Enjoying this page?

SHABBOS - 019a – יציאות השבת – פרק ראשון – שבת, יט ע”א

צורת הדף באתר היברובוקס

כותח הבבלי וכל מיני כותח - אסור למכור ל' יום קודם הפסח:

כותח הבבלי - נותנין בו חמץ כדאמרי' באלו עוברין ואינו עשוי לאכול יחד אלא לטבול בו ואינו כלה עד זמן מרובה:

שלשים יום - משמתחילין לדרוש בהלכות הפסח חלה אזהרת פסח עליו:

ת"ר: נותנין מזונות לפני הכלב בחצר.

נטלו ויצא - אין נזקקין לו.

כיוצא בו: נותנין מזונות לפני הנכרי בחצר.

נטלו ויצא - אין נזקקין לו.

הא תו למה לי, היינו הך?

מהו דתימא האי רמי עליה והאי לא רמי עליה - קמ"ל:

כלב - רמי עליה לזונו:

ת"ר: לא ישכיר אדם כליו לנכרי בע"ש. בד' ובה' מותר.

לא ישכיר אדם כליו - לעשות בהן מלאכה בע"ש דנראה שמשכירו לו לצורך השבת:

כיוצא בו: אין משלחין איגרות ביד נכרי בע"ש. בד' ובה' מותר.

אמרו עליו על ר' יוסי הכהן, ואמרי לה על ר' יוסי החסיד - שלא נמצא כתב ידו ביד נכרי מעולם.

שלא נמצא כתב ידו - שלא יוליכנו בשבת:

ת"ר: אין משלחין איגרת ביד נכרי ע"ש אא"כ קוצץ לו דמים.

אלא אם כן קצץ לו דמים - דכיון דקוצץ לו דמים בדידיה טרח וב"ש לא מודו בקצץ דאפילו בקצץ פליגי דהא לא עדיף ממוכר ומשאיל ונותן מתנה אלא מילתא דב"ה אשמעינן דבדלא  קוצץ לא פליגי דאסור:

ב"ש אומרים: כדי שיגיע לביתו.

לביתו - של מי שנשתלח לו:

וב"ה אומרים: כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה.

לבית הסמוך - לחומת העיר שנשתלח שם:

והלא קצץ?

והלא קצץ - ואמאי אסרי ב"ה הא אינהו שרו לעיל:

אמר רב ששת: ה"ק ואם לא קצץ בית שמאי אומרים עד שיגיע לביתו ובית הלל אומרים עד שיגיע לבית הסמוך לחומה.

והאמרת רישא אין משלחין?

והא אמרת רישא אין משלחין - אא"כ. קצץ:

לא קשיא הא דקביע בי דואר במתא

דואר - שלטון העיר ולו רגילין לשלוח איגרות:

שכיחא במתא - משלחין בלא קוצץ בכדי שיגיע השליח למר לבית הדואר ולמר לבית הסמוך לחומה ורישא דאין משלחין בלא קוצץ כלל דלא קביע במתא ואם לא ימצאנו יהא צריך  לילך אחריו בשבת:

והא דלא קביע בי דואר במתא:

ת"ר: אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם לשבת.

מפליגין - מפרישין מן היבשה לים וזהו לשון [הפלגת] ספינה על שם שמפליג עצמו מן היישוב ומרבינו יעקב שמעתי בעירובין שאמצעיתו של ים נקרא פילגוס ואף בלשון לעז פילגס(פיליג"א: לב ים) :

במה דברים אמורים לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה שפיר דמי.

ופוסק עמו על מנת לשבות ואינו שובת. דברי רבי.

ופוסק - עם הנכרי ע"מ לשבות ואין צריך לשבות:

רשב"ג אומר: אינו צריך.

ומצור לצידן אפילו בע"ש מותר:

ומצור לצידן - אין אלא מהלך יום ובע"ש היה שם יום השוק כדאמרינן בפסחים במקום שנהגו [דף נ:]:

ת"ר: אין צרין על עיירות של נכרים פחות מג' ימים קודם לשבת. ואם התחילו אין מפסיקין.

וכן היה שמאי אומר: (דברים כ) עד רדתה אפי' בשבת:

אמר רבן שמעון בן גמליאל נוהגין היו וכו': תניא. א"ר צדוק: כך היה מנהגו של בית רבן גמליאל שהיו נותנין כלי לבן לכובס ג' ימים קודם לשבת. וצבועים אפילו בע"ש.

ומדבריהם למדנו שהלבנים קשים לכבסן יותר מן הצבועין.

ומדבריהם למדנו כו' - ונפקא מינה לשכר הכובס:

אביי הוה יהיב ליה ההוא מנא דצביעא לקצרא.

לקצרא - כובס:

אמר ליה: כמה בעית עילויה?

כמה בעית עלויה - בשכר כיבוס:

א"ל: כדחיורא.

אמר ליה: כבר קדמוך רבנן.

כבר קדמוך רבנן - שלמדונו שהלבנים קשים לכבסן יותר מן הצבועים:

אמר אביי: האי מאן דיהיב מנא לקצרא במשחא ניתיב ליה ובמשחא נשקול מיניה.

לימשחיה - ימדדנו בנתינתו ובחזירתו:

דאי טפי אפסדיה דמתחיה, ואי בציר אפסדיה דכווציה:

דכווצי - ברותחין:

ושוין אלו ואלו שטוענין כו': מאי שנא כולהו דגזרו בהו ב"ש ומ"ש קורות בית הבד ועיגולי הגת דלא גזרו?

הנך דאי עביד להו בשבת מיחייב חטאת - גזרו בהו ב"ש ע"ש עם חשכה.

קורות בית הבד ועיגולי הגת דאי עביד להו בשבת לא מיחייב חטאת - לא גזרו.

מאן תנא דכל מידי דאתי ממילא שפיר דמי?

דאתי ממילא - כגון משקין הללו שנסחטים מאליהם ובלבד שיתחיל מבעוד יום:

אמר רבי יוסי [ברבי] חנינא: רבי ישמעאל היא.

דתנן: השום והבוסר והמלילות שרסקן מבעוד יום

בוסר - ענבים בתחילתן כשהן דקים מוציא מהן משקין לטבל בו בשר לפי שהוא חזק וקרוב להחמיץ:

מלילות - שבולין שלא בשלו כל צרכן מרסקן וטוענן באבנים ומשקה זב מהן ומטבל בו:

רבי ישמעאל אומר: יגמור משתחשך.

יגמור - מאחר שרסקן וצברם בכובד יניחם בכלים ויצאו מעצמן ומותר לכתחילה:

ורבי עקיבא אומר: