ויאמר ה' אלקים הן האדם

ויאמר ה' אלקים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו כו'.

"The L‑rd G‑d said: Behold, man has become like one of us, knowing good and evil; and now, lest he put forth his hand…"¹

יש להבין: א', מהו שעל ידי עץ הדעת נפקחו עיניהם להיות כאלקים יודעי טו"ר?

We must understand: First, how is it that through the Tree of Knowledge their eyes were opened, so that they became like G‑d, knowing good and evil?

וגם מ"ש: "ה' אלקים ... ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם" ומה איכפת לו בזה? הרי מה שצוה אותו שלא לאכול הוא ג"כ כדי שלא ימות?

Also, it is written, "The L‑rd G‑d… and now, lest he put forth his hand and take also from the Tree of Life, and eat, and live forever." Why should this concern Him? After all, the very reason He commanded him not to eat was so that he would not die!

ועוד, והוא העיקר, מאין ידע הנחש מזה: "אשר ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם" שלפי האמת כן הוא?

Further — and this is the main question — how did the serpent know that "on the day you eat of it your eyes will be opened,"² which was in fact true?

ואם אדם ששמע הצווי מהקב"ה לא הכיר בזה, רק כפשוטו שאמר לו ה' אלהים: "כי ביום אכלך ממנו מות תמות", והנחש לא נזכר כלל ששמע הצווי הזה, וגם אם שמע כשנצטווה אדם - מאין היה בו בינה יתירה להבין דבר מתוך דבר יותר מהאדם עצמו? אם לא שנאמר שגבוה הוא מהאדם. וכ"ז פלאי?

Adam, who heard the command from the Holy One, blessed be He, did not perceive this; he understood it simply, as G‑d told him, "for on the day you eat of it you shall surely die."³ The serpent is not mentioned at all as having heard this command; and even if he heard it when Adam was commanded, where did he get the extra understanding to deduce one thing from another, beyond Adam himself? Unless we say he was higher than man. All this is astonishing.

הנה תחלה יתבאר מ"ש: "האדם היה כאחד ממנו לדעת טו"ר", שהוא מאמר ה' להמלאכים. ומשמע שלמעלה יודעים את הטוב ואת הרע גם שניהם, אבל מ"מ אינן מעורבים זה בזה, כי גלוי וידוע שזה טוב וזה רע ומובדל הרע מן הטוב אע"פ שידוע שם הטו"ר.

First let us explain "man has become like one of us, knowing good and evil," which G‑d said to the angels. It implies that above, both good and evil are known; yet they are not intermingled, for it is clear and known that this is good and that is evil, and the evil is separated from the good, even though both are known there.

משא"כ בחי' עץ הדעת טוב ורע, היינו בחי' תערובת הטוב עם רע, שהרע יונק מהטוב והטוב מהרע והיו לאחדים.

Not so the Tree of Knowledge of good and evil: it is a mixture of good with evil, in which the evil draws from the good and the good from the evil, and they become one.

וצריך להבין, דהרי פי': "עץ הדעת טוב ורע", היינו לשון ידיעה, וא"כ למה נעשה תערובת טו"ר מחמת הדעת בטו"ר, הלא למעלה ג"כ ידוע הטו"ר?

But we must understand: "the Tree of Knowledge of good and evil" means knowing. Why, then, should knowing good and evil produce a mixture of good and evil, when above, too, good and evil are known?

אך ההפרש בזה הוא ענין ההפרש בין מקיף לפנימי. כי בחי' ידיעת הטו"ר שלמעלה היא בבחי' מקיף בלבד, ולכן יכול להיות הבדלה בין טוב לרע, שידע את הרע ולא יחליפנו ולא ימירנו בטוב ח"ו.

The difference is the difference between makif (encompassing) and pnimi (inward). The knowledge of good and evil above is only encompassing; therefore there can be a separation between good and evil — one knows the evil and will not exchange it or substitute it for good, G‑d forbid.

כענין: "שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך", שאע"פ שהיא בהיכלי מלך אבל יודע הוא ומכירה ששממית היא. ויש הבדלה בין טוב לרע, כמאמר: המבדיל בין קודש לחול. והיינו מצד שיודע טו"ר בבחינת מקיף עליהם ולכן אינם מתערבים יחד.

As in "The spider takes hold with its hands, yet it is in the king's palaces":⁴ though it is in the king's palaces, He knows and recognizes that it is a spider. There is a separation between good and evil, as in the blessing "who separates between holy and profane."⁵ This is because He knows good and evil in an encompassing way, above them, and therefore they do not intermingle.

וכענין בחינת לבונה זכה שבי"א סממני הקטורת. שהעשרה סממנים הם י' נצוצי קדושה המובלעים בקליפות, והי"א היא לבונה, היא בחינת מקיף עליהם ואינה מתלבשת בפנימיותם.

It is like the pure frankincense among the eleven spices of the incense.⁶ The ten spices are ten sparks of holiness swallowed up in the kelipos (husks), and the eleventh, the frankincense, encompasses them and is not invested in their inner being.

(ולבונה היא ג"כ חיות להם. אבל לפי שהחיות הזה שהיא מחיה אותם הוא רק ע"י שהיא בבחי' מקיף בלבד עליהם, ע"כ אינה מתערבת עמם כלל, וכולה טוב).

(The frankincense also gives them life; but because it gives them life only by encompassing them, it does not mix with them at all, and it is entirely good.)

והנה המקיף הוא גם דוחה את החיצונים, כנראה בציור האילן שבפרדס במקיפים ופנימיים, שמעמד ומצב הקליפות אחוריהם אל המקיף כו'.

The encompassing light also repels the external forces, as seen in the diagram of the "Tree" in Pardes,⁷ with its encompassing and inward lights: the kelipos stand with their backs to the encompassing light.

משא"כ בחי' עה"ד טו"ר - הוא בחי' פנימי, ואז הטוב מעורב עם הרע ממש.

But the Tree of Knowledge of good and evil is inward, and then the good is truly mixed with the evil.

וז"ש: "הן האדם היה כאחד ממנו". פי', שהוא היה ג"כ כאחד ממנו. פי', כמו שבבחי' אחדות, דהיינו למעלה, ידוע הטו"ר - כן היה גם הוא, ע"י שטעם מעה"ד המעורב טו"ר.

This is "Behold, man has become like one of us": he too became "like one of us." Just as on the level of Oneness — that is, above — good and evil are known, so he too came to know them, by tasting from the Tree of Knowledge, in which good and evil are mixed.

אבל לו הדבר מזיק, כי הרי האדם הוא מבחי' פנימי', ומיד שידע הוא מן הרע ע"י שטעם מעה"ד, הרי יתערב עמו, ויהי' הוא ממש מעורב ברע.

But for him it is harmful, for man is of the inward level. As soon as he knows evil by tasting from the Tree of Knowledge, it mixes with him, and he himself becomes truly mixed with evil.

לא כמו שהוא למעלה, שאעפ"י שיודעים גם את הרע, מ"מ מובדל הוא ומרוחק מן הטוב, ואין לו התקרבות כו' - לפי שהוא בבחי' מקיף.

Not as it is above, where although evil too is known, it is separated and distant from the good and has no closeness to it — because it is encompassing.

אבל האדם שהוא מבחי' פנימי, כשידע גם הוא מן הרע - אזי יתערב הוא גם הוא ממש עם הרע.

But man, who is of the inward level — when he too knows evil, he himself becomes truly intermingled with it.

כי בבחי' פנימי' א"א להיות כ"כ מובדל הרע כנ"ל, ואז הוא קשה מאד להפריד את הרע, אלא מלחמה עצומה היא: "ולאם מלאם יאמץ" - פעמים זה גובר ופעמים שכנגדו גובר.

For on the inward level the evil cannot be so separated, as explained, and then it is very hard to separate the evil. It is a mighty war — "one nation shall prevail over the other"⁸ — sometimes this side prevails, and sometimes its opposite.

כאשר מצאנו ראינו בנשמות ישראל מראש הדורות עד עתה, שהיו כמה עתים משונים. פעמים בדור א' היו נשמות שבמעלה עליונה ונצחו את הרע. ובדור אחר היו רשעים גדולים שגבר הרע מאד.

So indeed we have seen among the souls of Israel, from the earliest generations until now, that there were very different times. At times one generation had souls of the highest level, who vanquished evil; and another generation had great wicked men, in whom evil prevailed greatly.

והיינו, כי כולם נמשכים מאדה"ר, והיה בו ג"כ שינויים אלו, פעמים גבר הוא ופעמים גבר הרע עליו.

This is because all of them derive from Adam, who also had these fluctuations: sometimes he prevailed, and sometimes evil prevailed over him.

וכ"ז היה לפי שהוא בבחי' פנימיות, ומיד שידע מן הרע נתערב עמו ממש, וא"כ הוא מלחמה גדולה וקשה להפרידו מאד, אלא עת כך ועת כך כנ"ל.

All this was because he is on the inward level: as soon as he knew evil, he became truly mixed with it, and so it is a great war, very hard, to separate it — sometimes one way, sometimes the other, as explained.

וכן גם עפ"י פשוט, שמקודם היו ערומים והיו עסוקים בתשמיש להוליד בנים ולא יתבוששו כמו שהיו אוכלים ושותים, כי מצות ה' היא, ולא היו יודעים כלל שיש תאוה בזה. אבל אחר שאכל עה"ד וידעו שיש תאוה בזה, אזי קשה לפרוש כו'.

So too in the plain sense: before, they were naked and engaged in marital union to bear children without shame, just as they ate and drank, for it was G‑d's command, and they did not know at all that there is desire in it. But after he ate from the Tree of Knowledge and they knew that there is desire in it, it became hard to hold back.

ולכן לא רצה הקדוש ברוך הוא שיטעם האדם מעה"ד, כי לו הדבר מזיק כנ"ל, והיה רוצה שלא ידע ממציאת הרע כלל ויהיה כולו קדוש, ולא רצה להכניסו במלחמה עצומה הזאת.

Therefore the Holy One, blessed be He, did not want man to taste of the Tree of Knowledge, for it is harmful to him, as explained. He wanted him not to know of the existence of evil at all and to be entirely holy; He did not want to bring him into this mighty war.

אבל אחר שכבר טעם מעה"ד ונתערב ברע, אז אמר: "פן ישלח ידו ולקח גם מעה"ח ואכל וחי לעלם".

But once he had already tasted of the Tree of Knowledge and become mixed with evil, He said, "lest he put forth his hand and take also of the Tree of Life, and eat, and live forever."

פי', שחשש עוד, מעתה שכבר נתערב ברע, ולקח גם מעה"ח ששרשו מבחי' שלמעלה מהשבירה, שמשם הוא שהיה התחלת המיתה והתהוות עה"ד טו"ר.

That is, He was further concerned — now that he was already mixed with evil — that he would take also of the Tree of Life, whose root is above the "shattering" (of the vessels); for it is from the shattering that there came the beginning of death and the coming into being of the Tree of Knowledge of good and evil.

משא"כ מה שלמעלה מהשבירה, הוא עה"ח. ואם יאכל גם ממנו: "וחי לעולם".

What is above the shattering is the Tree of Life; and if he eats from it as well, he will "live forever."

פי', כי הרי באמת בבחי' זו נאמר: "אם צדקת מה תתן לו ורבו פשעיך מה תעשה לו", וא"כ אף שמעורב ברע, הרי גם אם רבו פשעיך כו'. ויכול להיות: "וחי לעולם", ואז גם הרע שבו יהיה לו קיום לעולם.

That is, of this level it is said, "If you are righteous, what do you give Him… and if your transgressions are many, what do you do to Him?"⁹ So even though he is mixed with evil — "if your transgressions are many…" — he could "live forever," and then the evil in him too would endure forever.

מאחר שהוא בבחי' פנימי', והרע מעורב כו' וא"א לו להפרידו מעליו. א"כ כשיהיה הוא חי לעולם, אזי גם הרע שבו יהיה לו קיום לעולם.

Since he is on the inward level, and the evil is intermingled and he cannot separate it from himself, if he were to live forever, the evil in him too would endure forever.

וזהו היפך הכוונה - שהרי צ"ל: "בלע המות לנצח". שיהיה: "ובערת הרע". כמאמר: "והרשעה כולה בעשן תכלה", שזה יהיה לימות המשיח.

This is the opposite of the intent, for it must be that "He will swallow up death forever,"¹⁰ that "you shall burn away the evil,"¹¹ as it is said, "and all wickedness will vanish like smoke"¹² — which will be in the days of Moshiach.

כי בכל משך הגלות, הוא עת הבירורים והפרדת הרע. והיינו ע"י בחי' חכמה. דבחכמה אתברירו, להפריד הרע מהטוב. ולכן נק' החכמה: "דין".

For the whole length of the exile is the time of birurim (refinements), of separating out the evil. This is done through Chochmah, for "through Chochmah they are refined," separating the evil from the good. Therefore Chochmah is called "judgment" (din).

שלא כמו שדימו המקובלים הראשונים, שהחכ' כולה חסד, שהרי היא מקור חסד. והחייט המציא שיש בה ג"כ דין, ושבחו האר"י ז"ל. שכך מבואר בזוהר באדרא: "כחמרא דשקיט ושכיך על דורדיי' כו'". כי מאחר שיש בירורים להפריד הרע, וזהו ע"י גבורות.

This is not as the early Kabbalists supposed, that Chochmah is entirely kindness, since it is the source of kindness. The Chayat¹³ proposed that it also contains judgment, and the Arizal praised him. For so it is explained in the Zohar, in the Idra: "like wine that is still and settled upon its lees…"¹⁴ For since there are refinements to separate out the evil, this is done through gevuros (forces of severity).

וע"ז נאמר: "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה", שגם היסורים שהם לתועלת העברת הרע, הוא מבחי' י"ה. וכידוע, שהיסורים הם לתועלת הפרדת הרע.

Of this it is said, "Happy is the man whom You chasten, Kah":¹⁵ even suffering, which serves to remove evil, comes from the level of Kah (yud-hei). As is known, suffering serves to separate the evil.

כי הקליפות נמשלים לעלוקה, שכשמוצצת דם אזי מיד מתה. וז"ש: "לעלוקה שתי בנות".

For the kelipos are likened to a leech, which dies as soon as it has sucked blood. This is the meaning of "The leech has two daughters."¹⁶

וזהו ג"כ ענין שעיר המשתלח. וכן: "וישלח יעקב וגו' מנחה לעשו אחיו עזים מאתים כו'" - שבזה שנותן לו חלקו הוא מפרידו.

This is also the meaning of the goat that is sent away,¹⁷ and likewise "Yaakov sent… a gift to Esav his brother, two hundred she-goats…":¹⁸ by giving it its portion, one separates it.

וכך צ"ל, לאחר שכבר טעם האדם מעה"ד ונתערב ברע, אזי צריך לבירורי' עד שיפרידו, ע"י שיקחו כל נצוצי קדושה שבו כו'.

So it must be: once man has tasted of the Tree of Knowledge and become mixed with evil, refinement is needed until he separates it, by taking out all the sparks of holiness within it.

וכ"ז הוא ע"י החכ', שבחכ' אתברירו. לפי שיש בה גם בחי' גבורות, להיות: "תיסרנו יה". וכמ"ש: "כאשר ייסר איש את בנו כו'".

All this is through Chochmah, for "through Chochmah they are refined," because it also contains gevuros, so that there be "You chasten, Kah." As it is written, "as a man chastens his son…"¹⁹

משא"כ בחינת כתר שלמעלה מחכמה, הוא רחמים פשוטים, וכחשיכה כאורה. ולכן: "פן ישלח ידו ולקח גם מעה"ח" ואז: "וחי לעולם", מאחר: "דאם צדקת מה תתן לו כו'".

Not so Keser, which is above Chochmah: it is simple compassion, and "darkness is like light."²⁰ Therefore, "lest he put forth his hand and take also of the Tree of Life," and then "live forever" — since "if you are righteous, what do you give Him…"

ולפי שהוא מבחי' פנימית, וא"כ הרע קשור ואדוק בו, ויהי' גם לו קיום, ולא זו היא הכוונה כנ"ל.

And because he is of the inward level, the evil is bound and fastened to him, and it too would endure — and that is not the intent, as explained.

וכמ"ש בזוהר גבי רבי אחא מכפר טרשא, שכיפר בקטורת על מקום שהיה הנגף שם. ואמרו לו: שלא הועיל, כי עדיין בחיובא אשתכח. בשלמא אם היו עושין תשובה כו'.

As the Zohar relates of Rabbi Acha of Kfar Tarsha, who atoned with incense for a place where there was a plague.²¹ They told him it did not help, for they were still found guilty; had they repented, it would have been otherwise.

ולכן מיד: "וישלחהו מג"ע לעבד את האדמה אשר לקח משם". דהיינו עבודת הבירורים, ע"י זריעה חרישה וקצירה. ואח"כ באכלו ממנו ואו': "אחד", "ואהבת" - הוא מברר ומעל' כו'.

Therefore immediately, "He sent him out of the Garden of Eden to work the ground from which he was taken"²² — the work of refinement, through sowing, plowing and harvesting. Afterward, when he eats of it and says "One" and "You shall love,"²³ he refines it and raises it up.

ואז צריך לילך ממש על האדמה אשר לקח משם, ושמה יאכל ושמה יברר הבירורים.

Then he must go to the very ground from which he was taken; there he will eat, and there he will make the refinements.

אך צ"ל איך היה מתחלה כוונתו ית' כשלא ידע האדם מטו"ר כלל, מאחר שיש מציאת הרע בעולם א"כ איך יתבררו הבירורים, שזה צ"ל ע"י האדם.

But we must understand what His intent was at first, when man was to know nothing of good and evil. Since evil exists in the world, how would the refinements be made, which must be done by man?

אך הענין. כי אז היה באופן אחר ממש, שלא בדרך מלחמה אלא ע"ד מ"ש: "ויניחהו בג"ע לעבדה, זה רמ"ח מ"ע", להמשיך אור א"ס בג"ע. וע"י רבוי התגלות האור ממילא יתעלו נצוצי קדו' שנפלו ונתערבו ברע, ויהיו נכללים בתוך האורות עליונים, שימשיך האדם - כנר בפני האבוקה.

The explanation: then it would have been in an entirely different manner — not by way of war, but as it is said, "He placed him in the Garden of Eden to work it — these are the 248 positive commandments,"²⁴ drawing the light of the Ein Sof into the Garden of Eden. Through the abundant revelation of light, the sparks of holiness that fell and became mixed with evil would rise of their own accord and be included in the supernal lights that man draws down — like a candle before a torch.

שאם האבוקה קטנה אזי נר הסמוך לה יוכלל בה, ואם ירחיקוהו מעט לא יתכלל בה מפני שהאבוקה קטנה. אבל אם תהיה האבוקה גדולה, אזי אע"פ שיהיה הנר רחוק יהיה מתכלל בה.

If the torch is small, a candle close to it will be absorbed into it, but if it is moved a little away it will not be absorbed, because the torch is small. But if the torch is great, then even if the candle is far away it will be absorbed into it.

וע"ד שהיה בזמן שבהמ"ק היה קיים. שהרי ארז"ל: "לא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים", דהיינו להעלות נצוצות. ומה היה נעשה אם לא חטאו ולא היו גולים.

It is like what happened when the Beis Hamikdash stood. Our Sages said, "Israel was exiled only so that converts be added to them"²⁵ — that is, to elevate sparks. What, then, would have happened had they not sinned and not been exiled?

אלא ע"כ צ"ל, שאז היו נכללים הנצוצות ממילא כנר בפני האבוקה. כמו נעמה העמונית, וכן כל העמים באו לשמוע חכמת שלמה. וכמ"ש במלכת שבא כו'.

Necessarily, then, the sparks would have been absorbed of their own accord, like a candle before a torch — like Naamah the Ammonite; and all the nations came to hear the wisdom of Shlomo, as is written of the Queen of Sheba.²⁶

והיינו לפי שאז היה אבוקה גדולה עד"מ, ע"כ ממילא מתכללים בה הנצוצות. ואם היה נמשך בהמ"ק כן יותר - היו כולם מתבררים עד"ז. וכמ"ש לע"ל: "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה כו'. והלכו גוים לאורך כו'".

This is because then there was, as it were, a great torch, so the sparks were absorbed into it of their own accord. Had the Beis Hamikdash continued so for longer, all of them would have been refined in this way. As it is written of the future: "Then I will turn to the peoples a pure language…" and "Nations shall walk by your light…"²⁷

וכך היה ענין האדם, כשלא היה חוטא שהיה כולו קדוש, כי גם גופו נלקח ממקום המזבח, וממנו נעשו רמ"ח אבריו בלול בשמן כו', והיה עומד בג"ע, ושם היה מוסיף אורות וממילא היו הקליפות כלים, ע"י שהיו הנצוצי קדושה כלים מהם. אבל הדבר היה שלא ע"י מלחמה כו'.

So it was with Adam: had he not sinned, he would have been entirely holy — for even his body was taken from the place of the altar,²⁸ and from it his 248 limbs were made, "mixed with oil" — and he would have stood in the Garden of Eden, adding lights there; and the kelipos would have ceased of their own accord, as the sparks of holiness left them. But this would have come about without war.

משא"כ אחר שחטא אזי צ"ל הבירורים ע"י עבודה ומלחמה: שעת צלותא שעת קרבא כנ"ל, וצריך לירד אל מקום הקליפות, ושם יבררם וזהו: "את האדמה אשר לקח משם".

But after he sinned, the refinements must come through toil and war — "the time of prayer is a time of battle," as explained — and he must go down to the place of the kelipos and refine them there. This is "the ground from which he was taken."

ובזה יובן גם מה שהנחש ידע מזה. כי הנה אדה"ר עצמו שהיה כולו קדוש למעלה מעה"ד טו"ר, לא ידע ממציאת הרע כלל כנ"ל.

With this one also understands how the serpent knew of this. Adam himself, entirely holy and above the Tree of Knowledge of good and evil, did not know of the existence of evil at all, as explained.

אבל הנחש שהוא עצמו נלקח מבחי' עה"ד טו"ר, וידע מזה, וידע שמה שצוה לאדם שלא יאכל ממנו היה בכדי שלא יהיה לו ידיעה ברע כלל, שלא יצטרך לכנוס עמו במלחמה כלל. וחרה לו מאד, על שכ"כ נשמרים ממנו, אף שלא לידע ממנו שלא יכשל בו.

But the serpent, himself taken from the level of the Tree of Knowledge of good and evil, did know of it. He knew that G‑d had commanded man not to eat of it so that he would have no knowledge of evil at all, and would never need to enter into battle with it. And he was greatly angered that they guarded themselves from him so much — not even to know of him, lest one stumble through him.

והשיא עצות בנפשו, שמוטב לו שיכנס האדם בזה ויהיה מלחמה - ואז פעמים שיגבור גם הוא. וכמ"ש: "עת אשר שלט האדם באדם כו'" - משלא ידע האדם מזה כלל, ואז יהיה הטוב המעורב בו נכלל באדה"ר כנר בפני האבוקה והוא ימות ויפסד לגמרי.

He took counsel with himself that it was better for him that man enter into this and there be war — for then at times he too would prevail, as it is written, "a time when one man rules over another…"²⁹ — rather than that man know nothing of it at all; for then the good mixed in him would be absorbed into Adam like a candle before a torch, and he would die and perish completely.

ובא בערמומית לחוה. וכמ"ש בא ס"מ ורכב על הנחש כו'. ואמר: "כי ידע אלקים כי ביום אכלכם ממנו וגו' והייתם כאלקים ידעי טו"ר".

So he came cunningly to Chavah — as it is related that Sama'el came and rode upon the serpent³⁰ — and said, "For G‑d knows that on the day you eat of it… you will be like G‑d, knowing good and evil."

וכן הוא עפ"י האמת, ולא אמר שקר כנ"ל. רק שבערמה דבר זה. כי הוא אמר: "והייתם כאלקים" למעליותא. אבל באמת זהו חסרון. אף שיהי' יודע טו"ר כאלקים, הנה למעלה אין זה פוגם כלל, אף שיודע טו"ר מ"מ הרע נבדל, לפי שלמעלה הוא בחי' מקיף. משא"כ אם האדם שהוא מבחי' פנימי יהי' יודע מטו"ר, לו יהי' הדבר מזיק כנ"ל:

And so it is in truth; he did not lie, as explained. Only, he said it cunningly, presenting "you will be like G‑d" as an advantage, when in truth it is a defect. Even if one knows good and evil like G‑d — above, this is no blemish at all: though good and evil are known, the evil is set apart, because above it is encompassing. But if man, who is of the inward level, knows good and evil, it will harm him, as explained.

[ב] בלק"ת מהאר"י ז"ל נת' הענין, שאדה"ר היה הולך בהיכלות - כי בחי' אדם היה למעלה גם מרשב"י - כי היה בערך אחר ממש, שהרי היה יציר כפיו של הקב"ה - ובהיכלות הטומאה לא רצה להביט כלל. והשיאו הנחש שעכ"פ יביט מה יש בהם. ועי"ז נכשל ונפל בתאוה אליהן.

^[2] In the Likkutei Torah of the Arizal the matter is explained: Adam would walk through the heichalos (chambers) — for Adam was on a level higher even than Rabbi Shimon bar Yochai, of an entirely different order, being the handiwork of the Holy One, blessed be He — and he did not want to look at the chambers of impurity at all. The serpent persuaded him at least to look at what was in them, and through this he stumbled and fell into desire for them.

וכן שמעתי מהק' ר' אברהם בן הה"מ ז"ל ע"פ: "ויט יהודה עד איש עדולמי ושמו חירה", שמחמת מעשה דיוסף אזי ויט.

I similarly heard from the holy Rabbi Avraham ("the Angel"), son of the Maggid of Mezritch, of blessed memory, on the verse "Yehudah turned aside to an Adullamite man whose name was Chirah":³¹ because of the episode of Yosef, "he turned aside."

פי' ויט, היינו שנטה למטה בהיכלות הקליפות: עד איש עדולמי, כדי להעלות נצוצות משם.

"He turned aside" means that he turned downward into the chambers of the kelipos — "to an Adullamite man" — in order to elevate sparks from there.

וזהו ענין הכוונה דנפילת אפים כו':

This is the inner intent of nefilas apayim, the prayer said "falling on the face."

Notes

1. Bereishis 3:22. For parallel discussions see Torah Chaim of the Mitteler Rebbe, the maamar "Vehanachash Hayah"; and Likkutei Torah LeGimmel Parshiyos of the Tzemach Tzedek.

2. Bereishis 3:5: "For G‑d knows that on the day you eat of it your eyes will be opened, and you will be like G‑d, knowing good and evil."

3. Bereishis 2:17: "But of the Tree of Knowledge of good and evil you shall not eat, for on the day you eat of it you shall surely die."

4. Mishlei 30:28.

5. The Havdalah blessing.

6. See Kerisos 6a, the beraisa listing the spices of the incense.

7. Pardes Rimonim of the Ramak, Rabbi Moshe Cordovero.

8. Bereishis 25:23: "Two nations are in your womb, and two peoples shall separate from your insides; one people shall prevail over the other, and the elder shall serve the younger."

9. Iyov 35:6–7: "If you have sinned, what do you accomplish against Him? If your transgressions are many, what do you do to Him? If you are righteous, what do you give Him, or what does He receive from your hand?"

10. Yeshayahu 25:8: "He will swallow up death forever, and G‑d, the L‑rd, will wipe away tears from every face."

11. After Devarim 13:6 and elsewhere: "and you shall burn away the evil from your midst."

12. The prayers of Rosh Hashanah and Yom Kippur.

13. A commentary on the book Ma'areches Ha'Elokus by Rabbi Yehudah ben Yaakov Chayat.

14. Zohar, the Idra.

15. Tehillim 94:12: "Happy is the man whom You chasten, G‑d, and whom You teach from Your Torah."

16. Mishlei 30:15: "The leech has two daughters: 'Give! Give!'"

17. See Vayikra 16, the goat of Yom Kippur sent to Azazel.

18. After Bereishis 32:4, "Yaakov sent messengers ahead of him to Esav his brother," and 32:14–15, "a gift for Esav his brother: two hundred she-goats and twenty he-goats."

19. Devarim 8:5: "Know in your heart that as a man chastens his son, so G‑d your G‑d chastens you."

20. After Tehillim 139:12: "Even darkness is not dark for You; night shines like day — darkness is like light."

21. See Zohar III, Parshas Acharei Mos.

22. Bereishis 3:23.

23. The Shema, Devarim 6:4–5: "Hear, O Israel, G‑d is our G‑d, G‑d is One. You shall love G‑d your G‑d…"

24. After Bereishis 2:15, "He placed him in the Garden of Eden to work it and to guard it." See Zohar I, 27a.

25. Pesachim 87b: "The Holy One, blessed be He, exiled Israel among the nations only so that converts would be added to them."

26. Naamah the Ammonite: see Melachim I 14:21. The nations who came to hear Shlomo's wisdom: Melachim I 5:14. The Queen of Sheba: Melachim I 10:1.

27. Tzefaniah 3:9: "For then I will turn to the peoples a pure language, that all of them may call upon the Name of G‑d and serve Him with one accord." And Yeshayahu 60:3: "Nations shall walk by your light, and kings by the brightness of your shining."

28. See Bereishis Rabbah 14:8.

29. Koheles 8:9: "a time when one man rules over another to his harm."

30. Pirkei deRabbi Eliezer, chapter 13.

31. Bereishis 38:1: "At that time Yehudah went down from his brothers and turned aside to an Adullamite man whose name was Chirah."