Video part 1 Video part 2 Video part 3 Video part 4
לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך.[1]
(רבות בשה"ש ע"פ זה, ובפסוק: שובי שובי השולמית, ור"פ לך לך, ויקרא ספ"ג, נשא פי"ג, בקרבן נחשון גבי: בלולה בשמן, ור"פ תבא)
הנה פעמים נקרא התורה: יין, ופעמים: שמן.
כי טובים דודיך מיין[2]. - הענין, דכתיב: (זכרי' ט' י"ז[3]) ותירוש ינובב בתולות. ובגמ' פ"ק דב"ב: (די"ב[4]) מי שלבו אטום כו' היין מפקחו. נכנס יין יצא סוד[5], השמחה שהי' בהסתר מתגלה כו'.
ובעבודת ה': כי טובים דודיך מיין - פי': דודיך - אהוי"ר בהתלהבות הבא מהתבוננות שהוא בחי': יין, בינה - להתבונן איך שמלכותך עלמא דאתגלייא, הוא בחינת התגלות מאין ליש, מחיה בחי' מקום וזמן: וממשלתך בכל דור ודור כו'. וזהו בחי' הסוד המוסתר בתוך העולמות, עד שנדמה העולם ליש בפני עצמו. והדחילו והרחימו שנולד מזה ההתבוננות יצא הסוד הנ"ל, כאלו נראה בחי' האלקות, איך דכולא קמיה כלא חשיב ממש כידוע כו'.
(וזהו ענין: מי גילה לבני רז זה - מי היינו בינה. והוא ענין גילוי החסדים המכוסים ביסוד אימא, היינו גילוי האהוי"ר כו').
וידוע שכנ"י נק': כלה. והוא בהיות שהסוד יצא בהתגלו', שמאיר אור אלקות בנשמות ישראל. וזה נק': כד קבילת דכר (בזהר בא דל"ח ע"ב, וע' בזהר הרקיע שם, ובסה"מ[6] ד"ט ע"א סי' כ"א) שהקב"ה נק' חתן. וכלה לית לה מגרמה כלום כ"א מה שנותנים לה מלמעלה: כי בועליך עושיך כו', וכבוד ה' עליך זרח, כי אשב בחושך ה' אור לי.
ואתקרי': בחי': נערה בה' - ה' גבורות דדכורא שנותן לה בביאה ראשונה, שהם: דודיך הנ"ל, עיקרם מעלמא דאתכסייא אלא שיוצאים דרך נוק' כו'. (וע' בפע"ח שער ק"ש שעל המטה פי"א ד"ה: לקוטים, ופרק ו', ובמק"מ ר"פ צו)
ועד לא קבילת - שעדיין לא זרח אור אלקות בתוכה, ונק': נער - בלא ה' גבורות הנ"ל. והוא מי שלבו אטום כבתולה, שלא נתפעל בדו"ר מענין התבוננות, עלמא דאתגלייא הנ"ל, ונקרא עלמות.
(ועמ"ש: ע"פ: עיני כל - שאז נק': כל - חסר ה' דכלה, ה"ג דדכורא כו'. ועמ"ש מזה בד"ה: יחיינו מיומים כו'. ועמ"ש ע"פ: וארשתיך לי כו'. וע"פ: ואשה כי תדור כו', וע"פ: כי תצא כו' ואח"כ תבא אליה כו', וע"פ: טוב לחסות):
והעצה שיהי' אף בחי': עלמות אהבוך - הוא בחי': שמן: לריח שמניך טובים. והתורה נק': שמן תורק - שהורק מכלי אל כלי. שמה שלמטה בא למעלה שהוא מתהפך כו' אז עולה הריח משולי הכלי הראשון, ובמלואו משמן הי' הריח למטה כנ"ל כו'.
והנמשל, שהתורה נשתלשלה בעניני גשמיות וסיפורי מעשיות ואותיות גשמיות: ה' בחכמה יסד ארץ - אבא יסד ברתא, שמתהפך מה שלמטה למעלה ומה שלמעלה למטה כו'.
וזהו: שמן תורק שמך: כל התורה הם שמותיו של הקב"ה, אז: לריח שמניך כו'. ואותיות נקראו: סוסים, שבאים מהשתלשלות רבות מעלמא דדכורא בחי' שמן כו'.
(ונק' שמן תורק שמתהפך כו' - כי האותיות עם היות שהן למטה מהשכל והמדות, ונק': אבנים - בס"י, שהם בחי' דומם. אבל שרש האותיות והדומם מקורם למעלה מהשכל אלא שהוא כחותם המתהפך כו'.
ועמ"ש ע"פ: מזמור שיר חנכת הבית, מענין אותיות ואבנים כו', וע"פ: ויגש אליו יהודה כו'.
וזהו: לריח שמניך - שנמשכין משמן המריח, שהוא בחי' ומדרגת שמן המשחה. ועמ"ש מענין: אפרסמונא דכיא, בביאור ע"פ: מי יתנך כו'. ועמ"ש מענין שמן המשחה (לקמן) פ' נשא ע"פ: זאת חנוכת המזבח ביום המשח כו', ובהרמ"ז פ' אמור (דפ"ט) גבי ההוא שמן עילאה כו'. וע' באגה"ק ד"ה: ויעש דוד בענין שרש האותיות שמקורן הוא משכל הנעלם וקדמות השכל כו'.
ועמ"ש ס"פ מקץ בד"ה: נר חנוכה מצוה כו' - שאותיות התורה שרשן למעלה מעלה מבחי' התורה כו'. וע"ש שבתורה נאמר: ותורה אור, והאותיות שרשן מבחי': אויר - שהוא מקור האור כו', ואויר היינו רוח. וזהו ענין: לריח שמניך - כי ריח ורוח ענין א', כמ"ש במ"א. וכמארז"ל ע"פ: ריח ניחוחי - נחת רוח לפני כו'.
ולכן נק' האותיות: סוסים - שמגביהים מאד למעלה. וכל העלאות ממטה למעלה ע"י האותיות, דהרהור לא עביד מידי כו'. ועיין במבוא שערים ש"ג ח"ג פ"ג בענין: מפיו דעת כו')
והרוכב על הסוס, הסוס ישאנו למקום רחוק שלא היה יכול להגיע ברגלים כו'.
וכמ"כ עד"מ, בשומו כל מחשבתו באותיות, מגביהים ומעלים אותו למקום גבוה. (וכמ"ש מזה לקמן סד"ה: לסוסתי כו')
אבל כתיב: לא בגבורת הסוס יחפץ לא בשוקי האיש ירצה. פי' כשאינו מעמיק חב"ד שלו בהאותיות, כ"א מחשבתו בלבד, הרי זה כרכיבת הסוס בלבד, שרגליו לבד דבוקים בסוס, והסוס רץ והוא אינו עושה כלום כו'.
כ"א: רוצה ה' את יראיו את המיחלים לחסדו - פי', שיעמיק חב"ד שלו בהתבוננות גדולת ה' עם דיבוק מחשבתו בהאותיות. (ועמ"ש בפ' בשלח בד"ה: לסוסתי וע"פ: אז ישיר)
וישים בלבו ענין עצה היעוצה: כשרואה שהוא רחוק מאד מהתפעלות הלב והתלהבות מהתבוננות כו', ומשפיל א"ע בתכלית לאמר: מה אני כי יהיה לי התלהבות כי לבי אטום, היות כי אני מרוחק בתכלית הריחוק מה' אחד.
רק זאת בידו - לבקש על נפשו לחפוץ לדבקה בה', והוא ענין: המיחלים לחסדו - שמצפים ומשתוקקים בתשוקה רבה שיהיה התגלות אלקות כו'. ואני איני רוצה להיות נפרד כו'. זהו פירוש: לחסדו - ח"ס דלי"ת, התגלות אלקות. וזהו: לצפירת תפארה[7] למצפים תפארתו והדר גאונו.
ומזה יוכל להמשיך חסד ה' עליו שיתפעל לבו כו'. וכן בענין לימוד התורה שבע"פ - התגלות רצונו ית' בזה העולם הגשמי: טהור טמא ומותר אסור כו'.
