ב"ה, כ"ט ניסן, תשי"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה על מכתבו - בלי הוראת זמן הכתיבה בו כותב ראשי פרקים מדברי ימי חייו ואת אשר עבר עליו, על אשר עתה עוסק הוא בשטח החינוך ומשתדל להחדיר בתלמידיו יראת שמים ידיעת התורה והמצוה וכו' אלא שרוחו נפלה עליו בראותו אשר כשיוצאים הנ"ל מרשותו, נשא הרוח את עמלו וכו'.
והנה בכלל בכגון דא, קשה על האדם לשער אם נשא הרוח את עמלו ואדרבה קרוב לודאי שחנוך משך שנים ברוח של יהודות, מוכרח שיניח רושם קיים, אפילו אם רואים שהם מתנהגים שלא כדבעי ורצוי, הנה האדם יראה לעינים וההנהגה אשר בחוץ וההנהגה באותה שעה, ואינו יודע הנהגת הנ"ל בבית, בענינים עיקרים, ואיך שהיה מתנהג בעניניו לולא היה תחת השפעת רוח יהדות משך חדשים ושנים, ופשוט, וידוע פתגם רבותנו נשיאנו הק' חזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם אפילו בהנוגע לגדולים ומבוגרים, ועל אחת כמה וכמה לילדים ולנוער. מובן ופשוט ג"כ שבכדי להיות טופח על מנת להטפיח, דרושה מדת יראת שמים יתירה, אבל הלא גם זה בידו תלוי, ובאם ירצה באמת, תמיד ישנו מקום להוספה בעניני טהרה וקדושה, כיון שקשור זה עם הבורא שהוא אין סוף, ובאיזה דרגא שלימות שיהיה האדם, עדיין מרחק אין סופי בינו ובין תכלית השלימות שהיא אין סופית ככל עניני ותוארי הבורא ית'.
במה שכותב שנבוך הוא בענין מחשבות והרהורים המבלבלים אותו בעת תפלתו. - הנה ע"פ המבואר בספרים ובפרט בספרי חסידות ומוסר, ברובא באים מחשבות אלו מפעולות בלתי רצויות בעבר, ולכן ביחד עם העצה היעוצה למחשבות המבלבלות, שזוהי היסח הדעת מהן ע"י תקיעת המחשבה בעניני תורה ומצות וטהרה בכלל (וזה שולל גם כן ענין המלחמה במחשבות המבלבלות ע"י הוכחה לעצמו איך שבלתי רצוי ומגונה, כי לא זה הענין דהיסח הדעת כמובן), הנה ביחד עם זה צריך לאבד הרושם הבלתי רצוי שבעבר, שנוסף על הענין דחרטה גמורה על העבר וקבלה טובה על להבא, צריך להיות גם כן ענין המשקל וריחוק באותו השטח בו היתה הפעולה הבלתי רצויה והמגונה, ולדוגמא באם היה חסר בועשה טוב או ענין היפך דסור מרע במצוה פלונית יש להוסיף הידור בזה מכאן ולהבא, ואם היה מכשולים האמורים במצוה שעתה אינה שייכת אל הנכשל, יש להשפיע על אלו שעדיין שייכים לזה, שהם יוסיפו הידור בקיום מצוה מסוימה זו, וכיון שכל ישראל ערבים זה בזה, הנה זוהי תשובה ועוקרת הרושם דהענין בלתי רצוי.
בכלל בכדי שתהיה התפלה מקובלת יותר, נכון להפריש איזה פרוטה לצדקה לפני התפלה בכל יום חול, וישתדל שתהיה התפלה בטהרת הגוף ע"י טבילה במקוה לעת הצורך ולהתפלל במקום שהצבור מתפללים, ששם האויר מזוכך יותר.
במה שכותב אודות בנו ובתו שיחיו, בודאי אינו מסתפק בדבורו הוא עמהם, אלא משתדל שיפגשו עם כאלה שיכולים להשפיע עליהם בעניני תורה ומצות, והרי רואים במוחש שלפעמים הכי קרובים ילדים מקבלים השפעה מאנשים זרים יותר בנקל מאשר מההורים, כי בהנוגע לאנשים זרים אין זה פוגם הכרת העצמאות שלהם, ועוד זאת אשר איש בלתי קרוב בגוף יכול לדבר מבלי התרגשות נוספת שלפעמים מזקת היא, משא"כ הורים וקרובים שלא תמיד שולטים ברוחם.
בטח יודע משלשת השיעורים השוים לכל נפש בחומש תהלים ותניא הידועים, וישמור עליהם על כל פנים מכאן ולהבא.
בברכה.
B"H, 29 Nissan, 5717.
Brooklyn.
Shalom u'Vrachah!
In response to your letter—without a date of writing—in which you outline the main points of your life story and what you have experienced, and mention that you are now involved in the field of education, striving to instill in your students fear of Heaven, knowledge of Torah and mitzvah observance, etc., but your spirit has fallen upon seeing that when these students leave your care, it seems as if all your efforts have been carried away by the wind.
Generally speaking, in such matters it is difficult for a person to assess whether his efforts have been lost; on the contrary, it is almost certain that years of education infused with a Jewish spirit must leave a lasting impression—even if one sees that they behave not as properly or desirably as hoped. A person only sees what is visible to the eyes—the outward behavior at that moment—and does not know how they act at home or in essential matters, nor how they would behave had they not been under the influence of a Jewish atmosphere for months or years. This is obvious. It is also well known from our holy Rebbeim: "It is certain that efforts in outreach do not return empty-handed," even regarding adults and mature individuals—and all the more so with children and youth.
It is also clear that in order to "give forth moisture so others may give forth moisture," an extra measure of fear of Heaven is required. But this too depends on one's own effort; if one truly desires it, there is always room to increase in matters of purity and holiness since this is connected to the Creator Who is infinite. No matter what level of perfection a person attains, there remains an infinite distance between him and ultimate perfection—which is infinite like all aspects and attributes of the Creator.
You write that you are confused by thoughts and distractions during prayer. As explained in sefarim—especially works of Chassidus and Mussar—most such thoughts come from undesirable actions in the past. Therefore, along with the recommended advice for distracting thoughts—which is to divert one's mind from them by focusing intently on Torah matters, mitzvos, and purity (and this also negates fighting these thoughts by trying to prove to oneself how undesirable they are; that's not what "diverting attention" means)—one must also erase the negative impression left from past actions. In addition to complete regret for the past and good resolutions for the future, there must be added weight and distance specifically in those areas where undesirable actions occurred. For example: if there was a lack in "do good" or an issue contrary to "turn from evil" regarding a particular mitzvah—one should now enhance one's observance of this mitzvah going forward. If the stumbling blocks were related to a mitzvah no longer relevant personally, one should influence those who are still connected with it so they will enhance their observance; since all Israel are responsible for one another, this constitutes teshuvah and uproots any negative impression.
In general, for prayer to be more readily accepted it is appropriate to set aside some coins for tzedakah before weekday prayers each day; strive also for bodily purity through immersion in a mikveh when necessary; and pray where the congregation prays—for there the air is more refined.
Regarding what you write about your son and daughter—certainly you do not rely solely on your own words with them but strive as well that they meet those who can positively influence them regarding Torah and mitzvos. It is clearly observable that sometimes even very close children receive influence more easily from outsiders than from parents—because with outsiders their sense of independence isn't threatened; furthermore, someone less close physically can speak without added emotional excitement which sometimes can be harmful—unlike parents or close relatives who do not always control their emotions.
You surely know about the three daily study portions equal for every soul: Chumash (Torah), Tehillim (Psalms), and Tanya—as well known—and will maintain them at least from now on.
With blessing.
Summary
The Rebbe teaches that sincere educational efforts always leave an impact even if results aren't immediately seen. He offers practical advice for overcoming distractions during prayer and emphasizes both personal spiritual growth and seeking outside positive influences for one's children.