לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך.
הנה נשמות שאינן בגוף בעוה"ז, נק': עלמות - אל תקרי עלמות אלא עולמות. והנה כתיב: כי בועליך עשיך כו'[1] - הם נשמות שהם בעוה"ז. ועיין מזה ברבות בא ס"פ ט"ו, זח"ג תצא, (דרע"ז א')
והנה ירידת הנשמה בעוה"ז הוא ירידה גדולה. א"צ לומר בזמן שאין בהמ"ק קיים, אלא אף קודם זמן הגלות - הוא גלות וירידה גדולה לנשמות להתלבש ולהתגשם בגוף בעוה"ז.
דהנה הנשמה קודם בואה לעוה"ז היתה נהנה מזיו השכינה. ואיתא: מוטב דלידיינא וליתי לעלמא דאתי - שכדאי כל יסורי גיהנם לבא אח"כ לתענוג ג"ע התחתון אפילו. ויש ג"ע תחתון וג"ע עליון. וכשהנשמה צריכה לעלות לג"ע עליון יש עוד גיהנם מקודם הנק': נהר דינור דנגיד ונפיק[2]. וא"כ מה צורך ולמה ירדה הנשמה לעוה"ז ירידה גדולה כזו? אך ירידה זו צורך עליה. ומהו עליה יותר כנ"ל?
הנה איתא: יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב. דהנה כל חיי עוה"ב: ג"ע התחתון וימות המשיח וכו' - הוא רק זיו השכינה, הארה אחת: ביוד נברא עוה"ב. יוד - צמצום גדול ומחשבה אחת, כמו למשל אות אחת לגבי עצמות מהותו ועצמותו.
ומבשרי אחזה אלוה - למעלה באור א"ס ב"ה מהותו ועצמותו, הוא רק מחשבה אחת: צופה ומביט עד סוף כל הדורות, במאמר אחד יכול להבראות: בראשית נמי מאמר הוא. יוד - צמצום הארה אחת: כל ימי חיי עוה"ב - לשון רבים. שיש כמה: ג"ע: תחתון, וג"ע עליון, וימות המשיח: גבוה מעל גבוה - בכל חמשים אלף יובלות. כי כל שיתא אלפי שנין הם רק שמיטה אחת, ויש בהם ג"ע תחתון וג"ע עליון וימות המשיח כו'. וא"כ: כל חיי העוה"ב - הוא רק זיו והארה אחת מאור א"ס ב"ה מהותו ועצמותו ולית מחשבה תפיסא בי' כלל במהותו ועצמותו:
ב וזהו: ירידה צורך עליה - ע"י תשובה לעלות לעלוי זה להכלל במהותו ועצמותו. ויפה שעה אחת כו' - דייקא בגלות וירידה בגוף גשמי ע"י תשובה מעומקא דליבא באתעדל"ת מהתבוננות ירידתו ממקום גבוה מאד נעלה.
דע מאין באת - מלמעלה מהחכמה: והחכמה מאין תמצא - הוא ראשית הגילוי.
ולאן אתה הולך - להתלבש בעוה"ז. אף שלא חטא אעפ"כ הוא נתגשם ונפרד ממהותו ועצמותו בתכלית הריחוק. וצריך להיות ממארי דחושבנא לידע אינש בנפשו כו', ולעורר רחמנות על ירידתו כו', בלב נשבר על חיי דנשמתא. וממילא הוא נמשך בהשתלשלות רחמים על בני חיי ומזוני זכרנו לחיים כו'.
וזהו: ברחמים גדולים אקבצך - ע"י תשובה מעומקא דליבא, בהתבוננותו: כי ברגע קטן עזבתיך - שהעזיבה הוא רק רגע קטן מחשבה אחת כל שיתא אלפי שנין וג"ע התחתון וג"ע העליון וימות המשיח ותחיית המתים וכל החמשים אלף יובלות. (ועיין מזה בד"ה: להבין פי' הפסוק: מי אל כמוך). ואי לזאת ירידתו לעוה"ז היא ירידה גדולה - עי"ז מעורר תשובה מעומקא דליבא רחמים רבים ממהותו ועצמותו להמשיך י"ג מדות הרחמים, שלא יכול להתמשך בכלי אחד רק בי"ג מדות: ה' ה' אל רחום וגו' - ה' המשכה ממהותו ועצמותו שיהיה ה' י"ג מדות כו:
ג וזהו: כי בועליך עושיך וגו'. ואיך שייך אצלו ית' שאין לו דמות הגוף לגבי נשמות רוחניות לשון זה, וכתיב: כי יבעל בחור בתולה וגו'?
אך הנה איתא על זה: (סנהדרין דף כ"ב ב'[3]) אין אשה כורתת ברית כו'. דהנה ע"י ירידתה בעוה"ז בגלות נתגשמה ונטמטם לבו והי' לאבן, אף שאינו נפש החוטאת באיסור ח"ו, גם ע"י היתר כשאינו מקדש עצמו כו'[4]. וע"י התעוררות רחמים רבים אתערותא דלעילא בי"ג מדה"ר נפתח לבו - שיש כח במדה זו לפתוח מי שלבו אטום כבתולה. כמו שאנו רואים באדם אכזרי שלבו אטום, וכשמעוררים לו איזה רחמנות נפתח לבו.
וזהו: כי בועליך עושיך - ע"י תשובה מעומק' דליבא, בהתבוננות: כי ה' צבאות - הם כל חיי עוה"ב כו' הוא רק: שמו, הודו על ארץ ושמים - זיו השכינה. ומקור נשמתו הוא גבוה מאד נעלה כו', וירידתה הוא ירידה גדולה כו' - עי"ז הוא מעורר י"ג מדות כו' ברחמים רבים לפתוח לבו שיהיה כלי: ומכון לשבתך פעלת ה' כו': יאר ה' פניו אליך - שעי"ז: כמים הפנים כו' - יחזור פניו ג"כ בתשובה.
וזהו ג"כ עשרת ימי תשובה, הוא חזרת פנים בפנים. כי כל השנה אף שעובדים את ה' כו' הוא בחינת עורף: כי פנו אלי עורף ולא פנים - כי כל עיקר חיות האדם וכל החושים ראיה ושמיעה דיבור ריח הוא בפנים ובעורף הוא רק עצם כו'. כמו כן צריך להחזיר כל עיקר נקודת לבבו ורצונו ומחשבה דיבור ומעשה רק לה' לבדו. וכאמרו: מי לי בשמים כו' - ג"ע תחתון וג"ע עליון כו' שהוא רק זיו והארה אחת כנ"ל. וקודם עשי"ת כל חודש אלול מעורר י"ג מדה"ר, שעי"ז יהיו עשי"ת: פנים בפנים, אחד באחד, בכל נפשך וגו' - להכלל ולהבטל במהותו ועצמותו, רחמי' רבים ורב חסד:
ד והנה כל זה הוא בנשמות שהם בעוה"ז בגלות וירידה גדולה כו'. אך הוא ע"י תשובה כנ"ל, ובמקום שבעל תשובה עומד כו'. אבל הנשמות שבג"ע, שהם בחינות צדיקים גמורים שמשיגים מזיו השכינה כנ"ל וא"כ ע"י מה הוא עלייתם להכלל כו', שאינו שייך אצלם לב נשבר מעומקא דליבא כו'.
זהו: לריח שמניך טובים כו' ע"כ עלמות אהבוך. ופי' שע"י התורה שעסקו בה בהיותם בעוה"ז מלובשים בגופים, שהתורה נתלבשה ג"כ בדברים גשמיים. וזהו: שמן תורק שמך - כל התורה שמו של הקב"ה הורק מכלי אל כלי בהשתלשלות להתלבש בעוה"ז בדברים גשמיים. וכל מה שהורק למטה כו' ריחו נודף יותר.
כמו שאנו רואים בשמן גשמי שמה שהי' למעלה כשהורק מכלי אל כלי נעשה למטה ריחו יותר, כמו כן התורה: נעוץ סופן בתחלתן, סוף מעשה במחשבה תחילה, עי"ז יש להם עלייה להכלל כנ"ל.
וזהו: ע"כ עלמות - הם נשמות שאינם בגוף בעוה"ז: אהבוך - הוא אהבה רבה רב חסד: כי טל אורות טליך - כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו. (בכתובות קי"א ב') וזהו: טובים - ל' אור: את האור כי טוב.
והנה ע"י תשובה מעומקא דליבא בעוד הנשמה בעוה"ז יכול לעלות ולהגיע ג"כ לאהבה רבה כנ"ל. וזהו: ישקני מנשיקות פיהו וכו'.
והנה איתא: ערבים עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה - הן המאה ברכות שמברכין בכל יום:
ברוך אתה ה' - שהן מד"ס, שיהי' התגלו' והמשכה מן העולם ועד העולם:
אלקינו - שיהי' אלקינו, לא למעלה בחינת כו' רק בשכל והתבוננות.
אך צריך שיהי' התגלות נקודת לבבו שיהי' רצון אחד לבדו ית'. ובכל אחד מישראל יש אהבה מסותרת כל חד לפום שיעורא דילי' בגילוי בתפלה. יש מתפלל בבחי' צעק לבם אף שרואה בעצמו שהוא מגושם ומלובש בתאוות ומדות גשמיות. אך עכ"ז האמת אינו כן, כי הוא רק שקר מעלמא דשקרא והאהבה הנ"ל הוא האמת.
ולכן נקרא כנסת ישראל בשם: אגוז: אל גנת אגוז ירדתי - כמו האגוז שיש בו מוח וקליפה המכסה כמו כן בנשמות כו' בעודן בגוף בעוה"ז. וזהו סוד האהבה מסותרת הנ"ל.
אך על ידי מה יכולה לבא לגילוי רב הוא ע"י התעוררות סוד העליון: ישת חשך סתרו כו' - לבא להתגלות, עי"ז מתגלה סוד התחתון אהבה כנ"ל. כמ"ש בד"ה: כי תהיין לאיש שתי נשים כו', ע"ש
וזהו: נכנס יין יצא סוד - ע"י תשובה יוצא הסוד העליון והסוד התחתון כנ"ל. וזהו: מי גלה רז זה לבני כו':