ביאור על הנ"ל
ביאור הדברים ע"פ כי עמך מקור חיים.
ענין תרי"ג מצות, הן תרי"ג ארחין שבגולגלתא דז"א, ושרשן מחד ארחא דא"א.
והענין, דכל המצות נק' "מצות הוי"ה", הקב"ה מניח תפילין ומתעטף בציצית ומתפלל.
וביאור הענין הוא, להיות כי ידוע דאין ערוך כלל האצי' לגבי עצמות אוא"ס ב"ה, וכלא ממש חשיבי קמיה ית'.
ומקור האור הנמשך להם הוא רק מבחי' קו והארה לבד.
וגם אח"כ עוד צמצומים רבים עד שיומשך האור בבחי' חכמה וחסד.
והוא הנק' בחי' "שערות". "אבא יונק ממזלא". שבחי' השערה' הוא המשכה בדילוג הערך.
וכדי שיהיה הירידה הגדולה והשפלה זו, זהו נק' "מצות הוי"ה", שהקב"ה מקיים המצות. היינו שמניח תפילין, ר"ל ההמשכה להיות אוא"ס מתלבש בחכמה. ותפלין לשון התקשרות והתחברות מלמעלה למטה.
ולכן "מה כתיב בהו"? "כי מי גוי גדול כו'". (ברכות ו, א).
שעיקר השפעת החכמה, הוא בשביל נשמות ישראל, כמשי"ת לקמן בס"ד.
ומצות צדקה שלו ית', הוא ההמשכה בבחי' חסד, להיות "עולם חסד יבנה".
והנה כמו ע"ד דוגמא בקיום המצות באדם, הנה יש בזה שני דברים.
הא' המצוה בפ"ע, קודם שיעשה אותה האדם, כמו התפלין עצמם או הציצית.
והב', כשהאדם עושה את המצוה ומקיימה, דהיינו שמניח התפלין ומתעטף בציצית. וזהו העיקר וגמר מעשה המצוה, שאז תהיה מצוה.
כי בלתי ההנחה של התפלין על הראש והיד. הגם שכתובים הד' פרשיות בטוב. ויש בהם קדושה. עכ"ז אין בזה עדיין גילוי רצה"ע, עד שיניחם האדם בראשו וזרועו.
ועד"ז יובן למעלה, התפלין עצמם הן בחי' ד' מוחין חכמה ובינה ודעת המתחלק לחו"ג זהו בחי' א'.
אך העיקר הוא כשהקב"ה מניח התפלין, דהיינו התלבשות אוא"ס בחכמה, וזהו גמר מצותן.
משא"כ הד' מוחין מצד עצמן אין ערוך כלל לכשהקב"ה מניח אותן.
וכמו למטה שהמצוה הוא כשמניחין התפלין כנ"ל.
אך איך שייך בנמשל לומר כן?
בשלמא במשל התפלין יש להן מציאות חוץ מאדם, ע"כ גם קודם שהניחם האדם יש להן מציאות, ולהיות דבר שבקדושה, אבל למעלה, הרי "ממך הכל כתיב"?והתהוות החכמה הוא ממנו ית'. והוא היודע והוא הדיעה כו'. א"כ איך יצוייר התפלין למעלה קודם ההנחה?
אבל הענין ע"פ מ"ש במאמר דפתח אליהו, "וכד אנת תסתלק מנייהו אשתארו כגופא כו'".
דקשה כנ"ל, איך יש להם מציאות אפי' כגופא כו'?
בשלמא באדם הגוף יש לו מציאות בפ"ע, שאין התהוותו מהנשמה כ"א מטפות או"א כו'.
מה שאין כן למעלה הרי "ממך הכל", וא"כ "כד אנת תסתלק כו'". איך יש שום מציאות להן?
אך התירוץ, דפי' "תסתלק", אין ר"ל הסתלקות לגמרי, רק הסתלקות מוחין דגדלות. ונשאר מוחין דקטנות, כמו באדם כשישן.
וגם, כי הכלים הנק' "גופא", יש להן שרש בפ"ע מאוא"ס, היינו מבחי' "מטי ולא מטי".
רק שאח"כ מתלבש בהן האור ששרשו למעלה מבחי' זו, והתלבשותו כנשמתא בגופא.
ויש בזה קטנות וגדלות.
ע"כ גם בהסתלק המוחין דגדלות אשתארו הכלים כגופא, שהרי יש להן שרש בפ"ע.
רק לפי שאין ערוך בחי' זו לגבי הבחינה כשהאור ומוחין דגדלות מאיר בהן, לכך נק' כגופא בלא נשמתא.
ועד"ז יובן בענין הקב"ה מניח תפלין, היינו תוספת אור בבחי' חכמה ומוחין גדולים, עד שהן בולטים על הראש והכלי.
משא"כ התפלין מצד עצמם, יש להם ג"כ מציאות ע"ד כגופא בלא נשמתא, וכן בשאר כל המצות יובן כן.
והקב"ה יושב ועוסק בתורה הוא המשכת אותיות מבחי' שמו הגדול כו'.
והקב"ה מתפלל "יה"ר כו'" (ברכות ז, א). שיומשכו מדות דא"א בז"א כו'. ורב חסד כו'.
ויש פי' אחר, דהקב"ה ר"ל ז"א דאצי'. והתפלין הן מוחין מאו"א הנמשכים לו,וא"כ הם למעלה ממנו.
ואתי שפיר לפי זה ביותר, בענין הקב"ה מתפלל שיכבשו רחמי כו' שיומשכו לו מדות דא"א כו'.
(וב' פירושים הנ"ל בענין קוב"ה, נתבאר בפירוש הזהר, בענין קוב"ה אתי לאשתעשע בג"ע כו'.
ושני הפירושים אמת.
והוא כמ"ש במ"א שיש בחי' מצותי של המאציל ית' עצמו, ובחי' מצות הוי"ה, דז"א דאצי'.
ובודאי בז"א, המצות הן המשכה שלמעלה ממנו, משא"כ למעלה יותר, בא"ס ב"ה, "מצותי", הן המשכות ממנו לשרשי הכלים כו'.
ודי לחכימא)
וזהו שנק' המצות "דרך הוי"ה", ו"ארחות הוי"ה".
שהם כמו עד"מ דרך ושביל, שבהן נמשך אוא"ס ב"ה להתלבש באצי', וכל המשכה הוא ע"י שם הוי"ה כנודע:
והנה עיקר הכוונה במעשה המצות למטה באדם הוא, שעי"ז נמשך כן למעלה, להיות הקב"ה מקיים המצות, ע"ד הנ"ל.
וזהו הנק', להוסיף אור באצילות.
אך זהו דוקא בצדיקים, שאין רע בנר"נ שלהם כלל.
אבל בבינונים, עיקר הכוונה במצוה שלהם צ"ל לברר הנר"נ שלהם עי"ז.
ויש להבין בזה, דהלא המצוה אחת היא בין לצדיקים בין לבינונים?
כי התפלין דמשה ואהרן הם ד' פרשיות דתפלין שלנו ממש, ואיך ישתנה עיקר הכוונה כ"כ?
אך הענין הוא, דבאמת הכל כוונה אחת היא. שבהיות הוספת האור באצי' ע"י מצות הצדיקים. אזי ממילא יש כח לברר הרע מנוגה דבי"ע כו'.
וזהו ענין "המשפילי לראות בשמים ובארץ", כפי' הראשון. שנשפל להתלבש בתוך בחי' שמים וארץ. שהן ז"א ונוק'.
כי הנה "רם על כל כו'", ובחי' "כד אנת תסתלק מינייהו", מהכלים דע"ס. דהיינו כמו ענין השינה, שהוא הסתלקות המוחין אל עצמות הנפש.
והגם שיש לו צירופי אותיות המחשבה בחלומות. הרי הוא רק מחשבה בלא חכמה רק בחי' הדמיון.
מה שאין כן כאשר יקיץ מהשינה, הנה יאיר השכל במחשבה.
ועד"ז יובן הנמשל, שבחי' הסתלקות האור ומוחין דגדלות המלובש בע"ס לבחי' העצמות אוא"ס, אז הגילוי למטה נק' עד"מ בחי' שינה.
ועי"ז היה שליטה גם לעכו"ם מצרים ובבל.
