Enjoying this page?

Chulin, Page 036b

צורת הדף

לאו למעוטי חיבת הקדש.

לאו למעוטי חיבת הקדש - דלא הוי כהכשר מים ממש:

וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו וגו' (ויקרא יא) משתעי בשרצים ואשמועינן דלא מטמא אוכל אלא בהכשר ומכל האוכל אתא לאתויי בטומאת מת ואע"ג דבפרשת שרצים כתיב אם אינו ענין להם תנהו ענין לטומאת מת:

לא חד בטומאת מת, וחד בטומאת שרץ.

וצריכי דאי אשמעינן טומאת מת התם הוא דבעי הכשר משום דלא מטמא בכעדשה אבל שרץ דמטמא בכעדשה אימא לא ליבעי הכשר.

ואי אשמעינן שרץ משום דלא מטמא טומאת שבעה אבל מת דמטמא טומאת שבעה אימא לא ליבעי הכשר.

צריכא.

מתיב רב יוסף: רבי שמעון אומר הוכשרו בשחיטה.

הוכשרו ואפילו למימני בהו ראשון ושני

ואפי' למימני ביה ראשון ושני - דהא מתני' בחולין אוקימנא בשמעתין קמייתא ובחולין ליכא משום איפסולי גופה לאיתסורי באכילה:

אמאי והא לאו אוכל הבא במים הוא

והא לאו אוכל הבא במים הוא - ואפ"ה מנינן והוא הדין לחיבת הקדש בקדשים:

א"ל אביי: עשאוהו כהכשר מים מדרבנן

מדרבנן - ולא שרפינן עלה תרומה וקדשים אם נגעו בה: 

אמר רבי זירא: ת"ש הבוצר לגת

שמאי אומר הוכשר

שמאי אומר הוכשר: דאע"ג דלא ניחא ליה במשקה היוצא מהם דהא לאיבוד אזלי - גזרינן לה ביציאות שבת (דף יז.) שמא יבצרנו בקופות מזופפות:

הלל אומר: לא הוכשר.

ושתיק ליה הלל לשמאי.

אמאי והא לאו אוכל הבא במים הוא

הא לאו אוכל הבא במים הוא - דהא בהאי משקה לא ניחא ליה:

אמר ליה אביי: עשאוהו כהכשר מים מדרבנן.

א"ל רב יוסף: אמינא לך אנא הוכשרו בשחיטה.

א"ל רב יוסף לאביי אמינא לך אנא - לעיל למיפשט בעיא דריש לקיש ולאותביה לר' אלעזר מהוכשרו בשחיטה:

ואת אמרת לי עשאוהו כהכשר מים.

ואמרת לי - דהאי הוכשר מדרבנן הוא:

ואמר לך רבי זירא

ואמר לך ר' זירא - מהבוצר לגת, ושנית ליה נמי מדרבנן:

ואמרת ליה עשאוהו כהכשר מים.

לר"ש בן לקיש נמי עשאוהו כהכשר מים.

לריש לקיש נמי - למימני ביה ראשון ושני מיהא מדרבנן:

אמר ליה אטו ר' שמעון בן לקיש לתלות קמיבעיא ליה

לתלות קמיבעיא ליה - אי תלינן אי לא תלינן פשיטא ליה לריש לקיש דלענין איתסרי באכילה מנינא ביה ראשון ושני מיהא מדרבנן:

כי קא מיבעיא ליה לשרוף

כי קמיבעיא ליה לשרוף - אי מנינא ביה ראשון ושני מדאורייתא לשרוף תרומה או קדש אחר שנגע בה:

מכלל דחיבת הקדש דאורייתא

ופרכינן מכלל - דהא פשיטא ליה לריש לקיש לענין איפסולי גופיה דהוי הכשר מדאורייתא ושרפינן ליה, ובנוגע בו הוא דמספקא ליה:

מנא לן?

אילימא מדכתיב (ויקרא ז, יט): והבשר אשר יגע בכל טמא.

והבשר אשר יגע - בקדשים כתיב:

האי בשר דאתכשר במאי?

אילימא דאתכשר בדם?

והאמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן: מנין לדם קדשים שאינו מכשיר - שנאמר: לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים - דם הנשפך כמים מכשיר שאינו נשפך כמים אינו מכשיר.

אלא דאיתכשר במשקי בית מטבחיא.

במשקי בי מטבחיא - במים שרחצו בהן הבשר בבית המטבחים בעזרה:

והא א"ר יוסי ברבי חנינא: משקי בית מטבחיא לא דיין שהן דכן

לא דיין שהן דכן - שאין מטמאין כדאמרינן בפסחים גבי עדותו של יוסי בן יועזר:

אלא שאין מכשירין?

וכי תימא תרגמא

וכי תימא תרגמא - להא דרבי יוסי ב"ר חנינא דאמר אין מכשירין:

אדם

אדם - משום דאמרן דאין נשפך כמים:

והא משקי קאמר?

אלא לאו דאתכשר בחבת הקדש.

ודלמא כדרב יהודה אמר שמואל.

דאמר רב יהודה אמר שמואל: כגון שהיתה לו פרה של זבחי שלמים,

של זבחי שלמים - משום תרתי מילי נקט זבחי שלמים. חדא דקרא בשלמים קאי ועוד דכיון דבשר שלמים ועורן לבעלים טרח בהו להיות יפין ומעבירן בנהר סמוך לשחיטתן שיהו נוחין להפשיט, כדאמרינן בפרק משילין פירות (ביצה דף מ.) משקין ושוחטין את הבייתות, ואמרינן התם דאורח ארעא לאשקויי משום סירכא דמשכא:

והעבירה בנחל, שחטה ועדיין משקה טופח עליה.

טופח עליה - ונופל מן העור לבשר:

אלא מסיפא.

"והבשר"

והבשר - כל טהור וגו' והאי והבשר יתירא הוא דהא רישיה דקרא בבשר משתעי:

- לרבות עצים ולבונה.

לרבות עצים ולבונה - לקבל טומאת אוכלין:

עצים ולבונה בני אכילה נינהו?

אלא חבת הקדש מכשרא להו ומשויא להו אוכל.

הכא נמי

הכא נמי - כל קדשים שלא הוכשרו כגון צריד של מנחות אלמא חיבת הקדש דאורייתא ושורפין עליה וקמיבעיא ליה לריש לקיש:

 

חבת הקדש מכשרתה.

 

תוספות

חד במת וחד בשרץ וצריכי. וה"ה דהוה מצי למימר חד בנבלה וחד בשרץ וצריכי דנבלה חמירא משרץ לענין משא ושרץ חמור מנבלה דשיעורו בכעדשה אבל ק"ק במת דמטמא טומאת ז' מנא לן דבעי הכשר כיון דאיכא לאוקמי אידך קרא בנבלה ואומר הר"י דכיון דתרוייהו בשרץ כתיבי איכא לאוקומי באם אינו ענין לכל הטומאות וא"ת נילף מת ושרץ מהדדי בגזירה שוה דבגד ועור כדילפינן בפ' במה אשה (שבת דף סד.) לענין קילקי וחבק וי"ל דלא ילפינן מבגד ועור אלא לענין בגד דחשוב בגד בזה כמו זה אבל לענין הכשר לא שייך למילף בגזירה שוה זו ובפ"ק דפסחים (ד' טז.) מייתי עוד קרא שלישי וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא ומאי יטמא הכשר ומפרש חד בתלושין וחד במחוברין וצריכי ואין צריך למת ושרץ לכל חד וחד תרי קראי משום תלושין ומחוברין דכיון דגלי קרא בחד דאין חילוק בין תלושין למחוברים ה"ה באידך:

ואי אשמועינן במת כו'. לא היה צריך לצריכותא זו דקראי בשרץ כתיב אלא אורחא דגמרא לפרש כאילו חד במת בהדיא כיון שמוצא לעשות צריכותא בתרוייהו:

מתיב רב יוסף רבי שמעון אומר הוכשרו בשחיטה. מדרבנן לא פריך דאמרי דם מכשיר דהכשר דם חשוב כהכשר מים ויין שהכל משקה וא"ת אם כן מאי פריך מהבוצר לגת הא התם נמי הוה טעמא כאילו הוכשר ביין כדמפרש בפ"ק דשבת (דף יז.) שמא יבצרנו בקופות מזופפות וי"ל דהכי קאמר כיון דמדאורייתא לא אשכחנא הכשר בלא משקה בבוצר לגת דאזיל לאיבוד ולא חשיב משקה לא הוה להו לרבנן למגזר שמא יבצרנו כו' אבל אם אשכחנא מדאורייתא הכשר בלא משקה בשום מקום ניחא:

אלא שאין מכשירין. הוה מצי למימר דאיתכשר במים מחוברין דטעמא דרבי יוסי ב"ר חנינא דאמר משקי בי מטבחיא אין מכשירין משום דהוו תלושין וקסבר דתלושין לא מכשרי מדאורייתא דדריש כל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא כמ"ד בפ"ק דפסחים (דף טז.) יטמא ממש וליכא אלא חד קרא בהכשר ומסתבר ליה לאוקמא במחוברין טפי מבתלושין ובעזרה אוקמי אדאורייתא:

וכי תימא תרגמא אדם והא משקי קאמר. עיקר דיוקא [לאו] מדקתני משקי ביו"ד דמנא לן דלמא כתיבא משקה בה"א אלא אדכן סמיך דמשמע לשון רבים וגבי מחט שנמצאת בבשר בסוף פ"ק דפסחים (דף כ.) נמי לא בעי לשנויי תרגמא אדם משום הך פירכא אבל התם לעיל (טז.) בההוא פירקא משני תרגמא אדם ולא חייש אהך קושיא ומפרש משקין דעלמא כמו בפרק האומר בקדושין (דף סד:) דאמר מאי בוגרות בוגרות דעלמא:

ועדיין משקה טופח עליה. פירש הקונטרס ונופל מן העור לבשר וקשיא לפירושו דאם כן הוו תלושין ושמואל סבר בפ"ק דפסחים (דף טז.) דתלושין לא מכשרי דהא דריש יטמא יטמא ממש וליכא אלא חד קרא בהכשר ואין לומר דלשמואל נפקי תלושין ומחוברין מחד קרא דלא משמע הכי מדנקט והעבירה בנהר ונ"ל דע"י העור הבשר הוכשרה דע"כ לא פליגי בריש העור והרוטב (לקמן קיח:) אלא כשיש יד להכשר אבל ביש שומר להכשר כ"ע מודו דהיינו מחוברין דבשעת דיבוקן בעור הוו מחוברין:

והבשר לרבות עצים ולבונה. תימה מנא לן דאתא לרבות עצים ולבונה דלמא לבשר דוקא אתי דמהני ליה חבת הקדש ולא בעי הכשר:

עצים ולבונה בני אכילה נינהו אלא חבת הקדש כו'. וא"ת ומשקי בית המטבחיים אמאי דכן כגון יין ושמן לתכשרי בחבת הקדש להיות אוכל כמו עצים ולבונה וי"ל דחבת הקדש מהני מוהבשר לשוויי אוכל מידי דדמי לאוכל כגון עצים ולבונה שהוא דבר עב וקשה כעין אוכל אבל לשוויי משקה אוכל מוהבשר לא מהניא חבת הקדש: