[ז' אדר תשי"ב]
...ומענין ימי הפורים.
ידוע אשר שמחת[1] פורים גדולה הרבה משמחת יום טוב (דחייבים בהו בשמחה מדאוריתא[2] ועכ"ז ודאי אין לבסומי כ"כ. וכמ"ש הרמב"ם[3] גבי שמחת יו"ט לא ימשך ביין כו') שנעשה בהם ניסים לאבותינו, ובכ"ז שמחת פורים עצומה ויתירה מהשמחה שביו"ט,
והטעם מפני שביו"ט, אף שממשיכים תוספת אור וגילוי מלמעלה מהשתלשלות - ההמשכה היא בסדר ההשתלשלות בשיעור ומדה, משא"כ בפורים שע"י המסנ"פ שהי' בהם אז כל השנה, שהוא בחי' שלמעלה מהטעם ודעת, הגיעו למעלה מעלה מגדר ההשתלשלות ולכן השמחה מגילוי זה הוא למעלה מהדעת, עד דלא ידע.
ביחד עם זה הנה ימי[4] הפורים הם ימי משתה ושמחה[5] התגלות אורות בכלים דוקא, לשכון בכלי גם במה שלא יכיל הכלי לסבול האור ע"פ ההשתלשלות,
גם מותרים הם בעשיית מלאכה[6].
היינו שבשעת עשיית מלאכה, בעת המשתה ושמחה - גם אז הוא במס"נ למעלה מן הטעם ודעת לגמרי, בהעדר שום חפץ ורצון בלתי לה' לבדו, וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי גו'.
שכמו שהי' נשמע הלשון מרבנו הזקן בדבקותו[7] שהי' אומר בזה הלשון:
איך וויל זע גאר ניסט איך וויל ניט דאיין גן עדן איך וויל ניט דאיין עולם הבא כו' איך וויל מער ניט אז דיך אליין.