ובפרקים, שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם".
תניא נמי הכי, "הקורא את שמע, ופגע בו רבו או גדול הימנו.
בפרקים, שואל מפני הכבוד, וא"צ לומר, שהוא משיב.
ובאמצע, שואל מפני היראה, ואצ"ל, שהוא משיב.
דברי ר' מאיר.
ר' יהודה אומר, באמצע, שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד.
ובפרקים, שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם".
בעא מיניה, אחי,
אחי - כך שמו:
תנא דבי רבי חייא,
תנא דבי רבי חייא - שהיה שונה בבית רבי חייא:
מרבי חייא,
בהלל ובמגילה, מהו שיפסיק?
מהו שיפסיק - לשאלת שלום:
אמרינן ק"ו, ק"ש דאורייתא פוסק, הלל דרבנן, מבעיא!
או דלמא, פרסומי ניסא, עדיף?
א"ל, פוסק, ואין בכך כלום.
אמר רבה, ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל.
ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל - שהוא חובה לכל אדם, והם אחד ועשרים יום בשנה, כדאמרינן במסכת (ערכין דף י', א'):
בין פרק לפרק, פוסק.
באמצע הפרק, אינו פוסק.
וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל.
אפי' באמצע הפרק, פוסק.
איני?
והא רב בר שבא, איקלע לגביה דרבינא, וימים שאין היחיד גומר את ההלל הוה, ולא פסיק ליה?
שאני רב בר שבא, דלא חשיב עליה דרבינא:
בעי מיניה, אשיאן, תנא דבי ר' אמי, מר' אמי.
השרוי בתענית, מהו שיטעום?
מהו שיטעום - את התבשיל, לדעת אם צריך מלח או תבלין:
אכילה ושתיה קביל עליה, והא ליכא.
או דילמא, הנאה קביל עליה, והא איכא?
א"ל, טועם, ואין בכך כלום.
תניא נמי הכי, "מטעמת,
מטעמת - טעימת תבשיל:
אינה טעונה ברכה.
והשרוי בתענית, טועם, ואין בכך כלום".
עד כמה?
ר' אמי ור' אסי טעמי, עד שיעור רביעתא:
רביעתא - רביעית הלוג:
אמר רב, כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל, כאלו עשאו במה.
שנאמר, (ישעיהו ב, כב) "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, כי במה נחשב הוא".
חדלו לכם מן האדם - כשיש לכם לעסוק בכבוד המקום, אל תתעסקו בכבוד אדם.
דאי לאו הכי, למה ליה לחדול:
אל תקרי, בַּמֶה, אלא בָּמָה.
ושמואל אמר, במה חשבתו לזה, ולא לאלוה?!
ושמואל - לא דריש לשון בָּמָה, אלא כמשמעו, במה חשבתו לזה, שהקדמת כבודו לכבודי:
מתיב רב ששת, "בפרקים שואל מפני הכבוד, ומשיב"?
שואל מפני הכבוד - והא קריאת שמע קודם תפלה הוא, וקתני "שואל"?:
תרגמה ר' אבא,
תרגמה רבי אבא - להא דרב ושמואל דאסרי:
במשכים לפתחו.
במשכים לפתחו - אבל פגעו בדרך שואל:
(א"ר יונה א"ר זירא, כל העושה חפציו קודם שיתפלל כאלו בנה בָּמָה.
א"ל, בָּמָה אמרת?!
א"ל לא. "אסור" קאמינא.
וכדרב אידי בר אבין. ד)
אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן, אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל.
הכי גרסינן - אמר רב אידי בר אבין אמר רבי יצחק בר אשיאן, אסור לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל:
שנאמר (תהילים פה, יד) "צדק לפניו יהלך, וישם לדרך פעמיו":
צדק - תפלה, שמצדיקו לבוראו, והדר, וישם פעמיו לדרכי חפציו:
ואמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן, כל המתפלל ואח"כ יוצא לדרך, הקב"ה עושה לו חפציו.
שנאמר, "צדק לפניו יהלך, וישם לדרך פעמיו":
(ו)א"ר יונה א"ר זירא, כל הלן שבעת ימים בלא חלום, נקרא רע.
שנאמר, (משלי יט, כג) "ושבע ילין, בל יפקד, רע".
אל תקרי, "שָֹבֵעַ" אלא "שֶׁבַע".
אל תקרי שבע אלא שבע - ילין, בל יפקד מן השמים בחלום, הרי הוא רע.
לכך אין משגיחין לפקדו:
א"ל רב אחא בריה דרבי חייא בר אבא, הכי א"ר חייא א"ר יוחנן, "כל המשביע עצמו מדברי תורה, ולן, אין מבשרין אותו בשורות רעות.
שנאמר, 'ושבע ילין, בל יפקד רע'":
אלו הן בין הפרקים וכו': א"ר אבהו א"ר יוחנן, הלכה כרבי יהודה, דאמר, "בין אלהיכם לאמת ויציב, לא יפסיק".
א"ר אבהו א"ר יוחנן, מאי טעמיה דרבי יהודה?
דכתיב,