ישעיהו פרק ט

א הָעָם֙ הַהֹֽלְכִ֣ים בַּחֹ֔שֶׁךְ רָא֖וּ א֣וֹר גָּד֑וֹל יֹֽשְׁבֵי֙ בְּאֶ֣רֶץ צַלְמָ֔וֶת א֖וֹר נָגַ֥הּ עֲלֵיהֶֽם׃

העם ההולכים בחושך - הם יושבי ירושלים, שהיו חשיכים מדאגת סנחרב. כענין שאמר חזקיהו: (לקמן לז) "יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה":

ראו אור גדול - במפלתו של סנחריב:

ב הִרְבִּ֣יתָ הַגּ֔וֹי לא (ל֖וֹ) הִגְדַּ֣לְתָּ הַשִּׂמְחָ֑ה שָֽׂמְח֤וּ לְפָנֶ֨יךָ֙ כְּשִׂמְחַ֣ת בַּקָּצִ֔יר כַּֽאֲשֶׁ֥ר יָגִ֖ילוּ בְּחַלְּקָ֥ם שָׁלָֽל׃

הרבית הגוי - נעשו גדולים לכל שומעיהם, כששמעו האומות הנסים שנעשו להם:

לו הגדלת השמחה - ולא לאויביו. וכתיב לא בלמ"ד אלף, לפי שלא היתה שמחת חזקיה שלימה, לפי שבאותו הפרק נאמ' לו הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך (לקמן לח):

כשמחת בקציר - ת"י: "כחדוות נצחי קרב", שהוא כעין הקציר. הורגי אדם קוצצי צוארים. ושינה הכתוב בלשונו לדרוש שהיה אותו הנס בליל קציר העומר:

כאשר יגילו בחלקם שלל - מצרים בימי משה. שאף כאן חלקו שלל כוש ומצרים, וחמדת כל הגוים. כמ"ש: (לקמן לז) שכשחזר מעל תרהקה מלך כוש בא לו לירושלים עם כל אוצרות כוש ומצרים. כענין שנאמר: (לקמן מה) יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים וגו' והכל בזזו חזקיה ועמו:

ג כִּ֣י ׀ אֶת־עֹ֣ל סֻבֳּל֗וֹ וְאֵת֙ מַטֵּ֣ה שִׁכְמ֔וֹ שֵׁ֖בֶט הַנֹּגֵ֣שׂ בּ֑וֹ הַֽחִתֹּ֖תָ כְּי֥וֹם מִדְיָֽן׃

כי את עול סבלו - עול שהיה סבל לחזקיה, ושהיה מטה את שכמו, למשא כבד להעלות מס קשה. ואת שבט יהודה שהיה נוגש בו בחזקיהו:

החיתות - שברח יחד בלילה אחד:

כיום מדין - בימי גדעון. שאף הם נפלו יחד בלילה אחת, ובליל קציר העומר. כמו שנאמר: "והנה צליל שעורים מתהפך במחנה מדין":

ד כִּ֤י כָל־סְאוֹן֙ סֹאֵ֣ן בְּרַ֔עַשׁ וְשִׂמְלָ֖ה מְגֽוֹלָלָ֣ה בְדָמִ֑ים וְהָֽיְתָ֥ה לִשְׂרֵפָ֖ה מַֽאֲכֹ֥לֶת אֵֽשׁ׃

כי כל סאון סאן ברעש - יש פותרין אותו לשון סאה ומדה, כמו שדרשוהו רבותינו. אך לפי פשט ל' המקרא לא יתכן לפרש מגזרתו, מאחר שאין הוי"ו והנו"ן מעיקר התיבה, אלא כמו שאון מן שואה והמון מן הומה וחרון מן חרה לא יתפעל עם הנון לומר סואן אלא סואה כמו מן המון הומה ומן שאון שואה ולא יאמר שואן הומן חורן. ואני אומר שפתרונו לפי הענין, ואין לו דומה מן המקרא, ופתרונו לשון צהלת נצחון במלחמה, כי כל סאון סאן ברעש קול נצחון, שום נוצח במלחמה ברעש שעטת סוסים והגפת תריסין הוא, ושמלת הרוגי מלחמה מגוללה:

