דלא קטליה דוד לשמעי.
דלא קטליה דוד לשמעי - שהיה חייב מיתה:
דאתיליד מיניה מרדכי[1] דמיקני ביה המן.
ומה שילם לי ימיני - דלא קטליה שאול לאגג, דאתיליד מיניה המן דמצער לישראל.
רבי יוחנן אמר: לעולם מבנימן קאתי, ואמאי קרי ליה: יהודי - על שום שכפר בעבודה זרה. שכל הכופר בע"ז נקרא: יהודי.
כדכתיב (דניאל ג) איתי גוברין יהודאין וגו'[2]
איתי גוברין יהודאין כו' - וסיפיה דקרא: לאלהך לא פלחין:
רבי שמעון בן פזי, כי הוה פתח בדברי הימים אמר הכי: כל דבריך אחד הם.
כל דבריך אחד הן - כנגד הספר היה אומר: כל דבריך דברי הימים אחת הן, הרבה שמות אתה מזכיר: פלוני ופלוני וכולן אדם אחד הן:
ואנו יודעין לדורשן.
ואנו יודעין לדורשן - ואע"פ שסתמת אותן, אנו נותנין את לבינו עד שאנו יודעין לדורשן. משום דאמרינן לעיל: "כל הכופר בע"ז נקרא יהודי" נקט לה הכא[3]:
(דברי הימים א ד, יח) ואשתו[4] היהודיה[5] ילדה את ירד[6] אבי[7] גדור, ואת חבר אבי שוכו, ואת יקותיאל אבי זנוח. ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד[8]
אמאי קרי לה[9] יהודיה
ואשתו היהודיה וגו' - והלא בתיה שמה - דהא כתיב בסופיה: ואלה בני בתיה:
על שום שכפרה בע"ז.
דכתיב (שמות ב) ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור[10] ואמר רבי יוחנן: שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה.
לרחוץ - לטבול (לשון) גירות:
ילדה - והא רבויי רביתיה[11] - לומר לך שכל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו.
ירד - זה משה, ולמה נקרא שמו ירד - שירד להם לישראל מן בימיו.
גדור - שגדר פרצותיהן של ישראל.
חבר - שחיבר את ישראל לאביהן שבשמים.
סוכו - שנעשה להם לישראל כסוכה.
יקותיאל - שקוו ישראל לאל בימיו.
זנוח - שהזניח עונותיהן של ישראל
אבי אבי אבי - אב בתורה, אב בחכמה, אב בנביאות.
ואלה בני בתיה אשר לקח מרד - וכי מרד שמו והלא כלב שמו?
והלא כלב שמו - שבכלב משתעי קרא:
אמר הקדוש ברוך הוא: יבא כלב שמרד בעצת מרגלים וישא את בת פרעה שמרדה בגלולי בית אביה.
הכי גרסינן וישא בתיה שמרדה בגילולי בית אביה - ולכך נשתנה שמה[12] בליקוחין הללו:
אשר הגלה מירושלם[13]
אמר רבא: שגלה מעצמו.
שגלה מעצמו - מדלא כתיב: אשר היה מן הגולה אשר הגלתה, וכתיב: אשר הגלה עם הגולה - משמע שלא היה כשאר ישראל שגלו על כרחן, והוא גלה מעצמו, כמו שעשה ירמיהו שגלה מעצמו עד שאמר לו הקב"ה לחזור:
ויהי אומן את הדסה[14]
קרי לה הדסה וקרי לה אסתר?
תניא ר"מ אומר: אסתר שמה, ולמה נקרא שמה הדסה - על שם הצדיקים שנקראו הדסים.
וכן הוא אומר: (זכריה א) והוא עומד בין ההדסים[15].
בין ההדסים אשר במצולה - בין הצדיקים שגלו לבבל, ובשכינה משתעי קרא:
רבי יהודה אומר: הדסה שמה, ולמה נקראת שמה אסתר - על שם שהיתה מסתרת דבריה.
שנאמר: אין אסתר מגדת את עמה וגו'[16]
ר' נחמיה אומר: הדסה שמה, ולמה נקראת אסתר - שהיו אומות העולם קורין אותה על שום אסתהר.
אסתהר - ירח - יפה כלבנה:
בן עזאי אומר: אסתר לא ארוכה ולא קצרה היתה אלא בינונית כהדסה.
ר' יהושע בן קרחה אמר: אסתר ירקרוקת היתה
ירקרוקת היתה - כהדסה זו:
וחוט של חסד משוך עליה.
אלא חוט של חסד משוך עליה - מאת הקב"ה, לכך נראית יפה לאומות ולאחשורוש:
כי אין לה אב ואם ובמות אביה ואמה[17]
- למה לי?
ובמות אביה ואמה תו ל"ל - מאחר דכתיב: כי אין לה אב ואם. אלא ללמדנו, שאפי' יום אחד לא היה לה אב ואם:
אמר רב אחא: עיברתה - מת אביה.
בשעה שנתעברה אמה מת אביה - נמצא שלא היה לה אב משעה שנראה להקרות אב:
ילדתה - מתה אמה.
וכשילדתה אמה מתה - ולא נראית לקרות אם:
ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת
תנא משום ר"מ: אל תקרי לבת אלא לבית.
וכן הוא אומר: (שמואל ב יב) ולרש אין כל
ולרש אין כל - באוריה משתעי קרא:
כי אם כבשה אחת קטנה
כבשה אחת - בת שבע:
אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדו מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת.[18]
משום דבחיקו תשכב הוות ליה [כבת]? אלא [כבית], הכי נמי לבית.
ואת שבע הנערות וגו'[19]
אמר רבא: שהיתה מונה בהן ימי שבת.
שהיתה מונה בהן ימי שבת - שהיתה משרתת לה: אחת - באחד בשבת, ואחת - בשני בשבת, ואחת - בשלישי בשבת, וכן כולן. וכשהגיע יום שפחה של שבת יודעת שהיום שבת:
וישנה ואת נערותיה וגו'
אמר רב: שהאכילה מאכל יהודי.
ושמואל אמר: שהאכילה קדלי דחזירי.
כתלי דחזירי - בקוני"ש שמינים. ומתוך אונסה לא נענשה:
ור' יוחנן אמר: זרעונים.
וכן הוא אומר: (דניאל א)
וכן הוא אומר - שהזרעונים טובים לצדיקים להבדילן ממאכל טמא:
ויהי המלצר נושא את פת בגם ונותן להם זרעונים.[20]
ויהי המלצר נושא את בגם ויין משתיהם וגו' - וכתיב בההוא ענינא: ולמקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב ובריאי בשר וגו'[21]:
ששה חדשים בשמן המור
מאי: שמן המור?
ר' חייא בר אבא אמר: סטכת.
רב הונא אמר: שמן זית שלא הביא שליש.
תניא רבי יהודה אומר: אנפקינון - שמן זית שלא הביא שליש.
אנפקינון שמן זית שלא הביא שליש - גבי מנחות תנן: אין מביאין אנפקינון ואם הביא פסול - ועלה קאי ר' יהודה ואמר מהו אנפקינון:
ולמה סכין אותו - שמשיר את השיער ומעדן את הבשר.
מעדן - מצהיב:
בערב היא באה ובבקר היא שבה[22]
אמר רבי יוחנן: מגנותו של אותו רשע
מגנותו של אותו רשע - גנותו הוא זה שהוא בועל נשים ומשלחן:
למדנו שבחו, שלא היה משמש מטתו ביום.
ותהי אסתר נשאת חן[23]
אר"א: מלמד שלכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו.
ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת[24]
ירח שנהנה גוף מן הגוף.
שהגוף נהנה מן הגוף - מפני הצינה. והעיד לך הכתוב שהיו מתכונין מן השמים לחבבה על בעלה:
ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות[25]
אמר רב: ביקש לטעום טעם בתולה - טעם. טעם בעולה - טעם.
ביקש לטעום כו' - לכך נאמר: מכל הנשים ומכל הבתולות:
ויעש המלך משתה גדול[26]
עבד משתיא - ולא גליא ליה.
עבד משתיא כו' - חוזר לכמה ענינים לפייסה שתגלה לו מולדתה, ולא הועיל. וסמוך לה להאי קרא: ובהקבץ בתולות שנית וגו'[27] אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה וגו'[28] - עבד משתיא, סעודה לכבודה מה שלא עשה בשאר נשים:
דלי כרגא - ולא גליא ליה.
דלי כרגא - אמר: בשביל אסתר אני מניח לכם מכסי גולגולתכם, היינו: והנחה למדינות עשה:
שדר פרדישני - ולא גליא ליה.
שדר פרדישני - דורונות לשרים בשמה. והיינו דכתיב: ויתן משאת כיד המלך:
ובהקבץ בתולות שנית וגו'[29]
אזיל שקל עצה ממרדכי, אמר: אין אשה מתקנאה אלא בירך חבירתה.
ואפי' הכי לא גליא ליה. דכתיב: אין אסתר מגדת מולדתה וגו'
אמר רבי אלעזר: מאי דכתיב
- 1 כנ"ל מרדכי בן יאיר בן שמעי
- 2 אִיתַ֞י גֻּבְרִ֣ין יְהוּדָאיִ֗ן דִּֽי־מַנִּ֤יתָ יָֽתְהוֹן֙ עַל־עֲבִידַת֙ מְדִינַ֣ת בָּבֶ֔ל שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֗ךְ לָא־שָׂ֨מֽוּ עֲלָ֤יךְ עֲלָ֤ךְ מַלְכָּא֙ טְעֵ֔ם לֵֽאלָהָיךְ֙ לֵֽאלָהָךְ֙ לָ֣א פָלְחִ֔ין וּלְצֶ֧לֶם דַּהֲבָ֛א דִּ֥י הֲקֵ֖ימְתָּ לָ֥א סָגְדִֽין: (דניאל פרק ג פסוק יב)
- 3 כפי שדורש יהודיה - על שום שכפרה בע"ז
- 4 של כלב
- 5 היא בתיה בת פרע שלקחה כלב
- 6 היינו גדלה את משה
- 7 בהמשך הגמרא דורשת את כל השמות על משה וגם מבאר מ"ש אבי אבי אבי ג' פעמים בפסוק זה. אבל כל השמות מכוונים למשה
- 8 וְאִשְׁתּ֣וֹ הַיְהֻֽדִיָּ֗ה יָלְדָ֞ה אֶת־יֶ֨רֶד אֲבִ֤י גְדוֹר֙ וְאֶת־חֶ֙בֶר֙ אֲבִ֣י שׂוֹכ֔וֹ וְאֶת־יְקוּתִיאֵ֖ל אֲבִ֣י זָנ֑וֹחַ וְאֵ֗לֶּה בְּנֵי֙ בִּתְיָ֣ה בַת־פַּרְעֹ֔ה אֲשֶׁ֥ר לָקַ֖ח מָֽרֶד: ס (דברי הימים א פרק ד פסוק יח)
- 9 לבת פרעה
- 10 וַתֵּ֤רֶד בַּת־פַּרְעֹה֙ לִרְחֹ֣ץ עַל־הַיְאֹ֔ר וְנַעֲרֹתֶ֥יהָ הֹלְכֹ֖ת עַל־יַ֣ד הַיְאֹ֑ר וַתֵּ֤רֶא אֶת־הַתֵּבָה֙ בְּת֣וֹךְ הַסּ֔וּף וַתִּשְׁלַ֥ח אֶת־אֲמָתָ֖הּ וַתִּקָּחֶֽהָ: (שמות פרק ב פסוק ה)
- 11 למשה
- 12 לבתיה
- 13 אֲשֶׁ֤ר הָגְלָה֙ מִיר֣וּשָׁלַ֔יִם עִם־הַגֹּלָה֙ אֲשֶׁ֣ר הָגְלְתָ֔ה עִ֖ם יְכָנְיָ֣ה מֶלֶךְ־יְהוּדָ֑ה אֲשֶׁ֣ר הֶגְלָ֔ה נְבוּכַדְנֶצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל: (אסתר פרק ב פסוק ו)
- 14 וַיְהִ֨י אֹמֵ֜ן אֶת־הֲדַסָּ֗ה הִ֤יא אֶסְתֵּר֙ בַּת־דֹּד֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין לָ֖הּ אָ֣ב וָאֵ֑ם וְהַנַּעֲרָ֤ה יְפַת־תֹּ֙אַר֙ וְטוֹבַ֣ת מַרְאֶ֔ה וּבְמ֤וֹת אָבִ֙יהָ֙ וְאִמָּ֔הּ לְקָחָ֧הּ מָרְדֳּכַ֛י ל֖וֹ לְבַֽת: (אסתר פרק ב פסוק ז)
