מתניתין דלא כי האי תנא.
מתניתין - דקתני בהולכת סולם פליגי, לאו כי האי תנא דקתני בהולכה מודו מפני שצורך י"ט היא:
דתניא אמר רבי שמעון בן אלעזר: מודים ב"ש וב"ה שמוליכין את הסולם משובך לשובך.
לא נחלקו אלא להחזיר.
שב"ש אומרים: אין מחזירין.
וב"ה אומרים: אף מחזירין.
אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים, בסולם של שובך, אבל בסולם של עליה, דברי הכל אסור.
אבל של עליה אסור - דההוא ודאי אמרי להטיח גגו הוא צריך:
רבי דוסא אומר: מטהו מחלון לחלון.
אחרים אומרים משום רבי דוסא: אף מדדין בו
מדדין בו - אם החלון רחוק ואין ראש הסולם מגיע שם בה בהטיה, מדדין רגליו של סולם מעט מעט:
בני רבי חייא נפוק לקרייתא.
לקרייתא - לכפרים לראות שדותיהן:
כי אתו, אמר להו אבוהון: כלום מעשה בא לידכם?
אמרו לו: סולם בא לידינו, והתרנוהו.
סולם בא לידינו - הולכת סולם של עליה לשובך:
אמר להם: צאו ואסרו מה שהתרתם.
אינהו סבור: מדקא אמר רבי יהודה בסולם של עליה לא פליגי, מכלל דתנא קמא סבר פליגי.
מכלל דת"ק סבר - בשל עליה פליגי בחזרה ומודים בהולכה:
ולא היא.
רבי יהודה טעמיה דתנא קמא קא מפרש.
טעמיה דת"ק קא מפרש - ובשל עליה ליכא למאן דשרי:
ממאי?
מדקתני מוליכין את הסולם משובך לשובך.
ממאי מדקתני - במלתיה דת"ק משובך לשובך אלמא בסולם המיוחד לשובכין קאי:
ואי סלקא דעתך בסולם של עליה פליגי, האי מוליכין את הסולם משובך לשובך, מוליכין את הסולם לשובך מבעי ליה?
אלא לאו הכי קאמר: של שובך אין, של עליה לא.
ואידך?
מי קתני סולם של שובך
מי קתני סולם של שובך - דנהוי משמע דבשל שובך קאי:
משובך לשובך קתני.
משובך לשובך קתני - ולעולם בשל עליה. ורבותא אשמועינן דיוליכנו מעליה לשובך ראשון וממנו לכמה שובכין:
ואפי' לכמה שובכין.
איכא דאמרי אמרו לו: הטוי סולם של עליה בא לידינו - והתרנוהו.
הטוי סולם של עליה - והוליכו לשובך מבעוד יום ועכשיו בא להטותו מחלון לחלון:
אמר להם: צאו ואסרו מה שהתרתם.
אינהו סבור: מאי דקא אסר תנא קמא
מאי דקא אסר ת"ק - דרבי דוסא, דהוא ר' יהודה דאמר בסולם של עליה אסור להוליך, קא שרי רבי דוסא מיהא להטות:
קא שרי רבי דוסא.
ולא היא. מאי דקא שרי תנא קמא
ולא היא מאי דקא שרי ת"ק - דהיינו של שובך להוליך קא אסר ר' דוסא, ואתא למימר הולכה אסור הטיה שרי, ובשל עליה לא איירי כלל:
קא אסר רבי דוסא:
אבל מטהו מחלון לחלון וכו':
אלמא גבי שמחת יו"ט, ב"ש לחומרא וב"ה לקולא.
ורמינהי: השוחט חיה ועוף ביום טוב. ב"ש אומרים: יחפור בדקר ויכסה.
וב"ה אומרים: לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן מבעוד יום?
אמר רבי יוחנן: מוחלפת השיטה.
מוחלפת השיטה - כאן הוחלפה שיטתן, וצריך להפוך דבריהם:
ממאי?
וממאי דמוחלפת - ומאי קשיא ליה לר' יוחנן, דלמא טעמייהו דב"ש התם משום דאיכא דקר נעוץ וליכא צד איסור:
דלמא עד כאן לא קאמרי ב"ש התם אלא היכא דאיכא דקר נעוץ.
אבל היכא דליכא דקר נעוץ - לא.
אבל היכא דליכא דקר נעוץ - דאיכא צד רמז חפירה לא שרו. ואפי' בעפר תיחוח שהוא כחפור ועומד, והכא נמי לא שנא דהא איכא חשדא דלהטיח גגו:
ואי נמי, עד כאן לא קאמרי בית הלל הכא, אלא דשובכו מוכיח עליו.
אבל התם לא?
אבל התם לא - דגזרי משום כתישה, דלמא זמנין דבעי כתישה:
אלא אי קשיא
אלא אי קשיא - מתניתין אהדדי שהוצרך רבי יוחנן להחליף שיטתן וצריך להפוך דבריהם:
הא קשיא.
הא קשיא - על זו החליפה:
בית שמאי אומרים: לא יטול
לא יטול - מן הגוזלות בי"ט:
אלא אם כן נענע מבעוד יום.
אא"כ נענע מבעוד יום - ולא סגי בהכנה בדבור בעלמא, כדמפרש לקמן טעמא, דלמא למחר כי שקיל להו חייס עלייהו, וממליך:
וב"ה אומרים: עומד ואומר זה וזה אני נוטל.
אלמא גבי שמחת יו"ט ב"ש לחומרא וב"ה לקולא.
ורמינהי: השוחט חיה ועוף ביו"ט.
אמר רבי יוחנן: מוחלפת השיטה.
ודלמא לא היא.
עד כאן לא אמרי ב"ש אלא היכא דאיכא דקר נעוץ