Click Here for audio
מיקל.
מיקל - אע"ג דמשני לא סבר דמקפיד איניש מידי דלא חסר בה:
אמר אביי: טעמא דרבן שמעון כדמר.
דאמר מר - רבה בר נחמני רביה דאביי דרבה גידלו בביתו:
דאמר מר: האי מאן דניחא ליה דתתבור ארעיה,
דתתבור - שתעשה בורה שלא יצמחו זרעוניה:
ליזרעה שתא חטי ושתא שערי.
ליזרע [שתא] חטין וכו' - ה"נ פסק עמו חטין שמא הוא זרעה חטין בשנה שעברה ואם יזרענה זה שעורין נמצא זה מקלקלה:
שתא שתי ושתא ערב.
ולא אמרן אלא דלא כריב ותני[1]
דלא כריב ותני - חרשה לאחר קצירה ושינה בשעת הזרע:
אבל כריב ותני לית לן בה:
תבואה לא יזרענה קטנית [וכו']: מתני ליה רב יהודה לרבין
מתני לה רב יהודה לרבין - במתני' תבואה יזרענה קטנית:
"תבואה - יזרענה קטנית".
א"ל: והא אנן תנן: "תבואה לא יזרענה קטנית"?
א"ל לא קשיא: הא לן, והא להו
הא לן והא להו - מתני' בא"י קאי שהיא מקום הרים ואיכא למיחש לכחשא דארעא אנן השתא בבבל קיימינן שהיא מצולה וטבועה בבצעי המים וליכא למיחש לכחשא דארעא הלכך משנה בכל מקום שירצה מקטנית לתבואה ומתבואה לקטנית ורבי שמעון אוסר כדאמרן:
א"ל רב יהודה לרבין בר ר"נ: רבין אחי, הני תחלי דבי כיתנא
תחלי דבי כיתנא - שחלים שקורין כרישי"ן הגדילים בין הפשתן:
אין בהן משום גזל.
אין בהם משום גזל - לכל הבא ועוקרן לפי שהוא משביח את הבעלים שמפסידים פשתן יותר על דמיה:
עומדות על גבולין
ואם עומדת על גבול - הערוגה שאין עומדים בתוכה:
יש בהן משום גזל
יש בהם משום גזל - דלא מפסדי:
ואם הוקשו לזרע
הוקשו לזרע - אותן שחלים שעמדו בפשתן ימים רבים עד שנגמר גידוליהן שוב אין עקירתן מועלת לפשתן ויש בהם משום גזל:
אפילו דבי כיתנא נמי יש בהם משום גזל.
מ"ט? מאי דאפסיד, אפסיד.
א"ל רב יהודה לרבין בר ר"נ: רבין אחי, הני דילי, דילך. ודילך, דילי.
דילי דילך דילך דילי - יש באילנותי שהפירות שלך ובאילנותיך שהפירות שלי ששדותינו זו לזו סמוכות והמצרים גבוהים ואילנות נטועין בהם יש מהם נטועין בשלי ששרשיהן כפפו ונטו כולן לתוך שדך ויונקים משלך ויש בשלך שנוטין לתוך שלי ויונקים מארצי:
נהוג בני מצרא, אילן הנוטה לכאן, לכאן. והנוטה לכאן, לכאן.
ונהגו בני מצרא וכו' נוטה לכאן ולכאן - נוטין שרשין לשדה זו הפירות שלו:
דאיתמר: אילן העומד על המיצר: אמר רב: הנוטה לכאן, לכאן. והנוטה לכאן, לכאן.
ושמואל אמר: חולקין.
מיתיבי: אילן העומד על המיצר - יחלוקו.
תיובתא דרב?
תרגמא שמואל אליבא דרב, בממלא כל המיצר כולו.
בממלא כל המצר - שנוטין שרשין לכאן ולכאן:
אי הכי, מאי למימרא?
לא צריכא.
דתלי טוניה לחד גיסא.
דתלי טוניה - משא פירותיו וענפיו נוטה לצד האחד:
ואכתי מאי למימרא?
מהו דתימא, דא"ל: "פלוג הכי".
פלוג הכי - טול אתה חציו שאצלך ואני חציו שאצלי:
קמ"ל דאמר ליה: "מאי חזית דפלגת הכי פלוג הכי".
פלוג הכי - לעבר רוחב השדה חלוק האילן אם עומדת השדה מזרח ומערב יחלוק אותו האילן צפון ודרום:
א"ל רב יהודה לרבין בר ר"נ: רבין אחי, לא תזבין ארעא דסמיכא למתא.
לא תזבון - לא תקנה שדה הסמוכה לעיר שעין בני האדם שולטת בה תמיד:
דא"ר אבהו אמר רב הונא אמר רב: אסור לו לאדם שיעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה.
אסור לאדם כו' - שלא יפסידנה בעין הרע:
איני?
והא אשכחינהו רבי אבא לתלמידיה דרב, אמר להו: מאי אמר רב בהני קראי?
(דברים כח, ג) ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך ואמרו ליה הכי אמר רב
"ברוך אתה בעיר" - שיהא ביתך סמוך לבהכ"נ.
"ברוך אתה בשדה" - שיהו נכסיך קרובים לעיר.
"ברוך אתה בבואך" - שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעת ביאתך מן הדרך.
ספק נדה - וכ"ש ודאי:
"ברוך אתה בצאתך" - שיהו צאצאי מעיך כמותך.
ואמר להו: ר' יוחנן לא אמר הכי.
אמר להו - רב אבא רבי יוחנן לא אמר הכי:
אלא, "ברוך אתה בעיר" - שיהא בית הכסא סמוך לשולחנך.
סמוך לשולחנך - כלומר סמוך לביתך שלא תצטרך להרחיק בשדות והאי דנקט שולחנך שתוכל לבדוק עצמך לפני אכילה ולאחר אכילה כדאמר בשבת (דף מא.) כדתניא הנצרך לנקביו ואוכל דומה לתנור שהסיקוהו על גבי אפרו ואחר אכילה שהמאכל דוחק ומוציא את המעוכל ואם יהא צריך להרחיק פעמים שהעמוד חוזר ובא לידי הדרוקן אבל בית הכנסת סמוך לביתו לר' יוחנן לאו מעליותא היא:
אבל בהכ"נ לא.
ורבי יוחנן לטעמיה, דאמר: שכר פסיעות יש.
ר' יוחנן לטעמיה - דאמר במסכת סוטה (דף כב.) שכר פסיעות יש דאמר למדנו יראת חטא מבתולה וקיבול שכר מאלמנה שאמרה לו ולא שכר פסיעות יש אם יש בית הכנסת בשכונתי ואני באה לבית מדרשך להתפלל:
"ברוך אתה בשדה" - שיהו נכסיך משולשין.
משולשין - שיש שנה שלוקה בגפנים ובזיתים ואין לוקה בתבואה ויש שנה שלוקה בזו ולא בזו ותהי לו פליטה:
שליש בתבואה, שליש בזיתים, ושליש בגפנים.
"ברוך אתה בבואך, וברוך אתה בצאתך" - שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם. מה ביאתך לעולם בלא חטא, אף יציאתך מן העולם בלא חטא.