ח אִם־חָפֵ֥ץ בָּ֨נוּ֙ יְהוָ֔ה וְהֵבִ֤יא אֹתָ֨נוּ֙ אֶל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וּנְתָנָ֖הּ לָ֑נוּ אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־הִ֛וא זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃

ט אַ֣ךְ בַּֽיהוָה֮ אַל־תִּמְרֹדוּ֒ וְאַתֶּ֗ם אַל־תִּֽירְאוּ֙ אֶת־עַ֣ם הָאָ֔רֶץ כִּ֥י לַחְמֵ֖נוּ הֵ֑ם סָ֣ר צִלָּ֧ם מֵֽעֲלֵיהֶ֛ם וַֽיהוָ֥ה אִתָּ֖נוּ אַל־תִּֽירָאֻֽם׃

(ט) אל תמרדו - ושוב "ואתם אל תיראו":

כי לחמנו הם - נאכלם כלחם:

סר צלם - מגינם וחזקם. כשרים שבהם מתו. איוב שהיה מגין עליהם. דבר אחר: צלו של המקום סר מעליהם:

י וַיֹּֽאמְרוּ֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה לִרְגּ֥וֹם אֹתָ֖ם בָּֽאֲבָנִ֑ים וּכְב֣וֹד יְהוָ֗ה נִרְאָה֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֶֽל־כָּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}

(י) לרגום אותם - את יהושע וכלב:

וכבוד ה' - הענן ירד שם:

יא וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה עַד־אָ֥נָה יְנַֽאֲצֻ֖נִי הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה וְעַד־אָ֨נָה֙ לֹֽא־יַאֲמִ֣ינוּ בִ֔י בְּכֹל֙ הָֽאֹת֔וֹת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי בְּקִרְבּֽוֹ׃

(יא) עד אנה - עד היכן:

ינאצני - ירגיזוני:

בכל האתות - בשביל כל הנסים שעשיתי להם, היה להם להאמין שהיכולת בידי לקיים הבטחתי:

יב אַכֶּ֥נּוּ בַדֶּ֖בֶר וְאֽוֹרִשֶׁ֑נּוּ וְאֶֽעֱשֶׂה֙ אֹֽתְךָ֔ לְגוֹי־גָּד֥וֹל וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ׃

(יב) ואורשנו - לשון תרוכין. ואם תאמר מה אעשה לשבועת אבות? 

ואעשה אתך לגוי גדול - שאתה מזרעם: 

יג וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֶל־יְהוָ֑ה וְשָֽׁמְע֣וּ מִצְרַ֔יִם כִּֽי־הֶעֱלִ֧יתָ בְכֹֽחֲךָ֛ אֶת־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה מִקִּרְבּֽוֹ׃

יד וְאָֽמְר֗וּ אֶל־יוֹשֵׁב֮ הָאָ֣רֶץ הַזֹּאת֒ שָֽׁמְעוּ֙ כִּֽי־אַתָּ֣ה יְהוָ֔ה בְּקֶ֖רֶב הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה אֲשֶׁר־עַ֨יִן בְּעַ֜יִן נִרְאָ֣ה ׀ אַתָּ֣ה יְהוָ֗ה וַעֲנָֽנְךָ֙ עֹמֵ֣ד עֲלֵהֶ֔ם וּבְעַמֻּ֣ד עָנָ֗ן אַתָּ֨ה הֹלֵ֤ךְ לִפְנֵיהֶם֙ יוֹמָ֔ם וּבְעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ לָֽיְלָה׃

(יג - יד) ושמעו מצרים - ושמעו את אשר תהרגם:

כי העלית - כי משמש בלשון אשר. והם ראו אשר העלית בכוחך הגדול אותם מקרבם. וכשישמעו שאתה הורגם לא יאמרו שחטאו לך. אלא יאמרו שכנגדם יכולת להלחם, אבל כנגד יושבי הארץ לא יכולת להלחם. וזה הוא......

ואמרו אל יושב הארץ הזאת - כמו על יושב הארץ הזאת. ומה יאמרו עליהם? מה שאמור בסוף העניין, "מבלתי יכולת ה'". בשביל ששמעו, "כי אתה ה'" שוכן בקרבם, ו"עין בעין" אתה ה' "נראה להם". והכל בדרך חיבה. ולא הכירו בך שנתקה אהבתך מהם עד הנה:

טו וְהֵֽמַתָּ֛ה אֶת־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה כְּאִ֣ישׁ אֶחָ֑ד וְאָֽמְרוּ֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־שָֽׁמְע֥וּ אֶֽת־שִׁמְעֲךָ֖ לֵאמֹֽר׃

(טו) והמתה את העם הזה כאיש אחד - פתאום. ומתוך כך יאמרו "הגויים אשר שמעו את שמעך" וגו':

טז מִבִּלְתִּ֞י יְכֹ֣לֶת יְהוָ֗ה לְהָבִיא֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣ע לָהֶ֑ם וַיִּשְׁחָטֵ֖ם^[1] בַּמִּדְבָּֽר׃

(טז) מבלתי יכלת וגו' - לפי שיושבי הארץ חזקים וגיבורים. ואינו דומה פרעה לשלושים ואחד מלכים. זאת יאמרו על "יושב הארץ הזאת":

מבלתי יכלת - מתוך שלא היה יכולת בידו להביאם, שחטם:

יכלת - שם דבר הוא:

יז וְעַתָּ֕ה יִגְדַּל־נָ֖א כֹּ֣חַ אֲדֹנָ֑י כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ לֵאמֹֽר׃

(יז) יגדל נא כח ה' - לעשות דבורך:

כאשר דברת לאמר - ומהו הדבור? 

[רש"י דברים כג, כד]

יח יְהוָ֗ה אֶ֤רֶךְ אַפַּ֨יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד נֹשֵׂ֥א עָוֹן וָפָ֑שַׁע וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה פֹּקֵ֞ד עֲוֹן אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֖ים וְעַל־רִבֵּעִֽים׃

(יח) ה' ארך אפים - לצדיקים ולרשעים. כשעלה משה למרום, מצאו משה להקב"ה שהיה יושב וכותב, "ה' ארך אפים". אמר לו: "לצדיקים". אמר לו הקב"ה: "אף לרשעים". אמר לו: "רשעים יאבדו!". אמר לו הקב"ה: "חייך שתצטרך לדבר". כשחטאו ישראל בעגל, ובמרגלים, התפלל משה לפניו בארך אפים. אמר לו הקב"ה: "והלא אמרת לי לצדיקים?". אמר לו: "והלא אמרת לי אף לרשעים":

נקה - לשבים:

לא ינקה - לשאינן שבים:

יט סְלַֽח־נָ֗א לַֽעֲוֹן הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה כְּגֹ֣דֶל חַסְדֶּ֑ךָ וְכַֽאֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֨אתָה֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה מִמִּצְרַ֖יִם וְעַד־הֵֽנָּה׃

כ וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה סָלַ֖חְתִּי כִּדְבָרֶֽךָ׃

(כ) כדברך - בשביל מה שאמרת, "פן יאמרו מבלתי יכולת ה'":

[רש"י דברים ט, יח] [לעיין]

כא וְאוּלָ֖ם חַי־אָ֑נִי וְיִמָּלֵ֥א כְבוֹד־יְהוָ֖ה אֶת־כָּל־הָאָֽרֶץ׃

(כא) ואולם - כמו אבל זאת אעשה להם:

חי אני - לשון שבועה. כשם שאני חי וכבודי ימלא את כל הארץ, כך אקיים להם. "כי כל האנשים הרואים וגו' אם יראו את הארץ". הרי זה מקרא מסורס. "חי אני", "כי כל האנשים, אם יראו את הארץ". וכבודי ימלא את כל הארץ, שלא יתחלל שמי במגפה הזאת לאמר, "מבלתי יכולת ה' להביאם". שלא אמיתם פתאום כאיש אחד, אלא באיחור ארבעים שנה, מעט מעט:

כב כִּ֣י כָל־הָֽאֲנָשִׁ֗ים הָֽרֹאִ֤ים אֶת־כְּבֹדִי֙ וְאֶת־אֹ֣תֹתַ֔י אֲשֶׁר־עָשִׂ֥יתִי בְמִצְרַ֖יִם וּבַמִּדְבָּ֑ר וַיְנַסּ֣וּ אֹתִ֗י זֶ֚ה עֶ֣שֶׂר פְּעָמִ֔ים וְלֹ֥א שָֽׁמְע֖וּ בְּקוֹלִֽי׃

(כב) וינסו - כמשמעו:

זה עשר פעמים - שנים בים, שנים במן, ושנים בשליו, וכו'. כדאיתא במס' ערכין (טו, א):

כג אִם־יִרְאוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתִּי לַֽאֲבֹתָ֑ם וְכָל־מְנַֽאֲצַ֖י לֹ֥א יִרְאֽוּהָ׃

(כג) אם יראו - לא יראו:

לא יראוה - לא יראו את הארץ:

כד וְעַבְדִּ֣י כָלֵ֗ב עֵ֣קֶב הָֽיְתָ֞ה ר֤וּחַ אַחֶ֨רֶת֙ עִמּ֔וֹ וַיְמַלֵּ֖א אַֽחֲרָ֑י וַהֲבִֽיאֹתִ֗יו אֶל־הָאָ֨רֶץ֙ אֲשֶׁר־בָּ֣א שָׁ֔מָּה וְזַרְע֖וֹ יֽוֹרִשֶֽׁנָּה׃

(כד) רוח אחרת - שתי רוחות אחת בפה ואחת בלב. למרגלים אמר: "אני עמכם בעצה". ובלבו היה, לומר האמת. ועל ידי כן היה בו כוח להשתיקם. כמו שנאמר, (לעיל יג, ל) "ויהס כלב". שהיו סבורים שיאמר כמותם. זהו שנאמר בספר (יהושע יד, ז), "ואשיב אותו דבר כאשר עם לבבי", ולא כאשר עם פי:

וימלא אחרי - וימלא את לבו אחרי. וזה מקרא קצר:

אשר בא שמה - חברון תינתן לו:

יורשנה - כתרגומו: יתרכינה. יורישו את הענקים ואת העם אשר בה. ואין לתרגמו יירתינה, אלא במקום יירשנה:

כה וְהָֽעֲמָלֵקִ֥י וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י יוֹשֵׁ֣ב בָּעֵ֑מֶק מָחָ֗ר פְּנ֨וּ וּסְע֥וּ לָכֶ֛ם הַמִּדְבָּ֖ר דֶּ֥רֶךְ יַם־סֽוּף׃ {פ}

(כה) והעמלקי וגו' - אם תלכו שם יהרגו אתכם, מאחר שאיני עמכם:

מחר פנו - לאחוריכם וסעו לכם וגו':