בנס היו עומדין"?
בנס היו עומדין - שהיתה חקיקתן משני עבריהן, הלכך שאר אותיות יש להן מקום דבק אלא מ"ם וסמ"ך היתה באויר[1]? (ודוקא בסתומים). ואפשר היה לו לתרץ הך (ברייתא) דרב חסדא - בסתומין, וכי אתמר הך דרבי ירמיה - בפתוחין? והכי מוכח בפרק הבונה במסכת שבת. אלא הא פריך לה מילתא דשויא לתרוייהו:
אין, מהוה הוו, ולא הוו ידעי הי באמצע תיבה והי בסוף תיבה, ואתו צופים ותקינו: פתוחין באמצע תיבה, וסתומין בסוף תיבה.
מהוה הוו כו' - ואורחא דסוגיא דגמרא (להקשות) דבר שאינו, עד דטרח ומעמידה על בורייה. מפי רבי ע"כ:
סוף סוף: "אלה המצות" - שאין נביא עתיד לחדש דבר מעתה?
אלא, שכחום וחזרו ויסדום[2].
וא"ר ירמיה, ואיתימא רבי חייא בר אבא[3]: תרגום של תורה - אונקלוס הגר אמרו מפי ר' אליעזר ור' יהושע.
תרגום של נביאים - יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי.
ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה.
יצתה בת קול ואמרה: "מי הוא זה שגילה סתריי, לבני אדם?".
עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר: "אני הוא שגליתי סתריך לבני אדם, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא אלא לכבודך עשיתי - שלא ירבו מחלוקת בישראל".
שלא ירבו מחלוקת - לפרש מקראות הסתומים:
ועוד ביקש[4] לגלות תרגום של כתובים - יצתה בת קול ואמרה לו:"דייך".
מ"ט?
משום דאית ביה קץ משיח.
קץ משיח - בספר דניאל:
ותרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו?!
והא אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב: מאי דכתיב: (נחמיה ח, ח) "ויקראו בספר תורת האלהים, מפורש, ושום שכל, ויבינו במקרא".
ויקראו בספר תורת האלהים וגו' - בספר עזרא כתיב:
"ויקראו בספר תורת האלהים" - זה מקרא.
זה מקרא - לשון עברי של חומש:
"מפורש" - זה תרגום[5].
"ושום שכל" - אלו הפסוקין.
הפסוקים - היאך נפסקין:
"ויבינו במקרא" - אלו פיסקי טעמים.
פיסקי הטעמים - הנגינות קרויין טעמים:
ואמרי לה - אלו המסורת"?
שכחום, וחזרו ויסדום.
מאי שנא דאורייתא דלא אזדעזעה, ואדנביאי אזדעזעה?
דאורייתא - מיפרשא מלתא.
דנביאי - איכא מילי דמיפרשן ואיכא מילי דמסתמן[6].
דכתיב: (זכריה יב, יא) "ביום ההוא יגדל המספד בירושלם, כמספד הדדרימון בבקעת מגידון".
ואמר רב יוסף: אלמלא תרגומא דהאי קרא, לא ידענא מאי קאמר.
אלמלא תרגומא דהאי קרא וכו' - שלא מצינו בכל המקרא הספד להדדרימון בבקעת מגידו. ויונתן תרגמו - לשני הספידות[7]: הדדרימון ברמות גלעד (מלכים א כב) [8]ויאשיהו בבקעת מגידו - כדמפרש בספר מלכים (ב כג):
"[9]ביומא ההוא יסגי מספדא בירושלים, כמספדא דאחאב בר עמרי, דקטל יתיה הדדרימון בן טברימון, ברמות גלעד. וכמספדא דיאשיה בר אמון, דקטל יתיה פרעה חגירא, בבקעת מגידו".
[10](דניאל י, ז) "וראיתי אני דניאל לבדי את המראה, והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה, אבל חרדה גדולה נפלה עליהם, ויברחו בהחבא".
מאן נינהו אנשים?
אמר ר' ירמיה, ואיתימא רבי חייא בר אבא: זה חגי זכריה ומלאכי.
אינהו עדיפי מיניה, ואיהו עדיף מינייהו.
אינהו עדיפי מיניה - דאינהו נביאי ואיהו לאו נביא.
דאינהו נביאי - שנתנבאו לישראל בשליחותו של מקום, והוא לא נשתלח לישראל בשום נבואה:
איהו עדיף מינייהו - דאיהו חזא ואינהו לא חזו.
וכי מאחר דלא חזו מ"ט איבעיתו?
מאי טעמא איבעיתו - דכתיב בקרא: אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא:
אע"ג דאינהו לא חזו, מזלייהו חזו.
מזלייהו - שר של כל אדם למעלה:
אמר רבינא: שמע מינה: האי מאן דמיבעית - אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי.
מאי תקנתיה?
ליקרי: ק"ש.
ואי קאים במקום הטנופת[11] - לינשוף מדוכתיה ארבע גרמידי.
לינשוף - ידלג:
ואי לא?
לימא הכי: "עיזא דבי טבחי שמינא מינאי"[12]:
והשתא דאמרת: "מדינה ומדינה ועיר ועיר" לדרשה[13]: "משפחה ומשפחה[14]" למאי אתא[15]?
אמר רבי יוסי בר חנינא: להביא משפחות כהונה ולויה, שמבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה.
דאמר רב יהודה אמר רב: כהנים בעבודתן, ולוים בדוכנן, וישראל במעמדן -
וישראל במעמדן - עומדין על תמידי צבור בשעת הקרבן. כדתנן במסכת תענית: (דף כו.) "תשמרו להקריב לי במועדו", היאך שומר אם אינו עומד על גביו? "תיקנו נביאים הראשונים כ"ד משמרות, על כל משמר ומשמר היה מעמד כו'":
כולן מבטלין עבודתן, ובאין לשמוע מקרא מגילה.
תניא נמי הכי: "כהנים בעבודתן, ולוים בדוכנן, וישראל במעמדן - כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה".
מכאן סמכו של בית רבי: שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה.
קל וחומר מעבודה. ומה עבודה שהיא חמורה - מבטלינן, תלמוד תורה לא כל שכן?!
ועבודה חמורה מתלמוד תורה?!
והכתיב: (יהושע ה, יג) "ויהי בהיות יהושע ביריחו, וישא עיניו, וירא והנה איש עומד לנגדו [וגו'], וישתחו".
[16]והיכי עביד הכי?
והיכי עביד הכי - שהשתחוה לו, דכתיב: "ויפול על פניו וישתחו":
והאמר רבי יהושע בן לוי: אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה - חיישינן שמא שד הוא?
שאני התם, דאמר ליה: "כי אני שר צבא ה'". (יהושע ה, יד)
ודלמא משקרי?
גמירי: דלא מפקי[17] שם שמים לבטלה.
אמר לו: "אמש בטלתם תמיד של בין הערבים, ועכשיו בטלתם תלמוד תורה?!"
אמש ביטלתם כו' - בתשובה שהשיבו: "עתה באתי"[18], אנו למדין תחלת דברי המלאך. האשימן בשני דברים: אמש: כלומר כשהעריב היום היה לכם להקריב תמיד הערב ובטלתם אותו, ונשתהיתם במארב העיר חנם - שאין זמן מלחמה בלילה [משתחשך]:
ועכשיו - שהוא לילה, היה לכם לעסוק בתורה שהרי אינכם נלחמים בלילה:
אמר לו: על איזה מהן[19] באת?
אמר לו, "עתה באתי". (שם)
עתה באתי - על של עכשיו:
מיד: (יהושע ח, ט) "וילן[20] יהושע בלילה ההוא בתוך העמק"?[21]
מיד וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק - לא באותו הלילה כתיב, אלא בלילה שצר על העי, והכי קאמר: מיד חזר יהושע מדבריו, וכשבא לילה אחר במצור - עסק בתורה:
אמר רבי יוחנן: