צורת הדף באתר היברובוקס

ומוקים לה לברייתא, כר' יוסי בר יהודה.

ואוקי לה להך ברייתא - דלעיל כרבי יוסי בר יהודה:

ומי אמר ר"י: "בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה"?!

ורמינהי^[1]: "א"ר יהודה, אימתי מקום שנכנסין בשני ובחמישי, אבל מקום שאין נכנסין בשני ובחמישי, אין קורין אותה אלא בזמנה".

אימתי - מקדימים:

מקום שנכנסים כו' - במקום שבית דין קבוע והכפרים נכנסים שם ליום הדין כשיש להם הריב:

אבל מקום שאין נכנסין - דהך הקדמה לאו קולא היא לכפרים - אין קורין אותה אלא בזמנה:

מקום שנכנסין בשני ובחמישי מיהא קרינן, ואפילו בזמן הזה^[2]?

ומוקים לה לברייתא כרבי יוסי בר יהודה.

ומשום דקשיא ליה דרבי יהודה אדר' יהודה, מוקים לה לברייתא כרבי יוסי בר יהודה?!

משום דקשיא ליה כו' - בתמיה:

רב אשי שמיע ליה, דאיכא דתני לה כרבי יהודה. ואיכא דתני לה כרבי יוסי בר יהודה. ומדקשיא ליה דרבי יהודה אדרבי יהודה, אמר: "מאן דתני לה כרבי יהודה לאו דווקא, מאן דתני לה כרבי יוסי בר יהודה דווקא":

כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר וכו':

מנהני מילי?

אמר רבא: דאמר קרא: (אסתר ט, יט) "על כן היהודים הפרזים

הפרזים - עיר שאין לה חומה, ומתוך כך ישיבתה נפוץ ופרוז ומרוחקין משכונה לשכונה:

היושבים בערי הפרזות וגו'"^[3],

מדפרזים בארבעה עשר, מוקפין בחמשה עשר.

מוקפין בט"ו - שהרי שני ימים כתובין שם^[4] ומדקבע י"ד לפרזים שדייה ט"ו למוקפין:

ואימא: פרזים בארבעה עשר, מוקפין כלל כלל לא?

כלל כלל לא - וחמשה עשר דכתיב במגילה - שדייה לשושן, כדרך שנחו בו בשעת הנס:

ולאו ישראל נינהו?!

ועוד: "מהודו ועד כוש" כתיב (אסתר א, א).

מהודו ועד כוש כתיב - שקיבלו עליהם פורים, דכתיב: וישלח ספרים בכל מדינות המלך אחשורוש וגו' לקיים עליהם. ואע"ג דלא כתב: הודו וכוש בהאי קרא - כיון דכתיב בכל מדינות המלך אחשורוש הרי מהודו ועד כוש:

ואימא: פרזים - בארביסר, מוקפין - בארביסר ובחמיסר, כדכתיב: (אסתר ט, כא) "להיות עושים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר [בו] בכל שנה"?

כדכתיב להיות עושים - מסקנא דקושיא היא, ולא תירוצא הוא:

אי הוה כתב: "את יום ארבעה עשר וחמשה עשר" כדקאמרת. השתא דכתיב: "את יום ארבעה עשר, ואת יום חמשה עשר", אתא: "את" ופסיק - הני בארבעה עשר, והני בחמשה עשר.

ואימא פרזים - בארביסר, מוקפין - אי בעו בארביסר אי בעו בחמיסר?

ואימא פרזים בי"ד - דהא קבעינהו קרא, אבל מוקפין דלא קבעינהו קרא - אי בעו בארביסר ליקרו אי בעו בחמיסר ליקרו:

אמר קרא: "בזמניהם" - זמנו של זה לא זמנו של זה^[5].

ואימא בתליסר?

ואימא מוקפין בי"ג - וקרא דכתיב בחמשה עשר - לשושן הוא דקבע, כדרך שעשו בט"ו בשנה ראשונה:

כשושן.

ומשני כשושן - כיון דלא רמז לך הכתוב זמן המוקפין אימת הוא, ואשכחן שושן שעשו בט"ו, מסתברא שאותו היום שייר למוקפין^[6]:

אשכחן עשייה^[7] - זכירה מנלן?

אשכחן עשייה - דמשתה ויום טוב שתהא לפרזים בי"ד ומוקפין בט"ו:

זכירה - קריאת המגילה:

מנלן - שנקבע להם זמן לפרזים בארבעה עשר? הא בהאי קרא: דעל כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר וגו - עשייה הוא דכתיבא:

אמר קרא (אסתר ט, כח) "והימים האלה נזכרים ונעשים" - איתקש זכירה לעשייה.

איתקש זכירה לעשייה - הלכך זמן אחד להם:

 

מתני' דלא כי האי תנא^[8].

דתניא: "רבי יהושע בן קרחה אומר: כרכין המוקפין חומה מימות אחשורוש - קורין בחמשה עשר".

מ"ט דרבי יהושע בן קרחה?

כי שושן, מה שושן מוקפת חומה מימות אחשורוש^[9] וקורין בחמשה עשר, אף כל שמוקפת חומה מימות אחשורוש קורין בחמשה עשר.

ותנא דידן מ"ט^[10]?

יליף: "פרזי", "פרזי". 

כתיב הכא: (אסתר ט, יט) "על כן היהודים הפרזים".

וכתיב התם: (דברים ג, ה) "לבד מערי הפרזי הרבה מאד".

וכתיב התם - בביאת הארץ בימי משה ויהושע: לבד מערי הפרזי הרבה מאד:

מה להלן מוקפת חומה מימות יהושע בן נון^[11],

מה להלן מימות יהושע - ולא גרסינן "מה להלן מוקפין חומה מימות יהושע" - דהא פרזים לאו מוקפין חומה נינהו:

אף כאן מוקפת חומה מימות יהושע בן נון.

אף כאן מימות יהושע - אף פרזים האמור כאן, במעשה המן - בפרזי דיהושע קאמר. ואע"ג דלאחר כן נעשה מוקף - הוי פרזים לענין מגילה:

בשלמא רבי יהושע בן קרחה לא אמר כתנא דידן, דלית ליה: "פרזי", "פרזי".

פרזי פרזי - לא גמיר גזירה שוה מרביה, ואין אדם דן גזירה שוה מעצמו אלא אם כן קיבלה מרבו:

אלא תנא דידן, מ"ט לא אמר כר' יהושע בן קרחה?

מ"ט?! דהא אית ליה: "פרזי", "פרזי"?

הכי קאמר: אלא שושן דעבדא^[12] כמאן? לא כפרזים^[13] ולא כמוקפין^[14]?

הכי קאמר אלא שושן דעבדה כמאן - אי ילפינן הך גזירה שוה, היאך עשו אותן שבשושן בט"ו, הא פרזי הוא ולא ידעינן בה שהוקפה מימות יהושע:

אמר רבא: ואמרי לה כדי^[15]: שאני שושן, הואיל ונעשה בה נס.

הואיל ונעשה בה נס - שניתן להם גם מחר לעשות כדת היום, להרוג בשונאיהם שני ימים, על כרחן לא נחו עד ט"ו, וכך קבעוה לדורות:

בשלמא לתנא דידן, היינו דכתיב: (אסתר ט, כח) "מדינה ומדינה, ועיר ועיר".

מדינה ומדינה עיר ועיר - גבי זכירה ועשייה כתיב: "והימים האלה נזכרים ונעשים וגו'", משמע - מדינה ומדינה כמנהגה, ועיר ועיר כמנהגה. למדנו שיש מנהג חלוק במדינות^[16], ומנהג חלוק  בעיירות^[17], לחלק בין שושן לשאר עיירות, ואע"פ שאף היא^[18] בכלל פרזים - הוקבעה בט"ו:

"מדינה ומדינה" - לחלק בין מוקפין חומה מימות יהושע בן נון למוקפת חומה מימות אחשורוש^[19]. "עיר ועיר" - נמי^[20] לחלק, בין שושן לשאר עיירות.

אלא לרבי יהושע בן קרחה, בשלמא "מדינה ומדינה" לחלק בין שושן לשאר עיירות^[21],

הכי גרסינן אלא לר' יהושע בן קרחה, בשלמא מדינה ומדינה לחלק בין מוקפין חומה מימות אחשורוש לשאין מוקפין מימות אחשורוש^[22]:

אלא "עיר ועיר", למאי אתא?

עיר ועיר למאי - הרי כל הפרזים שוין^[23] וכל המוקפין שוים^[24] ואין חילוק בין עיר ועיר:

אמר לך רבי יהושע בן קרחה: ולתנא דידן מי ניחא?! כיון דאית ליה: "פרזי", "פרזי"^[25], "מדינה ומדינה", למה לי?

אלא קרא, לדרשה הוא דאתא. וכדרבי יהושע בן לוי הוא דאתא.

וכר' יהושע בן לוי - ובחלוק לא איירי כלל. אלא ה"ק: כל עיר ועיר הסמוך למדינה שתהא כמותה:

דאמר רבי יהושע בן לוי: "כרך וכל הסמוך לו, וכל הנראה עמו, נידון ככרך".

נידון ככרך - וקורין בט"ו. הסמוך - אע"ג שאינו נראה. נראה - אע"פ שאינו סמוך. הכי מפרש לקמן^[26]:

עד כמה?

עד כמה - חשיב לה סמוך:

אמר רבי ירמיה, ואיתימא רבי חייא בר אבא: כמחמתן לטבריא - מיל.

ולימא: מיל?

הא קא משמע לן: דשיעורא דמיל כמה הוי - כמחמתן לטבריא.

 

ואמר רבי ירמיה, ואיתימא רבי חייא בר אבא^[27]: מנצפ"ך - צופים אמרום.

מנצפ"ך - כפל אותיות:

צופים אמרום - נביאי הדורות:

ותסברא.

והכתיב: (ויקרא כז, לא) "אלה המצות" - שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה^[28]?

ועוד, האמר רב חסדא: "מ"ם, וסמ"ך שבלוחות, 

 

תוספות