ומי שאין לו אפי' בחי': המיחלים לחסדו הנ"ל - עליו כתיב: זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל - בחי' נוק' כו', על ישראל אמונתו. ולבית ישראל ממשיך גם אמונה כו':
ולתוספת ביאור ענין: שמן תורק - הוא עפמ"ש במ"א פי' הזהר (בראשית דכ"ז ע"ב) בענין: משנה אתתא דההוא נער כו' - שבדיני התורה הנגלית שלפנינו מלובש ונמשך בזה עצמיות ח"ע, מה שאין גילוי זה אפי' בעולמות העליונים. כי גם בג"ע מאיר רק זיו השכינה והארה לבד מח"ע כו', וכמ"ש הטעם לזה במ"א (גבי פורים בד"ה: כי אברהם לא ידענו) ממשל הארי כו': פני אריה אל הימין כו'. וכמו כן הארת ח"ע מוכרח להתלבש במקום היותר נמוך, דהיינו עניני הלכות טמא כשר כו', ע"ש
והוא ג"כ עד"מ הנזכר באגה"ק קרוב לסופו: ועוד זאת שהרי הדבור כו' רק הארה כו' משא"כ הטפה נמשך בה גם ממהות הנפש ועצמותה, ע"ש. ועיין עוד שם ד"ה: בר"מ פ' נשא.
וזהו ענין: שמן תורק - שהורק ונמשך עצמיות השמן ממש למטה. וזהו: מה שלמעלה בא למטה דייקא כנ"ל. וענין: שמן תורק שמך - הנה נת' הפי' למעלה דהיינו כמארז"ל: כל התורה היא שמותיו של הקב"ה כו'.
ועמ"ש מזה ע"פ: ואלה שמות בנ"י, ובפ' יתרו בד"ה: משה ידבר - איך דכל מעשה המצות הן לאתקנא רזא דשמיה כו', ע"ש. ובזהר פ' צו (דל"ד ע"א) פי': שמך - היינו מל', שבה הורק ונמשך השמן דח"ע, ע"ש.
(ועיין בזהר פ' יתרו דפ"ז ע"ב ע"פ: טוב שם משמן טוב, ובזהר ח"א דצ"ו סע"א)
והיינו כמ"ש בזהר פ' תרומה: (דקמ"ה ע"ב) ירותא דאבא ירתא ברתא כו'. והיינו כנודע מענין: בחכמה יסד ארץ - דייקא. משא"כ: כונן שמים בתבונה. וכמ"ש מזה בפ' בראשית בד"ה: להבין הטעם כו', ובענין: וייצר כו' את האדם עפר כו'.
והנה בחי': מלכות פה - תשבע"פ קרינן לה כו'. וע' מ"ש לקמן בד"ה: שחורה אני - בענין ערבים עלי דברי סופרים כו' שהן למעלה מבחי' ספר הוא בחי' תשב"כ כו', ע"ש. וע' באגה"ק ד"ה: איהו וחיוהי במש"ש אלא שהוא כחותם המתהפך ונעוץ תחלתן בסופן כו'.
וזהו: שמן תורק שמך - שבההלכות תשבע"פ נמשך מבחי' עצמיות השמן, שהוא גבוה מאד נעלה, היינו כמ"ש: כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן כו', וכמ"ש (לקמן) בד"ה: בהעלותך את הנרות - שבחי' דיקנא דכהנא רבא בחי' שערות אלו הלכות כו', וע"ז יש בחי' שמן מלמעלה כו'. ע"ש.
ומ"ש ב"פ: הזקן זקן - י"ל עפמ"ש לקמן בד"ה: שחורה אני - שההלכות שבמצות עשה, שהן מבחי' חסד, נמשכים מבחי' דיקנא עילאה, שהוא בחי' לבנונית: כתלג חיוור ועמר נקא, וההלכות שבמצות ל"ת נמשכים מבחי': קווצותיו תלתלים שחורות וכו'. עיין באדרת נשא (דקל"ב תחלת ע"א).
וזהו ענין: לריח שמניך טובים - כי בחי': כשמן הטוב כו' יורד על הזקן כו' - שרשו גבוה מאד נעלה. ולכן נק': שמן המריח. וזהו ענין: תליסר נהרוותא דמשחא אפרסמון דכיין. (בגמרא תענית דכ"ה ע"א) שהוא בחי' גבוה יותר מסתם שמן. וכמ"ש במ"א בפ' תרומה סד"ה: הנה כתיב ועמך כולם צדיקים כו'. ועיין בזהר ר"פ אמור (דפ"ח ע"ב) וע' בזהר ר"פ תרומה (דקכ"ז ע"ב). וע' מענין לריח שמניך בזהר פ' אחרי (דנ"ח סע"ב) ובפ' בהעלותך (דק"נ ע"א) ובפ' צו (דל"ה סע"א) ור"פ וירא (דצ"ו א') ובהרמ"ז שם:
עוד יש לומר בפי': לריח שמניך כו' ושמן תורק כו' - ע"ד משמעות פי' המדרש שיר השירים דמפרש: שמן תורק - הוא מדרגה גבוה יותר מן: לריח שמניך - שאינו אלא כעין ריח בעלמא מהשמן, אבל: שמן תורק - היינו כאדם שמריק מכלי לכלי חבירו שנותן לו השמן בעצמו.
והוא עפמ"ש במ"א (בד"ה: תורה צוה לנו כו', בפ' הברכה) שבההמשכה מתשב"כ שהיא בחי' חתן לתשבע"פ שהיא בחי' כלה, יש ב' בחינות ומדרגות.
הא' - ע"ד: נובלות חכמה שלמעלה - תורה - ונקרא: אירוסין - שהוא המשכה חיצוניות. וזהו ענין: לריח שמניך. וכמ"ש בלק"ת בתלים ע"פ: ויקם עדות ביעקב כו'. וזהו: שאינו אלא כעין ריח בעלמא - הארת יסוד אבא ולא מהותו ועצמותו ממש.
אמנם הבחי' הב' - הוא שיומשך מבחי' חתן לכלה, מבחי' פנימיות תשב"כ, והוא ענין נשואין ויחוד חתן וכלה, ע"ש. וזהו: שמן תורק שמך - שנמשך עצמיות השמן דח"ע בבחי' מל' תשבע"פ כו':
והנה מכ"ז נמשך: על כן עלמות אהבוך. דהיינו בחי' בי"ע שמקבלים מבחי' מלכות, שהיא מקור דבי"ע, וכמ"ש בזהר ח"ג (דנ"ח סע"ב) ח"ב קמ"ד ב'. (וע' עוד ח"א צ"ח א', ח"ג נ"ט א', ע"א ב') וכן מבחי' מל' דאצי' נמשך להיות גילוי למטה בכל א' מישראל, ע"י שמקבלים עליהם עול מלכות שמים, ואזי בעסק התורה נמשך בו ג"כ מבחי': לריח שמניך כו' ושמן תורק כו'.
והיינו ג"כ ע"ד ב' בחי' הנ"ל דאירוסין ונישואין, והיינו להיות נקלט ונתפס במוח ובלב אור ה', דאורייתא וקב"ה כולא חד כו', ושתכנס ההתבוננות בקרב איש ולב עמוק כו'. וכמארז"ל: המאור שבה מחזירו למוטב. וכמ"ש סד"ה: בהעלותך, בענין: כשמן הטוב כו' שיורד ע"פ מדותיו כו'[8], ושמן ימינו יקרא כו'[9] ע"ש.
וזהו דמתחלה אמר: כי טובים דודיך מיין - יין הוא ההתבוננות בעלמא דאתגלייא, שמזה ההתבוננות נמשך להיות בחי' כלה כו' כנ"ל. אך כדי שיהי' אף בחי': עלמות אהבוך - דהיינו אפילו מי שלבו אטום ולא נתפעל מהתבוננות הנ"ל - הנה הוא ע"י עסק התורה, שהיא בחי' שמן כנ"ל, שהיא בחי': אשר אנכי מצוך כו' - דלית מחשבה תפיסא ביה כלל. ולפי שהוא מבחי' עליונה מאד ע"כ יוכל לעשות חקיקה וכלי גם במי שלבו אטום כו'. וכענין משנ"ת בפ' בחקתי (ד"ה: מבואר בע"ח) שעי"ז נעשה חקיקה מבפנים בנה"ב כו'. וזהו ענין: באר חפרוה שרים כו', ע"ש.
וכענין המבואר עוד במ"א (בד"ה: וארשתיך לי) בענין: לבי ובשרי ירננו אל אל חי. כי הנה הלב והבשר לפי שהם כלים גשמיים כו' אינם נכספים: לחצרות ה' - שהוא מקור וחיי הנפש. וכענין בחי' ההתבוננות בעלמא דאתגלייא הנק': יין, כנ"ל. כי אם כאשר: ירננו אל אל חי - בעצמו ובכבודו כו'. שכל מה שהיא בחי' עליונה יותר יכולה היא לירד ולהתפשט למטה יותר. ועי"ז באה ונגעה עד הלב ובשר כו', ע"ש באריכות.
ועד"ז הוא כאן, דלפי שבחי': ריח שמניך ושמן תורק - הוא המשכה מבחי' עליונה הרבה יותר ממדרגת היין, ושמן צף ע"ג יין כו'. ובגמ' פ"ק דשבת (ד"ה ע"ב) שנחלקו רבנן ורבי יוחנן בן נורי אי הוה חיבור זה לזה. והיינו מפני שהשמן הוא גבוה מאד בבחי' חכמה: עילאה דכולא כמ"ש בזהר פ' צו (דל"ד ע"א) ולכן הוא לעיל' לעילא מבחינת היין כו'. ולכן יוכל להפעיל גם במי שלבו אטום שיחוק לבו ע"י דברי תורה שיהי' גם: עלמות אהבוך כו'. וכענין: ועברתי בארץ מצרים - אני ולא מלאך כו':
ב עוי"ל בפי': לריח שמניך כו' ושמן תורק כו' - ע"ד המדרש הנ"ל. שזהו ענין: לעולם ישלש אדם תלמודו שליש במקרא שליש במשנה ושליש בתלמוד. והנה בלימוד המצות משנה ותלמוד משיג ותופס המהות חכמתו ית', מאחר שנתלבשה בדברים גשמיים שהן רצונו וחכמתו ית' ממש. וזהו ענין: שמן תורק כו'.
משא"כ בסיפורי מעשיות שבתנ"ך, שאינו מושג כלל חכמתו ית' המלובשת בתיבות וצירופי אותיות. וכמ"ש בזהר בהעלותך (דקנ"ב ע"א) שפשטיות המובן מן הסיפור מעשיות שבתורה נקרא: לבושא דאורייתא. וביאר הרמ"ז שם, כמו עד"מ: פ' ואלה כו' בארץ אדום כו' - שודאי מעשה היה כך היה, ואין יוצא מידי פשוטו, אבל אין כוונת ה' בו בעצם אבל בה נגוזו סודות עולם התהו כו', ע"ש ובזהר שם (דקמ"ט ע"ב) שהאריך בזה.
ובפרדס שער כ"ז פ"א האריך בביאור מאמר הזהר הנ"ל, וכתב וז"ל: אבל כאשר יבוא האדם ללמוד בתורה צריך שיהי' כוונתו שהוא לומד הענין ההוא במה שהם דברים אלהיים שנעלם ממנו עוצם פנימיותם וכו'. ועם היות שהוא לא ישכיל בה כי אם פשטיות הסיפור ואין צריך לומר זה אלא אפי' מי שלא יבין כלל כו' גם יש לו שכר טוב עכ"ל.
ולכן האותיות התורה ופשטיות הסיפור נק': ריח שמניך - כי עם היות שאינו מובן ומושג כלל פנימיות חכמתו ית' הגנוזה ומלובשת בסיפור מעשה ואותיות ההם.
(משא"כ בהשכלת פשט הדינים והמצות, כמו שבאו בביאור המשנה והגמ', שגם הפשטיות המובן נק' גופי תורה ולא לבושא לבד. ע"ש בזהר ובפרדס)
עכ"ז האותיות ופשטיות הסיפור הן הן: ריח שמניך - שבהם ועל ידם ממשיך הקורא במקרא ריח והארה מבחי' שמן משחת קדש.
וכמו עד"מ שמריחים ריח הטוב, אע"פ שאינו טועם אותו בפיו כלל, ואע"פ שהוא רחוק ממנו כו'. ואדרבה הריח הזה נמשך ממקום עליון ביותר, שהוא בחי': שמן המריח - שלמעלה מבחי' שמן סתם, ח"ע כו'. ולפי שהוא גבוה יותר במעלה לא יכול לבא בהתגלות בבחי' קירוב בבחי' טעם כענין: שמן תורק כו', אלא בבחי' ריח לבד כו'. (וכמ"ש בביאור ע"פ: אלה מסעי בנ"י - בענין ירדן יריחו) וז"ש בזהר בהעלותך: (דקמ"ט ע"ב) דההוא מלה דההוא ספור לאו לאחזאה על גרמיה בלבד קא אתי אלא לאחזאה על ההוא כללא קאתי כו', ע"ש.
ואעפ"כ יש ג"כ מעלה יתירה ועצומה בבחי': שמן תורק - שהוא המשכת עצמיות ח"ע ולא ריח והארה לבד כו', ושניהם כאחד טובים.
והנה לימוד הזהר וכהאריז"ל הוא בכלל שליש במקרא. וכמ"ש במ"א בפי' הזוהר דבראשית (דכ"ז ע"ב) הנזכר למעלה, הטעם לזה. וקיצור הענין: דהרי מדרש הזהר וכן מדרש רבה ושאר המדרשות הן פי' המקרא. ופירש"י בפ"ק דברכות: (די"א ע"ב) שמדרש הוא קרוב למקרא כו', ע"ש.
ואף שבהלכות ת"ת מבואר: דמדרש תורה, שהוא ספרא וספרי וכה"ג, הן בכלל שליש במשנה - היינו עכ"פ מפני שהן פי' דיני וגופי התורה, כמו המשנה ממש. אבל בלימוד סודות הזהר אין השגה אפילו לגדולי החכמים רק ידיעת המציאות מההשתלשלות ולא השגת המהות כלל, וה"ז כעין לימוד המקר' שהוא קורא בשמותיו של הקב"ה אע"פ שאינו משיג כלל עצמיות הגנוז בהן כנ"ל, וכעין זה הוא בלימוד הזהר וע"ח. ולכן הוא בכלל שליש במקרא.
(ומתורץ בזה מ"ש הר"ן ספ"ק דע"ז: שהרי המשנה חמורה מן המקרא כו' ולמה צריך שליש היום למקרא)
ולכן ג"ז נקרא: לריח שמניך - שידיעת המציאות היא כמו ריח בעלמא לגבי השגת מהות חכמתו ית' שבמשנה ותלמוד. וע"ד שנתבאר באגה"ק קרוב לסופו: שבלימוד סדר ההשתלשלות אף אם השיג המציאות לא עדיף מצד עצמו כלימוד המצות שמשיג ותופס המהות כו', אלא מצד שידיעת המציאות הוא ג"כ מצוה רבה ונשאה, ואדרבה עולה על כולנה כמ"ש: וידעת היום, דע את אלקי אביך כו' ומביאה ללב שלם. ועוד, שגם הריח וידיעת המציאות, הוא הארה מבחי' פנימיות התורה כו'.
(וע' בזהר פ' אחרי דע"ג א': תלת דרגין כו' וכל חד דרגא על דרגא סתים וגליא כו', ע"ש. ועמ"ש מזה ע"פ: כי קרוב אליך הדבר)
ולכן צ"ל ב' הבחינות: לריח שמניך כו' ושמן תורק כו'. ומזה נמשך: שעל כן עלמות אהבוך - כנ"ל: