ב"ה, כ"א מ"ח, תשי"ח
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה למכתבו מי"ד מ"ח, בשאלתו בהנוגע לברכת הלל, שבהיום יום[1] נדפס אחרת מאשר בסידור, - הנה ידוע הכלל בענינים כגון דא שנוהגין כנוסח אחרון, ומובן זה ופשוט שהרי בעת עריכת היום יום, ידעו והתבוננו בהכתוב בסידור, ואין לתמוה אשר בפועל נוהגים אחרת, כי בכמה ענינים ישנם כגון דא ומכמה טעמים ודאי ישנם שינוים כאלו, וכבר הודיעונו גם רז"ל ע"ד שינוים כאלו (ב"ב קס"ו ע"ב) שצריכה להיות במעשה דוקא, עיין שם. ובהנוגע להנ"ל בפרט - יעוין בשער הכולל שם. ובס' פסקי הסידור - להרב נאה - בתחלתו.
במ"ש אודות תיקון להלבנת פני חבירו, לאחרי שהחבר מחל, אמת הדבר אשר בהנ"ל ישנו ענין שבין אדם לחבירו וגם שבין אדם למקום, וע"ז צריך תיקון, וככל עניני התיקונים צ"ל באותו הפרט בו הי' הקלקול, ז.א. להוסיף בכבוד הבריות בכלל ובכבוד חברים בפרט, וכיון שברובא דרובא סיבת הלבנת פני חבירו הוא קשור במדת הכעס או הגאוה גם בזה צריכים להנהגה בקצה האחרון יותר, וכמובן ממ"ש ברמב"ם הלכות דיעות פרק ב'.
במ"ש אודות לימודו תניא עם חבירו שאינו מבין הפשט, לפלא איך זה כותבים דבר כזה, כי בודאי שלא במקומו הוא כלל וכלל ואינה מתאימה, אף שידועים דבר הרב הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ע"ד קושי ההבנה לעומקם ולתמציתם של דברי התניא, וביחד עם זה וברשימה האמורה מובא, שאפילו היותר פשוט מבין שם מה, עיי"ש בהרשימה (נדפסה בסוף ספר קיצורים והערות לתניא), ובמכש"כ כשהמדובר באברך בן ישיבה מכמה שנים ושזכות הרבים מסייעתו להפיץ המעינות עד שיגיעו גם חוצה לעוד ועוד, אלא שגם בזה צ"ל העבודה בשמחה וטוב לבב ואז מצליחים.
בברכה.
בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א
מזכיר
במש"כ בתוד"ה רבנן (גטין ג, סע"ב ושם) עי' במפרשים שם, מהר"ם שי"ף ועוד.
שבהיום יום: א' טבת.
במש"כ בתוד"ה רבנן: שצריך עדי מסירת בשליח להולכה אף שא"צ עדים במינוי שליח לקבלה.