Shulchan Menachem. Today we are up to resh-mem-dalet. This is a sicha from the Rebbe printed in volume 24.
As we know, we do not drink any wine—or for that matter, even water, as we learned—after we have completed the four cups of wine. The reason is that we do not want to add anything to the fourth cup.
However, the Alter Rebbe brings in the Shulchan Aruch that if someone is very thirsty, there is an allowance for them to drink wine while reciting additional verses from Hallel, as brought down there. The Rebbe points out that this is something entirely different from the Cup of Eliyahu that we place on the table.
The Cup of Eliyahu, first of all, is a single cup placed for everyone at the table. It is not something for an individual who personally chooses to drink. Furthermore, the allowance mentioned in the Shulchan Aruch applies only to an individual who feels the need to drink, whereas the Kos Shel Eliyahu is a communal cup placed for all.
The Rebbe then discusses at length the opinion of the Rambam. The Rambam writes that there are four cups, but he also mentions pouring a fifth cup. He does not explicitly say to drink it, but rather that one should pour it. The question is: what exactly does the Rambam mean?
The Rebbe explains that according to the Rambam, one pours the fifth cup but does not drink it. This is again different from the Cup of Eliyahu, which is one cup for the entire group, whereas here the Rambam implies that each individual pours a fifth cup.
This raises the question: what is the purpose of pouring a cup if one is not going to drink it? The Rebbe explains that we find in other places that a cup itself has significance, even without drinking from it.
The Rebbe then offers two interpretations.
According to the first interpretation, this relates to a disagreement in the Talmud between Rabbi Tarfon and the Sages as to whether one should drink four or five cups. Although the halacha follows the Sages that we drink four cups, Rabbi Tarfon holds that one should drink five. Since we cannot add a fifth cup in practice, as that would contradict the ruling of the Sages, a compromise is made: we pour a fifth cup but do not drink it.
According to this approach, the Rambam does not want to completely disregard the opinion of Rabbi Tarfon, especially since there are discussions in the Gemara where his view carries weight. Therefore, the Rambam adopts a middle position—pouring but not drinking.
According to the second interpretation, Rabbi Tarfon does not actually disagree with the Sages. Rather, he adds an additional element. According to this understanding, the fifth cup was never meant to be drunk in the first place, but only to be poured. Thus, there is no conflict—only an added practice.
The Rebbe elaborates on these explanations at great length, but we will leave the detailed discussion for another time.
Practically, as the Rebbe writes in another letter, today our custom is to have the Kos Shel Eliyahu. However, there is no place for individuals to add extra cups on their own for display or other purposes. That is certainly not our practice.
And of course, the clear halacha remains that after the fourth cup, one should not drink—even water—as we have learned from the Shulchan Aruch.
שולחן מנחם. היום אנחנו עד רמ״ד. זוהי שיחה מהרבי שנדפסה בכרך כ״ד.
כידוע, אין שותים שום יין—ואף לא מים, כפי שלמדנו—לאחר שסיימנו את ארבע הכוסות. הסיבה היא שאיננו רוצים להוסיף על הכוס הרביעית.
אולם אדמו״ר הזקן מביא בשולחן ערוך שאם אדם צמא מאוד, יש היתר לשתות יין תוך כדי אמירת פסוקים נוספים מההלל, כפי שמובא שם. הרבי מדגיש שזה דבר שונה לגמרי מכוס של אליהו שאנו מניחים על השולחן.
כוס של אליהו, ראשית, היא כוס אחת עבור כל המסובים. אין זו כוס לאדם פרטי שבוחר לשתות. בנוסף, ההיתר שבשולחן ערוך נאמר רק לאדם שצריך לשתות, ואילו כוס של אליהו מונחת עבור כולם.
הרבי דן באריכות בדעת הרמב״ם. הרמב״ם כותב שיש ארבע כוסות, אך גם מזכיר שיש למזוג כוס חמישית. הוא אינו אומר לשתות אותה, אלא רק למזוג. השאלה היא: למה כוונתו?
הרבי מסביר שלדעת הרמב״ם מוזגים את הכוס החמישית אך אין שותים אותה. זה שונה מכוס של אליהו, שהיא כוס אחת לכולם, ואילו כאן כל אחד מוזג לעצמו כוס חמישית.
מתעוררת השאלה: מה התועלת במזיגת כוס אם אין שותים ממנה? הרבי מבאר שמצינו במקומות אחרים שיש משמעות לעצם הכוס גם בלי שתייה.
הרבי מביא שני פירושים.
לפי הפירוש הראשון, הדבר קשור למחלוקת בגמרא בין רבי טרפון לחכמים אם יש לשתות ארבע או חמש כוסות. אף שההלכה כחכמים ששותים ארבע, רבי טרפון סובר שיש לשתות חמש. מאחר שאי אפשר להוסיף בפועל כוס חמישית, נעשה מעין פשרה—מוזגים כוס חמישית אך אין שותים אותה.
לפי זה, הרמב״ם אינו רוצה לדחות לגמרי את דעת רבי טרפון, ולכן קובע מזיגה ללא שתייה.
לפי הפירוש השני, רבי טרפון כלל אינו חולק על החכמים אלא מוסיף בלבד. לפי זה, מלכתחילה הכוס החמישית נועדה למזיגה בלבד ולא לשתייה, ואין כאן מחלוקת אלא תוספת.
הרבי מאריך בכל הפרטים, אך נשאיר זאת לעיון נוסף.
למעשה, כפי שהרבי כותב במקום אחר, מנהגנו כיום הוא כוס של אליהו. ואין מקום להוסיף כוסות נוספות כרצון האדם. וכמובן, ההלכה הברורה היא שלאחר הכוס הרביעית אין שותים—even מים—כפי שמובא בשולחן ערוך.