צורת הדף

מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין,

חולין - לענין עבודת כוכבים שאין מחשבה פוסלת בהן בד' עבודות אלא בשנים בשחיטה ובזריקה דהני הוא דכתיבן (שמות כב) זובח לאלהים יחרם בל אסיך נסכיהם מדם (תהלים טז) אבל קבלה והולכה לא כתיב בהו והקטרה אע"ג דשייכא בעבודת כוכבים מיהו לאו עבודה היא לאפסודי בהמה משום הקטר חלבה לעבודת כוכבים היכא דלא נשחטה ולא נזרק דמה לעבודת כוכבים, דהא אפילו בפנים לא מפסיל קרבן אם חישב על אכילת בשר בשעת הקטר חלבים:

אלא בשתי עבודות, אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט.

תניא כוותיה דרבי יוחנן.

השוחט את הבהמה לזרוק דמה לעבודת כוכבים ולהקטיר חלבה לעבודת כוכבים - הרי אלו זבחי מתים.

שחטה ואח"כ חישב עליה

ואח"כ חישב עליה - לזרוק דמה או להקטיר חלבה:

 

- זה היה מעשה בקיסרי ולא אמרו בה לא איסור ולא היתר

אמר רב חסדא לא אמרו בה איסור - משום כבודן דרבנן

משום כבודן דרבנן - דאמרי לא אמרינן סתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים והאי נמי אף על גב דאיגלאי מילתא דמומר הוא לא אמרינן מסתמא כי שחטה ברישא להכי שחטה דסתם מחשבתו לעבודת כוכבים לא אמרינן:

לא היתר - משום כבודו דרבי אליעזר.

ממאי דלמא עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דלא שמענא דחשיב

אלא דלא שמעינא דחשיב - לא בתחלה ולא בסוף:

אבל הכא דשמענא דחשיב - הוכיח סופו על תחלתו.

אי נמי ע"כ לא קאמר ר"א התם אלא גבי עובד כוכבים

אלא גבי עובד כוכבים - דבשעת שחיטה בחזקת עובד כוכבים הוה:

דסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים.

אבל ישראל

אבל ישראל - כיון דהוי בחזקתו בשעת שחיטה:

הוכיח סופו על תחלתו - לא אמרינן.

הוכיח סופו לא אמרינן - דדלמא אחר השחיטה נכנס בו יצה"ר והמיר דתו:

אלא אמר רב שיזבי לא אמרו בה היתר - משום כבודו דרשב"ג.

דרשב"ג - דאמר הוכיח סופו על תחלתו:

הי רשב"ג?

אילימא רשב"ג דגיטין.

דתנן: הבריא שאמר כתבו גט לאשתי

הבריא שאמר כתבו גט לאשתי - ולא אמר כתבו ותנו והלך לו:

רצה לשחק בה.

רצה לשחק בה - שלא תפציר בו לתת לה גט לפוטרה מיבם אם ימות והפליגה בדברים. ואין אלו נעשין שלוחו לגרש דהא לא אמר תנו. להכי נקט בריא דאילו מסוכן קיימא לן הלכה כר"ש שזורי דאמר כותבין ונותנין דתנן (גיטין דף סה:) בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי אע"פ שלא אמר תנו הרי אלו כותבים ונותנים, שמפני שהיה בהול על מיתתו לא הספיק לגמור. דבריו וחזרו לומר אף המפרש והיוצא בשיירא ר"ש שזורי אומר אף המסוכן וא"ר חננאל הלכה כר"ש שזורי:

ומעשה בבריא שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לגג ונפל ומת

ונפל ומת - וכבר כתבו ונתנו העדים גט לאשתו:

אמר רשב"ג אם מעצמו נפל

אם מעצמו נפל - ודאי מתחלה היה דעתו לעלות וליפול וה"ל בהול כמסוכן:

ה"ז גט.

ואם הרוח דחתו - אינו גט.

והוינן בה מעשה לסתור

מעשה לסתור - הא אמרת רישא רצה לשחק בה ולא נתת חילוק בדבר:

חסורי מיחסרא והכי קתני:

אם הוכיח סופו על תחלתו ה"ז גט. ומעשה נמי בבריא שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לגג ונפל ומת.

אמר רשב"ג אם מעצמו נפל - ה"ז גט. ואם הרוח דחתו אינו גט.

ודלמא שאני התם דקאמר כתבו

ודילמא שאני התם - דקאמר ברישא כתבו ואיכא קצת הוכחה בתחלה ונפילתו גלויי מילתא בעלמא הוא דהאי דאמר ברישא כתבו ע"מ ליתן קאמר:

אלא אמר רבינא משום כבודו דרשב"ג דהכא.

