אלא שש סאין.
אלא שש סאין - דשש קבין או שש לוגין ליכא למימר, דלא מייתי בגורן מדה פחותה מסאה:
וכי דרכה של אשה ליטול שש סאין?
ליטול שש סאין - ולישא משוי כזה:
אלא רמז [רמז] לה שעתידין ששה בנים לצאת ממנה שמתברכין בשש [שש] ברכות.
רמז לה - דשש גרעינין נתן לה לסימן ורמז שעתידין לצאת שש בנים ממנה:
ואלו הן: דוד, ומשיח, דניאל, חנניה, מישאל, ועזריה.
דוד דכתיב: (שמואל א טז, ) "ויען אחד מהנערים, ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן, וגבור חיל, ואיש מלחמה, ונבון דבר, ואיש תואר, וה' עמו וגו'".
יודע נגן גבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וה' עמו - היינו שש ברכות:
ואמר רב יהודה אמר רב, כל הפסוק הזה לא אמרו דואג אלא בלשון הרע.
לא אמרן דואג - לקמן מפרש האחד מן הנערים היינו דואג:
אלא בלשון הרע - שהיה מספר בשבחו של דוד כדי שיקנא בו שאול ויהרגהו:
"יודע נגן", שיודע לישאל.
"גבור", שיודע להשיב.
"איש מלחמה", שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה.
לישא וליתן במלחמתה של תורה - להתוכח בתלמוד:
["ונבון דבר", שמבין דבר מתוך דבר.
"איש תואר", שמראה פנים בהלכה]
פנים בהלכה - שמביא ראיה לדבריו:
"וה' עמו", שהלכה כמותו בכל מקום.
בכולהו אמר להו, "יהונתן בני, כמוהו".
כיון דאמר ליה ["וה' עמו"] מילתא דבדידיה נמי לא הוה ביה, חלש דעתיה, ואיקניא ביה.
דבדידיה נמי לא הוה - דשאול נמי לא הוה הלכה כמותו, כדאמרינן בעירובין (נג, א) דוד דגלי מסכתא כתיב ביה יראיך יראוני וישמחו שאול דלא גלי מסכתא כתיב ביה בכל אשר יפנה ירשיע:
דבשאול כתיב: (שמואל א יד,) "ובכל אשר יפנה, ירשיע".
ובדוד כתיב: "ובכל אשר יפנה יצליח".
מנלן דדואג הוה?
כתיב הכא: (שמואל א טז, יח) "ויען אחד מהנערים", מיוחד שבנערים.
וכתיב התם (שמואל א כא, ח) "ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני ה', ושמו דואג האדומי, אביר הרועים אשר לשאול".
נעצר לפני ה' - ללמוד תורה הרבה:
אביר הרועים אשר לשאול - אלמא ההוא מיוחד שבנערים דהיינו דואג, דחזינן הכא דקרי אביר הרועים:
"משיח", דכתיב: (ישעיהו יא, ב) "ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה' וגו'".
ונחה עליו רוח ה' - איזה רוח רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה' הרי ששה:
וכתיב (ישעיהו יא, ג) "והריחו ביראת ה'".
אמר רבי אלכסנדרי, מלמד שהטעינו מצות ויסורין כריחיים.
הכי גרסינן והריחו ביראת ה' - אמר ר' אלכסנדריא שהטעינו במצות ויסורין כריחים, והיינו והריחו לשון רחים, ולא גרסינן וכתיב והריחו:
רבא אמר דמורח ודאין.
רבא אמר - מאי והריחו דמורח ודאין, שמריח באדם ושופט ויודע מי החייב, שנאמר לא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח, ואפילו הכי ושפט בצדק דלים כגון על ידי הרחה:
דכתיב (ישעיהו יא, ג) ולא למראה עיניו ישפוט.
(ישעיהו יא, ד) ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ.
בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא.