בדמים - אבל נצחון זה אין בו רעש ואין בו דם:

והיתה לשריפה - יקד יקוד מאכולת:

 ה כִּֽי־יֶ֣לֶד יֻלַּד־לָ֗נוּ בֵּ֚ן נִתַּן־לָ֔נוּ וַתְּהִ֥י הַמִּשְׂרָ֖ה עַל־שִׁכְמ֑וֹ וַיִּקְרָ֨א שְׁמ֜וֹ פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר אֲבִי־עַ֖ד שַׂר־שָׁלֽוֹם׃

כי ילד יולד לנו - אע"פ שאחז רשע הוא, בנו הנולד לו זה כמה שנים להיות לנו תחתיו למלך - צדיק יהיה, ותהיה משרת הקב"ה ועולו על שכמו. שיהיה עוסק בתורה ושומר מצות. ויטה שכם למשאו של הקב"ה. "ויקרא שמו" - הקב"ה שהוא מפליא עצה, ואל גבור, ואבי עד - קרא שמו של חזקיהו "שר שלום", כי שלום ואמת יהיה בימיו:

 ו לםרבה (לְמַרְבֵּ֨ה) הַמִּשְׂרָ֜ה וּלְשָׁל֣וֹם אֵֽין־קֵ֗ץ עַל־כִּסֵּ֤א דָוִד֙ וְעַל־מַמְלַכְתּ֔וֹ לְהָכִ֤ין אֹתָהּ֙ וּֽלְסַעֲדָ֔הּ בְּמִשְׁפָּ֖ט וּבִצְדָקָ֑ה מֵֽעַתָּה֙ וְעַד־עוֹלָ֔ם קִנְאַ֛ת יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת תַּֽעֲשֶׂה־זֹּֽאת׃ {פ}

למרבה המשרה - למי יקרא השם? למלך המרבה המשרה של הקב"ה על עצמו, לירא מפניו. "משרה", לשון שררה זו לתשובת אחרים. אך יש לומר, שאף "שר שלום", משמותיו של הקב"ה. וקריאת שם זה אינה לשם ממש, אלא לשם גדולה ושררה, כמו: "וקרא שם בבית לחם". וכמו: "ועשיתי לך שם". אף כאן, ויקרא שמו ויתן לו שם וממשלה. "ולשלום" הניתן לו "אין קץ". שהיה לו שלום מכל עבריו. ואין קץ זה לשון הפסק עולמית, אלא אין קץ לסביביו, על כסא מלכות דוד יהיה שלום זה במשפט וצדקה שעשה חזקיהו:

ולשלום - וי"ו זה תיקון המלה הוא, הרבה משרה על שכמו, ומה גמול ישלם לו? הנה לשלומו אין לו קץ, ואין קצבה:

מעתה ועד עולם - עולמו של חזקיהו כל ימיו. וכן מצינו שאמרה חנה על שמואל: וישב שם עד עולם. ולתשובת החולקים האומרים לדעתם יש להשיבם ומה הוא מעתה והלא לא בא עד לסוף ה' מאות שנה ויותר:

קנאת ה' צבאות - שקנא לציון על אשר יעץ עליה ארם ופקח:

תעשה זאת - ולא אחז ראוי לכך, ואף זכות אבות תמה. תוספת ואמרו רבותינו בקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב גוג ומגוג. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מי שקצץ דלתות ההיכל ושגרן למלך אשור, יעשה משיח? מיד סתמו הכתוב:

ז דָּבָ֛ר שָׁלַ֥ח אֲדֹנָ֖י בְּיַֽעֲקֹ֑ב וְנָפַ֖ל בְּיִשְׂרָאֵֽל׃

."דבר שלח ה' ביעקב." - הנבואה שנתנבא לפורענות פקח בן רמליה

ונפל בישראל - מעתה תתקיים בהם

 ח וְיָֽדְעוּ֙ הָעָ֣ם כֻּלּ֔וֹ אֶפְרַ֖יִם וְיוֹשֵׁ֣ב שֹֽׁמְר֑וֹן בְּגַֽאֲוָ֛ה וּבְגֹ֥דֶל לֵבָ֖ב לֵאמֹֽר׃

בגאוה ובגודל לבב לאמר - מה שהיו אומרים בגאוה ובגודל לבב:

ט לְבֵנִ֥ים נָפָ֖לוּ וְגָזִ֣ית נִבְנֶ֑ה שִׁקְמִ֣ים גֻּדָּ֔עוּ וַֽאֲרָזִ֖ים נַֽחֲלִֽיף׃

לבנים נפלו וגזית נבנה - המלכים שהיו לנו קודם שמלך פקח, כגון יהואחז בן יהוא, שבימיו נתמעטו, כענין שנאמר: (מלכים ב יג) כי אבדם מלך ארם שפלים היו והם הלכו להם כבניין לבנים רעוע הנופל אבל זה שהוא עכשיו חזק הוא כבנין אבני גזית וכן ארזים טובים משקמים לבנין:

 י וַיְשַׂגֵּ֧ב יְהוָ֛ה אֶת־צָרֵ֥י רְצִ֖ין עָלָ֑יו וְאֶת־אֹֽיְבָ֖יו יְסַכְסֵֽךְ׃

"וישגב ה' את צרי רצין עליו" - הם בוטחים במה שנסמכו על רצין מלך ארם והקב"ה ישגב את מלך אשור עליו ויסכסכנו להשיאו לבא עליו כך שמעתי ואני אומר את אויביו כלפי השכינה הוא אומר הקב"ה יסכסך את אויביו זה בזה גוי בגוי ארם ופלשתים בישראל וישראל זה בזה כמו שנאמר למטה בענין מנשה את אפרים וגו'

 

יא אֲרָ֣ם מִקֶּ֗דֶם וּפְלִשְׁתִּים֙ מֵֽאָח֔וֹר וַיֹּֽאכְל֥וּ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל־פֶּ֑ה בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃

"וישגב ה' את צרי רצין עליו" - הם בוטחים במה שנסמכו על רצין מלך ארם והקב"ה ישגב את מלך אשור עליו ויסכסכנו להשיאו לבא עליו כך שמעתי ואני אומר את אויביו כלפי השכינה הוא אומר הקב"ה יסכסך את אויביו זה בזה גוי בגוי ארם ופלשתים בישראל וישראל זה בזה כמו שנאמר למטה בענין מנשה את אפרים וגו'

 

 

יב וְהָעָ֥ם לֹא־שָׁ֖ב עַד־הַמַּכֵּ֑הוּ וְאֶת־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֹ֥א דָרָֽשׁוּ׃ {ס}

"עד המכהו" - עד הקב"ה שהוא מביא עליו המכו' האלה

 

יג וַיַּכְרֵ֨ת יְהוָ֜ה מִיִּשְׂרָאֵ֗ל רֹ֧אשׁ וְזָנָ֛ב כִּפָּ֥ה וְאַגְמ֖וֹן י֥וֹם אֶחָֽד׃

"כפה ואגמון" - לשון מלכים ושלטונים כפה ארקוול"ר בלעז כלומר אותם החופפים עליהם ככיפה זו

"ואגמון" - ואף היא כיפה קטנה וע"ש שכפופה כאגמון קורא לה אגמון ובברייתא דשמואל מצינו שיש מזלות ברקיע ממונים ואלה שמותם וכאן אמר הנביא שכל חכמיהם המתנבאי' להם וחוזים בכוכבים את הבאות עליהם יכרית ה' מהם

 

יד זָקֵ֥ן וּנְשׂוּא־פָנִ֖ים ה֣וּא הָרֹ֑אשׁ וְנָבִ֥יא מֽוֹרֶה־שֶּׁ֖קֶר ה֥וּא הַזָּנָֽב׃

 

טו וַיִּֽהְי֛וּ מְאַשְּׁרֵ֥י הָֽעָם־הַזֶּ֖ה מַתְעִ֑ים וּמְאֻשָּׁרָ֖יו מְבֻלָּעִֽים׃

 

"מאשרי" - מדריכי כמו באשורי אחזה רגלי (איוב כג) ומאושריו שלמדו דרכי מדרכי התועה סא"א

"ומאושריו מבולעים" - הדורכים בדרך המתעי' המאשרים אותם בדרכים הללו דרכים מסותרים ונבוכים שאין פתח לצאת מהם ולשון בילוע נופל על הדרך כענין שנאמר במקום אחר עמי מאשריך מתעים ודרך אורחותיך בלעו (לעיל ג')

 

טז עַל־כֵּ֨ן עַל־בַּֽחוּרָ֜יו לֹֽא־יִשְׂמַ֣ח ׀ אֲדֹנָ֗י וְאֶת־יְתֹמָ֤יו וְאֶת־אַלְמְנוֹתָיו֙ לֹ֣א יְרַחֵ֔ם כִּ֤י כֻלּוֹ֙ חָנֵ֣ף וּמֵרַ֔ע וְכָל־פֶּ֖ה דֹּבֵ֣ר נְבָלָ֑ה בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃

"ומרע" - רשע כמו זרע מרעים (לעיל א')

 

יז כִּֽי־בָעֲרָ֤ה כָאֵשׁ֙ רִשְׁעָ֔ה שָׁמִ֥יר וָשַׁ֖יִת תֹּאכֵ֑ל וַתִּצַּת֙ בְּסִֽבְכֵ֣י הַיַּ֔עַר וַיִּֽתְאַבְּכ֖וּ גֵּא֥וּת עָשָֽׁן׃

"כי בערה כאש רשעה" - רשעתם תבער בהם ותאכלם כאש

"שמיר ושית" - שלהם תאכל המורדים והפושעים שבהם

"ותצת בסבכי היער" - בדלת העם סבכי ענפים

"ויתאבכו גאות עשן" - יהיו נבוכים ומסוגרים בחוז' עשן התבערה ויתאבכו כל לשון נבך אין יסוד תיבה אלא בך כמו מבכי נהרות (איוב כח) עמק הבכא (תהלים פד) והנון באה לו לפרקים וכאן בא בו אל"ף במקום נו"ן כמו אלף של אבחת חרב (יחזקאל כא) ואל"ף של אחוותי באזניכם (איוב יג)

 

יח בְּעֶבְרַ֛ת יְהוָ֥ה^[1] צְבָא֖וֹת נֶעְתַּ֣ם אָ֑רֶץ וַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמַֽאֲכֹ֣לֶת אֵ֔שׁ אִ֥ישׁ אֶל־אָחִ֖יו לֹ֥א יַחְמֹֽלוּ׃

"נעתם ארץ" - יונתן תירגם חרוכ' ארעא וקשה בעיני לפרש כן שהיה לו לומר נעתמה הארץ ואחרי שאין לו דמיון במקרא לא לשון התרגום ולא לשון אחר אני מפרשו לפי עניינו בעברת הקב"ה נעתם העשן הזה לארץ והוא לשון נגזר על הארץ או לשון נתך והגיע לארץ

 

יט וַיִּגְזֹ֤ר עַל־יָמִין֙ וְרָעֵ֔ב וַיֹּ֥אכַל עַל־שְׂמֹ֖אול וְלֹ֣א שָׂבֵ֑עוּ אִ֥ישׁ בְּשַׂר־זְרֹע֖וֹ יֹאכֵֽלוּ׃

"ויגזור על ימין" - יבוזו וישללו זה את זה על ימין או על שמאל ולא ימצא להם

"איש בשר זרעו" - ת"י גבר נכסיה קריביה יבזון

 

כ מְנַשֶּׁ֣ה אֶת־אֶפְרַ֗יִם וְאֶפְרַ֨יִם֙ אֶת־מְנַשֶּׁ֔ה יַחְדָּ֥ו הֵ֖מָּה עַל־יְהוּדָ֑ה בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃ {ס}

"מנשה את אפרים" - מנשה יתחבר עם אפרים

"ואפרים את מנשה" - עם מנשה ויחדו המה יתחברו על יהודה