דתניא: הכותב נכסיו לאחרים והיו בהן עבדים.

ואמר הלה אי אפשי בהן.

ואמר הלה - זה שניתנו לו:

אי אפשי - אין רצוני:

אם היה רבו שני כהן

אם היה רבו שני כהן - זה האומר אי אפשי בהן על כרחו שלו הן ויאכלו בתרומה. ולקמיה פריך ואפילו עומד וצווח:

הרי אלו אוכלין בתרומה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר כיון שאמר הלה אי אפשי בהן כבר זכו בהן יורשין.

כבר זכו בהן יורשי ראשון - שהוא ישראל:

והוינן בה לת"ק אפילו עומד וצווח?

אפילו עומד וצווח - בתמיה והיכן מצינו מקבל מתנה בעל כרחו:

אמר רבה ואיתימא רבי יוחנן: בצווח מעיקרא דכ"ע לא פליגי דלא קנה.

בשותק

בשותק - וקבל השטר:

ובסוף צווח דכ"ע לא פליגי דקנה.

כי פליגי שזיכה לו ע"י אחר ושתק ולבסוף צווח.

שזיכה לו ע"י אחר - שמסר שטר המתנה לאחר בפניו ואמר לו זכה בשטר זה לשם פלוני:

ת"ק סבר: מדשתיק קננהו, והאי דקא צווח מיהדר קא הדר ביה.

ורשב"ג סבר: הוכיח סופו על תחילתו והא דלא צווח מעיקרא, סבר כי לא אתי לידיה אמאי אצווח.

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי.

כרבי יוסי - דאין הכל הולך אלא אחר השוחטו ואפילו שמעיניה דחשיב לא פסול:

הנהו טייעי

טייעי - ישמעאלים ואינן אוכלין אלא בשר שחוטה. ואפילו היא מתה מאליה שוחט אותה לאוכלה וכן דרכן:

דאתו לציקוניא.

יהיב דיכרי

דיכרי - אילים:

לטבחי ישראל.

אמרו להו דמא ותרבא לדידן

דמא ותרבא לדידן - לעבודת כוכבים דמתוך שהיו טרודים בעסקיהן היו נותנין לטבחי ישראל לשחוט ולהפשיט:

משכא ובישרא לדידכו.

שלחה רב טובי בר רב מתנה לקמיה דרב יוסף: כי האי גוונא מאי?

שלח ליה, הכי א"ר יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי.

כרבי יוסי - ומותרין:

א"ל רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי: לר"א 

לר"א - דאמר מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים פוסלת שחיטת ישראל אפילו אין לו בה אלא דבר מועט:

יהיב ליה זוזא לטבח ישראל מאי?

יהיב ליה - עובד כוכבים זוזא לטבח ישראל בשביל בשר ואמר לו כשתשחוט בהמתך תן לי בדינר זה בשר מי מיתסר (כו') בהמה בהכי מי אמרינן כי אמר רבי אליעזר היכא דהואי בהמה בשותפות מכי זבנוה מעיקרא או שהיתה כולה של עובד כוכבים ונתנה לישראל חוץ מחצר כבד שלה אבל כי האי גוונא לא או דלמא לא שנא:

אמר ליה: חזינן אי איניש אלמא הוא דלא מצי מדחי ליה - אסור.

אי איניש אלמא - האי עובד כוכבים ולא מצי האי ישראל לדחוייה אם היה רוצה להחזיר לו דינר שלו אישתכח דקנייה גמורה היא:

ואי לא א"ל רישיך והר:

ואי לא מצי א"ל רישך והר - הרי ראשך והרי הר הכה זה על זה או קבל דינר שלך וכיון דמצי לדחויי ואשתכח דכי שחיט ישראל לאו אדעתא דעובד כוכבים קשחיט ואינו נעשה שלוחו על כרחו דמימר אמר האי ישראל אי בעינא מהדרנא ליה זוזיה הילכך שריא ואי בעי יהיב ליה. ואע"ג דקי"ל (בכורות דף יג.) מעות העובד כוכבים קונות ויש לו חלק בה מיהו ישראל כי שחיט מסלק ליה לעובד כוכבים ואינו נעשה שלוחו דא"ל לא לעוותי שיתפתיך אבל באיניש אלמא על כרחו שחיטה אף בשבילו היא ועובד כוכבים מחשב עליה:

 

מתני' 

השוחט לשם הרים, לשם גבעות, לשם ימים

לשם ימים - שעשה הים עבודת כוכבים:

לשם נהרות, לשם מדברות - שחיטתו פסולה