017a – היה קורא – פרק שני – ברכות, יז ע”א

Tzuras Hadaf - צורת הדף

בפמליא של מעלה,

בפמליא של מעלה - בחבורת שרי האומות.

שכשהשרים של מעלה יש תגר ביניהם, תיכף יש קטטה בין האומות.

כדכתיב, "ועתה אשוב להלחם עם שר פרס" (דניאל י, כ):

ובפמליא של מטה.

ובפמליא של מטה - בחבורת החכמים:

ובין התלמידים העוסקים בתורתך.

בין עוסקין לשמה, בין עוסקין שלא לשמה.

וכל העוסקין שלא לשמה, יהי רצון שיהו עוסקין לשמה".

 

ר' אלכסנדרי בתר צלותיה, אמר הכי.

"יהי רצון מלפניך ה' אלהינו, שתעמידנו בקרן אורה,

בקרן אורה - בזוית אורה:

ואל תעמידנו בקרן חשכה.

ואל ידוה לבנו.

ואל יחשכו עינינו".

 

איכא דאמרי, הא, רב המנונא מצלי לה.

ור' אלכסנדרי בתר דמצלי, אמר הכי.

"רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך, שרצוננו לעשות רצונך.

ומי מעכב?

ומי מעכב - שאין אנו עושים רצונך:

שאור שבעיסה,

שאור שבעיסה - יצר הרע שבלבבנו, המחמיצנו:

ושעבוד מלכיות.

יהי רצון מלפניך, שתצילנו מידם, ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם".

 

רבא בתר צלותיה, אמר הכי.

"אלהי, עד שלא נוצרתי, איני כדאי.

איני כדאי - לא הייתי חשוב והגון, להיות נוצר:

ועכשיו שנוצרתי, כאלו לא נוצרתי.

ועכשיו שנוצרתי - מה חשיבותי?

הרי אני כאילו לא נוצרתי:

עפר אני בחיי, ק"ו במיתתי.

קל וחומר - שבמיתתי עפר אני:

הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה.

יהי רצון מלפניך, ה' אלהי, שלא אחטא עוד.

ומה שחטאתי לפניך, מרק ברחמיך הרבים,

מרק - כלה והתם:

אבל לא ע"י יסורין וחלאים רעים".

והיינו וידוי דרב המנונא זוטי, ביומא דכפורי.

 

מר בריה דרבינא, כי הוה מסיים צלותיה, אמר הכי.

"אלהי נצור לשוני מרע, ושפתותי מדבר מרמה.

ולמקללי, נפשי תדום.

ונפשי כעפר, לכל תהיה.

פתח לבי בתורתך, ובמצותיך תרדוף נפשי.

ותצילני, מפגע רע, מיצר הרע, ומאשה רעה, ומכל רעות המתרגשות לבא בעולם.

וכל החושבים עלי רעה, מהרה הפר עצתם, וקלקל מחשבותם.

'יהיו לרצון אמרי פי, והגיון לבי, לפניך ה' צורי וגואלי' (תהילים יט, טו)".

רב ששת, כי הוה יתיב בתעניתא, בתר דמצלי אמר הכי.

"רבון העולמים, גלוי לפניך, בזמן שבית המקדש קיים, אדם חוטא ומקריב קרבן.

ואין מקריבין ממנו, אלא חלבו ודמו, ומתכפר לו.

ועכשיו, ישבתי בתענית, ונתמעט חלבי ודמי.

יהי רצון מלפניך, שיהא חלבי ודמי שנתמעט, כאילו הקרבתיו לפניך על גבי המזבח, ותרצני".

 

ר' יוחנן, כי הוה מסיים ספרא דאיוב, אמר הכי.

כי הוה מסיים ספרא דאיוב - על שם שאיוב נפטר בשם טוב:

"סוף אדם למות, וסוף בהמה לשחיטה, והכל למיתה הם עומדים.

אשרי מי שגדל בתורה, ועמלו בתורה, ועושה נחת רוח ליוצרו, וגדל בשם טוב, ונפטר בשם טוב מן העולם.

ועליו אמר שלמה, (קהלת ז, א) "טוב שם, משמן טוב, ויום המות, מיום הולדו".

 

מרגלא בפומיה דר"מ,

מרגלא בפומיה - דבר זה רגיל בפיו:

"גמור בכל לבבך ובכל נפשך, לדעת את דרכי.

ולשקוד על דלתי תורתי.

נצור תורתי בלבך, ונגד עיניך תהיה יראתי.

שמור פיך, מכל חטא.

וטהר וקדש עצמך, מכל אשמה ועון.

ואני אהיה עמך בכל מקום".

 

מרגלא בפומייהו דרבנן דיבנה, "אני בריה, וחברי בריה.

אני - העוסק בתורה, בריה אני.

וכן חברי, עם הארץ, בריה הוא:

אני מלאכתי בעיר, והוא מלאכתו בשדה.

אני מלאכתי בעיר - כלומר נוחה מלאכתי ממלאכתו:

אני משכים למלאכתי, והוא משכים למלאכתו.

כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי,

מתגדר - מתגדל לתפוש אומנותי:

כך אני איני מתגדר במלאכתו.

ושמא תאמר, אני מרבה, והוא ממעיט?

ושמא תאמר - הדין עמו שאינו מתגדר במלאכתי.

שאילו היה תופס אומנותי, לא היה לו לב פתוח להרבות בתורה כמותי, והיה ממעיט, ואין לו שכר:

שנינו, 'אחד המרבה, ואחד הממעיט,

שנינו - שיש לו שכר לממעיט כמו למרבה:

ובלבד שיכוין לבו לשמים'".

ובלבד שיכוין לבו לשמים - ואצל קרבנות הוא, במנחות בסופה:

 

מרגלא בפומיה דאביי, "לעולם יהא אדם ערום ביראה.

ערום ביראה - להערים בכל מיני ערמה ליראת בוראו:

(משלי טו, א) 'מענה רך משיב חמה'.

ומרבה שלום, עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם.

ואפילו עם נכרי בשוק.

כדי שיהא אהוב למעלה, ונחמד למטה.

ויהא מקובל על הבריות".

 

אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי, שלא הקדימו אדם שלום מעולם.

ואפילו נכרי בשוק.

 

מרגלא בפומיה דרבא, "תכלית חכמה, תשובה ומעשים טובים.

תכלית חכמה - עיקרה של תורה, שיהא עמה תשובה ומעשים טובים:

שלא יהא אדם קורא ושונה, ובועט באביו ובאמו וברבו, ובמי שהוא גדול ממנו, בחכמה ובמנין".

שנאמר, (תהילים קיא, י) 'ראשית חכמה, יראת ה'. שכל טוב לכל עושיהם'.

'לעושים' לא נאמר, אלא 'לעושיהם'.

לעושים לשמה, ולא לעושים שלא לשמה.

וכל העושה שלא לשמה, נוח לו שלא נברא.

העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא - פירוש שאינו לומד כדי לקיים אלא לקנטר.

דבפרק מקום שנהגו (דף נ', ב') אמרינן, "רבא רמי, כתיב, "עד שמים חסדך".

וכתיב מעל השמים?

כאן בעוסק שלא לשמה כו'.

והתם איירי, במקיים כדי שיכבדוהו.

וכן משמע בירושלמי דפירקין:

 

מרגלא בפומיה דרב, "[לא כעולם הזה העולם הבא].

העולם הבא, אין בו, לא אכילה, ולא שתיה, ולא פריה ורביה, ולא משא ומתן, ולא קנאה, ולא שנאה, ולא תחרות, אלא צדיקים יושבין, ועטרותיהם בראשיהם, ונהנים מזיו השכינה,

שנאמר, (שמות כד, יא) 'ויחזו את האלהים, ויאכלו וישתו'":

ויאכלו וישתו - שבעו מזיו השכינה, כאילו אכלו ושתו:

 

גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים, יותר מן האנשים.

גדולה הבטחה - שהרי קראן "שאננות, ובוטחות":

שנא' (ישעיהו לב, ט) "נשים שאננות קומנה, שמענה קולי בנות בוטחות, האזנה אמרתי".

 

א"ל רב לר' חייא, נשים במאי זכיין?

באקרויי בנייהו לבי כנישתא.

לבי כנישתא - תינוקות של בית רבן, היו רגילין להיות למדים לפני רבן, בבית הכנסת:

ובאתנויי גברייהו בי רבנן.

בי רבנן - בית המדרש, ששם שונים משנה וגמרא:

ונטרין לגברייהו, עד דאתו מבי רבנן.

ונטרן לגברייהו - ממתינות לבעליהן, ונותנות להם רשות ללכת וללמוד תורה בעיר אחרת:

 

כי הוו מפטרי רבנן מבי ר' אמי, ואמרי לה, מבי ר' חנינא,

מפטרי רבנן - זה מזה.

שהיה נוטל רשות מחבירו, לשוב לביתו ולארצו:

אמרי ליה הכי.

"עולמך תראה בחייך,

עולמך תראה בחייך - כל צרכיך תמצא:

ואחריתך לחיי העולם הבא.

ותקותך לדור דורים.

לבך, יהגה תבונה.

פיך, ידבר חכמות.

פיך ידבר חכמות - בלשון ברכה היו אומרים:

ולשונך, ירחיש רננות.

עפעפיך, יישירו נגדך.

יישירו - לשון יושר.

שתהא מבין בתורה כהלכה:

עיניך, יאירו במאור תורה.

ופניך, יזהירו כזוהר הרקיע.

שפתותיך, יביעו דעת.

וכליותיך, תעלוזנה מישרים.

ופעמיך, ירוצו לשמוע דברי עתיק יומין".

 

כי הוו מפטרי רבנן מבי רב חסדא, ואמרי לה, מבי ר' שמואל בר נחמני, אמרו ליה הכי.

"(תהילים קמד, יד) 'אלופינו מסובלים וגו''.

'אלופינו מסובלים'.

רב ושמואל.

ואמרי לה, רבי יוחנן ור' אלעזר.

חד אמר, 'אלופינו' בתורה, 'ומסובלים' במצות.

וחד אמר, 'אלופינו' בתורה ובמצות, 'ומסובלים' ביסורים.