שהכל ברא לכבודו.
ויוצר האדם.
ואשר יצר את האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו, והתקין לו ממנו
והתקין לו ממנו - מגופו מצלעותיו:
בנין עדי עד.
בנין עדי עד - בנין נוהג לדורות וחוה קרי לה בנין על שם ויבן את הצלע (בראשית ב):
ברוך אתה ה' יוצר האדם.
והתקין לו ממנו בנין עד עד - היא הנקבה:
שוש תשיש
שוש תשיש - לפי שאנו צריכין להעלות זכרון ירושלים על ראש שמחתנו שנאמר (תהלים קלז) תדבק לשוני לחכי וגו':
ותגל העקרה,
עקרה - ירושלים:
בקבוץ בניה לתוכה בשמחה. ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה.
שמח תשמח - ברכה לחתן וכלה שיצליחו בשמחה וטוב לב ואשר ברא לשם כל ישראל ולפי שהסדר מתחיל מאשר יצר לפיכך פתח בה בברוך וחתם בה בברוך כדרך כל ראשי סדרי ברכות ושוש תשיש ושמח תשמח מפני שהן ברכה הסמוכה לחברתה לא פתח בה בברוך שכן תיקנו לכל הברכות שסמוכות אחר הראשונה על הסדר ואשר ברא מפני שהיא נאמרת יחידית ברוב ימי המשתה כשאין שם פנים חדשות לפיכך אינה מן הסמוכות והוצרך לפתוח בה בברוך ולסיים בה בברוך אבל שהכל ברא לכבודו אינה מן הסדר אלא לאסיפת העם הנאספים שם לגמול חסד זכר לחסדי המקום שנהג עם אדם הראשון שנעשה לו שושבין ונתעסק בו ואסיפה זו כבוד המקום היא וברכה זו לכך נתקנה ומשעת אסיפה היא ראויה לברך אלא מכיון שיש ברכה על הכוס הזקיקוה לסדרה עליו מידי דהוה אברכת בשמים וברכת על האור במוצאי שבת דאמרי' (ירושלמי דפסחים פ"י) רבי מפזרן וחוזר וסודרן על הכוס ורבי חייא מכנסן הואיל ויש שם כוס ולפי שאינה משאר סדר הברכות וכולה הודאה אחת לא חתמו בה בברוך מידי דהוה אברכת פירות ומצות וכן ברכת יוצר האדם שתיקנוה ליצירה ראשונה של אדם הראשון כדלקמן אי למ"ד ב' יצירות הוו אי למ"ד ב' יצירות עלו במחשבה ובתר מחשבה אזלינן מ"מ אינה מסדר ברכות הזווג דהא ביצירה הראשונה אכתי נקבה לא הואי וא"ת למה היא באה מתוך שאנו מברכין על יצירה השניה תקנו אף על הראשונה שהיא עיקר ותחילתו:
ריעים האהובים,
ריעים האהובים - החתן והכלה שהן ריעים האוהבים זה את זה:
כשמחך יצירך
כשמחך יצירך - כמו ששמחת את אדם הראשון:
בגן עדן מקדם.
בגן עדן מקדם - דכתיב ויטע גן בעדן מקדם וישם שם וגו' (שם):
ברוך אתה ה' משמח חתן וכלה.
משמח חתן וכלה - ובאחרונה משמח חתן עם הכלה לפי ששמחת ברכה הראשונה לא בשמחת חתונה אנו אומרים שהרי תפלה היא שמתפללים ומברכין שיהו שמחים בהצלחה כל ימיהם לפיכך אין לחתום בה משמח חתם עם הכלה דמשמע איש באשתו אלא ברוך ה' משמח את שניהם לעולם בסיפוק מזונות וכל טוב ובאחרונה שבח שמשבח להקב"ה שברא חתונת דיבוק איש באשה על ידי שמחה וחדוה לפיכך יש לחתום משמח חתן עם הכלה שהוא לשון שמחת איש באשה:
ברוך אתה ה' אמ"ה אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה, רינה, דיצה, חדוה, אהבה ואחוה, ושלום וריעות. מהרה ה' אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים, קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול מצהלות חתנים מחופתם, ונערים ממשתה נגינתם. בא"י משמח חתן עם הכלה.
לוי איקלע לבי רבי בהלוליה דר"ש בריה, בריך חמש.
בריך חמש - שהכל ואשר יצר ושוש תשיש שמח תשמח אשר ברא:
רב אסי איקלע לבי רב אשי בהלוליה דמר בריה, בריך שית.
בריך שית - יוצר האדם הוסיף:
לימא בהא קמיפלגי, דמ"ס: חדא יצירה הואי,
חדא יצירה הואי - כמאן דאמר בעירובין (דף יח.) ויבן את הצלע פרצוף שמתחילת ברייתו נברא שני פרצופין זכר מלפניו ונקבה מאחור:
ומ"ס: שתי יצירות הואי?
שתי יצירות - כמאן דאמר זנב היה וממנו נבראת האשה והרי כאן שתי יצירות:
לא, דכ"ע חדא יצירה הואי, מ"ס: בתר מחשבה אזלינן,
בתר מחשבה אזלינן - ששנים עלו במחשבה להבראות ונברא אחד בעירובין בפ' עושין פסין:
ומ"ס: בתר מעשה אזלינן.
כי הא דרב יהודה רמי, כתיב: (בראשית א, כז) ויברא אלהים את האדם בצלמו, וכתיב: (בראשית ה, ב) זכר ונקבה בראם.
הא כיצד?
בתחלה עלה במחשבה לבראות שנים, ולבסוף נברא אחד.
רב אשי איקלע לבי רב כהנא.
יומא קמא, בריך כולהו.
מכאן ואילך, אי איכא פנים חדשות, בריך כולהו.
ואי לא, אפושי שמחה בעלמא הוא, מברך שהשמחה במעונו
מברך שהשמחה במעונו - בתחילת הזימון:
ואשר ברא.
משבעה ועד שלשים, בין אמר להו
בין אמר להן - לקרואין:
מחמת הלולא,
מחמת הלולא - קראתי לכם הלום לסעודה:
ובין לא אמר להו מחמת הלולא, מברך שהשמחה במעונו.
מכאן ואילך, אי אמר להו מחמת הלולא, מברך שהשמחה במעונו, ואי לא, לא.
וכי א"ל מחמת הלולא, עד אימת?
אמר רב פפי משמיה דרבא: עד תריסר ירחי שתא.
ומעיקרא
מעיקרא - קודם החופה אם הזמין קרואים ואמר להם מחמת שאני רוצה להכניס בני לחופה:
מאימת?
מאימתי - הויא התחלת שמחת חופה לברך שהשמחה במעונו:
אמר רב פפא: מכי רמו שערי באסינתא.
מכי רמי שערי באסינתא - יש שורין שעורים בעריבת מים להטיל שכר לצורך חופה וי"א לשם החתן והכלה זורעין שעורין בעציץ לומר פרו ורבו וצמחו כשעורים הללו:
איני? והא רב פפא איעסק לאבא מר בריה, ובריך משעת אירוסין?
שאני רב פפא, דהוה טריח ליה.
דהוה טריח ליה - מתוקנים היו לו כל צרכי חופה וסעודה:
רבינא איעסק ליה לבריה בי רב חביבא,
איעסק לבריה - שידך לו אשה:
ובריך משעת אירוסין.
ובריך משעת אירוסין - שהשמחה במעונו:
אמר: קים לי בגוייהו דלא הדרי בהו.
לא אסתייע מילתא, והדרי בהו.
והדרי בהו - לא נתנו לו האשה:
רב תחליפא בר מערבא איקלע לבבל, בריך שית אריכתא.
שית אריכתא - הוסיף דברים על שהכל ועל ברכת יצירה ראשונה וחתם בהם בברוך:
ולית הלכתא כוותיה.
ולית הלכתא כוותיה - כדפי' לעיל:
רב חביבא איקלע לבי מהולא,
לבי מהולא - לסעודת מילה:
בריך שהשמחה במעונו, ולית הלכתא כוותיה, משום דטרידי, דאית ליה צערא לינוקא.
א"ר נחמן אמר רב: חתנים מן המנין, ואין אבלים מן המנין.
חתנים מן המנין - לקמן מפרש למאי הלכתא:
מיתיבי: חתנים ואבלים מן המנין.
מתניתא קא רמית עליה דרב? רב תנא הוא, ופליג.
איתמר, אמר ר' יצחק א"ר יוחנן: חתנים מן המנין, ואין אבלים מן המנין.
מיתיבי: חתנים ואבלים מן המנין