בבוציני.
בוציני - דלועין קטנות. כלומר דבאותו מין עצמו זה נואף וזו נואפת. הוא אומר: להראות את יופיה[1], והיא לכך נתכונה שיסתכלו ביופיה:
ביום השביעי כטוב לב המלך ביין[2]
אטו עד השתא לא טב לביה בחמרא?
אמר רבא: יום השביעי שבת היה, שישראל אוכלין ושותין מתחילין בד"ת ובדברי תשבחות, אבל אומות העולם שאוכלין ושותין אין מתחילין אלא בדברי תיפלות.
וכן בסעודתו של אותו רשע - הללו: אומרים מדיות נאות, והללו אומרים פרסיות נאות. אמר להם אחשורוש: כלי שאני משתמש בו אינו לא מדיי ולא פרסי אלא כשדיי, רצונכם לראותה? אמרו לו: אין, ובלבד שתהא ערומה.
שבמדה שאדם מודד, בה מודדין לו. מלמד שהיתה ושתי הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטן ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת.
היינו דכתיב: אחר הדברים האלה, כשוך חמת המלך אחשורוש, זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה[3] - כשם שעשתה כך נגזר עליה.
ותמאן המלכה ושתי
מכדי פריצתא הואי, דאמר מר: שניהן לדבר עבירה נתכוונו, מ"ט לא אתאי?
פריצתא הואי - פרוצה היתה:
א"ר יוסי בר חנינא: מלמד שפרחה בה צרעת.
מלמד שפרחה בה צרעת - ויליף בירושלמי מ"אשר נגזר עליה"[4] וכתיב: וישב בית החפשית מצורע כי נגזר מבית ה' (דברי הימים ב כו[5]) - מה להלן צרעת אף כאן צרעת:
במתניתא תנא: [בא גבריאל ועשה לה זנב].
ויקצף המלך מאד
אמאי דלקה ביה כולי האי?
אמר רבא: שלחה ליה: בר אהורייריה דאבא
אהורייריה - שומרי הסוסים:
אבא לקבל אלפא חמרא שתי ולא רוי
לקבל אלפא חמרא שתי - כן העיד הכתוב עליו (דניאל ה[6]):
וההוא גברא אשתטי בחמריה.
מיד: וחמתו בערה בו[6].
ויאמר המלך לחכמים[7]
מאן חכמים? - רבנן.
יודעי העתים
שיודעין לעבר שנים ולקבוע חדשים.
אמר להו: דיינוה לי.
אמרו: היכי נעביד? - נימא ליה: קטלה - למחר פסיק ליה חמריה ובעי לה מינן.
פסיק ליה - יפיג יינו מעט מעליו:
נימא ליה: שבקה - קא מזלזלה במלכותא.
אמרו לו: מיום שחרב בית המקדש וגלינו מארצנו ניטלה עצה ממנו ואין אנו יודעין לדון דיני נפשות, זיל לגבי עמון ומואב דיתבי בדוכתייהו כחמרא דיתיב על דורדייה.
על דורדייה - על שמריו:
וטעמא אמרו ליה.
וטעמא אמרו ליה - ויפה אמרו לו, דודאי כן הוא. שמתוך שהאדם שקט, דעתו מיושבת עליו, שנאמר: שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא אל שמריו. וסיפיה דקרא: על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר:
דכתיב (ירמיהו מח) שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר.[8] מיד
והקרוב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש[9]
א"ר לוי: כל פסוק זה על שום קרבנות נאמר:
פסוק זה על קרבנות נאמר -"והקרוב אליו" לשון הקרבת קרבן. מלאכי השרת הזכירו לפני הקב"ה את הקרבנות שהקריבו ישראל לפניו לעשות להם נקמה בושתי ותבא אסתר ותמלוך תחתיה:
כרשנא - אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כלום הקריבו לפניך כרים[10] בני שנה כדרך שהקריבו ישראל לפניך.
כרשנא - כלום הקריבו לפניך - כרים בני שנה:
שתר - כלום הקריבו לפניך שתי תורין.
שתר - שתי תורים:
אדמתא - כלום בנו לפניך מזבח אדמה.
תרשיש - כלום שימשו לפניך בבגדי כהונה, דכתיב בהו: (שמות כח[11]) תרשיש ושהם וישפה.
מרס - כלום מירסו בדם לפניך.
מרס - שמירסו את הדם שלא יקרש, ושוב לא יהא ראוי לזריקה:
מרסנא - כלום מירסו במנחות לפניך.
מרסנא - מירסו במנחות לבוללן. ממרס לשון מגיס:
ממוכן - כלום הכינו שלחן לפניך[12].
ויאמר ממוכן[13]
תנא: ממוכן זה המן, ולמה נקרא שמו ממוכן - שמוכן לפורענות.
מוכן לפורענות - עומד להיות תלוי:
אמר רב כהנא: מכאן שההדיוט קופץ בראש.
מכאן שההדיוט קופץ בראש - שהרי מנה אותו הכתוב לבסוף אלמא גרוע הוא מכולן והוא קפץ בראש:
להיות כל איש שורר בביתו[14]
אמר רבא: אלמלא אגרות הראשונות[15]
אלמלא אגרות ראשונות - שהוחזק בהן שוטה בעיני האומות:
לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט.
לא נשתייר משונאי ישראל שריד ופליט - שהיו ממהרין להורגן במצות המלך באגרות האמצעיות ולא היו ממתינים ליום המועד:
אמרי מאי האי דשדיר לן: להיות כל איש שורר בביתו, פשיטא! אפילו קרחה[16] בביתיה פרדשכא[17] ליהוי.
אמרי מאי האי דשדר לן - אומרים האומות מה זה ששלח לומר לנו: להיות כל איש שורר בביתו, שאף הגרדן שורר בביתו:
פרדשכא - פקיד ונגיד:
ויפקד המלך פקידים[18]
א"ר: מאי דכתיב (משלי יג) כל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרוש אולת[19]
כל ערום יעשה בדעת - זה דוד, דכתיב: (מלכים א א) ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדני המלך נערה בתולה[20] כל מאן דהוה ליה ברתא אייתה ניהליה.
נערה - דוד לא ביקש אלא נערה אחת, כל אדם הראה לשלוחיו את בתו, אולי תיטב בעיניו. ואחשורוש כסיל, צוה לקבץ את כולן, הכל יודעין שלא יקח אלא אחת ואת כולן יבעל - מאן דהוה ליה ברתא מטמרה:
וכסיל יפרוש אולת - זה אחשורוש, דכתיב: ויפקד המלך פקידים[21] - כל מאן דהוה ליה ברתא איטמרה מיניה.
איש יהודי היה בשושן הבירה וגו' איש ימיני[22]
מאי קאמר, אי ליחוסא קאתי - ליחסיה ואזיל עד בנימין? אלא מאי שנא הני?
תנא: כולן על שמו נקראו.
בן יאיר - בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו.
בן שמעי - בן ששמע[23] אל תפלתו.
בן קיש - שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו.
קרי ליה: יהודי אלמא מיהודה קאתי, וקרי ליה: ימיני, אלמא מבנימין קאתי?
אמר רב נחמן: מרדכי מוכתר בנימוסו היה.
מוכתר בנימוסו היה - בשמות נאין. נימוס - שם, בלשון יון.
(נערי) לא גרסינן אלא הכי גרסינן אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יהושע בן לוי כו':
אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יהושע בן לוי: אביו מבנימין, ואמו מיהודה.
ורבנן אמרי: משפחות מתגרות זו בזו, משפחת יהודה אומרת: אנא גרים דמתיליד מרדכי, דלא קטליה דוד לשמעי[24] בן גרא[25]. ומשפחת בנימין אמרה: מינאי קאתי.
רבא אמר: כנסת ישראל אמרה לאידך גיסא:
לאידך גיסא - לצעקה ולא לשבח - איש יהודי ואיש ימיני גרמו לי הצער הזה:
ראו מה עשה לי יהודי, ומה שילם לי ימיני!
מה עשה לי יהודי