בר כוזיבא - (עם) ממלכי הורדוס היה:
אמר להו לרבנן: "אנא משיח".
אמרו ליה, במשיח כתיב: ד"מורח ודאין", נחזי אנן אי מורח ודאין?
כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין, קטלוהו.
דניאל חנניה מישאל ועזריה דכתיב בהו (דניאל א, ד) אשר אין בהם כל מאום, וטובי מראה, ומשכילים בכל חכמה, ויודעי דעת, ומביני מדע, ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך, וללמדם ספר, ולשון כשדים".
אשר אין בהם כל מום וטובי מראה משכילים בכל חכמה יודעי דעת ומביני מדע ואשר כח בהם הרי שש:
מאי, "אשר אין בהם כל מום"?
אמר רבי חמא [בר' חנניא] אפילו כריבדא דכוסילתא לא הוה בהו.
אפילו ריבדא דכוסילתא לא היתה בגופם - שלא היו צריכין להקזה:
ריבדא - פוניור"א בלעז:
כוסילתא - שם כלי המקיז פלנמא"ל:
מאי, "ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך"?
אמר רבי חמא ברבי חנינא, מלמד שהיו אונסין את עצמן מן השחוק, ומן השיחה, ומן השינה, ומעמידין על עצמן בשעה שנצרכין לנקביהם, מפני אימת מלכות.
מן השיחה - שלא היו מספרין בדברים בטלים כדי שלא יתגנו בפני המלך:
(דניאל א, ו) "ויהיו בהם מבני יהודה, דניאל חנניה מישאל ועזריה".
אמר רבי [אלעזר] כולן מבני יהודה הם.
כלם מבני יהודה - כדחשיב לעיל ששה בנים העתידים לצאת מרות, וחשיב בהדייהו חנניה מישאל ועזריה:
ורבי שמואל בר נחמני אמר, דניאל מבני יהודה, חנניה מישאל ועזריה משאר שבטים.
דניאל - לחוד קאי אבני יהודה, אבל חנניה מישאל ועזריה לא, ולית ליה הך דרשה דלעיל שש שעורים:
(ישעיהו לט, ז) "ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד יקחו, והיו סריסים בהיכל מלך בבל".
מבניך אשר יצאו ממעיך - בחזקיהו מלך יהודה כתיב:
מאי "סריסים"?
רב אמר, סריסים ממש.
סריסים ממש - שסירסו לחנניה מישאל ועזריה, שכן דרכן של מלכים לסרס את האדם כדי שלא ישא אשה ויהא פנוי לעבודת המלך, ולית ליה הא דחכמים דאמרי לעיל שעלו לארץ ישראל, ונשאו נשים והולידו בנים ובנות:
ורבי חנינא אמר שנסתרסה ע"ז בימיהם.
ר' חנניה אומר - לא סרסם, אלא להכי קרו ליה סריסים שנסתרסה עבודה זרה בימיהם, שבימיהם נודע לכל שאין ממש בעבודה זרה, ופורענות שהיה נביא מתנבא לחזקיהו שיהיו גולים מארצם ויוליכם בהיכל מלך בבל, ור' שמואל בר נחמני שאמר חנניה מישאל ועזריה משאר שבטים היו מוקים האי קרא בדניאל לחוד:
בשלמא למאן דאמר שנסתרסה ע"ז בימיהם היינו דכתיב (דניאל ג, כה) "וחבל לא איתי בהון".
מאי חבל לא איתי בהון - והלא חבלה היא זו שנסתרסו, ומהאי קרא דלעיל ילדים אשר אין בהם כל מום לא מצי פריך, דאיכא למימר בשעה שבאו לנבוכדנצר תמימים הוו וסרסן:
אלא למאן דאמר סריסים ממש, מאי "וחבל לא איתי בהון"?
חבלא דנורא.
חבל די נורא - לא איתא בהון אבל חבלת הגוף מיהא איכא, ופריך לחבלא דנורא לא איצטריך, דהא כתיב קרא וריח נור לא עדת בהון:
והכתיב (דניאל ג, כו) "וריח נור לא עדת בהן"?
לא חבלא ולא ריחא.
ולא ריחא - עשן האש:
בשלמא למאן דאמר שנסתרסה ע"ז בימיהם היינו דכתיב: (ישעיהו נו, ד) "כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וגו'".
אלא למאן דאמר סריסים ממש, משתעי קרא בגנותא דצדיקי?!
הא והא הוה בהו.
הא והא היו - סריסים ממש, ושנסתרסה עבודה זרה בימיהם:
בשלמא למאן דאמר סריסים ממש היינו דכתיב: (ישעיהו נו, ה) "בביתי ובחומותי, יד ושם, טוב מבנים ומבנות".
אלא למאן דאמר שנסתרסה ע"ז בימיהם, מאי "טוב מבנים ומבנות"?
טוב מבנים ומבנות - מכלל דבנים לא הוו להו, דסריסים היו:
מאי טוב מבנים ומבנות - הכא לא מצי לתרוצי הא והא הוו, דאם כן במאי פליגי:
אמר רב נחמן בר יצחק, מבנים שהיו להם כבר ומתו.
בנים שהיו להן כבר ומתו - דלא חיו בניהם, ומיהו לא היו סריסים: אתן לו - להם לא נאמר אלא לו, לאחד מהם, והיינו ספר דניאל שנקרא על שמו, והשתא קא פריך פירכא באפי נפשה אגב דאתי בידו ספר דניאל:
מאי "שם עולם אתן לו אשר לא יכרת"?
אמר רבי תנחום, דרש בר קפרא בצפורי, זה ספר דניאל שנקרא על שמו.
מכדי, כל מילי דעזרא נחמיה בן חכליה אמרינהו, ונחמיה בן חכליה מ"ט לא איקרי סיפרא על שמיה?
מכדי וכו' - רוב דברים שבספר עזרא, ונחמיה אמרם:
אמר רבי ירמיה בר אבא, מפני שהחזיק טובה לעצמו.
שנאמר: (נחמיה ה, יט) "זכרה לי אלהי לטובה".
דוד נמי מימר אמר (תהילים קו, ד) "זכרני ה' ברצון עמך פקדני בישועתך"?
דוד נמי מימר אמר - הכי, כלומר מאי מחזיק טובה איכא:
דוד רחמי הוא דקבעי.
רב יוסף אמר, מפני שסיפר בגנותן של ראשונים.
רב יוסף אמר - לאו אהכי איענש, דהא דוד נמי אמר כי האי גוונא, אלא לכך נענש שספר בגנותן של ראשונים:
שנאמר (נחמיה ה, טו) "והפחות הראשונים אשר לפני, הכבידו על העם, ויקחו מהם בלחם ויין אחד כסף שקלים ארבעים וגו'".
ואף על דניאל שגדול ממנו סיפר.
ומנלן דגדול ממנו?
דכתיב: (דניאל י, ז) "וראיתי אני דניאל לבדי את המראה, והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה, אבל חרדה גדולה נפלה עליהם, ויברחו בהחבא".
"והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה".
ומאן נינהו אנשים?
מאי נינהו - שהיו עמו חגי זכריה מלאכי, וכיון שהם לא ראו והוא ראה אלמא גדול מהם הוה, ומדאשכחן דדניאל הוה חשיב טפי מחגי זכריה ומלאכי דהוו נביאי שמע מינה דגדול הוה מנחמיה בן חכליה דלא הוה נביא, ואפילו הכי ספר עליו, דלא אפקיה מכלל גנות הראשונים, דניאל היה מבאי הגולה עם החרש והמסגר, ונחמיה הוה מעולי הגולה, זמן מרובה לאחר מיכן:
אמר רבי ירמיה ואיתימא ר' חייא בר אבא, זה חגי זכריה ומלאכי.