אבל ע"י התלבשות האור ומוחין דגדלות בע"ס, וזהו ענין הקב"ה מניח תפלין כו' כנ"ל. והיינו פי' "המשפילי" להתלבש בתוך שמים וארץ.
הנה עז"נ "השקיפה ממעון קדשך מן השמים". ואז עי"ז "וברך את עמך ישראל", ע"ד "באורך נראה אור", שנראים לדבר חשוב.
כי המכוון בהשתלשלות העולמות הוא בשביל קיום התומ"צ:
והנה להבין ענין פי' השני בפסוק "המשפילי לראות", דהיינו שע"י שמים וארץ נעשה סבת השפלה זו.
יש להקדים ענין מנורת זכריה וגלה על ראשה כו'.
כי הנה סדר ההשתלשלות וההמשכה מהמאציללנאצלים הוא ע"י בחי' כתר, שיש בו מבחי' תחתונה שבא"ס והוא בחי' עתיק.
והיינו דכמו שמל' דאצי' נעשה עתיק לבריאה. ונמצא שבחי' כתר דבריאה יש בו מבחי' תחתונה שבאצילות ממש, דהיינו מבחי' מל' דאצילות.
כך מבחי' מלכות דא"ק (שנק' מל' דא"ס) נעשה עתיק וכתר לאצי', וזהו הגולה שעל ראשה.
וכמ"ש "גולת הכותרת", שכותרת ומקפת למעלה סביבות ראשה.
וכך בחי' כתר הוא בחי' עטרה ומקיף על המוחין.
ושבעה נרותיה, הם המדות דאצי'.
ושבעה מוצקות לנרות, הם ז"ת דעתיק יומין שהם בחי' מקור ההשפעה להמדות דאצי'. לכן נק' מוצקות לנרות כו'.
וכמ"ש במ"א, שיש ב' בחי' מדות.
הא', המדות שלמטה מהשכל וההתבוננות, ונק' טורי נהורא.
והב', המדות שלמעלה מהשכל והטעם המובן, ונק' אהבה רבה וטורי חשוכא.
ומדות אלו שלמעלה מהשכל, נקר' "מוצקות", למדות הנמשכים מהשכל הנק' נרות כו'.
"ושני' זיתי' עליה, א' מימין הגלה כו'", הם בחי' חו"ב דעתיק יומין.
וגם הם בחי' ב' מזלות, "נוצר", ו"נקה", שהם מקורות דחו"ב דאצי'.
והנה הזית הוא מר, רק שמוציאין ממנו שמן ע"י כתישה.
והיינו בחי' בירור רפ"ח נצוצין ע"י אתכפייא ואתהפכא, כמאמר: "כד אתכפייא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה".
ומקור המשכת מ"ן ומ"ד שע"י הבירורים, נמשך מב' מזלות הנ"ל.
מזל "ונקה", הוא שרש כל המ"ן. ומזל "נוצר", שרש המ"ד, לכן הן הן ב' זיתים הנ"ל:
והנה עיקר סבת המשכת בחי' גולה שעל ראשה הנ"ל הוא ע"י בטול רצון, שהוא בחי' עבודה שלמעלה מהבחירה שע"פ שכל ודעת, שבזה עושים המשכת הגולה, שהוא בחי' הכתר ומקיף שלמעלה מהשכל.
וביאור הענין, כי הנה מבירורי רפ"ח נצוצים נעשה או"ח מלמטלמ"ע עד רום המעלות, שגם בחכמה סתימאה האור חוזר למעלה יותר.
וזהו בקיעת שערות הראש, ועי"ז נמשך אח"כ מלמעלה תוספת אור ושפע רב, ונמשך למטה ע"י שערות דדיקנא, שהם המשכה מלמעלמ"ט.
ולכן כל המצות מעשיות הם מבחי' נוגה, כמו הצמר דציצית וקלף התפלין, שע"י שמתבררים הנצוצין שבנוגה ע"י קיום המצוה נמשך תוספת אורות באצי' כנ"ל.
אך הנה בחי' בטול הרצון יש בו מעלה יתירה, ואתכפיא סט"א ביותר, מצד בטול רצון הגוף בסתם, שמבטל כל רצונותיו, ויקבע בלבבו לילך אחרי ה'. וכאלו אין לו שום רצון רק מה שירצה ה' זהו רצונו.
וזהו אתכפי' סט"א ממש ביתר שאת ויתר עז מבקיום מצוה אחת.
וכך ההמשכה עי"ז, הוא בחי' "וגלה על ראשה. שהוא בחי' רעוא דכל רעוין, דהיינו מקור כל הרצונות.
משא"כ תרי"ג מצות הם תרי"ג ארחין שבגלגלתא דז"א, שהוא עד"מ למטה בחי' פרטי הרצונות.
אבל מקורן ושרשן הוא בחי' רעדכ"ר. וזה נמשך דוקא ע"י בטול רצון, שבזה מתקשר לבעל הרצון ממש.
ובחי' בטול רצון זה, נק' "ארץ", שמשים עצמו כעפר ממש.
(ושמים היינו מקיף, זהו בחי' אהבת בכל מאדך, בלי גבול ממש, שעי"ז ממשיכים להיות מקור ההמשכה מהמאציל בנאצלים. היינו שעושים בחי' הגולה וכו'. וגם המוצקות שהם הכל למעלה מהשכל)
וזהו המשפילי לראות בשמים ובארץ. שע"י שמים וארץ שבבחי' זו נעשה ההשפלה מא"ס ממש להיות נמשך כתר לאצי'.
ואח"כ ע"י תומ"צ נעשה התלבשות האור מהכתר בתרי"ג ארחין דז"א. ורמ"ח איברין דמלכא כו'.
וזהו פי' המשפילי בתוך שמים וארץ שהם זו"נ דאצי'.
(וכמ"ש בכהאר"י ז"ל שלהמשיך יחוד או"א הוא ע"י מס"נ ויחוד זו"נ הוא ע"י תורה ומצות.
וב' המשכות אלו זהו ב' פירושים שנתבאר כאן בענין המשפילי לראות בשמים ובארץ.
וכמ"ש במ"א שיש שמים וארץ עילאין. ויש שמים וארץ תתאין).
וזהו ענין מה שארז"ל למה קדמה שמע לוהיה אם שמועשיקבל עליו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות.
כי בפ' שמע נאמר בכל מאדך והיא בחי' שמים לפי' הב'.
וגם מארז"ל בכל מדה שמודד לך הוי מודה לו במאד מאד זהו בחי' ארץ בטול רצון.
וכ"ז נקרא קבלת עומ"ש, פי' מלכות דא"ס שנק' מלכות שמים בחי' מקיף, שעי"ז נמשך וגלה על ראשה כו' שנעשה עתיק לאצילות.
ואח"כ והיה אם שמוע הוא המשכת האור בכלים ע"י המצות בתוך שמים וארץ כנ"ל:
וזהו כי עמך מקור חיים. פי' בחי' המל' שבעולם האצי' שנעשה עתיק לבי"ע נק' מקור חיים דבי"ע שהכתר הוא מקור ושרש כו'. והוא באמת רק בחי' עמך טפל ובטל לבחי' עצמות האצילות.
ולכן לא נאמר כי אתה רק כי עמך.
וכן למעלה יותר מל' דא"ק היא מקור חיים דאצי', שהרי נעשה עתיק לאצי', והיא בחי' עמך טפל ובטל למהות ועצמות א"ק.
וזהו המגביהי לשבת כו'.
אך פי' המשפילי לראות בשמים ובארץ כפי שני פירושים הנ"ל.
היינו שעי"ז ממשיכים תוספת אור ממהות ועצמות האור שבא"ק שיומשך בבחי' הגולה שעל ראשה.
(ולכן הגולה עם שהיא כמו גולת הכותרת ומקיף הרי היא כמו בחי' מקבל כדפירש"י בזכריה שם כמו ספל שבו השמן היינו שמעצמות האור דא"ק יומשך תוספת אור בגולה זו):
וזהו באורך נראה אור. פי' באורך לנוכח היינו כמו בחי' אתה ולא בחי' עמך שיומשך מעצמות האור דא"ק להיות נראה האור באבי"ע כנ"ל.
וגם נראה אנחנו שבבחי' זו נהיה חשובים כנ"ל בפי' השקיפה כו'. וברך את עמך כו':