להבין ענין הברכות

להבין ענין הברכות

To understand the matter of the blessings (berachos).

כי הנה אנשי כנה"ג תקנו הברכות בזמן בית שני, אבל בזמן בית ראשון לא היו מברכים.

The Men of the Great Assembly instituted the blessings¹ in the time of the Second Temple; in the time of the First Temple they did not recite blessings.

והענין, כי הנה כל ישראל מאמינים בני מאמינים כו', מה שנלאו חכמי הפילוסופים והמחקרים להבין בשכלם.

The explanation: all Jews are "believers, the children of believers,"² believing in what the philosophers and investigators have wearied themselves to grasp with their intellect.

כי האמונה היא למעלה מן ההשגה והשכל, ואפי' מההשגה שבשרש נפש האלקית שבישראל: "דמזליה חזי כו'" - שהרי לית מחשבה תפיסא ביה, והוא רם ונשא למעלה ממזלייהו.

For faith is above comprehension and intellect — even above the comprehension in the root of the G‑dly soul of a Jew, of which it is said, "his mazal (the soul's root above) sees…"³ For "no thought can grasp Him at all,"⁴ and He is exalted far above their mazal.

והנה בזמן בית ראשון היו נשמות ישראל במעלה העליונה, והי' אוא"ס שורה ומתגלה בנפשם להיות אצלם גילוי אמונה זו כאילו רואה כו'.

In the time of the First Temple, the souls of Israel were on the highest level, and the light of the Ein Sof (the Infinite) rested and was revealed in their souls, so that this faith was revealed to them as though they saw it.

אך בזמן בית שני לא היו הנשמות במעלה עליונה כ"כ - תקנו אנשי כה"ג הברכות להמשיך גילוי אמונה זו, להיות ברוך ונמשך הוי' אוא"ס ב"ה בגילוי למטה.

But in the time of the Second Temple, when the souls were not on so high a level, the Men of the Great Assembly instituted the blessings to draw down the revelation of this faith — that Havayah, the light of the Ein Sof, blessed be He, be "blessed" (baruch), that is, drawn down openly below.

וסדר השתלשלות המשכת הגילוי הוא, מתחלה להיות הוי"ה אלקינו, הוא גילוי אוא"ס ב"ה בנשמות ישראל להיות אלקינו ממש, בבחי' ביטול, לפי שהם מפנימיות העולמות.

The order in which the revelation is drawn down is: first, "Havayah our G‑d" — the revelation of the light of the Ein Sof in the souls of Israel, to be truly "our G‑d," in a state of bittul (self-nullification), for they are from the innermost dimension of the worlds.

משא"כ המלאכים הם מחיצוניות העולמות, שעליהם נאמר: "ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים". ארבעה נהרות, הם ארבע מחנות השכינה: מחנה מיכאל כו'.

The angels, however, are from the outer dimension of the worlds, of which it is said, "and from there it divided and became four heads":⁵ four rivers — the four camps of the Shechinah, the camp of Michael and the rest.⁶

וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: מיכאל באחת. ולא אמרו איזה שיעור על נשמות ישראל - לפי שענין טיסה שטסים את העולם לא שייך גבי נשמות כלל. שהעולם ומלואו אינן תופסין מקום כלל נגדם.

This is what our Sages said: "Michael [crosses the world] in one [flight]."⁷ They gave no such measure for the souls of Israel, because flying across the world does not apply to souls at all: the world and all it holds take up no space at all compared with them.

משא"כ לגבי המלאכים, תופס העולם איזה מקום. אלא שמיכאל די לו בטיסה אחת וגבריאל בשתים כו' ואליהו בארבע עם גופו שהיה תחלה גשמי ונהפך כו'.

For the angels, however, the world does take up some space; only, Michael needs a single flight, Gavriel two, and Eliyahu four — with his body, which was at first physical and was transformed.

ואח"כ: "מלך העולם", שעל העולם הוא גילוי מלכותו ית' בלבד, שאין מלך בלא עם כו'.

After that comes "King of the world": over the world there is only the revelation of His Kingship, for "there is no king without a people."⁸

והנה ע"י הברכה ממשיך ברכה והמשכה להיות גילוי אור א"ס בנפש כלל ישראל, שתתחזק אמונת ה' בלבם בבחי' גילוי כאלו רואה כו'.

Through the blessing one draws down blessing and flow, so that the light of the Ein Sof is revealed in the soul of all Israel, and faith in G‑d is strengthened in their hearts openly, as though they saw it.

אך המוקדם לברכה והמשכת השראת גילוי זה, הוא המברך, שהוא הוא העושה המצוה. לפי שהמצות הם כלים להשראת אא"ס ממש כו' ובהם ועל ידם ממשיך אא"ס למטה.

But what comes before the blessing, and before drawing down this revealed presence, is the one who blesses — he who performs the mitzvah. For the mitzvos are vessels for the actual indwelling of the light of the Ein Sof; in them and through them he draws that light below.

וזהו: "אשר קדשנו במצותיו". אשר מלשון דהא, שהוא נתינת טעם לדבר, כלומר לפי שקדשנו במצותיו.

This is "asher (who) sanctified us with His commandments." Asher here means "since," giving the reason — that is, because He sanctified us with His commandments.

"וצונו", מלשון צוותא והתקשרות באוא"ס ב"ה, שרש המצות למעלה. לכך יש לנו כח להמשיך גילוי אור א"ס ב"ה בברכה זו:

"Vetzivanu (and commanded us)" is from tzavsa — joining and bonding with the light of the Ein Sof, the root of the mitzvos above. Therefore we have the power to draw down the revelation of the light of the Ein Sof through this blessing.

והנה אמרו בירושלמי: "מטבע קצר פותח בברוך ואינו חותם בברוך ומטבע ארוך פותח בברוך וחותם בברוך".

Now, the Jerusalem Talmud says: "A short formula opens with 'Blessed' but does not close with 'Blessed'; a long formula opens with 'Blessed' and closes (chosem, seals) with 'Blessed.'"⁹

ולהבין זה? גם להבין מהו לשון חותם והל"ל ומסיים?

This must be understood. Also, why the word chosem ("seals")? It should have said "and concludes."

הענין: כי הנה נודע שיש ב' בחינות: בחי' עלמא דאתכסי' ובחי' עלמא דאתגליא.

The explanation: it is known that there are two levels — alma de'iskasya, the "hidden world," and alma de'isgalya, the "revealed world."

והנה על עלמא דאתגליא נאמר: "ומשם יפרד והי' לארבעה ראשים", ארבעה נהרות כנגד ארבע מחנות השכינה, שהיא מתלבשת בבי"ע כו'.

Of the revealed world it is said, "and from there it divided and became four heads": four rivers, corresponding to the four camps of the Shechinah, which is invested in the worlds of Beriah, Yetzirah and Asiyah.

ובהשתלשלות וירידות המדרגות מדריגה אחר מדריגה בהתלבשותה בע' שרים כו' נעשה עלמא דפרודא כו', ושם יש אחיזה ויניקה לקליפות וסט"א לינק מהקדושה כביכול.

As the levels descend, one after another, and it is invested in the seventy (heavenly) princes, there comes about the "world of separation"; and there the kelipos (husks) and the sitra achra (the "other side") gain a hold and draw nourishment from holiness, as it were.

אך אין יניקתם אלא מותרי השפע ופסולת כו' ולא מעיקר הקדושה ח"ו.

But they draw only from the surplus of the flow and its waste — not, G‑d forbid, from the essence of holiness.

וענין התהוות מותרי השפע ופסולת בעלמא דאתגליא. היינו, כי הגם שגם עלמא דאתגליא מצד עצמה באמת אינה דבר נפרד ח"ו. וכמ"ש: "כי הוי"ה הוא האלקים כו'", אלא שהוא בחי' גילוי מה שהי' בהעלם בעלמא דאתכסיא.

How do surplus and waste come about in the revealed world? The revealed world, in itself, is truly not something separate, G‑d forbid — as it is written, "for Havayah is Elokim…"¹⁰ — but is the revelation of what was concealed in the hidden world.

וכמשל הולד שמצטייר בבטן הנקבה בהתחלקות עצמות וגידין כו' שהם מטפת הזכר לובן שממנו עצמות כו'.

It is like the embryo that takes form in the mother's womb, with distinct bones and sinews, which come from the father's drop — "the white, from which come the bones…"¹¹

אלא שבטפת הזכר לא הי' התחלקות עצמות וגידין בפועל ממש, רק שהי' בכח הטפה ההיא בהעלם. וע"י שהייתה בבטן הנקבה ט' חדשים מצטייר בציור הולד ויוצא מהעלם אל הגילוי.

Only, in the father's drop there were no distinct bones and sinews in actuality; they were in the drop's potential, concealed. Through its nine months in the mother's womb it takes the form of the child and emerges from concealment into revelation.

והנה כמו במשל הולד כאשר נתגדל ונגמר ציור כל האברים אזי דוחה ממנו מותרות שערות וצפרנים, שזהו סימן גידול הולד שהוא בשלימות כשגמרו שערו וצפרניו כו'. ובצאתו מרחם אמו דוחה פסולת יותר ע"י פתיחת נקביו כו' מה שלא הי' פסולת זה בטפה, כי אין הולד נוצר אלא מברור שבה.

In the analogy, when the child has grown and the form of all its limbs is complete, it pushes out surplus — hair and nails; this is the sign that the child's growth is complete, when its hair and nails are finished. And when it leaves its mother's womb it expels more waste through its openings — waste that was not in the drop, for the child is formed only from what is purest in it.

כך עד"מ בהגלות נגלות סדר ההשתלשלות בעלמא דאתגליא מהעלם אל הגלוי, ברבוי התחלקות המדרגות להיות ציור פרטי העולמות במזגם ותכונתם, אזי נעשה בחי' מותרי שפע ופסולת שדוחה לחוץ, והוא מעבר השפע להיות יניקה ואחיזה לס"א.

So too, by analogy, when the chain of worlds is revealed in the revealed world, from concealment into revelation, with the many divisions of levels that give each world its particular form and character, there comes about surplus flow and waste, pushed outward. This is the overflow from which the sitra achra draws nourishment and gains a hold.

משא"כ בבחי' עלמא דאתכסיא שהוא בהתכללות כו': "ושם חביון עזו", ואין שטן ופ"ר ח"ו כו'.

Not so the hidden world, where all is included as one: "and there is the hiding of His might";¹² there is "no adversary and no evil occurrence."¹³

והנה מטבע קצר רומז לעלמא דאתכסיא, שהוא בחי' טפה לבד בהתכללות בבחי' העלם ובכח, ולכן הוא מטבע קצר שכולל הכל בלשון קצר, וא"צ אלא לפתוח בברוך. להיות ברכה והמשכה מאור א"ס ב"ה עצמו.

Now, the short formula alludes to the hidden world, which is only the "drop," all included together, concealed and in potential. Therefore it is a short formula that includes everything in few words, and it need only open with "Blessed" — so that blessing and flow come from the light of the Ein Sof itself.

שהברכה הוא להיות השראה וגילוי מעצמות אור א"ס ב"ה שאינו בגדר עלמין כלל כנ"ל. ומאחר שתמשך שם ברכה והמשכה זו - היא בל תמוט עולם ועד, כי אין שם יניקה לס"א ח"ו.

For the blessing brings the indwelling and revelation of the very essence of the light of the Ein Sof, which is not within the bounds of worlds at all, as explained. Once this blessing and flow are drawn down there, it "shall not be moved forever,"¹⁴ for the sitra achra has no nourishment there.

אבל מטבע ארוך רומז לעלמא דאתגליא, שהיא בחי' גילוי ההתהוות לפרטי פרטים בהתחלקות רבות ועצומות. וכך הוא מטבע ארוך באריכות הדברים בפרטי פרטיות הדברים רבים שנאמרו ונשנו בה.

The long formula alludes to the revealed world — the revelation of creation in its finest details, with many and great divisions. So too the long formula is lengthy, with the many particular things said and repeated in it.

והנה בעלמא דאתגלייא אחר שמשם יפרד בבחי' התחלקות הפרטים יש יניקה לס"א ח"ו. וצריך להפרידם שלא יינקו מעיקר הקדושה ח"ו רק דרך מעבר השפע ממותרות ופסולת כו' לכן צ"ל ג"כ חותם בברוך.

In the revealed world, once "from there it divides" into particulars, the sitra achra can draw nourishment. They must be separated so that they not draw from the essence of holiness, but only from the overflow, the surplus and waste. Therefore it must also be sealed with "Blessed."

וענין החותם הוא כמו לשון חותם שעל האגרת מבחוץ כדי שלא יקרא באגרת הזאת איש זר אשר אין רצונו שידע הכתוב שם.

The "seal" is like the seal on the outside of a letter, so that a stranger, whom the writer does not want to know its contents, cannot read it.

כך הוא החותם הזה מן הברכה וההמשכה אשר ימשיך עוד אחר המטבע הארוך שהמשכה זו שהיא גלוי ההעלם תהי' רק בבחי' הקדושה לבדה ואין לזרים אתה חלק ונחלה.

So too this "seal" — the further blessing and flow drawn down after the long formula — ensures that this flow, the revelation of the hidden, be for holiness alone, with strangers having no share or portion in it.

וזהו ההפרש שבין פתיחת הברכה לחתימתה. כי פתיחת הברכה הוא המשכת הגילוי לבד להיות ברוך ונמשך ה' אלקי ישראל מעולם עד עולם. אבל החתימה היא שתהי' המשכה זו בקדושה דוקא. "הבוחר בעמו ישראל באהבה". "ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי". "יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב כו'".

This is the difference between the opening of a blessing and its seal. The opening only draws down the revelation — that G‑d, the G‑d of Israel, be "blessed," drawn down from world to world. The seal ensures that this flow be in holiness specifically: "who chooses His people Israel with love";¹⁵ "I loved Yaakov, and Esav I hated";¹⁶ "He chooses our inheritance for us, the pride of Yaakov whom He loves…"¹⁷

ולכן נק' בלשון חותם. כמו שחותמין על האגרת שלא יקרא אחר וכמו חותם ממגע זר שהוא שמירה כו'.

That is why it is called a "seal": just as one seals a letter so that no one else reads it, and a seal guards against a stranger's touch.

ולכן חותמין בברוך, שהיא המשכה מבחי' המקיף שהיא שמירה מלמעלה. כמ"ש: "ה' שמרך ה' צלך כו'".

Therefore one seals with "Blessed": a flow from the level of makif (encompassing light), which guards from above, as it is written, "G‑d is your guardian; G‑d is your shade…"¹⁸

ולכן החותם של כללות ישראל הוא בנעילת יו"כ, שאז זוכים למעלה העליונה: "לפני הוי"ה תטהרו", למעלה מבחי' הוי"ה כו'. וכמ"ש במ"א:

Therefore the sealing of all Israel is at Ne'ilah of Yom Kippur, when they merit the highest level: "before Havayah you shall be purified"¹⁹ — above the level of Havayah, as explained elsewhere.

ועתה נבא לביאור ענין ב' ברכות ראשונות של נשואין שהם: "יוצר האדם, ו"אשר יצר את האדם בצלמו". הראשונה, פותחת בברוך ואינה חותמת. והשניה פותחת בברוך וחותמת בברוך.

Now we come to explain the first two wedding blessings: "who formed man" and "who formed man in His image." The first opens with "Blessed" and has no seal; the second opens with "Blessed" and is sealed with "Blessed."

והענין: כי הנה בגמרא אמרו: שב' יצירות הללו כנגד שתי יצירות שהי' באדה"ר. תחלה נברא האדם לבדו בדו פרצופין, ואח"כ נסר הקב"ה את חוה כו'.

The explanation: the Gemara says²⁰ that these two "formings" correspond to the two formings of Adam. First man was created alone, with two faces (du partzufin), and afterward the Holy One, blessed be He, sawed Chavah apart from him.

וביאור הדבר. הנה אדם וחוה רומזים לתושב"כ ותושבע"פ. תושב"כ בחי' אדם, בחי' טפת הזכר, "לובן שממנו עצמות כו'".

The meaning: Adam and Chavah allude to the Written Torah and the Oral Torah. The Written Torah is "Adam," the father's drop — "the white, from which come the bones…"

כי תושב"כ היא בחי' חכמה עלאה שאינה אלא בחי' טפה ונקודה. שהחכמה היא בחי' ברק המבריק במוחו, שעדיין לא באה לידי אורך ורוחב ההשגה להבין ולהשיג כל דרכי החכמה בכלל ובפרט, רק שהוא כברק בעלמא, שמתנוצץ ומאיר במוחו כח ההשכלה, ואינו מתגלה אלא בחי' נקודה.

For the Written Torah is supernal Chochmah (wisdom), which is only a drop, a point. Chochmah is a flash of lightning in the mind, not yet expanded into the length and breadth of comprehension, grasping all the ways of the idea in general and in detail. It is just a flash, in which the power of insight sparkles and shines in the mind, revealed only as a point.

אלא שאח"כ מתפשטת הנקודה באורך ורוחב ובאה לידי השגה, ואזי נקראת בשם בינה כו'.

Afterward the point expands in length and breadth and comes to comprehension; then it is called Binah (understanding).

וכך היא בחי' תושב"כ, שאין בה גילוי ההשגה. שהרי ר"ע הי' דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות. שההלכות הללו אינן מבוארות ונגלות בגילוי ההשגה בקוץ ההוא. רק שכל קוץ וקוץ כלול מכמה תלי תלים של ההלכות הכלולים ונעלמים בקוץ ההוא מבחי' העלם. והרי אין בקוץ זה אלא רמז בעלמא, ובחי' נקודה. והקוצין הן בחי' תגין.

So too the Written Torah has no revealed comprehension. Rabbi Akiva would expound heaps upon heaps of halachos from every tip of a letter.²¹ These halachos are not explained or revealed in that tip; each tip includes many heaps of halachos, contained and hidden within it. The tip itself is only a hint, a point. The tips are the crowns (tagin) of the letters.

וכן עד"ז בכל בחי' טנת"א הכל רמוזים לכמה ענינים וכמה סודות מופלאים.

So too with all of TaNTA — cantillation notes, vowels, crowns and letters: all allude to many matters and wondrous secrets.

וכל זה הוא בתושב"כ בבחי' העלם ובכח, ולא בפועל וגילוי. וכמשל טפת הזכר הכלולה מכל הבחי' שבולד: "לובן שממנו עצמות וגידין וכו'". שבטפה ההיא אין התחלקות העצמות וגידים כו' נגלים בפועל ממש, רק שהם בהעלם ובכח.

All this is in the Written Torah concealed and in potential, not in actuality and revelation — like the father's drop, which contains every part of the child: "the white, from which come the bones and sinews…" In that drop the bones and sinews are not actually distinct and revealed; they are concealed, in potential.

ויציאתם מהעלם אל הגילוי, הוא ע"י שהייה תשעה חדשים בבטן הנקבה ששם מצטייר הולד. והיא מוציאתו לידי גילוי בהתחלקות האברים פרטיים נגלים.

They emerge from concealment into revelation through nine months in the mother's womb, where the child takes form; she brings it out into revelation, with its particular limbs distinct and visible.

וכך הוא עד"מ, יציאת ההעלם מתושב"כ שהיא בחי' ח"ע לידי גילוי הוא ע"י תושבע"פ. (ור"ע הי' דורש כו' - כי ר"ע הי' מקור תושבע"פ. כמו שאמרו: סתם ספרי כו' וכולהו אליבא דר"ע) שהיא בחי' חכמה תתאה.

So too, by analogy, what is concealed in the Written Torah, which is supernal Chochmah, comes into revelation through the Oral Torah (that is why Rabbi Akiva expounded, for Rabbi Akiva was the source of the Oral Torah, as they said: "an unattributed Sifri is Rabbi Shimon's… and all follow Rabbi Akiva"²²) — which is lower Chochmah.

שממאמר א' שבתושב"כ, כמו ענין שמירת שבת שנאמרה בתו' בכלל, נעשה מסכת שלימה. שהוא גילוי פרטי הלכות שבת. מה הן האבות מלאכות, וכיצד מתחייב בהן, וכל עניניהם בכל פרטיהן ודקדוקיהן.

From a single statement in the Written Torah — such as keeping Shabbos, stated in the Torah in general terms — there comes an entire tractate, revealing the detailed laws of Shabbos: what the principal categories of labor are, how one becomes liable for them, and all their matters in every detail and fine point.

ולכן נק' תושבע"פ בשם חוה. כי חו"ה בגימטריא המילוי של הוי"ה (שהוא עולה י"ט) כי המילוי הוא גילוי ההעלם כמ"ש במ"א.

That is why the Oral Torah is called "Chavah": the numerical value of Chavah equals the "filling" of the Name Havayah (which totals nineteen²³), for the "filling" is the revelation of what is concealed, as explained elsewhere.

וגם חוה לשון גילוי. כי תרגום: "ויגד - וחוי". והגדה לשון המשכה, שנמשך מהעלם אל הגילוי.

Chavah also means revealing, for the Aramaic translation of vayaged ("he told") is vachavi.²⁴ And "telling" (hagadah) means drawing forth — drawing from concealment into revelation.

וז"ש: "ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל חי". ולכאורה א"כ למה קרא שמה חוה, הי' לו לקרא שמה חיה?

This is the meaning of "The man named his wife Chavah, for she was the mother of all living."²⁵ Seemingly, then, why did he call her Chavah? He should have called her Chayah ("living").

אלא לפי שחוה ל' גילוי. וזהו: "כי היא היתה אם כל חי", פי', ולכך הוציאתם מהעלם אל הגילוי. כמו: אם הבנים שהולד מצטייר בקרבה, והיא מוציאתו מההעלם:

Rather, Chavah means revealing. "For she was the mother of all living" means: and therefore she brought them out from concealment into revelation — like a mother of children, in whom the child takes form and who brings it out from concealment.

וזהו: "יום ליום יביע אמר ולילה ללילה יחוה דעת".

This is the meaning of "Day to day pours forth speech, and night to night reveals (yechaveh) knowledge."²⁶

פי', "יום ליום", בחי' תושב"כ. "יביע אמר", אמ"ר ראשי תיבות: אש מים רוח. ובבחי' תושב"כ: "יביע", כמעיין הנובע ממקורו. שהוא עדיין דבוק במקורו ומתאחד עמו - לפי שתושב"כ היא בחי' ח"ע, ושם שורה ומתגלה אוא"ס. הוי"ה בחכ'.

That is: "Day to day" is the Written Torah. "Pours forth speech (omer)": OMeR is an acronym for esh, mayim, ruach — fire, water, wind. In the Written Torah it "pours forth" like a spring gushing from its source, still attached to its source and one with it — for the Written Torah is supernal Chochmah, where the light of the Ein Sof rests and is revealed: Havayah in Chochmah.

ולכן שם: "יביע", כמעיין הנובע, שנובע מן המקור ואינו הולך ומתפשט באורך ורוחב, רק נביעו דחכמתא בלבד, שהיא בחי' נקודה וברק המבריק.

Therefore there it says "pours forth," like a gushing spring that flows from the source but does not spread out in length and breadth — only the welling-up of Chochmah, a point and a flash of lightning.

והאמ"ר, שהוא ר"ת אש מים רוח - כלולים ומתעלים בו בהעלם ובכח, ולא בגלוי ובפועל ממש, שאין שם התחלקות בחי' אש רוח מים ממש, כמו שהם אחר שנפרטו ובאו לידי גילוי. רק הם בבחי' נביעו בלבד, כהתכללות המעיין הנובע ממקורו ומתאחד ונכלל במקורו, הוא א"ס ב"ה, הוי"ה בחכ'.

The OMeR — fire, water, wind — are included and concealed in it, in potential, not revealed in actuality. There fire, wind and water are not actually distinct, as they are after they have separated out and come into revelation; they are only welling up, included like a spring that gushes from its source and is united and included in its source — the Ein Sof, blessed be He: Havayah in Chochmah.

"ולילה ללילה", בחי' תושבע"פ, "יחוה דעת", בבחי' גילוי. לבאר ולפרט פרטי התחלקות ההתהוות, כמו שהם בסדר ההשתלשלות במדרגות רבות ועצומות. (וזהו שמשרע"ה למד ביום מקרא ובלילה משנה כשהי' בהר כו'):

"And night to night" is the Oral Torah, which "reveals knowledge" — explaining and detailing the particular divisions of creation as they are in the chain of worlds, in many great levels. (This is why Moshe Rabbeinu learned Scripture by day and Mishnah by night when he was on the mountain.²⁷)

והנה ברכה ראשונה כנגד אדה"ר, שהיא בחי' ח"ע תושב"כ, דהיינו כדי להמשיך אור א"ס בחכמה כו'.

Now, the first blessing corresponds to Adam — supernal Chochmah, the Written Torah — that is, to draw the light of the Ein Sof into Chochmah.

ופי': "יוצר", כמו צר צורה. עד"מ שהוא מצייר תמונת החומר. ותמונה זו היא ג"כ גילוי בערך החומר שהי' חומר פשוט, כמו גוף גולמת המתכת. ומראהו ומעשהו או הצורה שמציירין עליו הוא גילוי החומר, שנעשה על תמונה זו דוקא.

"Yotzer (who forms)" is like giving form — as one shapes the image of raw material. This shape is a revelation relative to the material, which was simple matter, like a lump of raw metal; its appearance and workmanship, or the form engraved on it, reveal the material, which has been made into this particular shape.

והרי ציור זה אינו דבר נפרד, ואין הציור נראה דבר בפ"ע, אלא שע"י הציור מתראה תבנית הכלי באופן יותר נאות מכמות שהי' גולמו. וגולמת הכלי עצמו הוא שנצטייר ונתגלה.

This form is not something separate; it is not seen as a thing in itself. Rather, through the form the vessel's shape appears more becomingly than in its raw state. It is the raw vessel itself that has taken form and been revealed.

כך הנה בנמשל, האדם שהוא תושב"כ, הוא ג"כ בבחי' גילוי אל החומר הראשון, שהוא כח ההיולי שלא נתפס בו שום גילוי. שעליו נאמר: "ישת חשך סתרו". וחומר ההיולי הוא נק' בשם אדם דבריאה. וראשית הגילוי הוא בחכמה תושב"כ. ונק' אדם דיצי'.

So too in the parallel: "Adam," the Written Torah, is likewise a revelation relative to the primal matter — the formless potential (hyuli), in which no revelation at all is grasped, of which it is said, "He made darkness His hiding place."²⁸ The formless matter is called "Adam of creation"; the beginning of revelation is in Chochmah, the Written Torah, called "Adam of formation."

וברכה שניה נגד חוה, בחי' תושבע"פ. ולכן נתוסף בה תיבת: "את". "אשר יצר את האדם". "את" פי' בחי' אותיות מא' ועד תי"ו, שהאותיות הן מבחי' עלמא דאתגליא, כי האותיות הן גילוי השכל.

The second blessing corresponds to Chavah, the Oral Torah. Therefore the word es is added in it: "who formed es the man." Es (alef-tav) means the letters, from alef to tav; the letters belong to the revealed world, for letters reveal the intellect.

והיינו גילוי חכמה תתאה שהיא בחי' גילוי לחכמה עלאה, תושב"כ כנ"ל. והוא גילוי אחר גילוי. שהח"ע הוא גילוי חומר הראשון ההיולי כנ"ל.

This is the revelation of lower Chochmah, which reveals supernal Chochmah, the Written Torah, as explained — a revelation of a revelation, for supernal Chochmah is itself the revelation of the primal formless matter, as explained.

וזהו: "בצלמו, בצלם דמות תבניתו". כי צלם לשון ציור וגלוי. וכפל: "בצלמו, בצלם". פי', גילוי אחר גילוי. גילוי הראשון להיות אור א"ס בחכמ' עלאה בבחי' יביע, ואח"כ גילוי חכמה תתאה. והיא היא דמות תבניתו, דהיינו בחי' עלמא דאתגלי' ממש.

This is "in His image, in the image of the likeness of His form."²⁹ Tzelem (image) means form and revelation, and it is doubled — "in His image, in the image" — a revelation of a revelation. The first revelation is the light of the Ein Sof in supernal Chochmah, as "pouring forth"; afterward comes the revelation of lower Chochmah, which is "the likeness of His form" — the revealed world itself.

"והתקין לו ממנו בנין עדי עד", שבחי' עלמא דאתגליא, אע"פ ש"רגלי' יורדות כו'" - מ"מ איננה דבר נפרד ח"ו, אלא והתקין לו ממנו בעצמו. כי גילוי חכמה תתאה הוא גילוי הארת אור א"ס ב"ה עצמה שבחכ' עלאה.

"And He prepared for him, from himself, an everlasting edifice": the revealed world, though "her feet go down…,"³⁰ is nevertheless not something separate, G‑d forbid — "He prepared for him from himself." For the revelation of lower Chochmah is the revelation of the very radiance of the light of the Ein Sof that is in supernal Chochmah.

אלא לפי שבה נפרטו ונתחלקו בבחי' רבוי המדרגות בדרך פרט, מה שהיו כלולים בח"ע בהעלם בדרך כלל - הנה האור שבה הוא מצומצם ומלובש בכמה מיני צמצומים והתלבשות שונות, כדי להאיר ולהתגלות בכל מדרגה ומדרגה לפי מה שהיא, להיות המדרגות ההם נראים ונגלים ולא יתבטלו במציאות.

Only, since in it what was included in supernal Chochmah in a general, concealed way became detailed and divided into many levels, the light in it is contracted and clothed in many kinds of contractions and garments, so as to shine and be revealed in each level according to what it is — so that those levels be seen and revealed and not be nullified out of existence.

וכ"כ נתצמצם האור ונתמעט, עד שירד מדרגה אחר מדרגה בסתר המדרגות, שהלבוש מסתיר ומכסה על האור ההוא, ונעשה מקור לעלמא דפרודא להיות: "משם יפרד כו'".

The light was contracted and diminished so much, descending level after level into the concealment of the levels, with the garment hiding and covering that light, that it became the source of the world of separation: "from there it divided…"

אבל עיקר צמצום האור הוא, כדי שיהיה בנין העולמות, שלא יתבטלו במציאות. וזהו: "בנין עדי עד", דהיינו להיות לעדי עד ימלוך. להיות מדת מלכותו עדי עד למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית. והיא התגלות מלכותו בבחי' א"ס ממש.

But the main purpose of contracting the light is that there be an edifice of worlds that are not nullified out of existence. This is "an everlasting edifice" — that He reign forever and ever; that His attribute of Kingship extend forever, upward without end and downward without limit. This is the revelation of His Kingship as truly infinite.

רק שכדי שיהי' גילוי א"ס ב"ה בבחי' מלכותו, הוצרך להיות בחי' בנין. דהיינו להיות הסתר האור וצמצומו והתלבשותו בכמה מיני לבושין, עד שיאיר ויתגלה אור זה בבחי' זו דוקא.

Only, for the Ein Sof, blessed be He, to be revealed as Kingship, there had to be an "edifice": the light had to be hidden, contracted and clothed in many kinds of garments, until it would shine and be revealed on this level specifically.

כי אור א"ס מצד עצמו, כשמו כן הוא, אין לו סוף כו' ולאו מכל מדות כלל, כמ"ש במ"א. ואפי' אור א"ס שבח"ע - הוא בבחי' צמצום ולבוש. שח"ע נק' בשם לבוש לאור א"ס כו'. וכל מה שירד האור ונתגלה גילוי אחר גילוי - ירידה היא זו.

For the light of the Ein Sof in itself is as its name says — it has no end, and is not of any attributes at all, as explained elsewhere. Even the light of the Ein Sof in supernal Chochmah is contracted and clothed, for supernal Chochmah is called a garment for the light of the Ein Sof. And every further descent of the light, every revelation after revelation, is a descent.

ומיעוט האור והתלבשותו וירידה זו היא, כדי שיאיר אור א"ס ב"ה גם במדרגות התחתונות. כי נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים.

This diminishing of the light, its clothing and its descent, is so that the light of the Ein Sof, blessed be He, shine even in the lowest levels, for the Holy One, blessed be He, desired a dwelling place in the lower realms.³¹

וא"כ תכלית המכוון מבחי' מלכותו להחיות עולמות נפרדים, אינה להיות נפרד ח"ו, רק אדרבה להיות בנין עדי עד כי והתקין לו ממנו כו' כנ"ל:

Thus the ultimate purpose of His Kingship giving life to separate worlds is not that they be separate, G‑d forbid, but on the contrary, that there be "an everlasting edifice," for "He prepared for him from himself," as explained.

אך הנה ארז"ל: "זכה נעשה לו סם חיים כו'", דבזכותא תליא מילתא. ואחר כוונת הלב של העוסק בתורה נאמרו הדברים.

But our Sages said: "If he is worthy, [the Torah] becomes for him an elixir of life…"³² — it depends on merit, and the words follow the intention of the heart of the one who studies Torah.

כי לפי שעוסק בתושבע"פ שהיא חכמה תתאה, שירדה לעלמא דפרודא ונתלבשה בדברי' גשמיים, שהם מהע' שרים שנתלבשה בהם, ברבוי השתלשלות המדרגות, ליתן בהם כח וממשלה על הדברים הגשמיים ההם. והדבר הגשמי שעוסק בו, שהוא תחת ממשלת השרים, הוא המסתיר ומכסה על קדושת אור א"ס הנמשך מחכמה עלאה ומתלבש בחכמה תתאה.

For he studies the Oral Torah, which is lower Chochmah; it descended into the world of separation and is clothed in physical things, which derive from the seventy princes in whom it was clothed through the many stages of descent, giving them power and rule over those physical things. The physical matter he studies, which is under the rule of the princes, hides and covers the holiness of the light of the Ein Sof that flows from supernal Chochmah and is clothed in lower Chochmah.

לכך יכול להמשיך את האדם ולהורידו ולהפילו למטה בל יראה גאות ה' והוד מעטה לבושו, שהוא התלבשות אור א"ס ב"ה הנמשך ומתלבש בחכמה תתאה, בפסק הלכה הערוכה בדברים הגשמיים ההם. כי "דבר ה' זו הלכה", והיא חכמתו ורצונו כו'.

Therefore it can draw a person down and make him fall, so that he does not see G‑d's majesty and the splendor of His garment — the light of the Ein Sof clothed in lower Chochmah, in the halachic rulings set out concerning those physical things. For "the word of G‑d — this is halachah,"³³ and it is His wisdom and His will.

ולכך: "לא זכה", ונמשך אחר עלמא דפרודא, וגורם להפריד עלמא דאתגליא, היא חכמה תתאה, ממקורה ושרשה היא ח"ע. ונותן יד וממשלה להיות שליטה ואחיזה לקליפות וס"א שיהי' יניקתם ואחיזתם מעיקר הקדושה כו'.

So if "he is not worthy" and is drawn after the world of separation, he causes the revealed world — lower Chochmah — to be separated from its source and root, supernal Chochmah. He gives the kelipos and the sitra achra power and dominion, so that they draw nourishment and gain a hold from the very essence of holiness.

ולא מן השמרים ופסולת אשר ניתן להם כדי חיותם מלמעלה מחכמה תתאה, היא מלכותו ית' בהתלבשות' בהשרים כו', דרך ירידת והשתלשלות המדרגות מדרגה אחר מדרגה, עד שירדה בסתר המדרגות, שנמשך להם חיות מעט מן השמרים והפסולת, דרך יניקת שערות וצפרנים מותרי השפע כו'.

And not from the dregs and waste given them from above as their sustenance from lower Chochmah — His Kingship clothed in the princes — through the descent of the levels one after another, until it descended into the concealment of the levels, so that a little life-force reaches them from the dregs and waste, as hair and nails draw from the surplus of the flow.

כי מאחר שנמשך אחר גשמית הדברים שהן מהשרים כו', ומחשיב אותם ליש ועיקר, הרי מעורר כך למעלה כביכול, ולכך נעשה לו סם המות ממש.

For since he is drawn after the physicality of things, which derive from the princes, and regards them as real and primary, he arouses the same above, as it were; therefore it becomes for him a veritable poison of death.

שלוקח חיותו מהקליפות הנקרא מות, ומשם נופל לו מחשבות רעות מהיכלות הקליפות וס"א, להחזיק א"ע ליש ודבר במה שלומד כו'.

He takes his vitality from the kelipos, which are called death, and from there evil thoughts fall upon him from the chambers of the kelipos and the sitra achra — to consider himself something, someone, because of what he learns.

[ועי' ביומא ד' ע"ב ב' ע"פ: וזאת התורה אשר שם משה זכה כו'. ובזוהר ר"פ חקת בענין וזאת. ועי' בפ' בהר דף ק"י ע"ב בענין ועשה טוב כו' ע"ש]

[See Yoma 72b on "This is the Torah that Moshe placed": "if he is worthy…"; the Zohar at the beginning of Parshas Chukas on the word "This"; and Parshas Behar, folio 110b, on "and do good"; see there.]

וזהו: "האומר אין לי אלא תורה כו'", שאומר: "אין לי" לעצמי, מפני שהוא בבחי' לא זכה ורוצה להיות לעצמו יש ודבר נפרד. ולכן: "אפי' תורה אין לו".

This is "one who says, 'I have only Torah…'":³⁴ he says "I have" — for myself — because he is "not worthy" and wants to be, for himself, a separate somebody. Therefore "he does not even have Torah."

שהתורה היא נשפעת ונמשכת במקום קדושה דוקא, כי אין אור א"ס שורה אלא במי שבטל כו', והיינו סטרא דקדושה. ולכן כל השפעת הקדושה היא ממנה ולזולתה, דהיינו שאינו רוצה לעצמו.

For the Torah flows and is drawn only into a place of holiness, since the light of the Ein Sof rests only on one who is nullified — this is the side of holiness. Therefore every influence of holiness goes from itself to another, not wanting for itself.

משא"כ סטרא דקליפה, הרי כל טיבו דעבדין לגרמייהו וכו'. ולכן א' על דואג ואחיתופל: "דלא מסקי שמעתתא אליבא דהלכתא". אבל בדהע"ה כתי': "וה' עמו", שהלכה כמותו בכל מקום.

Not so the side of kelipah: "all the good they do, they do for themselves."³⁵ Therefore it was said of Do'eg and Achitofel that "their learning did not arrive at the correct halachah."³⁶ But of King David it is written, "and G‑d was with him" — the halachah follows him everywhere.³⁷

והיינו, לפי שהמשכת התורה היא דוקא במקום קדושה, ואחר כוונת הלב של העוסק בתורה. כי כפי מה שהוא באתעדל"ת. כך מעורר למעלה שיערה עליו רוח ממרום באתעדל"ע.

This is because the Torah is drawn down only into a place of holiness, according to the intention of the heart of the one who studies it. For as is the arousal from below (is'arusa diltata), so it arouses above, so that a spirit from on high is poured upon him through arousal from above (is'arusa dil'eila).

אם זכה ומדבק א"ע באור א"ס הנמשך בתורה, וכמ"ש: "וכל בניך למודי ה'". דהיינו שיהא לימוד הלכה זו מפני שהיא דבר ה' כו'.

If he is worthy, he cleaves to the light of the Ein Sof drawn into the Torah, as it is written, "and all your children shall be taught of G‑d"³⁸ — that is, he learns this halachah because it is the word of G‑d.

אך הכח הזה להיות המשכת אור א"ס שבתורה בקדושה דוקא הוא, הוא מבחי' החותם שלמעלה. וכמ"ש: "חתום תורה בלימודי", שפי': "בלימודי", להיות למודי ה' דוקא, וחותם זה הוא המפריד הקליפות, שלא יינקו מעיקר הקדושה ח"ו כנ"ל.

But the power to have the light of the Ein Sof in the Torah drawn down in holiness specifically comes from the "seal" above, as it is written, "seal the Torah among My disciples"³⁹ — "My disciples" (limudai), so that they be "taught of G‑d." This seal separates the kelipos, so that they do not draw from the essence of holiness, G‑d forbid, as explained.

ולכן אנו חותמין בברוך, שלא יהיה יניקה ואחיזה לקליפות ע"י לא זכה. כי גם חותם זה באתעדל"ת תליא מילתא.

Therefore we seal with "Blessed," so that the kelipos gain no nourishment or hold through "not being worthy." For this seal, too, depends on the arousal from below.

והנה מבקשי ה' יבינו כל, שכמו שהוא לענין תורה כך כיוצא בזה הוא לענין עבודת הלב באהוי"ר כו'.

Those who seek G‑d will understand everything: as it is with Torah, so it is with the service of the heart, in love and fear of G‑d.

כי הנה ב' בחינות יש בלב: דהיינו פנימיות הלב וחיצוניותו.

For there are two levels in the heart: the inwardness of the heart and its outwardness.

בחי' פנימית הלב היא התלהטות והתלהבות האהבה לה' בשמחה וטוב לבב מרוב כל, שהיא שמחת הנפש האלקית המשכלת ומתבוננת באור א"ס ב"ה מקור חוצבה ושרשה שהיתה כלולה במאצילה ב"ה טרם ירידתה לעוה"ז.

The inwardness of the heart is the blazing, burning love of G‑d, "in joy and gladness of heart, more than all things" — the joy of the G‑dly soul as it understands and contemplates the light of the Ein Sof, blessed be He, the quarry and root from which it was hewn, in which it was included before it descended into this world.

וגם עתה כן הוא, כל חפצה וכל ישעה להתענג על ה', הוא אור א"ס ב"ה ממש, אהבה בתענוגים, בגילוי אוא"ס ב"ה בחכמה שבנפש כח מ"ה כו'.

So it is now too: all its desire and all its delight is to delight in G‑d, the very light of the Ein Sof — "love of delights" — through the revelation of the light of the Ein Sof in the soul's Chochmah, ko'ach mah (the "potential of what is").

"ואיזהו חכם הרואה את הנולד" מאין כו', שאין העולם מעלים ומסתיר על אור א"ס ב"ה, שאינו בגדר עלמין כלל, וכולא קמי' כלא וכאין ממש.

"Who is wise? One who sees what is born"⁴⁰ — from nothing. For him the world does not hide or conceal the light of the Ein Sof, blessed be He, which is beyond the bounds of worlds altogether; before Him all is as nothing, truly as naught.

ואי לזאת תהי' דביקות הנפש בשרשה באלקי' חיים, בהתכללות ויחוד עצום, כמו שהיתה כלולה ומיוחדת טרם ירידתה. וע"ז נאמר: "יום ליום יביע" כמעיין הנובע ממקורו שמתאחד עמו.

Accordingly the soul will cleave to its root in the living G‑d, with intense inclusion and union, as it was included and united before its descent. Of this it is said, "Day to day pours forth," like a spring gushing from its source and one with it.

ומזה תהי' שמחת הנפש בה' עושה, הוא אור א"ס ב"ה השורה ומתגלה בחכמה. ותהי' השמחה גדולה לאלהים, בהתלהבות והתלהטות הנפש מחמת קרבת ה' הטוב לה.

From this comes the soul's joy in G‑d its Maker — the light of the Ein Sof resting and revealed in Chochmah — and there will be great joy in G‑d, with the soul aflame and burning because nearness to G‑d is good for it.

ובשמחתה, לא יתערב זר ח"ו. כי אין בנמצא שמחה זו כמוה וכדוגמתה בזה לעו"ז כלל. שהיא מבחי' יחידה שבנפש, שאינה מלובשת כלל בלבושי הגוף והנפש הבהמית, רק שתתמלא הנפש אורה ושמחה לה' לבדו. וזוהי מדת: "יום, ואור" כמ"ש: יום ליום יביע.

And no stranger shares in its joy, G‑d forbid, for there is no joy like it at all on the opposing side. It is from the level of yechidah of the soul, which is not clothed at all in the garments of the body and the animal soul; the soul is simply filled with light and joy in G‑d alone. This is the attribute of "day" and "light," as it is written, "Day to day pours forth."

אבל חיצוניות הלב היא מדת לילה וחשך, שיש בו העלם והסתר מלבושי הגוף ונה"ב שמנוגה שמלבישים את הנפש. וכמו שהמדות שבנפש אלקית, אהוי"ר כו', כך הם בזה לעו"ז כי אהבה זו היא מבחי' יחודא תתאה שנראה העולם ליש כו' מחמת התלבשות אור א"ס בהשתלשלות וירידת המדרגות עד שנעשה עוה"ז הגשמי כו'.

But the outwardness of the heart is the attribute of night and darkness, concealed and hidden by the garments of the body and the animal soul, from nogah, which clothe the soul. Just as the G‑dly soul has love and fear, so does the opposing side; for this love is from the "lower unity" (yichuda tata'ah), in which the world appears as something real, because the light of the Ein Sof is clothed in the chain of descending levels until this physical world came to be.

ולכן צריך מלחמה: "ולאם מלאם יאמץ". "ואלמלא הקב"ה כו'", שיש בכח נפשו לעורר את האהבה עד שתחפץ, להתפשט מלבושי'. לפי שבאמת אינה דבר נפרד כו' רק היחוד הוא מבחי' יחו"ת כו'.

Therefore war is needed: "one nation shall prevail over the other";⁴¹ "and were it not for the Holy One, blessed be He [helping him, he could not overcome it]."⁴² For his soul has the power to arouse the love "until it desires" to shed its garments — since in truth it is not something separate; only, the union is on the level of the lower unity.

(ועמ"ש ע"פ שיר השירים: בענין ב' בחי' כלה. משם יובן מ"ש כאן. ועיין עוד מ"ש ע"פ: צאנה וראנה בענין שאו ידיכם כו')

(See what is written on Shir HaShirim concerning the two levels of "bride"; from there what is said here will be understood. See further what is written on "Go out and see" (Tze'enah Ure'enah) concerning "Lift up your hands…"⁴³)

וע"ז התפלל דהע"ה: "יחד לבבי". כי אע"פ שהם שני לבבות, מדת יום ומדת לילה - אינן נפרדים בעצמותן ח"ו. רק מדת הלילה היא בחי' גילוי לעצמיות המדה שהיא מדת יום, כדי שתבא בבחי' גילוי בפו"מ, מהעלם ומצפוני בינת הלב לידי גילוי הלב בפו"מ, שיהא הלב כלי ומשכן להשראת אהבה זו.

For this King David prayed, "Unite my heart."⁴⁴ Though they are two hearts — the attribute of day and the attribute of night — they are not separate in essence, G‑d forbid. The attribute of night is the revelation of the essence of the attribute, which is day, so that it come to actual revelation: from the concealed depths of the heart's understanding into the actual revelation of the heart, so that the heart become a vessel and dwelling for this love.

וכן אהבה עליונה הבאה מלמעלה מן השתלשלות בחי' אהבה בתענוגים, מבחי' יחודא עילאה, תהיה בגילוי הנפש באהבת הלב המלובשת בגוף ונפש הבהמית, שהיא האהבה מיחודא תתאה. ואין גילוי המדה דבר נפרד מעצמיות המדה, רק והתקין לו ממנו כו'.

So too the supernal love that comes from above the chain of worlds — "love of delights," from the "higher unity" (yichuda ila'ah) — is to be revealed in the soul through the love of the heart that is clothed in the body and the animal soul, which is love from the lower unity. The revelation of the attribute is not separate from the essence of the attribute; rather, "He prepared for him from himself."

אלא שא"א שתבא בחי' אהבה עליונה לידי גלוי, רק ע"י מדת לילה וחשך, שהוא צמצום האור והתלבשותו בירידתו מדרגה אחר מדרגה עד שקנה שם לעצמו מדת לילה ויחו"ת, ונראה כאלו הוא דבר נפרד, לכן התפלל יחד לבבי כו'.

Only, the supernal love cannot be revealed except through the attribute of night and darkness — the contraction of the light and its clothing as it descends level after level, until it acquires a name of its own, the attribute of night and the lower unity, and seems to be something separate. Therefore he prayed, "Unite my heart."

והנה בגילוי המדות, מאחר שנראה כאלו הוא נפרד, ויש שם התלבשות הגוף ונפש הבהמית שמנוגה המעלימים ומסתירים כו', לכך יש אחיזה לקליפות וסט"א להתאחז ולינק מעיקר הקדושה ח"ו.

In the revelation of the attributes, since it seems to be separate and there is the clothing of the body and the animal soul, from nogah, which conceal and hide, the kelipos and the sitra achra can take hold and draw from the essence of holiness, G‑d forbid.

ולזאת צ"ל המשכת החותם, דהיינו להיות המשכה וברכה עליונה, להפריד הקליפות. ושלא תהיינה גילוי המדות כי אם ליחודו ג"כ. וכמ"ש: "יחד לבבי".

Therefore the "seal" must be drawn down — a supernal flow and blessing that separates the kelipos, so that the revealed attributes be for His unity too, as it is written, "Unite my heart."

וחות"ם אותיות תחו"ם. כלומר: עד פה תבא ולא תוסיף. שלא תהיה תוספת חיות יותר משיעור המוגבל כו'. דהיינו שלא יוסיף האדם תת כחו וכל יגיעתו לנפשו הבהמית. רק כמ"ש: "יגיע כפיך כו'". וכמ"ש במ"א.

Chosam (seal) has the letters of techum (boundary): "this far shall you come and no farther"⁴⁵ — that there be no added vitality beyond the set measure. That is, a person should not give his strength and all his toil to his animal soul, but as it is written, "the toil of your hands…,"⁴⁶ as explained elsewhere.

ובזה, מעורר למעלה באתעדל"ת שלא יומשך להם אלא מותרי שפע שערות וצפרנים כו', וכמאן דשדי בתר כתפוי כו', שאינו נותן מרצונו הטוב דרך אהבה וחיבה, רק כמ"ש: "ואת עשו שנאתי".

By this, through the arousal from below, he arouses above that they receive only the surplus flow, as hair and nails do — "like one who throws it over his shoulder," not giving willingly, with love and affection, but as it is written, "and Esav I hated."

וכ"ז, באתעדל"ת תליא מלתא. והכח לאתעדל"ת זו, שיהא תלוי בזה אתעדל"ע, הוא מבחי' חותם הנ"ל:

All this depends on the arousal from below; and the power for this arousal from below — that the arousal from above should depend on it — comes from the "seal" explained above.

Notes

1. See Berachos 33a: "The Men of the Great Assembly instituted for Israel blessings and prayers, sanctifications and havdalos."

2. Shabbos 97a.

3. After Megillah 3a: "Though they did not see, their mazal saw."

4. Tikkunei Zohar, Introduction (Pasach Eliyahu).

5. Bereishis 2:10: "A river went out of Eden to water the garden, and from there it divided and became four heads."

6. See Pirkei deRabbi Eliezer, chapter 4.

7. Berachos 4b: "Michael in one, Gavriel in two, Eliyahu in four."

8. See Rabbeinu Bachaye on Bereishis 38:30.

9. Jerusalem Talmud, Berachos 1:8.

10. Devarim 4:39: "Know this day and take it to your heart, that G‑d is the G‑d in the heavens above and on the earth below; there is none else."

11. After Niddah 31a: "His father provides the white, from which come the bones, sinews, nails, the brain in his head and the white of the eye."

12. After Chavakuk 3:4.

13. After Melachim I 5:18.

14. After Tehillim 104:5: "He founded the earth on its foundations; it shall not be moved forever."

15. The close of the blessing Ahavah Rabbah, before the Shema.

16. Malachi 1:2–3.

17. Tehillim 47:5.

18. Tehillim 121:5: "G‑d is your guardian; G‑d is your shade at your right hand."

19. Vayikra 16:30: "For on this day He shall atone for you, to purify you; of all your sins before G‑d you shall be purified."

20. Kesubos 8a; see there.

21. See Menachos 29b.

22. Sanhedrin 86a: "An unattributed Mishnah is Rabbi Meir; an unattributed Tosefta, Rabbi Nechemiah; an unattributed Sifra, Rabbi Yehudah; an unattributed Sifri, Rabbi Shimon — and all follow Rabbi Akiva."

23. Vav-dalet = 10, alef = 1, alef-vav = 7, alef = 1; total 19.

24. Targum Onkelos.

25. Bereishis 3:20.

26. Tehillim 19:3.

27. See Pirkei deRabbi Eliezer, chapter 46.

28. Tehillim 18:12.

29. The wedding blessing "Asher yatzar"; see Kesubos 8a.

30. After Mishlei 5:5: "Her feet go down to death."

31. See Tanchuma, Naso 16.

32. After Yoma 72b: "If he is worthy, it becomes for him an elixir of life; if he is not worthy, it becomes for him a poison of death."

33. Shabbos 138b.

34. After Yevamos 109b: "Whoever says he has only Torah … does not even have Torah."

35. Zohar; see Tanya, chapter 1.

36. After Sanhedrin 106b.

37. See Sanhedrin 93b.

38. Yeshayahu 54:13.

39. Yeshayahu 8:16: "Bind up the testimony, seal the Torah among My disciples."

40. Tamid 32a.

41. Bereishis 25:23.

42. Sukkah 52b: "A person's evil inclination overpowers him every day… and were it not for the Holy One, blessed be He, who helps him, he could not overcome it."

43. Torah Ohr, the maamar "Tze'enah Ure'enah".

44. Tehillim 86:11: "Teach me Your way, G‑d, that I may walk in Your truth; unite my heart to fear Your Name."

45. After Iyov 38:11.

46. Tehillim 128:2: "When you eat the toil of your hands, you will be happy, and it will be well with you."