004 - הִלְכוֹת חָמֵץ וּמַצָּה פֵּרֶק ד

הִלְכוֹת חָמֵץ וּמַצָּה פֵּרֶק ד

א כָּתוּב בַּתּוֹרָה "לֹא-יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ" (שמות יג,ז). יָכוֹל אִם טָמַן אוֹתוֹ, אוֹ הִפְקִיד אוֹתוֹ בְּיַד גּוֹיִים, לֹא יִהְיֶה עוֹבֵר--תִּלְמֹד לוֹמַר "שְׂאֹר, לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם" (שמות יב,יט), אַפִלּוּ הִטְמִינוֹ אוֹ הִפְקִידוֹ. יָכוֹל לֹא יִהְיֶה עוֹבֵר אֵלָא אִם כֵּן הָיָה הֶחָמֵץ בְּבֵיתוֹ, אֲבָל אִם הָיָה רָחוֹק מִבֵּיתוֹ בַּשָּׂדֶה אוֹ בְּעִיר אַחֶרֶת, לֹא יִהְיֶה עוֹבֵר--תִּלְמֹד לוֹמַר "בְּכָל-גְּבֻלֶךָ" (שמות יג,ז; דברים טז,ד), בְּכָל רְשׁוּתוֹ. יָכוֹל יְהֶא חַיָּב לְבַעַר מֵרְשׁוּתוֹ חָמֵץ שֶׁלַּגּוֹי, אוֹ שֶׁלַּהֶקְדֵּשׁ--תִּלְמֹד לוֹמַר "לֹא-יֵרָאֶה לְךָ" (שם), שֶׁלָּךְ אֵי אַתָּה רוֹאֶה; אֲבָל אַתָּה רוֹאֶה שֶׁלַּאֲחֵרִים, אוֹ שֶׁלְּגָבוֹהַּ.

ב הַא לָמַדְתָּ, שֶׁחָמֵץ שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל--אִם הִנִּיחוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, אַפִלּוּ טָמוּן, וְאַפִלּוּ בְּעִיר אַחֶרֶת, וְאַפִלּוּ מֻפְקָד בְּיַד גּוֹיִים--הֲרֵי זֶה עוֹבֵר מִשּׁוֹם "לֹא-יֵרָאֶה" (שמות יג,ז; דברים טז,ד) וְ"לֹא יִמָּצֵא" (שמות יב,יט); וְחָמֵץ שֶׁלַּהֶקְדֵּשׁ אוֹ שֶׁלַּגּוֹי, שֶׁהָיָה אֵצֶל יִשְׂרָאֵל--אַפִלּוּ הָיָה עִמּוֹ בַּבַּיִת--הֲרֵי זֶה מֻתָּר, מִפְּנֵי שְׁאֵינוּ שֶׁלּוֹ. וְאַפִלּוּ הָיָה שֶׁלְּגֵר תּוֹשָׁב שֶׁיַּד יִשְׂרָאֵל שׁוֹלֶטֶת עָלָיו, אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא הֶחָמֵץ מֵרְשׁוּתֵנוּ בַּפֶּסַח. אֲבָל צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, בִּפְנֵי חֲמֵצוֹ שֶׁלַּגּוֹי--שֶׁמֶּא יָבוֹא לְהִסְתַּפַּק מִמֶּנּוּ; אֲבָל שֶׁלַּהֶקְדֵּשׁ, אֵינוּ צָרִיךְ, מִפְּנֵי שֶׁהַכֹּל פּוֹרְשִׁין מִן הַהֶקְדֵּשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי מְעִילָה.

ג גּוֹי שֶׁהִפְקִיד חֲמֵצוֹ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל--אִם קִבַּל עָלָיו יִשְׂרָאֵל אַחְרָיוּתוֹ, שְׁאִם אָבַד אוֹ נִגְנַב, יְשַׁלַּם לוֹ דָּמָיו--הֲרֵי זֶה חַיָּב לְבַעֲרוֹ: הוֹאִיל וְקִבַּל עָלָיו אַחְרָיוּת, נַעֲשָׂה כְּשֶׁלּוֹ. וְאִם לֹא קִבַּל אַחְרָיוּת--מֻתָּר לְקַיְּמוֹ אֶצְלוֹ, וּמֻתָּר לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ אַחַר הַפֶּסַח: שֶׁבִּרְשׁוּת הַגּוֹי הוּא.

ד גּוֹי אַלָּם שֶׁהִפְקִיד חֲמֵצוֹ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל--אִם יוֹדֵעַ הַיִּשְׂרְאֵלִי שְׁאִם אָבַד אוֹ נִגְנַב, מְחַיְּבוֹ לְשַׁלְּמוֹ וְכוֹפֵהוּ וְאוֹנְסוֹ לְשַׁלַּם, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִבַּל אַחְרָיוּת--הֲרֵי זֶה חַיָּב לְבַעֲרוֹ: שֶׁהֲרֵי נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ הוּא שֶׁלּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמְּחַיְּבוֹ הָאַנָּס בְּאַחְרָיוּתוֹ.

