Enjoying this page?

SHABBOS - 018b – יציאות השבת – פרק ראשון – שבת, יח ע”ב

צורת הדף באתר היברובוקס

מוגמר וגפרית מ"ט שרו ב"ש?

מוגמר וגפרית מ"ט שרו - הא מנחי בכלים:

התם מנח אארעא.

כגון דמנחי מוגמר וגפרית בארעא - ולא בכלי:

גיגית ונר וקדרה ושפוד מ"ט שרו ב"ש?

גיגית - שהשכר בתוכו ואי אפשר לשופכו לארץ והשעורין נשורין כל השבת יותר מח' ימים והשבת בכלל וכן נר הדולק בשבת וכן קדרה שעל גבי כירה שאי אפשר שלא תצטמק  בשבת וכן שפוד המונח בתנור כדתנן (דף יט:) משלשלין את הפסח ולא פליגי ב"ש:

דמפקר להו אפקורי.

בדמפקר להו - לכלים ושוב אינו מצווה על שביתתן:

מאן תנא להא דת"ר: לא תמלא אשה קדרה עססיות ותורמסין ותניח לתוך התנור ע"ש עם חשכה.

עססיות ותורמסין - מיני קטניות וצריכין בישול יותר:

ואם נתנן - למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו.

בכדי שיעשו - כדי שלא יהנה ממלאכת שבת:

כיוצא בו. לא ימלא נחתום חבית של מים ויניח לתוך התנור ע"ש עם חשכה.

ואם עשה כן למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו.

לימא ב"ש היא ולא ב"ה?

אפילו תימא ב"ה, גזירה שמא יחתה בגחלים.

יחתה בגחלים - למהר בישולן:

א"ה מוגמר וגפרית נמי לגזור?

התם לא מחתי להו, דאי מחתי סליק בהו קוטרא וקשי להו.

סליק בהו קוטרא - של עצים ומשחיר הבגדים ועשן העצים קשה להם וכן בגפרית:

אונין של פשתן נמי ליגזור?

התם כיון דקשי להו זיקא לא מגלו ליה.

לא מגלי - משטח פי תנור וליכא למגזר שמא יחתה בגחלים:

צמר ליורה לגזור?

לגזור - שמא יחתה בגחלים:

אמר שמואל: ביורה עקורה.

עקורה - מעל האור:

וניחוש שמא מגיס בה?

מגיס - מהפך בה ובמבושל הוי בישול:

בעקורה וטוחה.

וטוחה - מכוסה בכיסוי שלה וטוחה בטיט סביב דכולי האי לא טרח ומידכר:

והשתא דאמר מר: גזירה שמא יחתה בגחלים

והשתא דאמר מר - דהנחת קדרה לא אסירא אלא משום חתייה:

האי קדרה חייתא שרי לאנוחה ע"ש עם חשיכה בתנורא.

האי קדר' חייתא שפיר דמי - להשהותה לכתחלה מבעוד יום בתנור והיא מתבשלת כל הלילה דודאי חייתא לאו אדעתא למיכלה לאורתא אנחה התם ומשום למחר לא אתי לחתויי  שהרי יש לה שהות גדול ולא דמי לעססיות ותורמסין שאין כל הלילה והיום די להן:

מ"ט - כיון דלא חזי לאורתא אסוחי מסח דעתיה מיניה, ולא אתי לחתויי גחלים.

ובשיל - שפיר דמי

ובשיל שפיר דמי - מבושלת כל צרכה שפיר דמי להניחה דלא בעי חיתוי:

בשיל ולא בשיל - אסיר.

ואי שדא ביה גרמא חייא - שפיר דמי.

שדא ביה גרמא חייא - דלאו דעתיה למיכליה לאורתא:

והשתא דאמר מר כל מידי דקשי ליה זיקא לא מגלו ליה

האי בשרא דגדיא ושריק - שפיר דמי.

גדיא - קשי ליה זיקא:

שריק - פי התנור בטיט סביב כיסוי אינו מוכן לחתות:

דברחא ולא שריק - אסור.

ברחא - איל גדול לא קשיא ליה זיקא ואתי לגלויי פי התנור ליטול כיסויו לחתות:

דגדיא ולא שריק,

דגדיא ולא שריק - איכא חדא לאיסורא וחדא להיתרא: 

דברחא ושריק - רב אשי שרי. ורב ירמיה מדיפתי אסיר.

ולרב אשי דשרי, [והתנן]: אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום?

התם דברחא ולא שריק.

איכא דאמרי: דגדיא בין שריק בין לא שריק - שפיר דמי.

דברחא נמי ושריק שפיר דמי.

כי פליגי דברחא ולא שריק - דרב אשי שרי, ורב ירמיה מדיפתי אסיר.

ולרב אשי דשרי - [והתנן]: אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום?

התם בבשרא אגומרי.

בבשרא אגומרי - שאינו בתנור דאפילו כיסוי ליכא ומוכן להפוך בו ולחתות:

אמר רבינא האי קרא חייא שפיר דמי, כיון דקשי ליה זיקא כבשרא דגדיא דמי:

ב"ש אומרים אין מוכרין: ת"ר: ב"ש אומרים לא ימכור אדם חפצו לנכרי ולא ישאילנו ולא ילונו ולא יתן לו במתנה אלא כדי שיגיע לביתו.

לא ישאלנו - שאלה דבר החוזר בעין הלואה בדבר הניתן להוצאה:

אלא כדי שיגיע - הנכרי לביתו מבעוד יום ואע"ג דבדידיה קטרח מחמירין ב"ש דמיחלף בשלוחו:

וב"ה אומרים כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה.

בית הסמוך לחומה - של עיר אחרת שהנכרי דר שם שהרי יכול להניחו שם:

רבי עקיבא אומר כדי שיצא מפתח ביתו.

מפתח ביתו - של ישראל:

א"ר יוסי בר' יהודה הן הן דברי רבי עקיבא הן הן דברי בית הלל. לא בא רבי עקיבא אלא לפרש דברי ב"ה:

הן הן דברי כו' - לא בא ר"ע לחלוק על ב"ה אלא לחלוק על תנא בן מחלוקתו שאמר אליבא דב"ה לבית הסמוך לחומה ובא ר"ע לומר לא אמרו ב"ה כן אלא כו': 

ת"ר: בש"א לא ימכור אדם חמצו לנכרי אלא אם כן יודע בו שיכלה קודם הפסח. דברי ב"ש.

ובית הלל אומרים: כל זמן שמותר לאוכלו מותר למוכרו.

רבי יהודה אומר: