoking Him."12 By analogy, it is as though, G‑d forbid, there were damage in the limbs that blocks the circulation of the blood from the heart to the limbs and from the limbs to the heart. Through this, nothing is drawn from the mind into the heart either, and the bond is cut.
וכך הוא ענין: "ויתעצב אל לבו", שלא נמשך האור בגילוי מבחי' סוכ"ע אל בחי' ממכ"ע הוא בחי' מלכות כו'.
This is "He was grieved at His heart": the light was not drawn openly from sovev kol almin into memaleh kol almin, which is Malchus — the "architect" with whom the King is grieved.
ולכן בפ' נח אחר שהקריב קרבן, וכתיב: "וירח ה' את ריח הניחוח" - כתי': "ויאמר ה' אל לבו כו'". והוא ע"ד מעין שנקרא בנין בהמ"ק מקום הקרבנות שמחת לבו כנ"ל:
Therefore in Parshas Noach, after he brought an offering — "and G‑d smelled the pleasing fragrance" — it is written, "and G‑d said to His heart…"13 This is similar to the Beis HaMikdash, the place of the offerings, being called "the joy of His heart," as explained.
Notes
2. After the Zohar; see the previous maamar, "Tze'enah Ure'enah".
3. Shir HaShirim 2:5: "Sustain me with flasks of wine, spread apples about me, for I am sick with love."
4. See Berachos 58b: "One who sees his friend after thirty days says, 'Blessed… who has kept us alive, sustained us and brought us to this time.'"
7. Yeshayahu 30:20: "Your Teacher will no longer be hidden behind a garment, and your eyes will see your Teacher."
8. Bereishis Rabbah 27:4.
10. After Tehillim 145:13.
12. After Avos 5:2.