ה יִשְׂרָאֵל שֶׁהִרְהִין חֲמֵצוֹ אֵצֶל הַגּוֹי--אִם אָמַר לוֹ, אִם לֹא הֵבֵאתִי לָךְ מָעוֹת מִכָּאן וְעַד יוֹם פְּלוֹנִי, קְנֵה חָמֵץ זֶה מֵעַכְשָׁו--הֲרֵי זֶה בִּרְשׁוּת הַגּוֹי, וְאוֹתוֹ הֶחָמֵץ מֻתָּר לְאַחַר הַפֶּסַח: וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַזְּמָן שֶׁקָּבַע לוֹ, קֹדֶם הַפֶּסַח. וְאִם לֹא אָמַר לוֹ, קְנֵה מֵעַכְשָׁו--נִמְצָא אוֹתוֹ הֶחָמֵץ כְּאִלּוּ הוּא פִּקָּדוֹן אֵצֶל הַגּוֹי, וְאָסוּר בַּהֲנָיָה לְאַחַר הַפֶּסַח.

ו יִשְׂרָאֵל וְגוֹי שֶׁהָיוּ בָּאִין בִּסְפִינָה, וְהָיָה הֶחָמֵץ בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וְהִגִּיעָה שָׁעָה חֲמִישִׁית--הֲרֵי זֶה מוֹכְרוֹ לַגּוֹי, אוֹ נוֹתְנוֹ לוֹ בְּמַתָּנָה; וְחוֹזֵר וְלוֹקְחוֹ מִמֶּנּוּ אַחַר הַפֶּסַח, וּבִלְבָד שֶׁיִּתְּנוֹ לוֹ מַתָּנָה גְּמוּרָה.

ז אוֹמֵר הוּא יִשְׂרָאֵל לַגּוֹי, עַד שֶׁאַתָּה לוֹקֵחַ בְּמָנֶה בּוֹא וְקַח בְּמָאתַיִם, עַד שֶׁאַתָּה לוֹקֵחַ מִגּוֹי בּוֹא וְקַח מִיִּשְׂרָאֵל--שֶׁמֶּא אֶצְרֹךְ וְאֶקַּח מִמָּךְ אַחַר הַפֶּסַח. אֲבָל לֹא יִמְכֹּר לוֹ וְלֹא יִתֵּן לוֹ, עַל תְּנָאי; וְאִם עָשָׂה כֵּן, הֲרֵי זֶה עוֹבֵר עַל בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא.

ח תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ, עוֹבְרִין עָלֶיהָ מִשּׁוֹם בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא--כְּגוֹן הַמֻּרְיָס וְכֻתָּח הַבַּבְלִי וְשֵׁכָר הַמָּדִי שֶׁעוֹשִׂין אוֹתוֹ מִן הַקֶּמַח, וְכָל כַּיּוֹצֶא בְּאֵלּוּ מִדְּבָרִים הַנֶּאֱכָלִים; אֲבָל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ, וְאֵינוּ רָאוּי לַאֲכִילָה--הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְקַיְּמוֹ בַּפֶּסַח.

ט כֵּיצַד: עֲרֵבַת הָעַבְדָנִין שֶׁנָּתַן לְתוֹכָהּ קֶמַח וְעוֹרוֹת, אַפִלּוּ נְתָנוֹ שָׁעָה אַחַת קֹדֶם שָׁעַת הַבֵּעוּר--הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְקַיְּמוֹ. וְאִם לֹא נָתַן הָעוֹרוֹת, וְנָתַן הַקֶּמַח קֹדֶם שְׁלוֹשָׁה יָמִים לְשָׁעַת הַבֵּעוּר--מֻתָּר, שֶׁהֲרֵי נִפְסַד וְהִבְאִישׁ; תּוֹךְ שְׁלוֹשָׁה יָמִים, חַיָּב לְבַעַר.

י וְכֵן הַקִּילוֹר וְהָרְטִיָּה וְהָאַסְפְּלוֹנִית וְהַתִּרְיָאק שֶׁנָּתַן לְתוֹכָן חָמֵץ--מֻתָּר לְקַיְּמָן בַּפֶּסַח, שֶׁהֲרֵי נִפְסְדָה צוּרַת הֶחָמֵץ.

יא הַפַּת עַצְמָהּ שֶׁעִפְּשָׁה וְנִפְסְלָה מִלֶּאֱכֹל הַכֶּלֶב, וּמְלֻגְמָה שֶׁנִּסְרְחָה--אֵינוּ צָרִיךְ לְבַעַר. בְּגָדִים שֶׁכִּבְּסוּ אוֹתָן בְּחֵלֶב חִטָּה, וְכֵן נְיָרוֹת שֶׁדִּבְּקוּ אוֹתָן בְּחָמֵץ, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה--מֻתָּר לְקַיְּמָן בַּפֶּסַח, וְאֵין בָּהֶן מִשּׁוֹם "לֹא-יֵרָאֶה" (שמות יג,ז; דברים טז,ד) וְ"לֹא יִמָּצֵא" (שמות יב,יט): שְׁאֵין צוּרַת הֶחָמֵץ עוֹמֶדֶת.

יב דָּבָר שֶׁנִּתְעָרַב בּוֹ חָמֵץ וְאֵינוּ מַאֲכַל אָדָם כְּלָל, אוֹ שְׁאֵינוּ מַאֲכַל כָּל אָדָם כְּגוֹן הַתִּרְיָאק וְכַיּוֹצֶא בּוֹ--אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְקַיְּמוֹ, אָסוּר לְאָכְלוֹ עַד אַחַר הַפֶּסַח; וְאַף עַל פִּי שְׁאֵין בּוֹ מִן הֶחָמֵץ אֵלָא כָּל שְׁהוּא, הֲרֵי זֶה אָסוּר לְאָכְלוֹ.