והרי יובלות?
והרי יובל - שהוא תלוי בתקיעה:
ר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה היא.
ורב אשי אמר: ארבע ראשי השנים הם, שהן בארבע ראשי חדשים.
רב אשי אמר - האי דלא חשיב במתניתין אלא ארבעה לפי שלא מנה אלא ראשי שנים הבאים בראשי חדשים ואין רגלים מן המנין אלא כדאמרינן רגל שבו ולהכי לא תני נמי ר"ה דעומר ושתי הלחם:
באחד בשבט כב"ש?
ופרכינן א"כ באחד בשבט - סתם לן תנא ברישא כב"ש דאי כב"ה הא אמרי בט"ו בו:
ה"ק:
ה"ק כו' - תנא דמתניתין סתם ברישא אחד בשבט בראשי שנים והדר פריש ואזיל בסיפא באחד בשבט ר"ה לאילן דברי ב"ש למימרא דהא דסתם ברישא ארבעה ראשי שנים בראשי חדשים לאו דברי הכל היא אלא אב"ש קאי:
שלשה לדברי הכל, באחד בשבט מחלוקת ב"ש וב"ה:
[שלשה לדברי הכל - לאו דוקא] דהא אחד באלול נמי פלוגת' היא דר"א ור"ש אומרים באחד בתשרי [אלא אב"ה קאי]:
ר' אלעזר ור"ש אומרים באחד בתשרי:
א"ר יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו,
שנאמר: (תהילים סה, יד) לבשו כרים הצאן,
לבשו כרים הצאן - מקרא הוא בספר תהלים לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו לבשו כרים הצאן מתלבשות הכבשים שמתעברות:
ועמקים יעטפו בר,
יעטפו בר - שהזריעה צומחת וניכרת יפה:
יתרועעו אף ישירו.
יתרועעו אף ישירו - בניסן כשיגיע זמן הקציר והתבואה בקשים שלה והרוח מנשבת והן נוקשים זו על זו נשמע הקול ונראות כמשוררות:
ר"מ סבר: אימתי לבשו כרים הצאן? בזמן שעמקים יעטפו בר.
ואימתי עמקים יעטפו בר? באדר.
מתעברות באדר, ויולדות באב,
זמן עיבור בהמה דקה חמשה חדשים:
ר"ה שלהן אלול.
ר"ה שלהן אלול - דסמוך לגמרו זמן חדש וישן שלהן לחידוש השנה:
ר' אלעזר ור"ש אומרים: אימתי לבשו כרים הצאן? בזמן שיתרועעו אף ישירו.
בזמן שיתרועעו - השיבולים:
אימתי שבלים אומרות שירה? בניסן.
מתעברות בניסן, ויולדות באלול, ר"ה שלהן תשרי.
ואידך נמי, הא כתיב: יתרועעו אף ישירו?
ההוא באפלתא דהויין בניסן.
ההוא באפלתא - יש לך צאן המעטיפות ומתאחרות לקבל זכר עד ניסן אבל רובן מאדר הוו:
ואידך נמי, הכתיב: ועמקים יעטפו בר?
ההוא בחרפייתא דאתיין מאדר.
בשלמא לר"מ, כדכתיב: לבשו כרים הצאן בזמן שעמקים יעטפו בר,
בשלמא לר"מ - דדריש קרא כדכתיב לבשו כרים:
ואיכא נמי יתרועעו אף ישירו.
ואיכא נמי - מיעוטא שאין מתלבשות כרים עד שיתרועעו השיבולים:
אלא לרבי אלעזר ור"ש, איפכא מיבעי ליה:
אלא לר"א - דאמר רובא בניסן ומיעוטא באדר איפכא מיבעי ליה למיכתב:
לבשו כרים הצאן בזמן שיתרועעו אף ישירו, ואיכא נמי דעמקים יעטפו בר?
אלא אמר רבא: דכ"ע לבשו כרים הצאן בזמן שעמקים יעטפו בר, באדר.
והכא בהאי קרא קמיפלגי:
(דברים יד, כב) עשר תעשר, בשני מעשרות הכתוב מדבר, אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן.
ר"מ סבר: מקיש מעשר בהמה למעשר דגן, מה מעשר דגן סמוך לגמרו עישורו,
מעשר דגן סמוך לגמרו עישורו - ר"ה למעשרות תשרי דהכי תני ליה לקמן (דף יב.) בברייתא ותשרי סמוך לגמרו הוא דכל ימות החמה מניחם ליבש בגרנות שבשדות:
אף מעשר בהמה סמוך לגמרו עישורו.
ורבי אלעזר ור"ש סברי: מקיש מעשר בהמה למעשר דגן, מה מעשר דגן ר"ה שלו תשרי, אף מעשר בהמה ר"ה שלו תשרי:
באחד בתשרי ר"ה לשנים:
למאי הלכתא? אמר רב פפא: לשטרות.
בא' בתשרי ר"ה לשנים למאי הלכתא לשטרות - לתחילת שנות מלכים כדפרישית בריש פרקין (דף ב.):
דתנן: שטרי חוב המוקדמין פסולין, והמאוחרין כשירין.
והתנן: באחד בניסן ר"ה למלכים, ואמרינן: למאי הלכתא? ואמר רב חסדא: לשטרות.
לא קשיא: כאן למלכי ישראל, כאן למלכי אומות העולם.
אלא הא דאמר רב חסדא: לא שנו אלא למלכי ישראל, אבל למלכי אומות העולם מתשרי מנינן,
רב חסדא מתניתין אתא לאשמועינן?
לא, רב חסדא קראי אתא לאשמועינן.
קראי אתא לאשמועינן - כדאמרן בריש פרקין (דף ג:) דברי נחמיה בן חכליה:
ואיבעית אימא: רב חסדא כרבי זירא מתני לה.
ואי בעית אימא - רב חסדא דאיצטריך לאשמועינן כדאמרן דמלכי אומות בתשרי לית ליה הא דרב פפא דפריש ר"ה לשנים דהכא לשטרות אלא כר' זירא מתני לה לפירושא דלשנים דמתני' דר' זירא מתני ר"ה לשנים לתקופת חמה ולבנה לומר שמונין לברייתן והילוכן תקופת החמה ומולדות הלבנה מתשרי:
דרבי זירא אמר: לתקופה.
ור"א היא, דאמר: בתשרי נברא העולם.
ור"א היא דאמר בתשרי נברא העולם - לקמן בפרקין (דף י:):
רב נחמן בר יצחק אמר - ר"ה לשנים דתנן הכא לדין תנא שהקב"ה דן בתשרי את כל באי העולם כל הקורות אותם עד תשרי הבא:
דכתיב: (דברים יא, יב) מראשית השנה ועד אחרית שנה, מראשית השנה נידון מה יהא בסופה.
דכתיב עיני ה' אלוהיך בה מראשית השנה - הנגזרות עליה:
ממאי דתשרי הוא?
דכתיב: (תהילים פא, ד) תקעו בחדש שופר, בכסה ליום חגנו.
איזהו חג