אבל היכא דליכא דקר נעוץ - לא.
אבל היכא דליכא דקר נעוץ לא - והא נמי להא דמיא, דלמא ממליך ואשתכח דטלטלה בכדי, דכיון דממליך בטלה לה הזמנה למפרע:
אי נמי. עד כאן לא קאמרי ב"ה הכא, אלא כיון דמוקצה הוא,
אלא כיון דמוקצה הוא - כיון דאינו אסור אלא משום מוקצה - בהזמנה בעלמא סגי:
בעומד ואומר זה וזה אני נוטל, סגי.
אבל התם לא.
אלא אי קשיא הא קשיא.
ב"ש אומרים: אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר.
את העלי - דף עב וכבד וכותשין בו חטים לטרגיס וטיסני והוי מלאכתו לאיסור. וקא סברי ב"ש אסור לטלטלו ואפי' לצורך גופו, שצריך לגוף הכלי למלאכה המותרת היום:
וב"ה מתירין.
אלמא גבי שמחת יו"ט ב"ש לחומרא וב"ה לקולא.
ורמינהי: השוחט חיה ועוף ב"ש וכו'?
אמר רבי יוחנן: מוחלפת השיטה.
ממאי? דלמא לא היא?
עד כאן לא קאמרי ב"ש התם אלא היכא דאיכא דקר נעוץ.
אבל היכא דליכא דקר נעוץ - לא.
אי נמי, עד כאן לא קאמרי ב"ה הכא אלא דאיכא תורת כלי עליו.
תורת כלי עליו - ואף על פי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך גופו:
אבל התם לא.
אלא אי קשיא הא קשיא.
ב"ש אומרים: אין נותנין את העור
אין נותנין את העור - שהופשט ביום טוב:
לפני הדורסן.
לפני הדורסן - לא ישטחנו במקום דריסת הרגלים שזהו צורך עבוד שמתעבד ע"י הדריסה:
ולא יגביהנו אלא אם כן יש עליו כזית בשר.
וב"ה מתירין.
ובית הלל מתירין - קס"ד משום שמחת יום טוב, דאי לא שרית ליה לא שחיט:
אלמא גבי שמחת יום טוב ב"ש לחומרא וב"ה לקולא.
ורמינהי: השוחט חיה ועוף ביום טוב וכו'?
אמר רבי יוחנן: מוחלפת השיטה.
ממאי? דלמא לא היא.
עד כאן לא קאמרי ב"ש התם אלא היכא דאיכא דקר נעוץ.
אבל היכא דליכא דקר נעוץ - לא.
אי נמי עד כאן לא קאמרי ב"ה הכא, אלא דחזי למזגא עלויה.
למזגא עליה - כן היתה ישיבתם שוטחין בגדים על גבי הקרקע ונסמכין ויושבין על ברכיהן כפופין כדאמרינן בפסחים (דף קח.) הוה זגינן אברכי דהדדי ונמצאת שטיחתו צורך י"ט:
אבל התם לא.
אלא אי קשיא הא קשיא.
ב"ש אומרים: אין מסלקין את התריסין ביום טוב.
תריסין - דלתות החלונות של חנויות שסוגרין בהן החלונות בלילה ומסלקין אותם ביום ונותנין אותן לפניהם ושוטחין עליהן תבלין למכור לרבים ובי"ט מותר ליקח מחנוני המכיר אותו, ובלבד שלא יזכיר סכום מקח:
וב"ה מתירין אף להחזיר.
אף להחזיר - ולסגור בהן. וחזרה ודאי שלא לצורך היא. ואפילו דאמרינן אין בנין בכלים - טרחא דלאו צורך מיהא הוה. וקא שרינן ליה משום תחלתן, כדלקמן. אלמא משום שמחת י"ט מקילינן וקשיא ב"ה דכסוי:
אלמא גבי שמחת יו"ט ב"ש לחומרא וב"ה לקולא.
ורמינהי: השוחט חיה ועוף ביו"ט וכו'?
בשלמא ב"ש אבית שמאי לא קשיא.
התם דאיכא דקר נעוץ הכא ליכא דקר נעוץ.
הכא ליכא דקר נעוץ - כלומר ליכא טעמא להתירא, דקא סברי יש בנין בכלים:
אלא ב"ה אבית הלל קשיא?
אמר רבי יוחנן: מוחלפת השיטה.
[דילמא לא היא]?
עד כאן לא קאמרי בית הלל הכא, אלא משום דאין בנין בכלים ואין סתירה בכלים, אבל התם לא:
Start here
משנה
ב"ש אומרים: לא יטול אא"כ נענע מבעוד יום.
וב"ה אומרים עומד ואומר
עומד ואומר - מבעוד יום:
זה וזה אני נוטל:
גמרא
אמר רב חנן בר אמי: מחלוקת בבריכה ראשונה
בבריכה ראשונה - דרך מגדלי יונים להניח בריכה ראשונה של כל שנה להיות צוות לאמה:
דב"ש סברי גזרינן
גזרינן - כי שקיל להו למחר אתי לאמלוכי וחייס עלייהו והוי ליה טלטול שלא לצורך ומשנענע ומשמש בהן מבעוד יום לשחיטה ולא חס עלייהו תו לא חיישינן דחייס:
דלמא אתי לאמלוכי.
וב"ה סברי לא גזרינן.
אבל בבריכה שניה דברי הכל בעומד ואומר זה וזה אני נוטל סגיא.
וב"ה למה ליה למימר זה וזה אני נוטל, לימא מכאן אני נוטל למחר?
וכי תימא ב"ה לית להו ברירה.
לית להו ברירה - וכי שקיל למחר דלמא לא הני אזמין והוא לא הזמין את כולם אלא כדי צרכו:
והתנן. המת בבית ולו פתחים הרבה
ולו פתחים הרבה - כולם פתוחים או כולם סגורים:
כולן טמאים
כולם טמאים - כל כלים המונחים בחלל הפתחים תחת עובי התקרה של פתח טמאים ואע"פ שאינו תחת הגג המאהיל על המת שגזרו חכמים טומאה על מקום שהוא דרך יציאת הטומאה שסופו לצאת דרך שם וכאן אין אנו יודעים באיזה יוציאנו הלכך כולם טמאים:
נפתח אחד מהן
נפתח אחד מהם - לאחר מיתת המת:
הוא טמא
הוא טמא - בין כלים דמעיקרא בין כלים דלבסוף המובאין לו מבחוץ:
וכולן טהורין.
וכולן טהורים - לדברי הכל מוקמינן להו דמודו הכל מכאן ולהבא בכלים המובאים לתוכן אחרי כן מבחוץ דודאי בההוא דנפתח מפיק ליה:
חשב להוציאו באחד מהן או בחלון שיש בו ארבעה על ארבעה.
ארבעה על ארבעה - בכך שערוהו שראוי להוצאת מתים:
מצלת על כל הפתחים כולן.
מצלת על כל הפתחים - מלטמא כאילו נפתח:
ב"ש אומרים: והוא שחשב להוציאו עד שלא ימות המת.
ובית הלל אומרים אף משימות המת
אף משימות המת - וקס"ד דבברירה פליגי ובכלים שהיו בהם בין מיתה למחשבה ב"ש סברי לא אמרי' הוברר דמעיקרא דעתיה להכי הואי ולא ירדה הטומאה לשאר הפתחים ובית הלל סברי הוברר ולמאי דס"ד השתא סבירא לן דבנפתח אחד מהם נמי הוו פליגי בכלים דמעיקרא וטהורין דקא תני לעיל לדברי הכל בכלים דמכאן ולהבא:
הא אתמר עלה אמר רבה לטהר את הפתחים מכאן ולהבא
הא אתמר עלה כו' - ואפי' בית הלל לית להו הוברר ואין מטהרין אלא כלים דלבסוף דלאחר מחשבה אבל הראשונים טמאים וב"ש מטמאין אף האחרונים דקא סברי משירדה תורת טומאה לפתחים לפני מחשבה במיתת המת שוב אינו עולה מהם אלא על ידי מעשה כגון נפתח ובנפתח אחד מהם לא פליגי מידי:
וכן אמר רבי אושעיא לטהר את הפתחים מכאן ולהבא מכאן ולהבא אין למפרע לא.
רבא אמר לעולם למפרע
רבא אמר לעולם למפרע - נמי מטהרין בית הלל דאית להו ברירה והכא במתניתין היינו טעמא דצריך לברר ולומר אלו אני נוטל דלמא למחר מטלטל ובודק השמנים ושביק הא ושקיל אידך נמצא מטלטל מה שלא הזמין שהרי לא היה דעתו אלא בכדי צרכו הלכך אומר זה וזה אני נוטל ולמחר על כרחיה הני מילי דשקיל:
והכא היינו טעמא דלמא מטלטל ושביק מטלטל ושביק וקא מטלטל מידי דלא חזי ליה והא אמרת בעומד ואומר זה וזה אני נוטל סגיא?
והא אמרת בעומד - מרחוק ואין מנענע סגיא אלמא לא בדק מאתמול הכחושים והשמנים ואכתי איכא למיחש:
הני מילי מערב יו"ט
ה"מ מערב י"ט - כלומר היכא דידע מערב י"ט דהני הוא דאזמינן דתו בין שהן כחושין בין שהן שמנים לא שקיל אחריני שהרי יודע שמוקצין הם שלא זמנן: