אם לא תדעי לך היפה בנשים, צאי לך בעקבי הצאן, ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים. (שיר השירים א, ח)
הנה כתיב, "ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה". (בראשית כט, יז)
פי' "יפת תואר" בציור האברים לפי תכונתם במדתם.
ו"יפת מראה", בזיו והוד קלסתר הפנים.
והנה רחל הוא כנ"י, שנק' בשם רחל, ע"ש הפסוק "כרחל לפני גוזזיה נאלמה". (ישעיה נג, ז)
והענין, כי הנה כתיב "נעשה אדם בצלמנו כו'". (בראשית א, כו)
ופי' "בצלמנו", כמ"ש "ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם". (יחזקאל א, כו)
והוא בחי' "לך הוי"ה הגדולה והגבורה כו'". (דברי הימים א' כט, יא)
וכך הוא בנפש האדם, ז' מדות אהוי"ר כו'.
אך אין ערוך מדת הנפש שהיא בעלת גבול לגבי מדותיו ית', שהוא א"ס ולמדותיו א"ס.
וכדי שיאיר על נפשו אור האהבה מאור א"ס ב"ה, צ"ל בבחי' בטול הנפש במציאות אליו ית'.
שהוא להיות בחי' עפר ודומם לגבי אור א"ס ב"ה.
וכמאמר "ונפשי כעפר לכל תהיה".
והוא בחי' עפר אשר בקרקע המשכן.
וע"י זה, תהיה נפשו מכון ומשכן לאור באור א"ס ב"ה, להיות בבחי' "בצלמנו" בציור האברים אהוי"ר כו', מחשבה דו"מ כו'.
וזהו בחינת "יפת תאר" שיתארו בם כל המדות בשלימותן וביופין כמו שהם למעלה כו'.
וזהו "ורחל היתה יפת תאר" שבחי' "יפת תאר" זה הוא ע"י בחי' רחל, שהוא כמ"ש "וכרחל לפני גוזזיה כו'".
אך כ"ז הוא בחי' חיצוניות שהם אהוי"ר כו' ומחשבה דבור ומעשה כו'.
אבל בחי' פנימית, הוא בחי' רעותא דלבא, שהוא בחי' הארה מפנימית אוא"ס ב"ה דלית מחשבה תפיסא ביה כו'.
ובהארה זו שמשם לכנס"י, נק' "יפת מראה", שהוא זיו הקלסתר פנים.
שלכן נק' בשם "פנים" שהפנימיות מתגלה בו.
כמו "צהבו פניו כו'". (פסחים קיג,ב ועוד)
והוא ענין מ"ש יאר ה' פניו כו'. (במדבר ו, כה)
וכדי שתהא כנ"י מקבלת בחי' והארה זו הוא ג"כ מחמת בחי' רחל.
והוא בחי' ובכל מאדך כו'.
שע"י זה נמשכה ההארה העליונה ההיא מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין כו'.
וכמ"ש, "ומתחת זרועות עולם". (דברים לג, כו)
וזהו "היפה בנשים".
פי' בחי' יפת תאר ויפ"מ הנ"ל.
וז"ש "אם לא תדעי לך".
פי' שלא נמשך בחי' היפה בנשים הנ"ל בבחי' דעת שלימה.
(וכעין מ"ש במ"א, שיש נשמות שנק' זרע אדם שיש בהן בחי' דעת חזק, והן נשמות דאצי', וכמו נשמת רשב"י.
ויש שנק' זרע בהמה, שאין בו בחינת דעת, והיינו כמו נשמות שלנו דבי"ע.
ואין הפירוש שאינו יודע ומבין.
רק שלא נמשך מזה התפעלות אמיתית, ואינו נזון מן ההתבוננות כו'.
וזהו "אם לא תדעי לך".
ופי' "לך" מובן ממ"ש ע"פ "עיני כל").
אך זאת העצה היעוצה "צאי לך בעקבי הצאן".
"צאן" מלשון "צאי".
כלומר דבר היוצא.
דהיינו בחי' היוצא מלמעלה מסדר ההשתלשלות.
והוא בחי' "צאן לבן" לובן העליון.
וכל העבודה שעבד יעקב ללבן, "שש שנים בצאנך" (בראשית לא, מא) הם בחי' שיתא סדרי משנה כו', שהם בחי' "צאן", שיצאו ונמשכו מענג העליון.
"אשר קדשנו במצותיו", אשר הוא בחי' ענג, כמ"ש במ"א.
ותורה שבע"פ נק' "פרט", מלשון פרט ועוללות.
שנמשכו שלא כסדר ההשתלשלות מעילה לעילה רק בדרך פרט ועוללות.
וזהו "ויפרוץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות" (בראשית ל, מג).
שהמשיך בחי' צאן רבות ע"י בחי' מאד מאד.
כי בחי' "ובכל מאדך כו'" הוא בחי' מאד שלך, כל חד לפום שיעורא דיליה, משא"כ "מאד" סתם.
אבל "מאד, מאד" הוא בחי' מאד לגבי כל הבחי' מאד.
ופי' הפסוק "ויפרץ האיש מאד מאד", לפי שפרץ והרבה למעלה ממדרגה למדרגה עד רום המעלות, לפיכך הרבה להמשיך בחי' צאן, מבחי' רבה וגבה מאד נעלה מאא"ס ב"ה ממש.
(ועיין מ"ש בפ' שלח בפי' טובה הארץ מאד מאד)
ועי"ז המשיך ג"כ בחי' שפחות ועבדים.
והנה יעקב אבינו ע"ה, לפי שהיה בחי' מרכבה, המשיך בחי' צאן ע"י עבודתו, וע"י עובדא דמקלות.
(וכן עד"ז חפירת הבארות, שהם המשכות אוא"ס ב"ה במקלות ובארות)
כי לפי שהיה במעלה ומדרגה העליונה מאד מאד היה יכול להמשיך אוא"ס ב"ה במעשה של עצמו שיהיו כל מעשיו משכן ומכון להשראת אוא"ס ב"ה.
אבל אנו אין לנו כח זה אלא במה שמוכן כבר להיות שם המשכת אוא"ס ב"ה, דהיינו בבחי' תומ"צ הניתן לנו.
ונק' בעקבי הצאן, בחי' "עקביים", סוף דרגין, דהיינו תומ"צ המלובשים בענינים גשמיים, שעל ידם "ורעי את גדיותיך", המה המזלות, מלשון "גד גדי וסינוק לא".
וכמו העורכים לגד שלחן (ישעיה סה, יא).
כי כל הדברים שבעוה"ז הם תחת המזלות, מזל מחכים, מזל מעשיר כו'.
וכן "ממגד תבואות שמש" כתיב (דברים לג, יג) מזל השמש משפיע תבואות, דהיינו תורה ומצות המלובשים בעניינים גשמיים, הנתונים תחת המזלות.
"רעי" ופרנס אותם מענג העליון, "על משכנות הרועים".
פי' "רועים", הם ז' רועים, אברהם יעקב משה כו'.
ונק' רועים, ע"ש שממשיכין בחי' עונג העליון לכנס"י.
והנה האבות הן הן המרכבה.
אבל אנו אין לנו כח זה אלא ב"משכנות הרועים", בחי' כלים מכלים שונים ויין מלכות רב (אסתר א, ז).
בחי' חסד, דרועא ימינא, הוא כלי לבחי' אברהם אוהבי, דהיינו מצות צדקה וחסד.
וכן שיתא סדרי משנה, זרעים בחסד, ונק' "משכנות הרועים"
שם תרעה את גדיותיך.
ועי"ז תזכה להגיע ולבא למדרגה גדולה מזו, להיות "על משכנות הרועים", ולמעלה מבחי' משכנות, דהיינו למקום הרועים עצמן:
ובכ"ז יובן הפסוק, "עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך, ושש שנים בצאנך".
כי הנה כתיב "וללבן שתי בנות:
שם ה' גדולה לאה", (בראשית כט, טו) ששרשה מבחי' ה' עלאה דשם הוי"ה.
"ושם ה' קטנה רחל כו'".
ונק' שכינתא עלאה ושכינתא תתאה.
והם בחי' מקור נשמות דאצי'.
כי בנשמות דאצילות יש ג"כ ב' מדרגות.
הא' הנק' אחים למקום. ויש שנק' בנים.
אך הנה ברחל כתיב, "ורחל באה עם הצאן אשר לאביה", שהם נשמות דבי"ע, שנק' זרע בהמה.
וזהו "אם לא תדעי לך היפה בנשים", דקאי על נשמות דבי"ע, שנק' בהמה וצאן, שלא יוכלו להמשיך בנפשם בחי' היפה כו', להיות יפת תאר ויפת מראה, מחמת פחיתות נשמתם והסתר הגוף ונה"ב.
וכמ"ש במ"א ע"פ "וראית בשביה אשת יפת תאר כו'", שבחי' זו דיפ"ת הוא בגלות ושביה בנה"ב.
אזי זאת העצה בחי' "שש שנים בצאנך", שהם שיתא סדרי משנה.
שהתורה נק' עוז ותושיה שנותנת כח בנה"א ומתשת כח הנה"ב.
ועי"ז יוכלו ג"כ לבא לבחי' ורחל היתה יפ"ת כו'.
וכמ"ש, "לך אמר לבי בקשו פני", לבקש גילוי פנימית הלב.
וכיצד יבקש ויחפש אחריה?
"את פניך ה' אבקש".
דהיינו ע"י עסק התומ"צ.
דאורייתא מחכמה נפקת, שהיא בחי' הארת פנימית הוי' "חכמת אדם תאיר פניו", ועי"ז יאר הוי' פניו אתנו סלה.
וכמ"ש במ"א ע"פ בחדש השלישי לצאת בנ"י מארץ מצרים כו'.
וזהו ההילוך מלמטה למעלה.
משא"כ בנשמות עליונות, ההילוך מלמעלה למטה. תחלה "ואהבת כו'", ואח"כ "והיו הדברים כו'".
וזהו ענין "ארבע עשרה שנה", שהם שבעה מדות עליונות, שהן בחי' "שבעה, ושבעה מוצקות כו'", כמ"ש לקמן ע"פ "כי עמך מקור חיים".
וזהו "אם לא תדעי כו'", ע"ד ההילוך מלמעלה למטה, אזי "צאי כו'".
וכמ"ש ע"פ "והתהלכתי בתוככם כו'", שיש שני בחי' הילוך בעבודת ה'.
הא' לנשמות הצדיקים הגדולים שהילוכם ודרכם בקדש הוא כפי סדר ההמשכה מלמעלה למטה.
וכמ"ש בפרשת שמע ישראל מתחלה ואהבת את הוי' שהוא בחי' אהוי"ר ונמשך ע"י ההתבוננות שמע ישראל כו' ואח"כ והיו הדברים כו' ודברת בם כו' שהוא מצות ת"ת ואח"כ וקשרתם לאות שהוא מעשה המצות.
וזהו כסדר ההמשכה של שם הוי' ב"ה.
י"ה הן בחי' דחילו ורחימו. ו' הוא בחי' תורה. ה' בחי' מצות.
אמנם יש ג"כ בחי' ב' והוא ההילוך מלמטה למעלה, דהיינו לנשמות שאין כחן יפה להוליד אהוי"ר מרוח בינתם, כ"א ע"י הקדמת עסק התורה והמצות תחלה, שמזה דוקא יקבלו הכח לבא לאהוי"ר כו'.
ועז"נ "אם לא תדעי לך". שלא תוכל להמשיך ולהאיר בנפשך גילוי אהוי"ר מבחי' היפה בנשים, הוא בחי' יפ"ת ויפ"מ המבואר למעלה, אזי "צאי לך בעקבי הצאן" תחלה והוא כסדר ההילוך מלמטה למעלה: