משנה
מגילה נקראת: בי"א, בי"ב, בי"ג, בי"ד, בט"ו.
מגילה נקראת בי"א וכו' - פעמים בזה ופעמים בזה. ולקמן מפרש ואזיל:
לא פחות, ולא יותר.
לא פחות ולא יותר - לא פחות מי"א ולא יותר מט"ו:
כרכין[1] המוקפין חומה מימות יהושע בן נון - קורין בט"ו.
מימות יהושע - בגמ' מפרש לה:
כפרים ועיירות גדולות - קורין בי"ד.
אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה.
אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה - כלומר[2], מאחר שהמוקפין קורין בט"ו, ושאין מוקפין קורין בי"ד, הרי הכל בכלל,, תו היכי משכחת י"א י"ב י"ג? - אלא שהכפרים נתנו להן חכמים רשות להקדים קריאתה ליום הכניסה. יום שני בשבת שלפני י"ד או חמישי בשבת - שהוא יום כניסה. שהכפרים מתכנסין לעיירות למשפט - לפי שבתי דינין יושבין בעיירות בשני ובחמישי, כתקנת עזרא. (ב"ק דף פב.) והכפרים אינן בקיאין לקרות, וצריכין שיקראנה להם אחד מבני העיר, ולא הטריחום חכמים להתאחר ולבא ביום י"ד[3]. ופעמים שיום הכניסה בי"ג ופעמים[4] שהוא בי"א:
כיצד?
חל להיות י"ד בשני: כפרים ועיירות גדולות[5] קורין בו ביום, ומוקפות חומה[6] למחר.
חל להיות בשלישי או ברביעי - כפרים מקדימין ליום הכניסה[7], ועיירות גדולות קורין בו ביום, ומוקפות חומה למחר.
חל להיות בחמישי: כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום, ומוקפות חומה למחר.
חל להיות ע"ש: כפרים מקדימין ליום הכניסה[8], ועיירות גדולות ומוקפות חומה קורין בו ביום[9].
חל ארבעה עשר להיות בערב שבת: עיירות ומוקפין חומה קורין בו ביום. שאין קריאת המגילה בשבת, גזירה שמא יטלנה בידו. וא"ת יאחרו המוקפין עד אחר שבת[10]? - הוה ליה ט"ז, ואמר קרא: "ולא יעבור":
חל להיות בשבת: כפרים ועיירות גדולות מקדימין וקורין ליום הכניסה[11], ומוקפות חומה למחר.
חל להיות אחר השבת[12]: כפרים מקדימין ליום הכניסה[13], ועיירות גדולות קורין בו ביום, ומוקפות חומה למחר:
חל להיות אחר שבת כפרים מקדימין ליום הכניסה - דהוה ליה י"א. וטפי[14] לא משכחת לה יום הכניסה שלפני פורים מוקדם לו - דמיום הכניסה ליום הכניסה[15] לא מקדמינן.
גמרא
"מגילה נקראת בי"א", מנלן?
ה"ג: מנלן, מנלן כדבעינן למימר לקמן וכו'. והכי פירושא: מנלן די"א וי"ב וי"ג חזו לקרייה, די"ד וט"ו הוא דכתיב בקרא? וקא מהדר גמרא: "מנלן" בתמיה? האי לאו חובה היא אלא חכמים הקילו עליהן, כדבעינן למימר לקמן:
מנלן?! כדבעינן למימר לקמן: חכמים הקילו על הכפרים להיות מקדימין ליום הכניסה, כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים[16]?
כדי שיספקו - שיהו פנויין ביום פורים להספיק צורכי סעודת פורים לבני העיירות[17]:
אנן הכי קאמרינן:
אנן הכי קאמרינן - אנן דמיבעיא לן מנלן? - הכי קאמרינן:
מכדי, כולהו אנשי כנסת הגדולה תקנינהו
מכדי - מדהקילו חכמים על הכפרים להקדים, על כרחך אנשי כנסת הגדולה שתיקנו בימי מרדכי ואסתר את שמחת הפורים וקריאת המגילה, כולהו הני זימני תיקון, ונתנו רשות לקרות:
דאי ס"ד אנשי כנה"ג י"ד וט"ו תקון
דאי סלקא דעתך - י"ד וט"ו תקון הכתובין במגילה ותו לא:
אתו רבנן ועקרי תקנתא דתקינו אנשי כנה"ג?!
היכי אתו רבנן - דבתרייהו ועקרו תקנתא והתירו להקדים בתמיה:
והתנן: "אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו, אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין"[18]?
אלא פשיטא: כולהו אנשי כנה"ג תקינו - היכא רמיזא?
אלא פשיטא אינהו תקון - וכיון דאינהו תקון, ודאי רמזינהו במגילת אסתר. היינו דמיבעיא לן: "היכא רמיזא ומנלן?":
אמר רב שמן בר אבא א"ר יוחנן: אמר קרא: (אסתר ט, לא) "לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם", זמנים הרבה תקנו להם.
האי מיבעיא ליה לגופיה?
לגופיה - לי"ד וט"ו המפורשין בספר:
א"כ - לימא קרא: "זמן",
לימא קרא - "את ימי הפורים האלה בזמן" - דמשמע בזמן המפורש להם:
מאי "זמניהם"? - זמנים טובא.
ואכתי מיבעי ליה,
ואכתי מיבעי ליה - האי דנקט זמנים לשון רבים:
זמנו של זה לא כזמנו של זה?
זמנו - של מוקפין לאו כזמנו של פרזים. דאי כתוב: "בזמן" - הוה משמע זמן אחד לשניהן, אי בעו ליקרו בארביסר ואי בעו ליקרו בחמיסר:
א"כ, לימא קרא: "זמנם", מאי "זמניהם"? שמעת מינה כולהו.
אימא, זמנים טובא?
"זמניהם" דומיא "דזמנם".
זמניהם דומיא דזמנם - רבויא דדרשינן לקרא לייתורא דיו"ד וה"א, דומיא דעיקר הזמן דנפקא לן מזמנם הוא דקא מרבה דומיא דידהו:
מה זמנם תרי, אף זמניהם תרי[19].
ואימא תריסר ותליסר?
כדאמר רב שמואל בר יצחק: "י"ג זמן קהילה לכל היא, ולא צריך לרבויי".
זמן קהלה לכל היא - הכל נקהלו להנקם מאויביהם, בין בשושן בין בשאר מקומות כמו שכתוב בספר - הלכך לא צריך קרא לרבויי שיהא ראוי לקרייה - דעיקר הנס בו היה:
הכא נמי, י"ג זמן קהילה לכל היא, ולא צריך לרבויי.
ואימא שיתסר ושיבסר?
(אסתר ט, כז) "ולא יעבור", כתיב.
ור' שמואל בר נחמני אמר: אמר קרא: (אסתר ט,כא-כב) "כימים אשר נחו בהם היהודים", "ימים, כימים", לרבות י"א וי"ב.
ימים כימים - לעיל מיניה כתיב י"ד וט"ו ישמחו. וכתיב: "כימים אשר נחו בהם היהודים וגו'" והוה ליה למיכתב: "ימים אשר נחו דמשמע הם הם ימים אשר נחו", מאי: "כימים"? לרבות שנים אחרות כדוגמתן:
ואימא תריסר ותליסר?
אר"ש בר יצחק, י"ג זמן קהילה לכל היא, ולא צריך לרבויי.
ואימא שיתסר ושיבסר[20]?
"ולא יעבור כתיב".
ר"ש בר נחמני מ"ט לא אמר מ"בזמניהם"?
זמן, זמנם, זמניהם, לא משמע ליה.
ורב שמן בר אבא, מ"ט לא אמר מ"כימים"?
אמר לך: ההוא לדורות הוא דכתיב.
לדורות הוא דכתיב - להכי שייך לישנא דקרא: "כימים", כלומר יעשו לדורות י"ד וט"ו כאשר היה בימי הנס ימים אשר נחו בהם - הלכך לא איכא לרבויי מהכא שנים אחרים:
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: זו דברי ר"ע סתימתאה, דדריש: "זמן", "זמנם", "זמניהם"[21].
זו דברי ר' עקיבא - הכי גמיר רבי יוחנן מרביה, דמתני' ר"ע אמרה:
סתימתאה - הרבה סתם משנה סתם רבי שהן דברי ר' עקיבא. וי"מ: סתימתאה - כל הסתומין - תלמידיו היו. כדאמר בסנהדרין: (דף פו.) "סתם משנה - ר"מ, סתם תוספתא - ר' נחמיה, סתם ספרא - רבי יהודה, וכולהו סתימתאי אליבא דר' עקיבא. אך קשה בעיני לפרש כן, שמצינו בכמה מקומות בשם ר"א בר' יוסי סתימתאי, רבי מנחם בר רבי יוסי סתימתאי, לקמן בפרק בני העיר (דף כו.)?:
אבל חכ"א: אין קורין אותה אלא בזמנה.
מיתיבי: "א"ר יהודה: אימתי,
אימתי - הקילו חכמים על הכפרים:
בזמן שהשנים כתיקנן
בזמן שהשנים כתיקנן - שהשנים מתעברות על פי בית דין, והחדשים המקדשין בבית דין שולחין שלוחיהן להודיע אימתי הוקדש ניסן ועושין מועדים ע"פ שלוחין:
וישראל שרויין על אדמתן,
כששרויין על אדמתם - והשלוחין מגיעין עד הפסח לקצה ארץ ישראל:
אבל בזמן הזה, הואיל ומסתכלין בה[22], אין קורין אותה אלא בזמנה".
אבל בזמן הזה - שפסקו כל אלה וישראל נפרדו, ולא יגיעו שלוחי ב"ד אצלם - הכל צופין למקרא מגילה ואומרים: יום י"ד באדר קרינן המגילה נשארו לאדר ט"ו יום וט"ו של ניסן - עושין פסח. ואם תקדים קריאתה יעשו פסח לסוף שלשים יום של קריאה, ונמצאו אוכלין חמץ בימים אחרונים (ביום) של פסח:
רבי יהודה אליבא דמאן?
אילימא אליבא דר"ע? אפילו בזמן הזה איתא להאי תקנתא.
בזמן הזה נמי איתא להא תקנתא - דהא רבי עקיבא בזמן הזה [הוה][23] ואמר במתני' דמקדימין:
אלא לאו, אליבא דרבנן,
אלא לאו אליבא דרבנן - דהוו מקמי ר"ע אמרה:
ובזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן מיהא קרינן.
מיהא קרינן - אלמא רבנן נמי דרשי זמן זמנם זמניהם:
תיובתא דרבי יוחנן?
תיובתא.
א"ד אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: זו דברי ר"ע סתימתאה.
איכא דאמרי אמר רבה זו דברי ר' עקיבא סתימתאה - ולא גרסינן להאי לישנא: "דדריש זמן זמנם זמניהם" דהא רבנן דפליגי עליה, נמי דרשי ליה, אלא שהחמירו לאחר חורבן משום דמסתכלין בה:
אבל חכמים אמרו: בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה, אין קורין אותה אלא בזמנה.
תניא נמי הכי: "אמר רבי יהודה, אימתי, בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן, אבל בזמן הזה, הואיל ומסתכלין בה, אין קורין אותה אלא בזמנה".
רב אשי קשיא ליה דר' יהודה אדר' יהודה
קשיא דר"י - דהא ברייתא דלעיל אדר' יהודה דמתני'[24] כדמפרש ואזיל: