בראשית פרק כג
א וַיִּֽהְיוּ֙ חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה[1] מֵאָ֥ה שָׁנָ֛ה וְעֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים שְׁנֵ֖י חַיֵּ֥י שָׂרָֽה׃
(א) ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים - לכך נכתב "שנה" בכל כלל וכלל. לומר לך, שכל אחד נדרש לעצמו. בת מאה כבת עשרים לחטא. מה בת עשרים לא חטאה. שהרי אינה בת עונשין. אף בת מאה בלא חטא.[2] ובת עשרים כבת שבע ליופי:
שני חיי שרה - כלן שוין לטובה:
ב וַתָּ֣מָת שָׂרָ֗ה בְּקִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥וא חֶבְר֖וֹן בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ׃
(ב) בקרית ארבע - על שם ארבע ענקים שהיו שם. אחימן, שישי, ותלמי, ואביהם. דבר אחר, על שם ארבעה זוגות שנקברו שם, איש ואשתו: אדם וחווה. אברהם ושרה. יצחק ורבקה. יעקב ולאה[3]:
ויבא אברהם - מבאר שבע[4]:
לספוד לשרה ולבכתה - ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק. לפי שעל ידי בשורת העקידה, שנזדמן בנה לשחיטה, וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה, ומתה[5]:
ג וַיָּ֨קָם֙ אַבְרָהָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י מֵת֑וֹ[6] וַיְדַבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־חֵ֖ת לֵאמֹֽר׃
ד גֵּר־וְתוֹשָׁ֥ב אָֽנֹכִ֖י עִמָּכֶ֑ם תְּנ֨וּ לִ֤י אֲחֻזַּת־קֶ֨בֶר֙ עִמָּכֶ֔ם וְאֶקְבְּרָ֥ה מֵתִ֖י מִלְּפָנָֽי[7]׃
(ד) גר ותושב אנכי עמכם - "גר" מארץ אחרת ונתישבתי "עמכם". ומדרש אגדה: אם תרצו הריני גר. ואם לאו אהיה תושב. ואטלנה מן הדין. שאמר לי הקב"ה (בראשית יב, ז) "לזרעך אתן את הארץ הזאת":
אחזת קבר - אחוזת קרקע לבית הקברות:
ה וַיַּֽעֲנ֧וּ בְנֵי־חֵ֛ת אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֽוֹ׃
ו שְׁמָעֵ֣נוּ ׀ אֲדֹנִ֗י נְשִׂ֨יא אֱלֹהִ֤ים אַתָּה֙ בְּתוֹכֵ֔נוּ בְּמִבְחַ֣ר קְבָרֵ֔ינוּ קְבֹ֖ר אֶת־מֵתֶ֑ךָ אִ֣ישׁ מִמֶּ֔נּוּ אֶת־קִבְר֛וֹ לֹֽא־יִכְלֶ֥ה מִמְּךָ֖ מִקְּבֹ֥ר מֵתֶֽךָ׃
(ו) לא יכלה - לא ימנע. כמו: (תהילים מ, יב) "לא תכלא רחמיך". וכמו, (בראשית ח, ב) "ויכלא הגשם":
ז וַיָּ֧קָם אַבְרָהָ֛ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ לְעַם־הָאָ֖רֶץ לִבְנֵי־חֵֽת׃
ח וַיְדַבֵּ֥ר אִתָּ֖ם לֵאמֹ֑ר אִם־יֵ֣שׁ אֶֽת־נַפְשְׁכֶ֗ם לִקְבֹּ֤ר אֶת־מֵתִי֙ מִלְּפָנַ֔י שְׁמָע֕וּנִי וּפִגְעוּ־לִ֖י בְּעֶפְר֥וֹן בֶּן־צֹֽחַר׃
(ח) נפשכם - רצונכם:
ופגעו לי - לשון בקשה. כמו, (רות א, טז) "אל תפגעי בי":
ט וְיִתֶּן־לִ֗י אֶת־מְעָרַ֤ת הַמַּכְפֵּלָה֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ אֲשֶׁ֖ר בִּקְצֵ֣ה שָׂדֵ֑הוּ בְּכֶ֨סֶף מָלֵ֜א יִתְּנֶ֥נָּה לִּ֛י בְּתֽוֹכְכֶ֖ם לַֽאֲחֻזַּת־קָֽבֶר׃
(ט) המכפלה - בית ועליה על גביו. דבר אחר: שכפולה בזוגות:
בכסף מלא - אשלם כל שוויה. וכן דוד אמר לארונה (דברי הימים א' כא, כד) "בכסף מלא"[8]:
י וְעֶפְר֥וֹן יֹשֵׁ֖ב בְּת֣וֹךְ בְּנֵי־חֵ֑ת וַיַּעַן֩ עֶפְר֨וֹן הַֽחִתִּ֤י אֶת־אַבְרָהָם֙ בְּאָזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֔ת לְכֹ֛ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִיר֖וֹ לֵאמֹֽר׃
(י) ועפרון ישב - כתיב, חסר. אותו היום מנוהו שוטר עליהם. מפני חשיבותו של אברהם, שהיה צריך לו, עלה לגדולה:
לכל באי שער עירו - שכולן בטלו ממלאכתן, ובאו לגמול חסד לשרה:
יא לֹֽא־אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי הַשָּׂדֶה֙ נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וְהַמְּעָרָ֥ה אֲשֶׁר־בּ֖וֹ לְךָ֣ נְתַתִּ֑יהָ לְעֵינֵ֧י בְנֵֽי־עַמִּ֛י נְתַתִּ֥יהָ לָּ֖ךְ קְבֹ֥ר מֵתֶֽךָ׃
(יא) לא אדני - "לא תקנה אותה בדמים":
נתתי לך - "הרי הוא כמו שנתתיה לך":
יב וַיִּשְׁתַּ֨חוּ֙ אַבְרָהָ֔ם לִפְנֵ֖י עַ֥ם הָאָֽרֶץ׃
יג וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־עֶפְר֜וֹן בְּאָזְנֵ֤י עַם־הָאָ֨רֶץ֙ לֵאמֹ֔ר אַ֛ךְ אִם־אַתָּ֥ה ל֖וּ שְׁמָעֵ֑נִי[9] נָתַ֜תִּי כֶּ֤סֶף הַשָּׂדֶה֙ קַ֣ח מִמֶּ֔נִּי[10] וְאֶקְבְּרָ֥ה אֶת־מֵתִ֖י שָֽׁמָּה׃
(יג) אך אם אתה לו שמעני - "אתה אומר לי לשמוע לך וליקח בחנם, אני אי אפשי בכך." "אך אם אתה לו שמעני", הלואי ותשמעני:
נתתי - דונא"י בלע"ז [נתתי]. מוכן הוא אצלי. והלוואי נתתי לך כבר:
יד וַיַּ֧עַן עֶפְר֛וֹן אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֽוֹ׃
טו אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי אֶרֶץ֩ אַרְבַּ֨ע מֵאֹ֧ת שֶֽׁקֶל־כֶּ֛סֶף בֵּינִ֥י וּבֵֽינְךָ֖ מַה־הִ֑וא וְאֶת־מֵֽתְךָ֖ קְבֹֽר׃
(טו) ביני ובינך - "בין שני אוהבים כמונו, מה היא חשובה לכלום? אלא הנח את המכר "ואת מתך קבור"":
טז וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָהָם֮ אֶל־עֶפְרוֹן֒ וַיִּשְׁקֹ֤ל אַבְרָהָם֙ לְעֶפְרֹ֔ן אֶת־הַכֶּ֕סֶף אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר בְּאָזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת אַרְבַּ֤ע מֵאוֹת֙ שֶׁ֣קֶל כֶּ֔סֶף עֹבֵ֖ר לַסֹּחֵֽר[11]׃
(טז) וישקל אברהם לעפרן - חסר וי"ו. לפי שאמר הרבה, ואפילו מעט לא עשה. שנטל ממנו שקלים גדולים, שהן קנטרין. שנאמר, (פסוק טז) "עובר לסוחר". שמתקבלים בשקל בכל מקום. ויש מקום, ששקליהן גדולים, שהן קנטרין. צינטינייר"ש. [מטבעות של מאה] בלע"ז: