016b – היה קורא – פרק שני – ברכות, טז ע”ב

Download Here

Tzuras Hadaf - צורת הדף

דף טז,ב

אי הכי, מאי איריא, "הכונס את הבתולה", אפי' כונס את האלמנה נמי?

הכא, טריד.

והכא, לא טריד.

אי משום טרדא, אפילו טבעה ספינתו בים נמי?

אלמה אמר רבי אבא בר זבדא אמר רב, "אבל חייב בכל מצות האמורות בתורה, חוץ מן התפילין.

שהרי נאמר בהן, 'פאר'.

שנאמר, (יחזקאל כד, יז) 'פארך חבוש עליך' וגו'".

אמרי, התם, טרדא דרשות, הכא, טרדא דמצוה:


משנה

רחץ לילה הראשון שמתה אשתו.

רחץ לילה הראשון שמתה אשתו - ונקברה בו ביום.

ואף על פי שאבל אסור ברחיצה, הוא רחץ.

כדאמר טעמא, "אסטניס אני", והוא אדם מעונג ומפונק:

אמרו לו תלמידיו, "למדתנו רבינו, שאבל אסור לרחוץ?!"

אמר להם, "איני כשאר בני אדם, אסטניס אני".


וכשמת טבי עבדו, קבל עליו תנחומין.

אמרו לו תלמידיו, "למדתנו רבינו, שאין מקבלין תנחומין על העבדים?!"

אמר להם, "אין טבי עבדי כשאר כל העבדים, כשר היה".


חתן, אם רוצה לקרות קרית שמע לילה הראשון, קורא.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא כל הרוצה ליטול את השם יטול:


גמרא

מ"ט דרבן גמליאל?

קסבר אנינות לילה, דרבנן.

קסבר אנינות לילה דרבנן - ואף על פי שהיה ליל יום המיתה, וכתיבא אנינות באורייתא?

דכתיב, "לא אכלתי באוני ממנו" (דברים כו, יד) .

ופחות מיום אחד, אינו אנינות.

דילפי רבנן, מ"ואחריתה כיום מר".

קסבר רבן גמליאל, אין לילה של אחריו עם היום.

אלא מדרבנן הוא, כשאר ימי האבל.

וגבי אסטניס, לא גזור בה רבנן.

פלוגתייהו דתנאי היא בזבחים (צט, ב) באנינות לילה, אי מדאורייתא אי מדרבנן:

דכתיב, (עמוס ח, י) "ואחריתה כיום מר".

ובמקום אסטניס, לא גזרו ביה רבנן:


וכשמת טבי עבדו וכו': ת"ר, "עבדים ושפחות אין עומדין עליהם בשורה.

אין עומדין עליהם בשורה - כשחוזרים מבית הקברות, היו עושים שורות סביב האבל, ומנחמין אותו.

ואין שורה, פחותה מעשרה:

ואין אומרים עליהם ברכת אבלים,

ברכת אבלים - ברכת "רחבה", שמברין אותו סעודה ראשונה משל אחרים, ומברכין שם ברכת אבלים.

והיא מפורשת בכתובות פרק ראשון (ח, א):

ותנחומי אבלים.

מעשה, ומתה שפחתו של רבי אליעזר.

נכנסו תלמידיו לנחמו.

כיון שראה אותם, עלה לעלייה.

ועלו אחריו.

נכנס לאנפילון, נכנסו אחריו.

לאנפילון - בית קטן, שלפני טרקלין הגדול:

נכנס לטרקלין, נכנסו אחריו.

אמר להם, 'כמדומה אני שאתם נכוים בפושרים.

נכוים בפושרים - כלומר סבור הייתי שתבינו דבר ברמז מועט, שראיתם אותי סר מעליכם ליכנס לאנפילון:

עכשיו, אי אתם נכוים אפילו בחמי חמין!

לא כך שניתי לכם?!

עבדים ושפחות, אין עומדין עליהם בשורה, ואין אומרים עליהם ברכת אבלים, ולא תנחומי אבלים.

אלא מה אומרים עליהם?

כשם שאומרים לו לאדם על שורו ועל חמורו שמתו.

'המקום ימלא לך, חסרונך'.

כך אומרים לו על עבדו ועל שפחתו, 'המקום ימלא לך חסרונך'".

תניא אידך, "עבדים ושפחות, אין מספידין אותן.

ר' יוסי אומר, אם עבד כשר הוא, אומרים עליו, 'הוי איש טוב ונאמן, ונהנה מיגיעו'.

הוי - לשון גניחה וצעקה:

אמרו לו, 'אם כן מה הנחת לכשרים?'":


ת"ר, "אין קורין "אבות"

אין קורין אבות - לישראל:

אלא לשלשה.

אלא לשלשה - אברהם יצחק ויעקב, לאפוקי שבטים:

[תורה אור נה,ג]

ואין קורין "אמהות" אלא לארבע".

אלא לארבע - שרה, רבקה, רחל ולאה:

אבות מאי טעמא?

אילימא משום דלא ידעינן אי מראובן קא אתינן אי משמעון קא אתינן?

אי הכי, אמהות נמי לא ידעינן, אי מרחל קא אתינן, אי מלאה קא אתינן?

אלא עד הכא, חשיבי.

טפי, לא חשיבי.


תניא אידך, "עבדים ושפחות אין קורין אותם, "אבא פלוני", ו"אמא פלונית".

אבא פלוני אמא פלונית - לא בבניהם קאמר, אלא בשאר בני אדם.

כעין שאנו קורין עכשיו, "מר פלוני", "מרת פלונית", כך היו רגילין לומר, "אבא פלוני", ו"אמא פלונית":

ושל ר"ג, היו קורים אותם, "אבא פלוני", ו"אמא פלונית".

מעשה לסתור?!

משום דחשיבי:


א"ר אלעזר, מאי דכתיב, (תהילים סג, ה) "כן אברכך בחיי, בשמך אשא כפי"?

כן אברכך וכמו חלב ודשן - תרי קראי דסמיכי להדדי:

"כן אברכך בחיי", זו ק"ש.

"בשמך אשא כפי", זו תפלה.

ואם עושה כן, עליו הכתוב אומר, (תהילים סג, ו) "כמו חלב ודשן, תשבע נפשי".

ולא עוד, אלא שנוחל שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא.

שנאמר, (תהילים סג, ו) "ושפתי רננות יהלל פי":

רננות - שתים:

ר' אלעזר בתר דמסיים צלותיה, אמר הכי.

"יהי רצון מלפניך ה' אלהינו, שתשכן בפורינו, אהבה ואחוה ושלום וריעות,

בפורינו - בגורלנו:

ותרבה גבולנו בתלמידים.

ותצליח סופנו אחרית ותקוה.

אחרית ותקוה - שתהא אחריתנו טובה, ונראה מה שקוינו:

ותשים חלקנו בגן עדן.

ותקננו בחבר טוב ויצר טוב בעולמך.

ותקננו - לשון תקון:

ונשכים ונמצא יחול לבבנו ליראה את שמך.

ונשכים ונמצא יחול לבבנו ליראה את שמך - שלא יתגבר עלינו יצר הרע בהרהור הלילה, לסור מאחריך ביום.

אלא כשנשכים בכל בקר, נמצא לבבנו מייחל לך:

ותבא לפניך קורת נפשנו לטובה".

ותבא לפניך קורת נפשנו - כלומר, ספוק צרכנו, וקורת רוחנו:


רבי יוחנן בתר דמסיים צלותיה אמר הכי.

"יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתציץ בבשתנו.

ותביט ברעתנו.

ותביט ברעתנו - תדע ותתן לבך, ברעה הבאה עלינו:

ותתלבש ברחמיך.

ותתכסה בעזך.

ותתעטף בחסידותך.

ותתאזר בחנינותך.

ותבא לפניך מדת טובך וענותנותך".


ר' זירא בתר דמסיים צלותיה, אמר הכי.

"יהי רצון מלפניך ה' אלהינו, שלא נחטא, ולא נבוש, ולא נכלם מאבותינו".

ר' חייא בתר דמצלי אמר הכי.

"יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא תורתך אומנותנו, ואל ידוה לבנו, ואל יחשכו עינינו".


רב בתר צלותיה, אמר הכי.

"יהי רצון מלפניך ה' אלהינו, שתתן לנו חיים ארוכים.

חיים של שלום.

חיים של טובה.

חיים של ברכה.

חיים של פרנסה.

חיים של חלוץ עצמות.

חיים שיש בהם יראת חטא.

חיים שאין בהם בושה וכלימה.

חיים של עושר וכבוד.

חיים שתהא בנו אהבת תורה, ויראת שמים.

חיים שתמלא לנו את כל משאלות לבנו לטובה".

רבי, בתר צלותיה, אמר הכי.

"יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתצילנו מעזי פנים.

מעזי פנים - שלא יתגרו בי:

ומעזות פנים

ומעזות פנים - שלא יוציאו עלי לעז ממזרות:

מאדם רע, ומפגע רע, מיצר רע, מחבר רע, משכן רע, ומשטן המשחית, ומדין קשה, ומבעל דין קשה, בין שהוא בן ברית, בין שאינו בן ברית".

שאינו בן ברית - שאינו מהול:

ואע"ג דקיימי קצוצי עליה דרבי.

ואף על גב דקיימי קצוצי עליה דרבי - שהיו שוטרים עומדין במצות אנטונינוס, להכות ולהנקם בכל העומדים עליו:


רב ספרא בתר צלותיה, אמר הכי.

"יהי רצון מלפניך ה' אלהינו, שתשים שלום