^אההורג כהן גדול או כהן גדול שהרג את הנפש - אינו יוצא משם לעולם.

ההורג כהן גדול - בשוגג גולה לעיר מקלט ואינו יוצא משם לעולם דכיון דאין כהן גדול במקדש כשהוא גולה במיתת מי ישוב וכן כהן גדול שהרג את הנפש בשוגג במיתת מי ישוב  הא ליכא כהן גדול:

אימא לא ליגלי - קמ"ל.

ואימא הכי נמי?

אמר קרא: (דברים יט, ג) "לנוס שמה כל רוצח", אפי' כ"ג במשמע:

 

עובר על עשה ועל לא תעשה:

לא סגי דלא עבר?

הכי קאמר: ^באם עבר על עשה ועל לא תעשה - הרי הוא כהדיוט לכל דבריו.

הרי הוא כהדיוט - לידון בשלשה:

פשיטא?

סלקא דעתך אמינא: הואיל ותנן: אין דנין לא את השבט, ולא את נביא השקר, ולא את כהן גדול, אלא על פי ב"ד של שבעים ואחד.

ואמר רב אדא בר אהבה: (שמות יח, כב) "כל הדבר הגדול יביאו אליך", דבריו של גדול.

אימא כל דבריו של גדול - קמ"ל.

ואימא הכי נמי?

מי כתיב: "דברי  גדול"? "הדבר הגדול" כתיב, דבר גדול ממש:

דבר גדול ממש - אם עבר עבירה שיש בה מיתת בית דין הוא דבעי סנהדרי גדולה אבל במלקות לא:

 

מעיד ומעידין אותו:

מעיד?

והתניא: (דברים כב, א) "והתעלמת", פעמים שאתה מתעלם, ופעמים שאי אתה מתעלם.

הא כיצד? ^גכהן והוא בבית הקברות. 

^דזקן ואינה לפי כבודו.

הרי - שהיה מוצא אבידה. כהן והיה האבידה בבית הקברות או שהיה זה זקן ואינה לפי כבודו שאם היתה שלו לא היה מחזיר':

^האו שהיתה מלאכה שלו מרובה משל חבירו.

או שהיתה מלאכה שלו מרובה משל חבירו - כגון נוקב מרגליות שאם ילך ויחזירנ' יפסיד בבטלותו יותר מדמיה:

לכך נאמר: "והתעלמת"?

לכך נאמר והתעלמת - אלמא כבוד הבריות דוחה לאו דלא תוכל להתעלם וה"נ זילותא הוא לגבי כהן גדול ליתי לאסהודי לבעל דין:

אמר רב יוסף: ^ומעיד למלך.

והתנן: "לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו".

והא לא דנין אותו - מאי סהדות' בעי:

אלא א"ר זירא: מעיד לבן מלך.

בן מלך הדיוט הוא?

בן מלך הדיוט הוא - והדר קושיין לדוכתא דאיכא זילותא לכה"ג:

אלא מעיד בפני המלך.

בפני המלך - שהמלך יושב ודן בסנהדרין:

והא אין מושיבין מלך בסנהדרין?

אין מושיבין מלך בסנהדרין - לקמן מפרש טעמא:

משום יקרא דכהן גדול

משום יקרא דכהן גדול - דידע בסהדותא לבריה: 

אתא ויתיב, מקבלי ניהלי לסהדותיה, קאי הוא ואזיל,

אתי - מלך יתיב עד דמיקבל סהדותא וקאי מלך ואזיל ומעיינינן אנן בדינ

ומעיינינא ליה אנן בדיניה.

 

גופא ^ז"אין מושיבין מלך בסנהדרין, ^חולא מלך וכהן גדול בעיבור שנה".

"מלך בסנהדרין", דכתיב: (שמות כג, ב) "לא תענה על ריב", לא תענה על רב.

לא תענה על רב - אינך רשאי לסתור את דברי מופלא שבדיינין ואי אמר מלך חובה תו לא מצי אינך למחזי ליה זכותא:

"לא מלך וכהן גדול בעיבור שנה", מלך - משום אפסניא.

משום אפסניא - מחלק ממון לחיילותיו כך וכך לשנה ונוח לו שיהו כל השנים מעוברות:

כהן גדול - משום צינה.

כהן גדול - אינו רוצה שתתעבר שנה מפני הצינה שצריך לטבול ולקדש ביום הכפורים חמש טבילות ועשרה קידושין ואם תתעבר שנה הרי תשרי במרחשון וצינת מרחשון תהיה  בתשרי:

א"ר פפא: ש"מ, שתא בתר ירחא אזיל.

אמר רב פפא ש"מ - מהא דקתני ולא כהן גדול בעיבור שנה:

שתא בתר ירחי אזלא - אחר ירחים הראוים להיות אםלא נתעברה הולך קור וחום של שנה וצינה הראויה במרחשון הויא בתשרי כשמתעברת:

איני?

והא הנך ג' רועי בקר דהוו קיימי, ושמעינהו רבנן דקאמרי:

חד אמר: "אם בכיר ולקיש כחדא יינץ - דין הוא אדר. ואם לאו - לית דין אדר.

אם בכיר ולקיש כחדא יינץ דין הוא אדר - אם יהא חום בקרקע ויצמח זרע הבכיר והאפילה יחד חיטין שנזרעו בראש החודש והשעורין שנזרעו עכשיו דין הוא אדר ואם לאו לית דין  אדר אלא שבט:

וחד אמר: "אם תור בצפר בתלג ימות ובטיהרא בטול תאינה ידמוך ישלח משכיה - דין הוא אדר. ואם לאו - לית דין אדר.

אם תור בצפר בתלג ימות - אם בבקר יהא קור חזק עד שיהא השור קרוב למות מחמת הצינה:

ובטיהרא בטול תאינתא ידמוך - ובצהרים יגדל כח החום עד שיהא השור מיצל בצל התאנה מחמת החום:

וישלח משכיה - ויפשיט עורו כלומר יתחכך בתאינה מחמת החום:

וחד אמר: "אם קידום תקיף לחדא יהא יפח בלועך נפיק לקיבליה - דין הוא אדר. ואם לאו - לית דין אדר.

אם קידום תקיף לחדא יהא יפח בלועך נפיק לקבליה - אם כבר תשש כח החורף כל כך שכשיהא רוח מזרחי' חזקה מאד והיא מביאה צינה ואתה מנשב בפיך ויוצא לקראתה  ונפיחתך קשה מן הרוח ומחממתה דין הוא אדר:

ואם לאו - שעדיין יש צינה חזקה לית דין אדר אלא שבט:

ועברוה רבנן לההיא שתא.

ועברוה רבנן - ועשאוהו כשבט שקבעו אדר השני אחריו אלמא שתא בתר עיבורא אזיל ולא נהגא חום דניסן באדר אלא מנהג אדר באדר השני:

ותסברא: רבנן ארעוותא סמוך?

אלא רבנן אחושבנייהו סמוך, ורועי בקר איסתיועי הוא דאיסתייעא מילתייהו:

רבנן אחושבנייהו סמוך - ובלא"ה מעברינן ליה והכא איסתייועי מיסתייעא מילתייהו כלומר איתרמי להו מזל חשיבות דאיקלע עיבור כמלתייהו ומיהו ברוב העבורים שתא בתר ירחא  אזלא:

 

חולץ וחולצין כו':

קא פסיק ותני: ^טלא שנא מן האירוסין, ולא שנא מן הנישואין.

קא פסיק ותני - הוא אינו מייבם לא שנא נפלה לו יבמתו בין מן הנשואין בין מן האירוסין בשלמא מן הנשואין איכא עשה ולא תעשה באיסורא בתולה יקח (ייקרא כא) ולא בעולה  דהיינו עשה אלמנה לא יקח (שם) הרי לאו:

בשלמא מן הנישואין הוי עשה ולא תעשה