- 15 רָאִ֣יתִי ׀ הַלַּ֗יְלָה וְהִנֵּה־אִישׁ֙ רֹכֵב֙ עַל־ס֣וּס אָדֹ֔ם וְה֣וּא עֹמֵ֔ד בֵּ֥ין הַהֲדַסִּ֖ים אֲשֶׁ֣ר בַּמְּצֻלָ֑ה וְאַחֲרָיו֙ סוּסִ֣ים אֲדֻמִּ֔ים שְׂרֻקִּ֖ים וּלְבָנִֽים: (זכריה פרק א פסוק ח)
- 16 אֵ֣ין אֶסְתֵּ֗ר מַגֶּ֤דֶת מֽוֹלַדְתָּהּ֙ וְאֶת־עַמָּ֔הּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה עָלֶ֖יהָ מָרְדֳּכָ֑י וְאֶת־מַאֲמַ֤ר מָרְדֳּכַי֙ אֶסְתֵּ֣ר עֹשָׂ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר הָיְתָ֥ה בְאָמְנָ֖ה אִתּֽוֹ: ס (אסתר פרק ב פסוק כ)
- 17 וַיְהִ֨י אֹמֵ֜ן אֶת־הֲדַסָּ֗ה הִ֤יא אֶסְתֵּר֙ בַּת־דֹּד֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין לָ֖הּ אָ֣ב וָאֵ֑ם וְהַנַּעֲרָ֤ה יְפַת־תֹּ֙אַר֙ וְטוֹבַ֣ת מַרְאֶ֔ה וּבְמ֤וֹת אָבִ֙יהָ֙ וְאִמָּ֔הּ לְקָחָ֧הּ מָרְדֳּכַ֛י ל֖וֹ לְבַֽת: (אסתר פרק ב פסוק ז)
- 18 וְלָרָ֣שׁ אֵֽין־כֹּ֗ל כִּי֩ אִם־כִּבְשָׂ֨ה אַחַ֤ת קְטַנָּה֙ אֲשֶׁ֣ר קָנָ֔ה וַיְחַיֶּ֕הָ וַתִּגְדַּ֥ל עִמּ֛וֹ וְעִם־בָּנָ֖יו יַחְדָּ֑ו מִפִּתּ֨וֹ תֹאכַ֜ל וּמִכֹּס֤וֹ תִשְׁתֶּה֙ וּבְחֵיק֣וֹ תִשְׁכָּ֔ב וַתְּהִי־ל֖וֹ כְּבַֽת: (שמואל ב פרק יב פסוק ג)
- 19 וַתִּיטַ֨ב הַנַּעֲרָ֣ה בְעֵינָיו֘ וַתִּשָּׂ֣א חֶ֣סֶד לְפָנָיו֒ וַ֠יְבַהֵל אֶת־תַּמְרוּקֶ֤יהָ וְאֶת־מָנוֹתֶהָ֙ לָתֵ֣ת לָ֔הּ וְאֵת֙ שֶׁ֣בַע הַנְּעָר֔וֹת הָרְאֻי֥וֹת לָתֶת־לָ֖הּ מִבֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיְשַׁנֶּ֧הָ וְאֶת־נַעֲרוֹתֶ֛יהָ לְט֖וֹב בֵּ֥ית הַנָּשִֽׁים: (אסתר פרק ב פסוק ט)
- 20 וַיְהִ֣י הַמֶּלְצַ֗ר נֹשֵׂא֙ אֶת־פַּת־בָּגָ֔ם וְיֵ֖ין מִשְׁתֵּיהֶ֑ם וְנֹתֵ֥ן לָהֶ֖ם זֵרְעֹנִֽים: (דניאל פרק א פסוק טז)
- 21 דניאל א, טו - וּמִקְצָת֙ יָמִ֣ים עֲשָׂרָ֔ה נִרְאָ֤ה מַרְאֵיהֶם֙ ט֔וֹב וּבְרִיאֵ֖י בָּשָׂ֑ר מִ֨ן־כׇּל־הַיְלָדִ֔ים הָאֹ֣כְלִ֔ים אֵ֖ת פַּת־בַּ֥ג הַמֶּֽלֶךְ
- 22 בָּעֶ֣רֶב׀ הִ֣יא בָאָ֗ה וּ֠בַבֹּקֶר הִ֣יא שָׁבָ֞ה אֶל־בֵּ֤ית הַנָּשִׁים֙ שֵׁנִ֔י אֶל־יַ֧ד שַׁעַשְׁגַ֛ז סְרִ֥יס הַמֶּ֖לֶךְ שֹׁמֵ֣ר הַפִּֽילַגְשִׁ֑ים לֹא־תָב֥וֹא עוֹד֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֣י אִם־חָפֵ֥ץ בָּ֛הּ הַמֶּ֖לֶךְ וְנִקְרְאָ֥ה בְשֵֽׁם: (אסתר פרק ב פסוק יד)
- 23 וּבְהַגִּ֣יעַ תֹּר־אֶסְתֵּ֣ר בַּת־אֲבִיחַ֣יִל דֹּ֣ד מָרְדֳּכַ֡י אֲשֶׁר֩ לָקַֽח־ל֨וֹ לְבַ֜ת לָב֣וֹא אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ לֹ֤א בִקְשָׁה֙ דָּבָ֔ר כִּ֠י אִ֣ם אֶת־אֲשֶׁ֥ר יֹאמַ֛ר הֵגַ֥י סְרִיס־הַמֶּ֖לֶךְ שֹׁמֵ֣ר הַנָּשִׁ֑ים וַתְּהִ֤י אֶסְתֵּר֙ נֹשֵׂ֣את חֵ֔ן בְּעֵינֵ֖י כָּל־רֹאֶֽיהָ: (אסתר פרק ב פסוק טו)
- 24 וַתִּלָּקַ֨ח אֶסְתֵּ֜ר אֶל־הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ֙ אֶל־בֵּ֣ית מַלְכוּת֔וֹ בַּחֹ֥דֶשׁ הָעֲשִׂירִ֖י הוּא־חֹ֣דֶשׁ טֵבֵ֑ת בִּשְׁנַת־שֶׁ֖בַע לְמַלְכוּתֽוֹ: (אסתר פרק ב פסוק טז)
- 25 וַיֶּאֱהַ֨ב הַמֶּ֤לֶךְ אֶת־אֶסְתֵּר֙ מִכָּל־הַנָּשִׁ֔ים וַתִּשָּׂא־חֵ֥ן וָחֶ֛סֶד לְפָנָ֖יו מִכָּל־הַבְּתוּל֑וֹת וַיָּ֤שֶׂם כֶּֽתֶר־מַלְכוּת֙ בְּרֹאשָׁ֔הּ וַיַּמְלִיכֶ֖הָ תַּ֥חַת וַשְׁתִּֽי: (אסתר פרק ב פסוק יז)
- 26 וַיַּ֨עַשׂ הַמֶּ֜לֶךְ מִשְׁתֶּ֣ה גָד֗וֹל לְכָל־שָׂרָיו֙ וַעֲבָדָ֔יו אֵ֖ת מִשְׁתֵּ֣ה אֶסְתֵּ֑ר וַהֲנָחָ֤ה לַמְּדִינוֹת֙ עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֥ן מַשְׂאֵ֖ת כְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ: (אסתר פרק ב פסוק יח)
- 27 וּבְהִקָּבֵ֥ץ בְּתוּל֖וֹת שֵׁנִ֑ית וּמָרְדֳּכַ֖י יֹשֵׁ֥ב בְּשַֽׁעַר־הַמֶּֽלֶךְ: (אסתר פרק ב פסוק יט)
- 28 אֵ֣ין אֶסְתֵּ֗ר מַגֶּ֤דֶת מֽוֹלַדְתָּהּ֙ וְאֶת־עַמָּ֔הּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה עָלֶ֖יהָ מָרְדֳּכָ֑י וְאֶת־מַאֲמַ֤ר מָרְדֳּכַי֙ אֶסְתֵּ֣ר עֹשָׂ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר הָיְתָ֥ה בְאָמְנָ֖ה אִתּֽוֹ: ס (אסתר פרק ב פסוק כ)
- 29 וּבְהִקָּבֵ֥ץ בְּתוּל֖וֹת שֵׁנִ֑ית וּמָרְדֳּכַ֖י יֹשֵׁ֥ב בְּשַֽׁעַר־הַמֶּֽלֶךְ: (אסתר פרק ב פסוק יט)